האגודה למשרד הבריאות: להסדיר את פינוי החירום הרפואי בירושלים המזרחית

לאחר תקופה ארוכה של תחקיר הנושא ופניות למד"א שלא העלו דבר, פנתה האגודה למשרד הבריאות בדרישה להסדרת נושא פינוי החירום הרפואי בירושלים המזרחית. במכתב פירטנו כי שירותים אלו ניתנים כיום תוך הגבלות רבות: האמבולנסים מתעכבים עיכוב ניכר, כיוון שכניסתם לשכונות הערביות בירושלים המזרחית מותנית בהמתנה לליווי משטרתי, שאינו מגיע בזמן אמת להגשת טיפול רפואי ופינוי דחוף. כתוצאה מכך כבר נגרמו פגיעות של ממש בבריאות, עד כדי אובדן חיי אדם.

בפניה עמדנו על חובתו של משרד הבריאות להתערב לשינוי המצב מיסודו ולהסדרת שירותי פינוי חירום הולמים לתושבי מזרח ירושלים. לשם כך דרשנו לשקול את ביטול נוהל הליווי הקיים, או לחילופין, אם יוכח כי המצב הביטחוני עדיין מחייב ליווי משטרתי, לחפש פיתרונות אחרים שיבטיחו שירותי פינוי רפואיים בזמן אמת משכונות ירושלים המזרחית הערביות.

7 בפברואר, 2010

לכבוד
מר יעקב ליצמן
סגן שר הבריאות

לכבוד
ד"ר איתן חי-עם
מנכ"ל משרד הבריאות

שלום רב,

הנדון: הפליית תושבי ירושלים המזרחית במתן שירותי רפואת חירום

אנו פונים אליכם בבקשה להתערבותכם בהסדרת נושא פינוי החירום הרפואי בירושלים המזרחית. כפי שיתואר להלן, שירותים אלו ניתנים כיום תוך הגבלות רבות: האמבולנסים מתעכבים עיכוב ניכר בהמתנה לליווי משטרתי או בנקודת איסוף המרוחקת ממיקום החולה/פצוע, ואינם מגיעים בזמן אמת להגשת טיפול רפואי ופינוי דחוף. כתוצאה מכך כבר נגרמו פגיעות של ממש בבריאות, עד כדי פגיעה בחיי אדם ומוות.

כפי שיפורט בהמשך, נוהלי העבודה הקיימים כיום בתחום זה גורמים לפגיעה של ממש בזכות לבריאות ולחיים של האוכלוסייה הערבית בירושלים המזרחית, ומהווים כמובן הפליה לרעה לעומת תושבי מערב העיר, תושבי מזרח העיר היהודים, ותושבי ישראל בכלל.

הואיל ומשרד הבריאות הוא הגוף המופקד מיניסטריאלית על מימוש סל שירותי הבריאות והמפקח על מד"א, חלה עליו החובה להתערב לשינוי המצב מיסודו ולהסדרת שירותי פינוי חירום הולמים לתושבי מזרח ירושלים.

שירותי החירום הרפואיים בירושלים המזרחית

1. מזה שנים רבות, ולפחות מאז שנת 1997, כפופה כניסתם של אמבולנסים של מד"א לשכונות ערביות בירושלים לליווי משטרת ישראל. בזמנו קבעו מד"א ומשטרת ירושלים נוהל משותף שהתנה את כניסת שירותי העזרה הראשונה לשכונות הערביות בליווי משטרתי. כן נקבעו בנוהל מספר קטן של נקודות איסוף בכניסות לשכונות, בהן ממתינים האמבולנסים להגעת החולים והפצועים. ההצדקה לכך הייתה הבטחת ביטחונם של צוותי מד"א.

