ב-15.5.09 פורסמה בעיתון מעריב כתבה על עדותם של מח"ט ומג"ד בפני בית הדין הצבאי, שבה הודו, כי שימוש בכוח ובאלימות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, הינם חלק מהפקודות וההוראות המקובלות על כוחות צה"ל בשטחים ו'חלק מהמשימה'. בעקבות פרסום הכתבה פנתה האגודה ב-19.5.09 לרמטכ"ל ולפרקליט הצבאי הראשי בדרישה להשעייתם המיידית של הקצינים, אל"מ וירוב, וסא"ל שמעון הרוש, ובדרישה לפתיחה בחקירת מצ"ח בעקבות הדברים עליהם העידו בבית הדין. להמחשת חומרת המעשים בהם הודו הקצינים, להלן קטעים מתוך העדות שפורסמה:
"המשימה היא לנסות לערער את האיזון של השכונה, כפר או אתר מסוים, כדי לדלות מידע…
פעולות השיבוש יכולות לפעול במספר דרגות. הדרגה הראשונה היא כניסה לכפר. ג'יפים דוהרים לכניסה לכפר. לעתים, עצם הכניסה לכפר משבשת את דרכו של האדם הפוגע. הדרך השנייה היא הפעלת אמצעי לחץ, זריקת רימוני הלם, פריצה למספר בתים או מוסדות בתוך הכפר, מעצר של תושבים בתוכו, תפיסת שטחים בגגות וכו'.
….אנחנו נעכב ונחקור, ונפעיל לחץ פיזי מותאם על כל אדם כדי להגיע למחבל הבודד. בכל אמצעי הלחץ שאנו מפעילים, רובם המכריע מופעל נגד אוכלוסייה שאינה מעורבת. כך המחסומים, כך הסריקות של שכונות שלמות וכך התשאולים של עוברים ושבים ברחוב.
הצמדה לקיר, דחיפה, מכה שאינה פוצעת. אלה הם בהחלט דברים שכיחים בניסיון להגיע לידי מימוש המשימה. את שיקול הדעת יכתיב החשד שמתבצעת פעילות חבלנית או הפרת סדר.
חיפוש אחרי כתובת יכול להביא להפעלת לחץ על עובר אורח תמים, חיפוש אמצעי לחימה, תחושת איום, על כח על ציר. יש הבדל בין ללכת לכפר שאין בו איום ואתה לא חושד בשום דבר, לבין אם אתה הולך למשימה שהוגדרה לך, שם הפעלת אגרסיביות היא בהחלט דבר שכיח כלפי כל אחד מהתושבים בכפר.
…תשאול הוא פעולה אגרסיבית, יחסית. לפעמים יש צעקה והצמדה לקיר, לפעמים אין מנוס מלטלטל, להצמיד, לדחוף – כשהדבר מחייב. לומר שתשאולים נעשים ללא הפעלת כוח בכלל זו היתממות.
אני חושב שהצורך באלימות בתשאול מסוג זה הוא בהחלט דבר סביר. נגיחות בקסדה הן דבר לא סביר, זה לא ראוי. יש דברים שלא עושים. גם הצורה שבה מופעלת אלימות צריכה להיות ראויה. סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה במקרים של חיכוך, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה…."
ביום שישי, 21.5.09 קיבלנו את תשובתו של הפצ"ר, שבה מסר, שהוא והפיקוד הבכיר רואים בחומרה רבה את הדברים עליהם העידו השניים, ולפיכך נרשמה נזיפה פיקודית למח"ט. הפצ"ר מסר, שאין בכוונתו להורות לעת עתה על חקירה בעניינם, אלא להמתין לתום ההליכים המשפטיים שבמסגרת העידו. לטענתו, הדבר עלול להתפרש כניסיון להתערבות פסולה בהליכים משפטיים.
ב-26.5.09 שלחנו לפצ"ר מכתב תשובה, שבו חזרנו והבהרנו כי חלה עליו בנסיבות העניין חובה להורות ללא דיחוי על פתיחתה של חקירה, ושהנימוק שהעלה אינו נראה נימוק ראוי. בנוגע לצעדים הפיקודיים ציינו, כי נוכח חומרת המעשים הפליליים שבהם הודו, נדרשת השעייה מיידית של שני הקצינים עד לנקיטה בהליכים לסיום שירותם הצבאי. הבהרנו, כי התנהלות אחרת משמעה מתן גיבוי להתנהלות הנפשעת עליה העידו הקצינים.
הפניה נשלחה בשם יש דין, האגודה ובצלם.
