איור: אלון ברייארמתוך דוח האגודה לזכויות האזרח, בין מימוש לייבוש: שיטות ממשלות ישראל לצמצום השירותים החברתיים, אפריל 2012
להלן תקציר הפרק.
לטקסט המלא לחצו כאן (pdf)
תיאור השיטה
שיטה נוספת למימוש מדיניות הממשלה, מלבד מניעת חקיקה חברתית או ביטולה באמצעות חוק ההסדרים, היא להתעלם מחקיקה קיימת המחייבת את רשויות הממשל להעניק זכויות חברתיות, ומפסקי דין המורים על מימוש זכויות אלה.
הדרך הנפוצה לא ליישם הוראות חוק היא לא להקצות תקציבים הולמים לאכיפתן. כך למשל במקרה של זכויות עובדים, הקבועות בחוקים שונים, אך אינן נאכפות מפני שלא מוקצים מספיק משאבים למוסדות שאמורים לפקח על יישום החוק; וכך במקרה של חובת הלימודים הקבועה בחוק לימוד חובה אך אינה נאכפת ביחס לאוכלוסייה הערבית בנגב ובירושלים המזרחית.
במקרים אחרים הוראות החוק אינן מיושמות כיוון שהן תלויות בכך שהשר הרלבנטי יקבע תקנות ליישום החוק. במקרים רבים מדי בוחרים השרים ופקידיהם שלא להתקין את התקנות, וכך נעשה גם לגבי החלטות ממשלה, הדורשות נהלים מפורטים למימושן. כאשר התקנות, הכללים או הנהלים לא נקבעים, אין אפשרות ליישום מלא של החוק או של ההחלטה, והתוצאה היא שזכויות שנקבעות בחוק הופכות לאות מתה. זהו המצב, למשל, לגבי נגישות של מקומות ציבוריים לאנשים עם מוגבלויות ולגבי חוקים המחייבים לשלבם בעבודה.
התעלמות הרשויות מפסקי דין מעוררת חוסר אונים מיוחד, כיוון שהפנייה לערכאות משפטיות באה לפתור את בעיית אי קיום החוק, ואם גם פסק הדין אינו מיושם, נותרים הפונים לבית המשפט ללא כלים משמעותיים להביא ליישום החוק. צריך לזכור שפנייה לבית המשפט אינה בטוחה כלל כיוון שלא כל העתירות מתקבלות, ועצם ההליך כרוך בזמן ממושך ובהליכים מתישים. גם כאשר מתקבל פסק הדין, הוא בדרך כלל מיושם באופן הדרגתי לאורך שנים רבות, אם בכלל. לעתים בוחרת המדינה להתעלם מהפסיקה, לא לעמוד בזמנים שהורה לה בית המשפט כדי לתקן את המחדל או להמשיך לפרש את החוק כרצונה.
בתזכיר ששלחה עו"ד יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ליהודה וינשטיין, היועץ המשפטי הנוכחי לממשלה, היא מלינה על אי ציות המדינה לפסקי דין של בתי המשפט, ומזהירה מפני תופעה רחבה המסכנת את המשטר הדמוקרטי בישראל: "הצטברות המקרים, שבהם הממשלה, המופקדת על השמירה על שלטון החוק, נותנת יד לאי כיבודו ואף לביזויו, מעלה את החשש שאין המדובר בכשלים מקריים ושוליים של הבירוקרטיה הממשלתית, אלא בתופעה חמורה של התעלמות שיטתית ומודעת מהחובה לקיים פסקי דין. התעלמות זו מהווה איום מיידי וממשי על הדמוקרטיה, על שלטון החוק ועל עקרון הפרדת הרשויות בישראל".[1]
משרד המשפטים, שהשיב לתזכיר של עו"ד קרפ, נימק את אי-קיום החלטות בית המשפט בכך ש"מדובר בתיקים מורכבים ביותר, בחלקם בעלי משמעות תקציבית של ממש, בחלקם בעלי השלכות על צדדים שלישיים, בחלקם פסקי דין המחייבים קביעה של נהלים חדשים, ופעולות מינהליות שונות ומורכבות, אשר הצריכו, בשל מורכבותם כאמור, הארכות מועד עד למימוש פסקי הדין". כלומר, המדינה טוענת שפסקי-הדין לא קוימו או קוימו באיחור כיוון שיישומם מורכב ולעיתים גם יקר.
