19 במאי, 2009
לכבוד
רב אלוף גבי אשכנזי
הרמטכ"ל
דחוף!
א' נ',
הנדון: עדות אל"מ איתי וירוב וסא"ל שמעון בפני בית הדין הצבאי
הנני פונה אליך, בשם האגודה לזכויות האזרח ובצלם, בעקבות דברים שאמרו אל"מ איתי וירוב, מפקד חטיבת כפיר, וסא"ל — שמעון, מפקד גדוד שמשון, בעדותם בפני בית הדין הצבאי באשר לאופן פעילות צה"ל מול האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.
1. בכתבתו של רועי שרון "מכה היא לפעמים חלק אינטגרלי מהמשימה", שפורסמה באתר האינטרנט nrg ביום 15.5.2009, פורסמו קטעים מעדויותיהם[1].
2. בעדותו בפני בית הדין מספר אל"מ וירוב, בבהירות מקפיאה, על שיגרה של שימוש בכוח ובאלימות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, כחלק מהפקודות וההוראות המקובלות על כוחות צה"ל. ואלה מקצת מהדברים שהובאו מעדותו של אל"מ וירוב בכתבתו של רועי שרון:
"המשימה [שיבוש – ל' י'] היא לנסות לערער את האיזון של השכונה, כפר או אתר מסוים, כדי לדלות מידע"… "או כדי לגרום לגורם עוין בתוך הכפר לעשות טעויות כתוצאה או כריאקציה לפעולות כוחותינו, ובכך לשבש את דרך פעולתו ולחשוף אותו.
"פעולות השיבוש יכולות לפעול במספר דרגות. הדרגה הראשונה היא כניסה לכפר. ג'יפים דוהרים לכניסה לכפר. לעתים, עצם הכניסה לכפר משבשת את דרכו של האדם הפוגע. הדרך השנייה היא הפעלת אמצעי לחץ, זריקת רימוני הלם, פריצה למספר בתים או מוסדות בתוך הכפר, מעצר של תושבים בתוכו, תפיסת שטחים בגגות וכו'".
"לבנת שיבוש באה בסיטואציה שאנחנו יודעים על פי מידע מודיעיני שהולך לקרות משהו. אין לנו אפשרות לסכל את זה, אז אנחנו עושים משהו שישבש את הסיפור, עד שנבין מי הבן אדם. כמו כן, אנחנו רוצים להעלות מודיעין כי אין לנו מספיק פרטים. אנחנו נכנסים לתוך כפר או עיר כדי לעשות פעולה מסוימת שאנחנו יודעים שתעלה מודיעין.
"לבנת שיבוש יכולה להיות ברוב המקרים אמצעי לפיזור הפגנות שיוצר אפקט של פיצוצים, אפקט תודעתי שיש פה צבא. בדרך כלל האירועים האלה מעלים מודיעין, אומרים מה זה תרם, מחברים את חלקי הפאזל ומביאים את הפתרון הנכון לסיכול פיגוע".
"כך היה לפני עשרה ימים כשלוחם ירה על מנת להרוג פלסטיני שהשליך בקבוק תבערה לעבר היישוב בית אל. לגבי תשאולים בשטח, צריך להתאים את רמת התחקור והאגרסיביות לרמת האיום ולאופן שבו משרתת האגרסיביות את המשימה עצמה. באירוע שיש בו חשד למחבל חמוש, תופעל אגרסיביות רבה ואלימות כדי להוציא מידע על אודותיו"
"בניגוד לאמירות האוניברסליות שלפיהן שופט מעדיף שעשרה נאשמים ייצאו לחופשי ולא יישב זכאי אחד בבית הסוהר, אנחנו נפרוץ לאלף בתים כדי להוציא קלצ'ניקוב אחד.
"גם בעניין הזה חל אותו דין. אנחנו נעכב ונחקור, ונפעיל לחץ פיזי מותאם על כל אדם כדי להגיע למחבל הבודד. בכל אמצעי הלחץ שאנו מפעילים, רובם המכריע מופעל נגד אוכלוסייה שאינה מעורבת. כך המחסומים, כך הסריקות של שכונות שלמות וכך התשאולים של עוברים ושבים ברחוב".
"הצמדה לקיר, דחיפה, מכה שאינה פוצעת. אלה הם בהחלט דברים שכיחים בניסיון להגיע לידי מימוש המשימה. את שיקול הדעת יכתיב החשד שמתבצעת פעילות חבלנית או הפרת סדר.
"חיפוש אחרי כתובת יכול להביא להפעלת לחץ על עובר אורח תמים, חיפוש אמצעי לחימה, תחושת איום, על כח על ציר. יש הבדל בין ללכת לכפר שאין בו איום ואתה לא חושד בשום דבר, לבין אם אתה הולך למשימה שהוגדרה לך, שם הפעלת אגרסיביות היא בהחלט דבר שכיח כלפי כל אחד מהתושבים בכפר".
[האם זה כולל גם אלימות פיזית?] "רק כל עוד זה משרת את המשימה. פציעה היא דבר אסור, וכן כל הפעלת אלימות שלא משרתת פעילות ביטחונית הכרחית.
תשאול הוא פעולה אגרסיבית, יחסית. לפעמים יש צעקה והצמדה לקיר, לפעמים אין מנוס מלטלטל, להצמיד, לדחוף – כשהדבר מחייב. לומר שתשאולים נעשים ללא הפעלת כוח בכלל זו היתממות".