2. הנוהל המחייב המתנה לליווי משטרתי לפני כניסת כל אמבולנס לכל שכונות העיר המזרחית הערביות הביא לאורך השנים לפגיעה ממשית בזכותם של תושבי השכונות הערביות בירושלים לקבל עזרה רפואית ראשונה בזמן אמת. בעוד שזמן ההמתנה הממוצע הארצי לאמבולנס עומד על כ-6 דקות, הרי שבשכונות הערביות במזרח ירושלים זמן ההמתנה עומד על כחצי שעה. חולים רבים נאלצים להמתין זמן רב עד להגעת האמבולנס, או מוסעים ע"י קרוביהם אל מחוץ לשכונה בכלי רכב פרטיים תוך סיכון חייהם.

3. במקרים לא מעטים הביא מצב עגום זה לפגיעה של ממש בחיי אדם. בכמה מקרים שתועדו על ידנו (שיש להניח שהם בבחינת טיפה בים), הוחמר מאד מצבם של החולים בשל זמן ההמתנה הארוך או בשל העברתם בכלי רכב פרטיים עד כדי סכנת חיים. להלן תיאור של כמה מהמקרים שתועדו:

  • ס' ח' בת ה-11, שנפגעה בתאונת דרכים בצור-באהר בדרכה חזרה מבית הספר בסוף ינואר 2008, המתינה לאמבולנס מעל לחצי שעה, עד להגעת הליווי המשטרתי.
  • בתאריך 7.3.2008 נדקר מ' ח' מצור באהר בקטטה. בקופת החולים המקומית הזעיקו אמבולנס וניסו לעצור את שטפי הדם. לאחר כ-40 דקות של המתנה לליווי המשטרתי הועבר מאג'ד באלונקה לטנדר פרטי, שלקח אותו אל האמבולנס, שהמתין בכניסה לרמת רחל, תוך שהוא מאבד את הכרתו לפרקים.
  • ביום 23.10.2008 נפל בנו בן השנה של ו' ע' א' מעיסאויה לדלי מלא במים. הילד נלקח לקופת החולים בכפר ומשם הזעיקו אמבולנס. האמבולנס לא הגיע ולאחר כ-45 דקות מהטביעה נאלץ האב לקחת את בנו ברכבו הפרטי עד לאמבולנס שהמתין בתחנת הדלק.
  • ביום 10.11.2008 שוחררה מבית חולים שערי צדק בירושלים ח' ב', קשישה בת 86. בשל מצבה הקשה הומלץ כי תועבר לביתה שבצור-באהר באמבולנס. האמבולנס אסף אותה מבית החולים, אך בכניסה לשוכנת צור-באהר נעצר וסירב להיכנס ללא ליווי. בסופו של דבר, ולאחר זמן המתנה של למעלה משעה וחצי, במהלכו סבלה ח' מכאבים קשים, היא הועברה באמבולנס של הסהר האדום לביתה.
  • ביום 27.10.2008 הזעיקה פ' ע' מעיסאויה אמבולנס כדי לפנות את אביה החולה שהיה מחוסר הכרה. האמבולנס המתין לליווי ולכן נאלצה להזעיק את בן דודה, וזה הסיע את החולה ברכבו הפרטי לאמבולנס שחיכה ליד תחנת הדלק. הוא טופל באמבולנס כשעתיים ואז הועבר לבית החולים הדסה שם יוצב מצבו.
  • פ' ע' ע', בת ה-64 מבית חנינא, חשה ברע. שכניה הזעיקו אמבולנס, אולם הוא התעכב בצומת נווה יעקב בהמתנה לליווי מג"ב. האמבולנס הגיע רק כעבור כחצי שעה וללא ציוד מתאים. אמבולנס נוסף הגיע כעבור כ-10 דקות נוספות. בעת ההמתנה לאמבולנס איבדה פ' את הכרתה ונותרה כ-20 דקות ללא הכרה ודופק. הצוות הרפואי אומנם הצליח להשיב את הדופק, אולם פ' נותרה במצב של מוות קליני ממנו לא התעוררה עד היום.
  • זי' מ', צעירה בת 23 משועפאט, הובאה לקופת החולים בשכונה במצב קשה. אמבולנס שהוזעק למקום המתין לליווי מג"ב והגיע רק לאחר כחצי שעה. הצעירה נפטרה בבית החולים כעבור זמן קצר.
  • ביום 1.2.09 ו' ק' מוואדי ג'וז חש בליבו. האמבולנס הגיע כעבור 10 דקות לכניסה לשכונה, אולם סרב להיכנס לשכונה והמתין לליווי. בסופו של דבר נאלץ בנו, וו' ק', לפנות את אביו ברכבו הפרטי לבית החולים, אולם הפינוי נעשה מאוחר מדי – ו' ק' נפטר מדום לב.
  • 4. בניסיון לצמצם במשהו את השלכות הנוהל המפלה, החלה מד"א להפעיל מערכי כוננים מקומיים באזור. אולם, מערכי כוננים אלה אינם מספקים היות והם מבוססים על מתנדבים ואינם מאוישים באופן רציף. בנוסף, יצוין כי למרות שמד"א הוא הגוף העיקרי אליו מופנות הקריאות, אין בו מוקדנים דוברי ערבית.

