דו"ח ה-OECD האחרון על מערכת הבריאות הישראלית הפך בידי התקשורת לציון לשבח לפעולות שנעשו לאחרונה לשיפור איכותה של המערכת ולצמצום פערים. הדו"ח משבח רפורמות שמוביל משרד הבריאות אך מתעלם מפיל ענק הניצב במרכז מערכת הבריאות הציבורית הישראלית בעוד מחבריו סובבים ומתפעלים מהנוף שנשקף בין רגליו – זוהי ההפרטה העמוקה שעוברת המערכת החודרת עמוק לתוך קופות החולים.
בראשית, נוצרה מצוקה בקופות החולים בשל שחיקת תקציבן על ידי האוצר – התקציב הריאלי לאספקת סל השירותים הצטמצם בשליש לערך במהלך עשור שנמשך מסוף שנות התשעים ועד שנות האלפיים. גם כיום מטרפד האוצר הצעות לעדכון מדדי יוקר בריאות ולהבטחת תקציב סביר לתרופות חדשות (בסכום הכפול מזה הנוכחי) ומטיל משמעת קואליציונית שלו נענים חברי הכנסת.
שחיקה זו אילצה את קופות החולים להעלות את תשלומי השתתפות עצמית שהן גובות ישירות מהציבור. נזכיר כי אלו הם תשלומים על שירותים שכבר שילמנו עבורם מסים וכי תשלומים אלה פוגעים קשות בציבור החולים שחלקו נמנע מרכישת תרופות חיוניות בשל כך.
הצעד הבא היה עידוד ביטוחים בעלי אופי מסחרי (ביטוח משלים) שקופות החולים מוכרות לנו ושאותם כבר רכש שלושה רבעים מהציבור ושעבורם הוא כבר משלם. רשמית ביטוחים אלה חוקיים ומשרד האוצר אמור לפקח עליהן. הדובדבן שבקצפת מגיע בדמות חברות מסחריות ואף בתי חולים פרטיים שקופות החולים מחזיקות – כל אלה מעוותים את תדמיתה של קופת החולים ומטשטשים את דמותה כגוף ציבורי בעיני הציבור.
השלמנו עם המצב משום שהחרדות לבריאותנו חזקות מאיתנו. קל להתרגל למחשבה שיש לי – האני ה"יחיד והמיוחד" – אפשרות לברוח מהתור הארוך, מהרופא העייף או מהפקיד הסרבן באמצעות הביטוח הפרטי-ציבורי שהקופה בעצמה מכרה לי. נקלענו למלכודת – כל ביקורת על המערכת הציבורית דוחפת עוד מישהו למסקנה שכדאי לברוח מהמערכת הזאת – אם רק יתאפשר הדבר.
תהליכים אלה מעמידים בספק את האופטימיות שמביע הדו"ח לפיה עלו הקופות על הדרך הנכונה לצמצום פערים. בטווח הארוך, האם אפשר לצפות שחברה בעלת אופי מסחרי ההולך ומתחזק תשנה מן היסוד את חלוקת המשאבים שלה ותפנה אותם לפריפריה או לטיפול בחלשים חסרי כוח קניה? בתנאים אלו, עד כמה אפשר לצפות לשיפור במשילות, כלומר עד כמה יכול משרד הבריאות לאכוף רפורמות ואף סנקציות (לחיזוק השוויון) על הקופות ?
לטובת קופות החולים ולטובת הציבור כולו, יש להבריא את הקופות באמצעות פעולה דרסטית – להפריד אותן מגופים מסחריים ולהגביל את החופש שלהן כגוף כלכלי. לא משם צומחת היעילות, וודאי לא היעילות שאנו מבקשים שמטרתה גישה שוויונית לשירותי בריאות איכותיים.
בבחירות אלה, עלינו לדרוש מנציגי המפלגות את הגילוי הבא: אם אתם סבורים שראוי שהמערכת הציבורית תיבלע על ידי הפרטה ואם הגידול בפערים בבריאות אינו נורא כל כך בעיניכם, אמרו לנו את זה בפנים.
רמי אדוט הוא ראש תחום הזכות לבריאות באגודה לזכויות האזרח, החברה במטה הציבורי לשוויון בבריאות
טור זה התפרסם לראשונה בעיתון "כלכליסט" 23.10.12
