קו לעובד | מוקד סיוע לעובדים זרים | האגודה לזכויות האזרח
ביום ראשון ה-17.1.10 תדון הממשלה בשורה של הצעות חוק המוגדרות כ"מדיניות ממשלה בתחום העובדים הזרים". חלק מההצעות כוללות הגבלות דרקוניות אשר סותרות את פסיקות בג"ץ מהשנים האחרונות להגנה על מהגרי עבודה ובני משפחה של אזרחים ישראליים. הבוקר פנו בדחיפות ארגוני זכויות האדם – האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד ומוקד הסיוע לעובדים זרים, בקריאה לראש הממשלה, שלא לאשר את החקיקה שתכשיר עבדות מודרנית בישראל.
חלק מן ההצעות שתובאנה לאישור הממשלה כוללות הגבלות על חירותם של מהגרי העבודה להחליף את מעסיקיהם, ובכך למעשה מבססות את הסדר הכבילה שנפסל על ידי בג"ץ, אשר הגדיר אותו כ"עבדות מודרנית"; מעגנות בחוק את תופעת "הדלת המסתובבת", על ידי שלילת רישיונות השהייה של מהגרי עבודה, שהובאו על ידי מדינת ישראל אך לא שולבו על ידה בעבודה; מקשות על הסדרת מעמדם בישראל של בני משפחה של אזרחים ותושבים ישראלים – בניגוד לפסיקת בג"ץ; וכן מקשות על הסדרת מעמדם של מבקשי מקלט, קורבנות סחר בבני אדם ומחוסרי אזרחות, בניגוד להתחייבויות הבין-לאומיות של ישראל.
לדברי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, "הצעות אלה אינן תחליף למדיניות הגירה. הן תפגענה אנושות ובאופן גורף באזרחים ישראלים ובבני משפחותיהם, וכן בחירותם של מהגרי העבודה להחליף את מעסיקיהם, והכל בניגוד לפסיקות בג"ץ. יוזמה זו, יחד עם עידוד מדיניות "הדלת המסתובבת", רק מחזקת את התמריץ להבאת מהגרי עבודה נוספים תמורת דמי תיווך מופקעים, לניצולם המחפיר ולפגיעה בכל העובדים בישראל – ישראלים ומהגרים גם יחד".
להלן המכתב במלואו.
14 בינואר 2010
לכבוד
מר בנימין נתניהו
ראש הממשלה
דחוף!
קבוע לישיבת הממשלה ביום א', 17.1.2010
שלום רב,
הנדון: הצעת ההחלטה של משרד האוצר –"מדיניות הממשלה בתחום העובדים הזרים"
ביום א', 17.1.2010, עתידה הממשלה לדון בהצעת ההחלטה שהניח משרד האוצר, שעניינה "מדיניות הממשלה בתחום העובדים הזרים".
ההצעה כוללת מספר החלטות שיש למהר ולקיימן, כגון: להאריך את התקופה לביטול היתרים למעסיקים שפגעו בעובדיהם; לחתום על הסכמים בילטראליים עם המדינות מהם באים מהגרי עבודה; להפעיל את מאגר עובדי הסיעוד הבלתי מועסקים; ליישם את שיטת ההעסקה החדשה בחקלאות; להחמיר את הענישה על לשכות תיווך שפעלו בניגוד לחוק; ולחייב את לשכות התיווך לשלם למהגרי עבודה שהביאו בשנה הראשונה, ככל שלא הסדירו עבורם עבודה.
לצד זאת, כוללת ההצעה, בסעיף 5 לה, החלטות דרקוניות ובלתי חוקתיות, העומדות בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ולמחוייבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל. אימוצן של החלטות אלה עתיד לפגוע בזכויות היסוד של רבים. קבלתן אף תהווה ביטוי מפורש לאימוצה של "מדיניות הדלת המסתובבת" על ידי הממשלה ביחס למהגרי עבודה. אנו קוראים לך להתנגד לסעיפים 5(א), 5(ג) ו-5(ד) להצעה.
