לקבוע סטנדרט מינימלי של שטח מחיה לאסיר

האגודה לזכויות האזרח בישראל | המרכז האקדמי למשפט ולעסקים – הקליניקות המשפטיות | רופאים לזכויות אדם

19 בנובמבר 2009

לכבוד
מר יצחק אהרונוביץ
השר לביטחון פנים
ת"ד 18182
ירושלים 91181

לכבוד
רב גונדר בני קניאק
נציב שירות בתי הסוהר
ת"ד 81
רמלה 72100

א' נ',

הנדון: החובה לקבוע סטנדרט מינימאלי של שטח מחיה לאסיר בתקנות

בשם מרשינו, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הקליניקה לזכויות עצורים ואסירים שבמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, וארגון רופאים לזכויות אדם, היננו מתכבדות לפנות אליך בעניין שבנדון:

1. תכליתו של מכתב פניה זה היא להביא לשיפור משמעותי בתנאי הצפיפות הקשים, בהם מוחזקים אסירים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. לשיטתנו, לא ניתן לטפל באופן יסודי ומיטבי בבעיה זו בלא קביעת סף קטגורי של תקן שטח מחיה מינימאלי לאסיר, המעוגן בחיקוק.

2. עובדה ידועה וכאובה היא, כי האסירים במדינת ישראל מוחזקים בתנאי צפיפות קשים מנשוא. בעוד הסטנדרט הממוצע לשטח מחיה לאסיר במדינות דמוקרטיות אחרות עומד על כ-8.8 מ"ר, בישראל לא נקבע כל סטנדרט כאמור (לאסירים שפוטים), ובפועל מוחזקים האסירים בכ-2.9-3 מ"ר בממוצע בלבד.

3. בעוד לעניין עצורים נקבע בתקנות, כי במתקני מעצר חדשים (שתוכננו לאחר התקנת התקנות) השטח הממוצע לעצור בתא לא יפחת מ-4.5 מ"ר,[1] לא נקבע בתקנות או בפקודות השירות כל תקן שטח מחיה מינימאלי לאסיר. כפי שיפורט להלן, הצפיפות השוררת בתאי הכליאה – המתאפשרת בין השאר בשל העדר קביעתו של כל סטנדרט מינימאלי מחייב – פוגעת קשות בזכויות יסוד חוקתיות של האסיר, לרבות זכותו לכבוד, לפרטיות ולשלמות הגוף, ומשליכה באופן קשה על כל היבטי חייו של הכלוא, ועל כן אינה חוקית ואינה חוקתית.

4. אנו פונות אליכם בדרישה להפסיק להחזיק אסירים בתנאי צפיפות קשים אלה, הנוגדים את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואת החובה המינהלית, המוטלת עליכם, להחזיק אסירים בתנאים סבירים ואנושיים, ולפעול לקביעת סטנדרט מינימאלי מחייב לשטח מחייתו של האסיר, אשר יעוגן בתקנות. כדי לעמוד בחובה חוקתית ומינהלית זו יש להבטיח, כי הסטנדרט המינימאלי שייקבע ייושם בפועל במהירות האפשרית. בשולי הדברים יובהר, כי על אף שפנייתנו זו איננה מתייחסת לעצורים, אנו סבורות כי גם התקנה שנקבעה בעניינם איננה עומדת במבחן החוקתי הנדרש.

5. כפי שיפורט אנו סבורות, כי כדי לעמוד בחובה החוקתית לכבד את זכויות האסיר, ובחובה המינהלית לנהל כראוי את בתי הסוהר, על התקן להבטיח לכל אסיר "תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים", ולתת משקל ראוי לזכויות האסיר לכבוד, לפרטיות ולבריאות. כמו כן, על הסטנדרט לקחת בחשבון את סוג התא הרלוונטי. לא הרי תא באגף סגור, בו נדרש כלוא לשהות רוב שעות היממה, כהרי תא באגף פתוח; ולא הרי תא, בו שוהה אסיר לבדו כהרי תא, בו שוהים מספר אסירים.

א. החובה לשמור על זכויותיהם החוקתיות של כלואים

6. עקרון יסוד הוא בשיטתנו, כי זכויות האדם אינן נעצרות בשערי בית הסוהר; שלילת חירותו של אדם באמצעות מאסר או מעצר מביאה בהכרח להגבלה קשה על חופש התנועה שלו, אך אין בה כשלעצמה כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם הנוספות, הנתונות לכל בר אנוש.

