צילום: טל דהןבעתירה נטען כי אין מקום להליכי סינון ביישובים הקהילתיים, שאין להם כל אפיון ייחודי המצדיק את הסלקציה, וכי הליך הקבלה מפלה, משפיל, שרירותי ופוגע בפרטיות. קרוב לשנתיים לאחר שעבר החוק, המדינה אינה מסוגלת לציין באילו ישובים מותר לקיים ועדת קבלה, ועדיין לא הוקמה ועדות השגות כמתחייב בחוק.
הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ ידון מחר (4.12.2012) בדרישה לפסול את חוק ועדות הקבלה, המעגן את האפליה והסינון של אזרחים המבקשים לרכוש זכויות בקרקעות המדינה המשווקות ביישובים קהילתיים בנגב ובגליל, ובהרחבות של קיבוצים ומושבים באזורים אלו.
את העתירה לבג"ץ הגישה האגודה לזכויות האזרח במרץ 2011, לאחר שהחוק עבר בכנסת, יחד עם יוזמות קרן אברהם, ועם תושבים מקבוצת "עתיד משגב", המורכבת מתושבי יישובים קהילתיים בצפון, המתנגדים לקיומם של הליכי סינון ביישוביהם. עתירה נוספת נגד החוק הוגשה על ידי ארגון עדאלה. מרכז המועצות האזוריות בישראל ותנועת מושבי העובדים בישראל הצטרפו כמשיבים לעתירה, והם מודים כי למעשה החוק נועד לאפשר לישובים לשמור על הומוגניות, ולא רק על "לכידות קהילתית", כפי שנטען. ביוני 2011 בג"ץ הוציא צו על תנאי במסגרת העתירות ודרש מהמדינה לנמק מדוע לא יבוטל החוק. כמו כן, הוחלט כי העתירה תידון בפני הרכב מורחב ומיוחד של 9 שופטים בראשות הנשיא אשר גרוניס.
כעת נחשף, בהליכים לגילוי פרטים נוספים, כי המדינה כלל אינה מפקחת על פעילותן של ועדות הקבלה:
- עד היום המדינה מסרבת לנקוט בשמות הישובים בהם מותר לקיים ועדת קבלה, ולאזרח אין דרך לדעת מתי הסינון הוא חוקי ומתי לא
- המדינה מודה כי אין לה כל נתון לגבי מספר האזרחים שנדחו על ידי ועדות קבלה, או נתונים אודות הרכב האוכלוסייה ביישובים אלו
- ועדת ההשגות, שנועדה לפי החוק לוודא שלא התקבלו החלטות מפלות, טרם הוקמה, אף שעברו כמעט שנתיים מאז שהתקבל החוק
- מתוך 128 עררים שנדונו במינהל מקרקעי ישראל לפי ההחלטות שקדמו לחוק, כ-70% התקבלו, מה שמלמד כי ועדות הקבלה דוחות מועמדים מתאימים רבים. מרבית הנדחים כלל לא מערערים על ההחלטה
- המדינה מודה, כי מעולם לא נערך פיקוח כלשהו על מכוני המיון, מהימנותם ומקצועיותם. למעשה, המכונים האובייקטיבים כביכול פועלים לפי תדרוכה של ועדת הקבלה
במסגרת חוק ועדות הקבלה, שעבר במרץ 2011, מותר להתנות הקצאת קרקעות מדינה ביישובים קהילתיים בנגב ובגליל בהם עד 400 משפחות בקבלת אישור ועדת הקבלה של הישוב. ועדות הקבלה, בה יושבים השכנים-לעתיד, רשאיות לשלוח את המבקשים לגור ביישוב למבחנים במכוני מיון ואפילו לגרפולוג, ולבקש פרטים רבים על חייהם. הוועדות מקבלות החלטה על בסיס התרשמותן מן המועמד בראיון, ועל פי החוק מוסמכות לדון את המשפחה לשבט או לחסד על סמך מבחנים עמומים כמו "התאמה לחיי חברה בקהילה" או "התאמה למרקם החברתי תרבותי של הישוב".