על פי סעיף 5(א) להצעה, יתוקן חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וייקבע בו, כי לא תתאפשר רכישת מעמד בישראל על ידי מי ששהו בישראל שלא כדין, אלא לאחר "תקופות צינון" מחוץ לישראל. האיסור על הסדרת מעמדו של שוהה שלא כדין יחול גם על בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים; על הורים לקטינים ישראלים, תוך התעלמות מן הקשר המשפחתי ומטובתם של ילדים; על ילדים קטינים ועל הורים קשישים לאזרחים ולתושבים ישראלים; על מחוסרי אזרחות; על מבקשי מקלט מדיני; על מהגרי עבודה; על ילדיהם של מהגרי עבודה; על קורבנות סחר בבני אדם; במקרים הומניטאריים; ועוד ועוד.
המדובר במדיניות שמשרד הפנים החיל זה מכבר, על פי נהליו, על בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים, ובית המשפט העליון קבע בשני פסקי דין – בשנת 1999 ובשנת 2006 – כי היא אינה חוקית על רקע פגיעתה בזכות היסוד לחיי משפחה, וכי "אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי החרד לזכויות האזרח" (בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728; עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן (פסק דין מיום 16.3.2006)). ממילא, כך נפסק, אין בין מדיניות זו לבין "מניעת תמריץ לשהייה בלתי חוקית" – דבר. ככל שבידי משרד הפנים ראיות לניצול לרעה של הליכים לרכישת מעמד, עליו להחמיר עם מבקשי המעמד בנסיבות הקונקרטיות בהן עולה חשד כאמור, ולא לפגוע בכל המבקשים.
מטעמים אלה, שתי הצעות חוק ממשלתיות, שביקשו לחולל תיקון כאמור לחוק, לא קודמו על ידי הכנסת (הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 18), התשס"ו-2005 (הונחה בכנסת ה-16) והצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 19), התשס"ו-2006 (הונחה בכנסת ה-17)). משהונחו הצעות חוק אלה, והובאו לדיון, הן זכו לביקורת חריפה מאוד מצד רוב סיעות הבית. אל לה לממשלה לשוב על כך בשלישית. על ממשלת ישראל לגבש מדיניות הגירה ברורה ופומבית, הנותנת דעתה להיבטים הרבים והשונים של ההגירה לישראל, לחובותיה של המדינה ביחס לאזרחיה ולתושביה ולהתחייבויותיה הבין-לאומיות ביחס למהגרי עבודה, למבקשי מקלט, לקורבנות סחר בבני אדם ולמחוסרי אזרחות. לאחר שישולמו בחינת מדיניות ההגירה של ישראל וגיבושה, אפשר יהיה לשוב ולבחון אמצעים להגביל אפשרות לרכישת מעמד בישראל.
על פי סעיפים 5(ב) ו-5(ד) להצעה, יתוקן החוק וייקבע בו, כי יבוטל רישיון העבודה של מהגר עבודה שלא הועסק בתחום העיסוק שנקבע לו למשך תקופה העולה על 90 ימים. כן יקבעו בתקנות כללים, המגבילים את מספר המעברים בין מעסיקים של מהגרי עבודה בתחום הסיעוד ואת האזור הגיאורפי בו יחוייבו מהגרי עבודה לעבוד.
גם בעניין זה עומדת הצעת ההחלטה בניגוד בוטה לפסיקת בית המשפט העליון. בשנת 2006 פסק בג"ץ, כי התניית רישיון הישיבה של מהגר עבודה בעבודה אצל מעסיק ספציפי, הפקעת הרישיון בגין סיום יחסי העבודה, והגבלת המעבר של מהגרי עבודה בין מעסיקים, הינן "מעין עבדות בגרסה מודרנית". הסדר זה, קבע בית המשפט, מתייחס למהגרי עבודה משל היו "מכונות עבודה", והפך כל מהגר עבודה ל"צמית של מעסיקו". "ההסדר פגע באוטונומיה של העובדים כבני אדם", פסק בית המשפט, "והלכה למעשה שלל מהם את חירותם". "כיצד זה שבעלי-סמכות בארצנו כך רואים לנהוג בנשים ובגברים שכל רצונם אינו אלא להביא פת-לחם למשפחתם", תהה בית המשפט, והוסיף: "כיצד זה שנעלם מעיניהם כי בהסדר שהם קובעים חורצים הם עמוקות בכבודם של העובדים הזרים כבני-אנוש? והרי כל אדם – גם אם זר הוא בקהלנו – זכאי לכבודו כאדם". "כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה", חתם בית המשפט את פסק דינו (בג"ץ 4542/02 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל (פסק דין מיום 30.3.2006)).