"הלכה מושרשת היא עמנו, כי זכויות היסוד של האדם "שורדות" גם בין חומות בית הסוהר ונתונות לאסיר (וכן לעציר) אף בתוך תא כלאו. יוצאות מכלל זה הן אך זכותו של האסיר לחופש התנועה, ששלילתה מן האסיר נובעת מכליאתו, וכן מגבלות המוטלות על יכולתו לממש חלק מזכויותיו האחרות…. הנחת היסוד היא, שסל זכויות האדם של אסיר מכיל את כל הזכויות והחירויות הנתונות לכל אזרח ותושב, למעט חופש התנועה שנשלל ממנו עקב המאסר" (עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 148-149 (1996), להלן "פרשת גולן")

וכן:

"פגיעה בכבוד האדם של אסיר פוגעת לא רק באסיר, אלא גם בדמותה של החברה. יחס אנושי לאסירים מהווה חלק מנורמה מוסרית-אנושית שמדינה דמוקרטית מצווה לקיימה. ומדינה הפוגעת בכבוד אסיריה, מפרה את חובתה, המוטלת עליה כלפי כלל אזרחיה ותושביה, לכבד את זכויות היסוד של האדם" (פרשת גולן, עמ' 152).

וראו גם:

בג"צ 2245/06 דוברין נ' שב"ס (טרם פורסם, ניתן ביום 13.6.06) (בעניין זכותו של אסיר ביטחוני להביא ילדים לעולם);
בבג"צ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים (ניתן ביום 12.2.07) (בעניין זכותו של אסיר למיטה) (להלן, "פרשת רופאים לזכויות אדם");
בג"צ 337/84 הוקמה נ' שר הפנים, פ"ד לח(2) 826, 832 (1984) (בעניין זכותו של אסיר להצביע בבחירות);
עע"א 4/82 מ"י נ' תמיר, פ"ד לז(3) 201 (1983) (בעניין זכותו של אסיר להיבדק על ידי מומחה רפואי לפי בחירתו).

7. עוד לפני חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עמד מ"מ הנשיא (דאז) חיים כהן על החובה לקבוע סטנדרטים מינימאליים להבטחת "תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים" בתוך בתי הכלא (בג"צ 221/80 מחמד דרויש נ' שב"ס, פ"ד לה(1) 536, 539 (1980) (בדעת מיעוט, אך לא לעניין זה)). כפי שהבהיר השופט כהן, דווקא בשל המגבלות הרבות, המוטלות בהכרח על זכויותיהם של כלואים, יש לפעול לקביעת סטנדרטים אלה:

"אמת נכון הדבר, שרמת החיים – ולו גם החיים התרבותיים ­שבתוך כותלי בית-סוהר לעולם לא תוכל להגיע לרמת חייה של חברה החיה ופועלת בחירות ובחופש. ומכאן ההכרח בקביעת סטנדרדים מינימליים לאותם "תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים" בתוך בתי הסוהר. בו בזמן, שכל, המרבה לעלות ולהוסיף על סטנדרדים מינימליים שכאלה ולשפר אותם, הרי זה משובח – הגורע מהם ואפילו אותם אינו מקיים, אינו יוצא ידי חובת תרבות מינימלית."

8. בפרשת רופאים לזכויות אדם, בית המשפט העליון קבע, כי השמירה על זכות האסיר לכבוד מחייבת להקצות את המשאבים הדרושים כדי לספק מיטה לכל אסיר, גם בהעדר חובה סטטוטורית לעשות כן. בית המשפט הבהיר, כי:

"סיפוק הצרכים המינימאליים של האדם, שהם תנאי בלעדיו אין לקיום וחיים בכבוד, מתחייבים גם לגבי אסיר המרצה את עונשו, ולמדינה חובה ראשונה במעלה לספקם, ולהקצות לכך את המשאבים הנדרשים. גם מאחורי סורג ובריח, עומדות לאדם זכויות יסוד "שהפגיעה בהן יש בה משום פגיעה בצרכים מינימאליים ויסודיים של האדם באשר הוא אדם…" (בג"ץ 114/86 וייל נ' מדינת ישראל, פד"י מא(3) 477, 492). תפיסה זו הייתה שלטת עוד בטרם התקבלו חוקי היסוד (פרשת קטלן, בעמ' 298 (לגבי עצור); פרשת הוקמה, בעמ' 832; פרשת יוסף, בעמ' 573-572); והדברים נכונים ומחייבים, ביתר שאת, מעת שהוכרה זכות האדם לכבוד כזכות חוקתית, ועוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בש"פ 7053/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נו(1) 504, 510; פרשת דוברין, פסקה 13). אם מוטלת על המדינה חובה לדאוג לצרכים המינימאליים של תושביה כחלק מזכותם לכבוד אנושי, על אחת כמה וכמה כך הוא ביחס לבני אדם המצויים במסגרת משמורתה ותחת חסותה, שלגביהם היא נושאת באחריות ישירה."