    המצב המשפטי

    5. הזכות לחיים מעוגנת בסעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הזכות לבריאות מעוגנת בסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 ובחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.

    6. לפי סעיף 6 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 כל תושב זכאי להסעה לבית חולים או למרפאה לצורך קבלת עזרה רפואית ראשונה כחלק מהשירותים הכלולים בסל שירותי הבריאות. חובה זו עולה גם מסעיף קטן 3(ב) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, הקובע כי "במצב חירום דחוף זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה". משרד הבריאות כידוע הינו המשרד המופקד על סל הבריאות, ולכן הוא הגוף האחראי לדאוג לכך שיתקיימו שירותי חירום רפואיים הולמים.

    7. על משרד הבריאות אף מוטלת החובה לפעול למימוש שוויוני של הזכות לחיים והזכות לבריאות ולמנוע הפליה. החובה לפעול לפי אמת מידה שוויונית במתן שירותי בריאות מעוגנת מפורשות בסעיף 1 לחוק הבריאות הקובע, כי "ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית".

    8. הגוף העיקרי באמצעותו מפונים חולים לבתי החולים הוא אגודת מד"א, הפועלת מכוח חוק מגן דוד אדום, תש"י-1950. מד"א, כהגדרתה בחוק, הינה אגודה ארצית המוסמכת באופן ייחודי להעניק שירותי עזרה ראשונה ופינוי רפואי, ולפי סעיף 3 לחוק מגן דוד אדום מוטלת עליה החובה לקיים לטובת כלל התושבים שירותי עזרה ראשונה. לפי האמור בסעיף 10 לחוק, משרד הבריאות הוא הממונה על ביצועו של חוק מגן דוד אדום, ובידיו סמכויות הפיקוח על מד"א.

    9. חובתו של משרד הבריאות לדאוג לכך שיינתנו שירותי אמבולנס הולמים הודגשה על ידו בערעור מינהלי שהתברר בשנים האחרונות (עע"מ 6250/04 שר הבריאות נ' חברת ציון אמבולנסים), בעניין נוהל המשרד לרישוי אמבולנסים פרטיים. בהודעת הערעור הבהיר המשרד כי הוא רואה עצמו כגוף האחראי על פיקוח ומתן רישיונות להפעלת אמבולנסים.

    10. לאורך השנים אף פורסמו ע"י המשרד חוזרי מנכ"ל המפרטים ומעדכנים את נהלי הפעלת האמבולנסים, וקופות החולים מונחות שלא לתת החזרים כספיים על הסעת חירום באמבולנסים של חברות שאינן מורשות ע"י משרד הבריאות (חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מתאריך 2.8.2006). בנוסף, עומדת כיום לפני קריאה שנייה ושלישית הצעת חוק המבקשת לקבוע בחוק את סמכותו של משרד הבריאות להסדיר את נושא הפיקוח והרישוי על האמבולנסים (הצעת חוק שירותי אמבולנס התשס"ה-2005; וראו גם בג"צ 785/06 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' שר הבריאות).