החוק מאפשר לדחות משפחה גם על פי קריטריונים נוספים שתושבים ייקבעו בתקנון הישוב. בעקבות זאת, החלו ישובים שונים לשנות את התקנונים ולחייב מועמדים ב"הצהרת נאמנות" לערכים שונים, וזאת במטרה לחסום אפשרותם של ערבים וחרדים להיכנס לישוב. במנוף אשר בחבל משגב, למשל, התקנון שונה, כך שכל מי שרוצה להתקבל יצטרך להתחייב כי הוא שותף להשקפות היסוד של הישוב, לרבות ערכי התנועה הציונית, מורשת ישראל, יישוב ארץ ישראל וציון מועדי וחגי ישראל.
החוק מסדיר פרקטיקה של סינון ואפליה בישובים אלו שהייתה נהוגה שנים ארוכות. בעבר היו הישובים מסננים ערבים בגלוי, אך הדבר נפסל על ידי בית המשפט העליון בשנת 2000 במסגרת בג"ץ משפחת קעדאן, שנדחתה על ידי הישוב קציר. לאחר פסיקה זו התרחב השימוש במבחני התאמה למיניהם, הממשיכים את האפליה. ערבים מעטים מנסים את כוחם מול ועדות קבלה, כי הם מבינים שסיכוייהם נמוכים, ואלו שמנסים נדחים במרבית המקרים. בעתירה מובאות דוגמאות לדחיית קבוצות ואנשים שונים הנתפסים כלא-רצויים ביישובים, בהם אנשים עם מוגבלות, מבוגרים, משפחות חד הוריות, מזרחים, דתיים, ורבים אחרים שנופלים קורבן לשרירותיות של חברי הוועדה. החוק החדש לא רק שמעתיק את המנגנון הלא חוקי הקיים, אלא מרחיב אותו בצורה ניכרת.
בעתירה מצביע עו"ד גיל גן מור מהאגודה לזכויות האזרח על כך שלאוכלוסייה ביישובים שעליהם חל החוק אין כל אפיון ייחודי המצדיק הליכי סינון הפוגעים בצורה קשה בזכות לכבוד, לשוויון, לפרטיות ולקניין. "התכלית של חסימת דרכם של ערבים ליישובים הייתה התכלית המרכזית של החוק, וזו תכלית פסולה. בית המשפט העליון יתבקש לפסוק כי אין מקום להליכי סינון, שכל מטרתם הוא לאפשר היבדלות של אוכלוסיה מבוססת בישובים אקסקלוסיביים, דבר שלא רק פוגע בזכויות האדם, אלא הרסני לחברה בכלל ולתושבי הנגב והגליל בפרט".
מנהלי יוזמות קרן אברהם, אמנון בארי-סוליציאנו ומוחמד דראושה, אמרו כי "יוזם חוק ועדות הקבלה, חבר הכנסת דוד רותם מסיעת ישראל ביתנו, אמר בפירוש כי מטרת החוק היא למנוע מאזרחים ערבים לגור ביישובים קהילתיים. זהו מסר קשה של המדינה למיעוט הערבי בישראל, שמגביר את תחושת הניכור של האזרחים הערבים ממנה. בנוסף, חקיקה זאת נותנת רוח גבית לאמירות ויוזמות גזעניות בנוסח 'מכתב הרבנים'. לכן, אנו מצפים מבג"ץ שיפסול את החוק".
לעתירה מצורפות עדויות של חברי ועדות קבלה, תושבי הישובים, ושל נפגעי הוועדות, אשר חושפים את האופן שבו מתבצעים הליכי הקבלה.
זכותון: ועדות קבלה – מה חוקי ומה לא?, מרץ 2011