דברים אלו יפים הם אף לענייננו.

ב. תמונת מצב עגומה של צפיפות חמורה בבתי הסוהר

9. בהעדר קביעה חד משמעית וברורה, המביאה בחשבון את זכויותיו הבסיסיות של הכלוא מחד גיסא ואת צרכי הביטחון, הסדר והמשמעת בניהול מתקן כליאה, מאידך גיסא – נוצר, הלכה למעשה, מצב בו אסירים במדינת ישראל חיים בצפיפות קשה הפוגעת בצלמם, בכבודם כבני אדם, ובבריאותם הפיזית והנפשית.

10. על פי נתונים שנכללו במצגת מינהל התכנון של שב"ס מנובמבר 2008, "תוכנית לשיפור תנאי מחיית אסירים 2009-2025", שטח המחיה הממוצע לאסיר במדינת ישראל נע בין 2.2 מ"ר ל-5.6 מ"ר (עמ' 12 למצגת), כאשר הממוצע עומד על כ-2.9 או 3 מ"ר בלבד.

11. בית המשפט העליון נדרש אף הוא לבעיית הצפיפות בבתי המעצר ובבתי הסוהר והוא קבע לא אחת, כי לצפיפות עלולות להיות השלכות שליליות קשות וכי על הרשויות המנהליות האמונות על משמורת הכלואים להבטיח שטחי מחייה סבירים ונאותים. ראו: בג"צ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב(3) 801, שם סקר הנשיא (דאז) שמגר את תוצאותיה והשלכותיה הקשות של בעיית הצפיפות במתקני כליאה (עמ' 822-823) ואילו המשנה לנשיא (דאז) אלון קבע, כי "… הבטחת שטחי מחיה ותנועה מינימאליים, ללא צפיפות בלתי סבירה.. זוהי דרישה קרדינאלית אשר חייבת להתבצע (עמ' 832). כן ראו בג"צ 3278/02 המוקד להגנת הפרט נ' מפקד צה"ל באזור הגדה המערבית, פ"ד כז(1) 385.

יתרה מזאת, בית המשפט אף הלך צעד אחד קדימה וקבע, כי במסגרת שיקוליו לעניין קביעת חלופות מעצר נלקחים בחשבון התנאים הקשים שבמתקני הכליאה והדבר עשוי להוביל לשחרור ממעצר (ראו בש"פ 3734/92 מדינת ישראל נ' עזאזמי, פ"ד מו(5) 72; בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 355).

12. צפיפות זו במתקני הכליאה יש בה כדי ליצור תנאי מחיה קשים מנשוא המסכנים את בריאותם הפיזית והנפשית של האסירים. צפיפות מביאה לתנאי תברואה והיגיינה קשים; להעדר אוורור נאות; להידבקות במחלות; לאלימות בין אסירים; לפגיעה בפרטיותם; ועוד ועוד. בכך, פוגעת הצפיפות בזכויות החוקתיות לכבוד, לשלמות הגוף ולפרטיות. היא שוללת מהכלואים את אותם "חיי אנוש תרבותיים", המגיעים לכל אדם באשר הוא.

ג. מבט השוואתי – תקן שטח המחיה במדינות אחרות

13. ממצגת שב"ס הנ"ל אף עולה, כי קיים פער בלתי נסבל בין המצב העגום במדינת ישראל – בו לא נקבע כל סטנדרט מינימאלי לשטח מחיה לאסיר – לבין המצב במדינות מערביות אחרות. פער זה יש בו כדי להצביע אף הוא על הצורך הדחוף בקביעת סטנדרט בארץ. כפי שהבנו, נתונים אלה מתייחסים לדרישות ביחס למתקנים חדשים,[2] ועל כן יש בהם משום אינדיקציה חשובה לעניין האופן שבו מדינות אחרות תופסות את משמעות החובה לספק תנאי כליאה הולמים:

ד. המשפט הבינלאומי – אמנות, כללים ותקינה ביחס לשטח מחיה לאסיר

14. תנאי הצפיפות השוררים בבתי הסוהר בישראל אף נוגדים באופן מובהק את המשפט הבינלאומי, ההסכמי והמינהגי, אליו מחוייבת מדינת ישראל.

15. בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם משנת 1948, בסיפא לסעיף ה' נקבע: "… לא יהיה אדם נתון …ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים".

16. באמנת ה- ICCPR, היא האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966, אשר נחתמה ואושררה על ידי מדינת ישראל, נקבע בסעיף 10, כדלקמן:
"א. אנשים שנשללה חירותם ינהגו בהם ברוח אנושית ומתוך התחשבות בכבודו העצמי של האדם".

17. אמנת ה- CAT, היא האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אשר גם היא נחתמה ואושררה על ידי ישראל, קובעת בסעיף 16, כלהלן:

"מדינה חברה תקבל על עצמה למנוע בכל שטח שבסמכותה השיפוטית מעשים אחרים של יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל או עונשים שאינם בחזקת עינויים כמוגדר בסעיף 1, מקום שמעשים כאמור בוצעו על ידי או בעידודו או בהסכמתו של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי או השלמתם בשתיקה. במיוחד, חובות המפורטות בסעיפים 10, 11, 12, ו- 13 יחולו אגב החלפת אזכורים בדבר עינויים באזכורים של צורות עונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים".

18. ב- Standard Minimum Rules for the Treatment of Prisoners, אשר אומצו בשנת 1955 על ידי הקונגרס הראשון של האומות המאוחדות למניעת פשע ולטיפול באלימות, נקבע בסעיף 10, ביחס לתנאי כליאה בבתי סוהר, כי "תאי הכליאה יעמדו בסטנדרטים בריאותיים, מתוך התחשבות באקלים במקום, ובפרט בכל הנוגע לאוורור בתאים, לשטח מחיה מינימאלי, לתאורה ולחימום". מקובל לראות בכלל זה משום רף המינימאלי לתנאים סבירים להם זכאים אסירים.[3]

19. אף בעקרונות ה- Body of Principles for the Protection of All Persons Under Any Form of Detention or Imprisonment משנת 1988, אשר אושרו על ידי עצרת האו"ם, נקבעו אמות מידה של סבירות ומידתיות בכליאה, שעל פיהן על הרשות המנהלית הממונה על הכליאה לנהוג. כך בין השאר נקבע:

"Principle 1
All persons under any form of detention or imprisonment shall be treated in a humane manner and with respect for the inherent dignity of the human person."

20. בהחלטה שניתנה בקיץ האחרון, בית הדין האירופי לזכויות אדם חזר והבהיר, כי צפיפות יתר בבתי הסוהר עלולה להוות הפרה של האיסורים על עינויים וענישה או טיפול משפילים או בלתי אנושיים, הקבועים בסעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות אדם. בפרשת Sulejmanovic v. Italy, 22635/03 [2009],[4] בית הדין קבע שהחזקת אדם בתא בגודל 16.20 מ"ר, ביחד עם עוד 5 אנשים, היוותה הפרה של סעיף זה, וזאת על אף ששטח נוסף בגודל 5.04 מ"ר (השירותים) היה נספח לתא, ועל אף שהאסיר היה רשאי לשהות מחוץ לתא כ-8 שעות ביום. אמנם, בית הדין קבע, כי כאשר האסיר הוחזק בתא בגודל זה יחד עם עוד 4 אנשים, לא היה בכך משום הפרה של הסעיף, אולם קביעה זו ניתנה בין השאר על רקע האפשרות שהיתה קיימת לשהות מחוץ לתא למשך חלק משמעותי מהיום. בהקשר זה יובהר, כי הרף המינימאלי, הדרוש כדי לעמוד בחובה החוקתית לכבד את זכויותיו החוקתיות של האסיר, צריך להיות גבוה יותר מהרף הדרוש רק כדי למנוע עינויים וטיפול בלתי אנושי. אסיר בישראל זכאי מבחינה חוקתית לתנאים, המאפשרים "חיי אנוש תרבותיים", ולא רק לתנאים אשר אינם מגיעים לכדי עינויים בלתי אנושיים. כן יובהר, כי כאשר חישוב שטח התא כולל אף את השירותים והמקלחת, יש בכך כדי להגדיל עד מאד את הרף המינימאלי הדרוש. כן ראו: Karalevicius v. Lithuania, 53254/99 [2005].