בפסק הדין עמד בית המשפט על כך, כי דינו של ענף הסיעוד אינו שונה "מדינם של יתר ענפי-העבודה בהם מועסקים עובדים זרים". עוד פסק בית המשפט, כי הגשמתה של החובה לדאוג לקיום בכבוד של קשישים ונכים, אינה מצדיקה "את כבילתו של אדם למעסיקו, תוך כפייתו, הלכה למעשה, להעניק שירות אישי מאונס". בית המשפט קבע, כי אין לכרוך "בין התפטרות המטפל מעבודה בשירותו של הנזקק, לבין סנקציה חמורה כאבדן המעמד בישראל. גישה זו, כאמור לעיל, אינה עומדת במבחן חוקתי, משעקרון המידתיות אינו מתקיים בה. היא אף אינה עומדת במבחן מוסרי, שהרי בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם. אין לראות בהם אמצעי בלבד ולא מוצר לסחור בו? תהא המטרה נאצלת ככל שתהא".
אף על פי כן, ובניגוד לקביעותיו הנחרצות של בג"ץ, על פי ההצעה, תוטלנה הגבלות על מימוש חירותם של מהגרי עבודה להחליף את מעסיקיהם. מהגרי עבודה בתחום הסיעוד יכבלו למספר מצומצם של מעסיקים ולאיזור גיאוגרפי. הסדר שכזה, כדברי בג"ץ, "פוגע בזכות הטבועה לחירות. הוא פוגע בחופש הפעולה של האדם. הוא מאיין את האוטונומיה של הרצון החופשי. הוא רומס את הזכות היסודית להשתחרר מחוזה-עבודה. הוא שולל כוח-מיקוח כלכלי בסיסי מצד חלש ממילא ליחסי-העבודה. בעשותו את כל אלו, פוגע הסדר הכבילה למעסיק בכבודו ובחירותו של האדם במובנם היסודי ביותר".
גם הגבלת המעבר בין מעסיקים לתקופה של 90 ימים מבזה את פסק דינו של בג"ץ, והיא כמו עוצמת עיניה למציאות העסקתם של מהגרי עבודה ולכשלים המבניים, הנעוצים במחדליה של המדינה. עדות לכך ניתן למצוא אף בהצעה עצמה, המבקשת לקדם מספר רפורמות, שבלעדיהן תימשך הבאתם לישראל של מהגרי עבודה שיוותרו ללא מעסיק: הקמת מאגר לרישום עובדי סיעוד ולהשמתם בעבודה; יישום של הסדר ההעסקה החדש בחקלאות; חיובן של לשכות התיווך לסיעוד לשלם את שכרם של מהגרי עבודה, שהן הביאו, בשנה הראשונה לשהותם בישראל, אם לא נמצאה להם עבודה; וכו'. ללא תיקון מחדלים אלה הלכה למעשה (ותיקון מחדלים רבים נוספים) – אין זאת, שקבלת החלטה בדבר גירושם של מהגרי עבודה שלא הצליחו להסדיר את עבודתם לאחר 90 ימים, רק כדי להביא אחרים תחתיהם, אינה אך מבזה את פסק דינו של בג"ץ, אלא אף מאמצת במפורש ובהחלטת ממשלה את פרקטיקת "הדלת המסתובבת".
על רקע דברים אלה, אנו קוראים לך להתנגד לסעיפים 5(א), 5(ג) ו-ג(ד) להצעה. נציין, כי האמור בסעיף 5(ב) בדבר רישום ענף ההעסקה של מהגרי העבודה ברישיונם מבוצע גם כיום, ואין צורך בהחלטת ממשלה או בתיקון חקיקה בעניין זה. משום כך, אין הצדקה לאשר את סעיף 5 כולו.
בכבוד רב,
חני בן ישראל, עו"ד
קו לעובד
יונתן ברמן, עו"ד
מוקד סיוע לעובדים זרים
עודד פלר, עו"ד
האגודה לזכויות האזרח בישראל