    פניותינו למד"א

    11. בשנה אחרונה פנינו מספר פעמים אל מר אלי בין, מנכ"ל מגן דוד אדום בישראל, בנושא הנדון, והבענו את עמדתנו כי יש לשקול שנית את נחיצות הנוהל המתנה כניסת אמבולנסים של מד"א לשכונות בירושלים המזרחית בליווי משטרתי.

    12. במכתבינו הנ"ל פרסנו את עמדתנו כי לנוכח השינוי במצב הביטחוני, אי הישנות מקרי זריקת אבנים על אמבולנסים, הזמן הרב שחלף, והעובדה כי הנוהל מביא כבר שנים ארוכות לסכנת נפשות ויוצר בפועל הפליה פסולה במימוש הזכות לבריאות, יש לשקול את ביטול הנוהל.

    13. בקשתנו לקבלת מידע אודות מדיניות מד"א בנושא והצדקת המשך מדיניות זו נענתה באופן חלקי בלבד, ומרבית מכתבינו לא זכו לכל התייחסות.

    14. יצוין, כי בעבר, הוגשה עתירה בנושא (בג"צ 6399/97 רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות), אולם היא נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 6.7.98, לאחר שנרשמה בהחלטת בית המשפט הצהרת בא כוח מגן דוד אדום כי מנהל מרחב ירושלים של מד"א או נציגו יהיו נכונים לשמוע כל טענה או הצעה מפי העותרת, עמותת רופאים לזכויות אדם, באשר לתפעול מד"א, לרבות שיפורים אפשריים בדרכי התפעול. למרות זאת, ככל הידוע לנו, הנוהל לא עודכן והצעות העותרת, כמו גם הצעותינו בנושא, לא זכו להתייחסות הולמת.

    סיכום

    15. הואיל ופניותינו החוזרות ונשנות למד"א לא זכו למענה ונראה כי בקשתנו כלל אינה נשקלת, אנו פונים אליכם כמופקדים על יישומו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי וכמפקחים על מד"א בבקשה דחופה להסדיר את הנושא.

    16. כאמור לעיל, אנו סבורים כי על משרד הבריאות מוטלת מבחינה משפטית, מינהלית ומוסרית החובה להבטיח כי שירותי האמבולנסים יינתנו בזמן אמת לכל התושבים, כולל תושבי ירושלים המזרחית. לשם כך, יש לשקול את ביטול נוהל הליווי הקיים, או לחילופין, אם יוכח כי המצב הביטחוני עדיין מחייב ליווי משטרתי, הרי שיש לחפש פיתרונות אחרים שיבטיחו שירותי פינוי רפואיים בזמן אמת משכונות ירושלים המזרחית הערביות. פתרון אחד כזה יכול להיות באמצעות הסכם רשמי ומחייב בין מד"א או משרד הבריאות לבין הסהר האדום או חברות אחרות.

    17. נשמח לערוך פגישה עם כל הנוגעים בדבר כדי להציג את הנושא לעומק וכדי לדון בפיתרונות האפשריים על מנת להביא להסדר הבעיה בהקדם האפשרי.

    18. נודה על תשובתכם המהירה, על מנת ליתר פניה לערכאות משפטיות.

    בברכה,
    טלי ניר, עו"ד

    נכתב בסיוע אסף פלד, מיכל הרצברג ומירי גרוס

    • LinkedIn
    • Twitter
    • Facebook
    • Print
    • email

    קטגוריות: הזכות לבריאות,הזכות לבריאות,זכויות חברתיות,זכויות תושבי ירושלים המזרחית,שוויון בשירותי בריאות

    סגור לתגובות.