ה. החובה המינהלית לקבוע סטנדרט מינימאלי ולעגנו בחיקוק

21. לשם ניהולם התקין של מתקני הכליאה, ובכלל זה שמירה על זכויות האדם של האסירים ובריאותם הפיזית והנפשית, ברי שנדרשת קביעת תקן מינימום לשטח מחיה לאסיר. העדר קביעתו של תקן מחייב כאמור אינו סביר, ומהווה הפרה של החובה המינהלית והחוקתית המוטלת עליכם, לדאוג לניהולם התקין של מתקני הכליאה ולהעניק לאסירים תנאי מחיה, המכבדים את זכויותיהם החוקתיות.

22. על פי סעיף 132(17) לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל"ב-1971, מוסמך השר לביטחון פנים להתקין תקנות להסדרת "כל ענין אחר שיש להסדירו לשם ביצועה היעיל של פקודה זו, שלומם ויעילותם של סוהרים, ניהולם הטוב של בתי סוהר ומשמעתם ומשמורתם הבטוחה של אסירים בתחום בתי הסוהר…" לאור חשיבותו העילאית של שטח המחיה בשמירה על זכויותיו היסודיות של האסיר, ובניהולם התקין של בתי הסוהר, ולאור המצב העגום, בו אסירים מוחזקים שנים רבות בתנאי צפיפות בלתי חוקיים בעליל, יש לפרש סעיף זה כמטיל על השר חובה לקבוע סטנדרט מינימאלי כאמור ולעגנו בתקנות. על הסטנדרט להיקבע תוך הענקת משקל ראוי לזכות האסיר לכבוד, לבריאות, לפרטיות ולשלמות הגוף, ולניהולם התקין של בתי הסוהר.

23. בנוסף, על פי סעיף 68א לפקודה, "השר רשאי לקבוע בצו, מעת לעת באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, את תקן הכליאה, לתקופה שלא תעלה על שנה". על פי פרשנותו החוקתית הראויה של סעיף זה, על השר לקבוע את תקן הכליאה – קרי את "סך כל מקומות הכליאה בכלל בתי הסוהר" – בהתבסס על סטנדרט מינימאלי לשטח המחיה.

24. בפרשת פלוני (בש"פ 7053/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 504) נדון ערר שהגיש עצור לשיפור תנאי מעצרו. בפסק דין זה, העירה שופטת בית-המשפט העליון פרוקצ'יה, כי לא ניתן לספק תשובה לבעיה הכללית של שיפור תנאי הכליאה במסגרת הליך פרטני הנוגע למאן דהוא, אלא: "פתרון כלל-מערכתי חייב להימצא בדרך של התייחסות ראויה לנושא זה על ידי הרשויות המוסמכות באפיקים המנהליים המתאימים כדי להתאים את המציאות השוררת בבתי המעצר לדרישות הדין ולצווי המוסר והצדק החברתי בנושא זה. העיקרון המחייב לספק לכל אדם צורכי אנוש מינימאליים, הן פיזיים והן נפשיים-רוחניים גם כאשר נשללת ממנו חירותו האישית, הוא ערך מוכר שאין עליו עוררין. ראוי לראות בהגשמת העיקרון הזה הלכה למעשה חובה עליונה שיש לתת לה עדיפות עליונה" (שם, בעמ' 516).

ו. שטח מחיה מינימאלי – גם לפי תכנית המתאר הארצית לבתי הסוהר

25. בנוסף על כל האמור לעיל, בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, נקבעו הוראות תכנית מתאר ארצית לבתי סוהר, מס' ת/מ/א/24 אשר אושרה על ידי הממשלה לפי החלטה מס' 430 מיום 7/3/1982. התכנית נכנסה לתוקפה בתאריך 7/4/1982, והיא קובעת בסעיף 8 שכותרתו "תנאים למתן היתרי בנייה", כדלקמן:

"לא ינתן היתר להקמת בית סוהר חדש, אלא אם נתמלאו תנאים אלה:
א) שטח האתר לא יפחת מ-300 דונם.
ב) המרחק מקו הבנין של בית הסוהר אל גבול האתר המהווה שטח ביטחון, לא יפחת מ-100 מטר.
ג) בית הסוהר לא ישמש יותר מ-400 אסירים.
ד) לפחות 75% מתאי המאסר יהיו לאסירים בודדים. גודל כל תא לא יפחת מ-6.5 מ"ר, כולל שטח למקלחת, בית כסא וכיור רחצה.
ה) לא יותר מ-25% מתאי המאסר יהיו לשלושה אסירים. גודל כל תא לא יפחת מ-15 מ"ר ,כולל שטח למקלחת, בית כסא וכיור רחצה.
ו) השטח המיועד להקמת מפעלי תעשיה ומלאכה באתר לא יפחת מ-7 דונם.
ז) השטח המיועד לחצרות טיולים לאסירים באתר לא יפחת מ-3.6 דונם.
ח) השטח המיועד למגרש ספורט לאסירים באתר לא יפחת מ-1.5 דונם.
ט) אגף השירותים של בית הסוהר יכלול בין היתר: מרפאה, מרכז תרבות וחינוך, מוסדות דת ומועדון".

משמע, בהתאם לתוכנית זו, שטח המחיה הראוי לכל אסיר, בכל מתקן כליאה שיוקם החל משנת 1982, הוא של 6.5 מ"ר כאשר מדובר בתא מאסר לאסיר בודד, וכ-5 מ"ר לאסיר בתא בו מחוזקים שלושה אסירים בצוותא. על פי התוכנית, המועצה הארצית לתכנון ובניה רשאית להקל בתנאים אלה.

ככל שידוע לנו, תוכנית מתאר זו בתוקף עד היום. כעולה ממחקר מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיום 18.10.09 ("שטח מחיה לאסיר" מאת אורי טל), נמסר משב"ס, כי כלא צלמון, שנפתח בשנת 1996, נבנה בהתאם לתכנון זה, אולם בשל אילוצים הוכנסו מיטות נוספות לתאים, כך שבמקום 6.5 מ"ר לאסיר, בפועל מוקצים לכל אסיר 3.6 מ"ר בלבד.[5] אנו סבורות, כי אף תוכנית זו – אשר נוצרה טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – אינה עומדת במבחן החוקתי הדרוש. אולם, יש בה משום אינדיקציה נוספת לכך, כי המצב העגום הקיים בפועל אינו עומד בכל סטנדרט מינימאלי סביר.

26. ידוע לנו, כי במסגרת תוכנית "מעוף", המתוארת במצגת הנ"ל, שב"ס עושה מאמץ רציני להידרש לבעיית הצפיפות הקשה בבתי הכלא בישראל. לשב"ס עניין ראשון במעלה לפתור בעיה חמורה זו, לאור ההשלכות הקשות שיש לה על יכולתו לבצע את מלאכתו ולמלא את ייעודו. אנו בהחלט מברכות על יוזמה חשובה זו. יחד עם זאת אנו סבורות, כי כדי לעמוד בחובה החוקתית לספק תנאי מחיה ראויים לאסירים, אין די בכך. ראשית, השטח המינימאלי המובטח בתוכנית (3 מ"ר לשפוט עד 2016 ו-4.5 מ"ר עד 2025, כאשר עד 2016 40% מהתאים יעמדו בסטנדרט החדש של 6 מ"ר לאסיר, ועד 2025 60% יעמדו בסטנדרט זה) אינו מספק. שנית, לוח הזמנים לביצוע התוכנית הוא ארוך מדי.

27. נוכח האמור לעיל, הננו פונות אליכם לפעול ללא דיחוי להסדרת סטנדרט שטח מחיה מינימאלי לאסיר, אשר יעוגן בתקנות; כמפורט לעיל אנו סבורות, כי על תקן זה להיקבע תוך מתן משקל ראוי לזכויות האסיר לכבוד, לפרטיות, לבריאות ולתנאים המאפשרים "חיי אנוש תרבותיים", וכי עליו להתחשב, בין השאר, בסוג התא בו מדובר. בקביעת התקן יש ללמוד מן הסטנדרטים שנקבעו לעניין זה במדינות דמוקרטיות אחרות. בהקשר זה יובהר, כי ככל ששטחי השירותים והמקלחת נכללים בחישובי שטח המחיה, יש לקחת בחשבון גם את השלכות עניין זה על גובה התקן הנדרש.

28. נודה על התייחסותכם המהירה.

לילה מרגלית, עו"ד
רחלה אראל, עו"ד

מכתב זה נכתב בסיוע תלמידי הסדנה לזכויות עצורים ואסירים של החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים (רמת-גן). תודתנו מסורה לסטודנטים: שגיא בן עטיה, נסרין קוטינה ואתי דיין.