לשמור על מערכת הבריאות הציבורית: לא לתרופות מצילות חיים בביטוח המשלים

רופאים לזכויות אדם, מרכז אדווה והאגודה פנו לוועדת השרים לחקיקה, בבקשה לא לאשר הצעת החוק שמבקשת לאפשר לכלול בביטוחים משלימים של הקופות תרופות מצילות ומאריכות חיים: כניעה בטווח הקצר ל"רע במיעוטו" תוביל לפגיעה בטווח הארוך בתושבים רבים ובמאפיינה הציבוריים והשוויוניים של מערכת הבריאות בכללותה. הפתרון הראוי להתמודדות עם מחסור בתרופות מצילות חיים הוא לקבוע בחקיקה מנגנון עדכון אוטומטי ובאחוז סביר, אשר יעדכן את הסל הציבורי ויבטיח הכללת תרופות מצילות ומאריכות חיים דרך קבע לכל התושבים.

26 במאי 2009

לכבוד
פרופ' יעקב נאמן
שר המשפטים ויו"ר ועדת שרים לחקיקה
ירושלים

דחוף – לקראת ועדת שרים ביום 31.5.09

שלום רב,

הנדון: הצ"ח ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הכללת תרופות מצילות חיים במסגרת שירותי בריאות נוספים), התשס"ט-2009 (פ/425/18) – דיון בועדת שרים לחקיקה ביום 31.5.09

הננו מתכבדים לפנות אליך בשם רופאים לזכויות אדם, מרכז אדווה והאגודה לזכויות האזרח, על מנת לבקשך שלא לאשר הצעת החוק שבנדון, אשר צפויה להידון בוועדת שרים לחקיקה ביום ראשון, 31.5.09.

הצעת החוק הפרטית שבנדון עניינה לאפשר לכלול בביטוחים משלימים של הקופות תרופות מצילות ומאריכות חיים. אנו סבורים שאין לאפשר זאת מהסיבות המפורטות להלן:

1. הביטוחים המשלימים אינם מציעים פתרון לכלל התושבים: למעל 20% מהאוכלוסייה אין כלל ביטוח משלים. 52% מתוכם ויתרו על רכישת הביטוח המשלים בשל קשיים כלכליים. יש להדגיש, כי מי שאינם מבוטחים, הינם מטבע הדברים האוכלוסיות המוחלשות ביותר: מעל 30% מחברי קופ"ח כללית (שמבטחת באופן בלתי פרופורציונלי ליתר הקופות את האוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה) אינם מבוטחים; 59% מתושבי ישראל הערבים-מוסלמים אינם מבוטחים; 38% מעולי שנות התשעים אינם מבוטחים; למעלה מ-40% מבעלי ההכנסה הנמוכה אינם מבוטחים.[1] עוד יש לציין, כי בהצ"ח המוצעת אין כדי לחייב את הקופות להכליל התרופות בביטוחיהן, ולפיכך קופה שתבחר שלא לעשות כן – כל 100% מבוטחיה לא יהיו זכאים לתרופות אלה.

2. מכיוון שהפרמיה של הביטוח המשלים "המשודרג" יקרה יותר ונקבעת בהתאם לגילו של המבוטח, לקשישים ובעלי הכנסה נמוכה נגישות נמוכה עוד יותר לביטוח משלים. דהיינו, לא רק שהביטוחים המשלימים אינם נותנים מענה לכל, אלא שהם מעמיקים את הפער הבין מעמדי. (בהמשך נתייחס לפתרון המוצע בהצעת החוק לפיו מקבלי קצבאות שאינם מבוטחים יקבלו את תרופות).

3. ע"פ חוות דעת מומחים, השב"ן של הקופות לא יוכל לממן לאורך זמן שירותים חיוניים ללא העלאה של הפרמיה אותה משלם מבוטח. תוספת 10 ש"ח (כמוצע בהצ"ח) נראית על פניה קטנה לעומת ההוצאה הצפויה אם אכן מדובר בכל תרופה מצילה או מאריכת חיים שאיננה חלק מהסל. יש להודות שרב הנסתר על הגלוי כשמדובר בהגדרה "תרופות מצילות ומאריכות חיים".

4. בטווח הארוך, ברגע שהשב"ן יהווה מסלול לקבלת תרופות וטכנולוגיות חיוניות שאינן בסל הממלכתי, הפרמיות שישלמו מבוטחים יחלו לעלות בהדרגה. ככל שהפרמיות יתייקרו – אחוז המבוטחים בשב"ן ילך ויקטן. תהליך שכזה יחזק את המצב הקיים בו למעשה כבר קיימות שתי רמות רפואה, לבעלי וחסרי משלים. בעתיד יוחרף התהליך ויווצר פער גדול בין שתי רמות – אחת לבעלי אמצעים שיוכלו לרכוש ביטוחים משלימים משופרים ואחת למעמד בינוני-נמוך ומעמד נמוך שיאלץ להסתפק בסל ציבורי מתדלדל.

5. עיבוי הביטוחים המשלימים מחזק את המגמה הכללית של הקטנת הסל הבסיסי והשירותים שהמדינה מחויבת ליתן לתושביה, תוך הרחבת השירותים שהתושבים מקבלים כנגד הגדלת השתתפותם בתשלום.