אלא שהסברים כאלה אינם יכולים להניח את הדעת. עיכובים ודחיות ביישום פסקי הדין ובקשת הארכות חוזרות ונשנות – היא בדיוק ההתנהלות שבית המשפט מבקר ודורש למנוע. זאת ועוד, העובדות בדבר מורכבות היישום ועלויותיו עמדו בפני השופטים כבר בזמן שקיבלו את ההחלטות האמורות והורו למדינה להוציא את הפתרון הצודק לפועל. לפיכך, שיקולי עלות ומורכבות אינם יכולים להוות עילה מוצדקת לאי-יישום פסקי הדין, שהרי בית המשפט לקח אותם בחשבון והכריע שיש לבצע את המהלכים הנדרשים למרות זאת.
דוגמאות ליישום השיטה
- הממשלה אינה מקצה את התקציבים הנדרשים לאכיפה אפקטיבית של חוקי העבודה ושל זכויות העובדים. לאחרונה השתפר המצב, אולם עדיין מספר הפקחים העוסקים בתחום כיום הוא רק שישית מהדרוש.
- תקנות בעניין התאמת מקום העבודה לצרכיו של אדם עם מוגבלות נקבעו באיחור של שמונה שנים; התקנת תקנות בנושא נגישות במקומות ציבוריים מתעכבת כבר שנים.
- חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע בעקרונות היסוד שלו כי שירותי הבריאות יינתנו "באיכות סבירה", "בזמן סביר" ו"במרחק סביר" ממקום מגורי המבוטח, אולם אינו קובע מדדים ברורים למונחים אלה. הסובלים העיקריים מכך הם תושבי הפריפריה.
- הממשלה לא נקטה בצעדים הדרושים ליישום החוק הקובע את זכותו של כל אזרח ישראלי לקבורה כרצונו ולפי צו מצפונו. התוצאה היא שקבורה אזרחית בחינם אינה נגישה למרבית הציבור.
- משרד החינוך ועיריית ירושלים אינם פועלים להקצאת מספיק כיתות לימוד כדי לממש את חובתם לספק חינוך מגיל גן חובה ועד לכיתה י"ב לילדים הפלסטינים בירושלים המזרחית.
- בעיית נשירת תלמידים בגילאי לימוד חובה היא חריפה במיוחד בקרב המיעוט הערבי והבדווי בדרום, אולם מספר התקנים שהוקצו לקציני ביקור סדיר כדי להתמודד עם התופעה הוא נמוך במיוחד.
- בניגוד לפסק הדין של בג"ץ, הממשלה לא קבעה קריטריונים שוויוניים וכתובים, שלפיהם מוקצים תקציבים מועדפים ליישובים המוגדרים כממוקמים באזורי עדיפות לאומית. קריטריונים להנחות במס ליישובים שבאזורי העדיפות הלאומית, שגיבשה רשות המסים, טרם נדונו והם מחכים להשלמת חקיקה. המשמעות היא שגם היום, למעלה משלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, הוא טרם יושם.
מבט מבפנים: ד"ר חיים פיאלקוף, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון
[1] תזכיר מאת עו"ד יהודית קרפ ליועץ המשפטי לממשלה מר יהודה ויינשטיין בנושא: אי ציות המדינה לפסקי דין של בית המשפט : בג"צ ובתי משפט לעניינים מנהליים, פברואר 2010, https://law.acri.org.il/pdf/karp1.pdf.
לטקסט המלא של הפרק לחצו כאן (pdf)
