כלא סהרוניםמתקן שכזה, המנוהל כבית סוהר, יהפוך עד מהרה למחנה פליטים דכאני מן הגרועים בתבל
חמישה ארגונים לזכויות אדם – האגודה לזכויות האזרח, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, מוקד סיוע לעובדים זרים, רופאים לזכויות אדם וא.ס.ף. – ארגון סיוע לפליטים – הגישו למועצה הארצית לתכנון ולבנייה את השגותיהם לתיקון התכנית לבניית מתקן כליאה לפליטים ומבקשי מקלט (תמ"א 1/46). השגות הארגונים, המבקשים מהמועצה לדחות את התכנית, מצטרפות להשגתה של עמותת "במקום".
על פי התיקון אותו מבקשת המדינה לעשות בתכנית מתקן הכליאה, תתאפשר, בין היתר, החזקתם של הכלואים באוהלים לתקופה של 30 חודשים, שהמועצה הארצית תוכל להאריכה; יבוטל מכלול הקליטה, בו אמורים היו להיבנות מתקני רפואה ומתקנים לתשאול מבקשי המקלט (תוך קביעה מעורפלת, שהמתקנים החיוניים ייבנו במקום אחר ובמועד אחר); יתאפשר אכלוס מתקן הכליאה טרם הקמת מבני ציבור וטרם פיתוח השטחים הציבוריים הפתוחים; ותתאפשר הקטנת השטח המינימלי לנפש. בנוסף לכל אלה יוקם בסמוך מאוד למכלול הכליאה מתקן טיהור שפכים.
במסמך שהוגש למועצה הארצית כותבים הארגונים, כי אישור התיקונים משמעו כי "אלפי מבקשי מקלט וילדיהם ייכלאו לתקופה בת מספר שנים, בתנאים קשים וקיצוניים, גרועים מן התנאים הירודים הנהוגים בבית הסוהר סהרונים כיום". הארגונים מתארים את המצב העלול להיווצר אם תאושר התכנית: "אלפי מבקשי מקלט, בהם קורבנות סחר ועינויים, יחד עם ילדיהם […] מוחזקים בצפיפות, רבים מהם באוהלים, חשופים לפגעי מזג האוויר ולתנאיו הקיצוניים […] אלפי גברים, נשים וטף מצטופפים בתורים לחלוקת מעט מדי מזון, למעט מדי מקלחות ולמעט מדי תאי שירותים […] אלפים ללא תעסוקה, ללא חינוך ראוי, ללא סעד נפשי, ללא סעד סוציאלי, ללא שירותי בריאות מספקים ודרושים […] נשים מופרדות מבני זוגן, ילדים מאבותיהם. סגורים למשך שנים, מוקפים חומות, גדרות, תיל ושערי מתכת".
בנוסף מתריעים הארגונים, כי אישור התכנית, שתביא לכליאתם של מבקשי המקלט לשלוש שנים לפחות במתקן סגור ומסוגר, תיצור מצב בו לארגוני זכויות האדם לא תהיה גישה אליהם ובכך, למעשה, תתבטל יכולתם של הכלואים להגיש בקשות להסדרת מעמדם ולעקוב אחר הטיפול בהן.
ראוי לציין, כי מתקן הכליאה אותו מבקשת המדינה להקים צפוי להיות מתקן הכליאה הגדול ביותר למהגרים בעולם המערבי. חרף גודלו העצום של המתקן על פי תמ"א 46, וחרף העובדה כי הוא מתוכנן להחזיק כלואים עם ילדיהם לתקופות ממושכות, וייתכן שאף בלתי מוגבלות, הוראות התכנית קובעות כי שטח המחייה יהיה מצומצם. על כך כותבים הארגונים "מתקן שכזה, המנוהל כבית סוהר, יהפוך עד מהרה למחנה פליטים דכאני מן הגרועים בתבל".
נוסף על כך החלה ישראל בהקמת אוהלים המיועדים להחזקת כ-2,000 כלואים במתחם נחל רביב. בכוונת המדינה להשלים את בניית מתחם האוהלים, כך שניתן יהיה להחזיק בו 4,000 כלואים והיא מבקשת את תיקון התכנית כדי להחילה גם על בנייה זו.
רובם המכריע של מבקשי המקלט, אשר נכנסו לישראל מאז שנת 2005 וצפויים להיכלא במתקן, הגיעו מאריתריאה וסודאן ואינם מוחזרים למדינותיהם עקב סכנה לחייהם. אף על פי שישראל נמנעת ככלל מלהחזיר את מבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן לארצותיהם, היא גם נמנעת מביצוע הליכים לקביעת מעמדם לפי אמנת הפליטים (RSD) ובמקום זאת מוציאה רישיונות שהייה זמניים, המלווים בצווי גירוש ומעצר (מדיניות המכונה "הגנה זמנית קבוצתית").
ארגוני זכויות האדם מבהירים, כי הם שותפים לדעה לפיה למדינת ישראל הזכות לשמור על גבולותיה, לקבוע כללים ביחס לכניסה אליה ולפקח על הבאים בשעריה. יחד עם זאת, כמדינה שקמה כדי לספק בית לפליטים, ואשר הייתה מעורבת מאוד בניסוח האמנה בדבר מעמדם של הפליטים משנת 1951, כל אמצעי הננקט על ידי המדינה חייב להביא בחשבון את החובה המוסרית והמשפטית שלא לכלוא פליטים ומבקשי מקלט ולא להענישם. אישור התכנית משמעה, כי הרשויות ויתרו כליל על מילוי חובותיהן לנהל מערכת לקליטת בקשות מקלט, לזהות קורבנות סחר, עבדות ועינויים ולטפל בהם.