6. לבסוף, חשוב לציין כי הרחבת הביטוחים המשלימים, מבודדת את המעמד החברתי-כלכלי הנמוך שכן היא נותנת מענה מיידי לצרכיו של מעמד הביניים, שיכול לממן ביטוח משלים, ומשכך לא תוותר לו המוטיבציה להשתמש בכוחו הפוליטי בכדי להיאבק למען הרחבת סל בריאות ממלכתי שיטיב עם כולם, גם עם האוכלוסיות המוחלשות שקולם לא נשמע והן חסרות כח פוליטי לחלוטין.

הפתרון הראוי להתמודדות עם מחסור בתרופות מצילות חיים הוא לקבוע בחקיקה מנגנון עדכון אוטומטי ובאחוז סביר, אשר יעדכן את הסל הציבורי ויבטיח הכללת תרופות מצילות ומאריכות חיים דרך קבע ולכל תושב. יחד עם זאת, גם ללא מנגנון עדכון קבוע בחוק, אין לאפשר הכללת שירותים חיוניים בשב"ן שכן צעד כזה עשוי להיות בלתי הפיך: מבוטחים אשר ישלמו עבור שב"ן הכולל שירותים חיוניים שאינם בסל יצברו זכויות, מה שיקשה בעתיד עוד יותר, על קביעת מנגנון עדכון קבוע בחקיקה.

הכניעה לברירת המחדל – אספקה של תרופות חיוניות דרך השב"ן – תוביל לפגיעה משמעותית בתושבים רבים ובמערכת הבריאות הציבורית. בטווח המיידי, ברור לנו כי קשה לעמוד בפני חולים הנזקקים לתרופה חיוניות אשר עומדת לרשותם כיום דרך הביטוח המשלים. יחד עם זאת, לטעמנו, לנבחרי הציבור אחריות כלפי כלל התושבים ולטווח ארוך; כניעה בטווח הקצר ל"רע במיעוטו" תוביל לפגיעה בטווח הארוך בתושבים רבים ובמאפיינה הציבוריים והשוויוניים של מערכת הבריאות בכללותה.

יודגש, עוד, כי הפתרון המוצע בהצעת החוק הפרטית להתמודדות עם העובדה שלחלק מהאוכלוסייה אין ביטוח משלים – הוא שהקופות יממנו התרופות האמורות למקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, זקנה ונכות, גם אם אינם מבוטחים בביטוח משלים.

אנו סבורים שאין בכך פתרון ראוי והולם לבעיה, בראש ובראשונה מהסיבות האמורות לעיל, ומעבר לכך :

1. לא ברור כמה מבין חסרי הביטוח המשלים (ובמיוחד חסרי הרובד המאפשר תרופות חיוניות) עונים לקריטריון של מקבלי קצבאות כאמור לעיל. ללא ספק, עניים רבים, שלהם אין ביטוח משלים, כלל אינם עונים לקריטריונים חמורים אלה.

2. ספק אם ניתן לחייב את הביטוחים המשלימים, המתנהלים כחברות פרטיות על כל המשתמע מכך, להעניק השירות למי שאין בידו ביטוח.

3. לא ברור אם הקופות ו/או הביטוחים המשלימים יוכלו לעמוד בנטל של תשלום בגין תרופות מצילות חיים לאוכלוסיות המוחלשות המקבלות קיצבאות, כפי שמוצע בהצעת החוק, שהן כאמור חלק מן האוכלוסיות שזקוקות יותר מכל קבוצה אחרת באוכלוסיה לתרופות אלה!

4. וחשוב מכל אלה, ומבלי לגרוע מכל טענותינו שלעיל – אם תכליתה של הצעת החוק הפרטית לאפשר לכל האוכלוסייה – בעלי ביטוח משלים וחסרי ביטוח משלים – את קבלת התרופות, מדוע לעשות זאת טלאי על גבי טלאי בדרך שמרוקנת את הסל הציבורי ואת מערכת הבריאות הציבורית מכל תוכן, והכל תוך פגיעה בעקרונות היסוד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי – מתן שירותי רפואה לכל באופן שיוויוני וסולידרי. כידוע – כבר קיים מנגנון דרכו מקבלת כל האוכלוסיה את צרכיה הבריאותיים – הסל הציבורי. סל זה צריך להיות מעודכן כל צרכו ולכלול גם את התרופות החיוניות.

לסיום יצוין, כי לפני כשנה נעשה נסיון דומה לכלול התרופות החיוניות בשב"נ וזאת ע"י הביטוחים המשלימים עצמם (קופ"ח מכבי הציעה זאת למבוטחיה).

מאבק ארוך, לרבות של הארגונים החתומים מטה, הביא לביטול אפשרות זאת, תוך התחייבות של האוצר לממן עידכון של סל התרופות במהלך שלוש השנים 2009-2011 בסכום של 415 מליון ש"ח (סכום העדכון הגבוה ביותר שהיה עד כה מחקיקת החוק).

אנו שבים וקוראים לך שלא לאשר הצעת החוק הפרטית וזאת בכדי להבטיח השמירה על מערכת הבריאות הציבורית.

בכבוד רב,

ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה
ד"ר דני פילק, יו"ר רופאים לזכויות אדם
דורי ספיבק, יו"ר האגודה לזכויות האזרח