"אני חושב שהצורך באלימות בתשאול מסוג זה הוא בהחלט דבר סביר. נגיחות בקסדה הן דבר לא סביר, זה לא ראוי. יש דברים שלא עושים. גם הצורה שבה מופעלת אלימות צריכה להיות ראויה. סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה במקרים של חיכוך, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה….
(ההדגשות הוספו – ל' י')
3. על ההיתר לשימוש בכוח העיד אף סא"ל שמעון:
"… כשמתחקרים את האנשים האלה, יכול להיות שמעמידים אותם אל הקיר ושמים עליהם פלנלית או אזיקונים, ויכול להיות – אני סומך על שיקול דעתם של המפקדים – שמישהו נתן סטירה או כאפה כדי לנסות להוציא מידע".
…
"אין תרגולת, אין משהו כתוב. נכנסים פנימה, מדברים עם התושבים, ואם מרגישים אחיזה בחולצה, צעקות, ויש משהו חשוד – לפעמים, כשחיים את השטח זו התחושה – מרגישים שזהו הבן אדם שיכולים להוציא ממנו משהו, ולפעמים, לצורך העניין, משתמשים בכח".
העתק מהכתבה מצורף ומסומן כנספח א'.
4. עדויות אלו, המגיעות ממקור מוסמך (ולמעשה, המוסמך ביותר), מאשרות את שאנו יודעים כבר זמן רב – שימוש שגרתי באלימות ובאמצעים פוגעניים נגד האוכלוסייה האזרחית, ללא הצדקה.
5. לצערנו, עד היום, ועל אף תלונות שהוגשו[2], הדברים ככלל, הוכחשו על-ידי המערכת הצבאית.
6. מעדויות המח"ט והמג"ד עולה מתן היתר גורף לכוחות הצבא לעשות שימוש באלימות פיזית ישירה נגד תושבים על מנת 'להוציא מהם מידע', וכחלק ממה שמכונה 'תשאול'. דהיינו, על פי הפקודות שנתן המח"ט תודרכו חיילי צה"ל להפעיל כוח על אזרחים – חשודים ולא חשודים כאחד – על מנת להשיג מהם מידע.
7. התפיסה הפסולה, כי ניתן לפעול באלימות ובכוח נגד האוכלוסייה האזרחית, מתוך שאיפה כללית 'להשגת מידע' מתבטאת אף בפקודות ודרכי פעולה שגרתיות נוספות עליהן העיד המח"ט: הפעלת אמצעים פוגעניים שונים נגד אוכלוסייה אזרחית תמימה – השלכת רימוני הלם, פריצות לבתים, תפיסת בתים וכיוצ"ב – לא בתגובה לאירוע קיים ולשם התמודדות עם איום על הכוחות או על הביטחון, אלא באופן יזום על-ידי הכוחות. פריצה ועריכת חיפושים "באלף בתים" – לא בעקבות החלטה פרטנית, הניתנת על בסיס מידע או חשד מבוסס, כי במבנים בהם ייערך החיפוש מצויים חשודים, או אמצעי לחימה.
8. הוראות אלה, שמשמען שימוש שגרתי באלימות ובאמצעים פוגעניים שונים, בכללם אמצעים קטלניים נגד האוכלוסייה האזרחית והטרדתה, הן בלתי חוקיות בעליל.
9. בכתבתו של יוסי יהושוע, שפורסמה היום בעיתון ידיעות אחרונות, "אלוף הפיקוד נגד המח"ט", דווח כי אלוף הפיקוד כבר הפיץ בימים האחרונים איגרת למפקדי הגדודים והחטיבות הפועלים בגדה המערבית, בה הביע הסתייגותו מדברים שאמר המח"ט. האיגרת עצמה איננה בידינו, ובכתבה היא לא הובאה במלואה.
10. נוכח חומרת הדברים, אין די באיגרת זו. נדרשת הוקעה חד-משמעית מצידך של מעשים ופקודות אלה, והשעייה מיידית של שני הקצינים עד לנקיטה בהליכים המתאימים לסיום שירותם הצבאי. התנהלות אחרת משמעה – מתן גיבוי להתנהלות הנפשעת עליה העידו.
11. כמו כן, נבקשך לדאוג להעברתן של הוראות ברורות לכל החיילים אשר יבטיחו, כי הנורמות עליהן העידו המח"ט והמג"ד ייעקרו משורש ולא יהוו חלק מפעילות כוחות הצבא בגדה. על הפקודות להבהיר באופן מפורש את האסור והמותר, על מנת למנוע אי-הבנות מצד חיילים ומפקדים בשטח, ולחייב נקיטה בצעדים אישיים נגד המפרים אותן.
בכבוד רב,
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
לימור יהודה, עו"ד
19 במאי, 2009
לכבוד
תא"ל אביחי מנדלבליט
הפרקליט הצבאי הראשי
דחוף!
א' נ',
הנדון: עדותם של אל"מ איתי וירוב וסא"ל שמעון בפני בית הדין הצבאי – דרישה לפתיחה בחקירת מצ"ח
הנני פונה אליך, בשם האגודה לזכויות האזרח ובצלם, בעקבות דברים שאמרו אל"מ איתי וירוב, מפקד חטיבת כפיר, וסא"ל שמעון, מג"ד שמשון, בעדותם בפני בית הדין הצבאי באשר לאופן פעילות צה"ל מול האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.
במקביל לפניה אליך, פנינו אף לרמטכ"ל בדרישה לנקיטה בצעדים בנדון.
1. בכתבתו של רועי שרון "מכה היא לפעמים חלק אינטגרלי מהמשימה", שפורסמה באתר האינטרנט nrg ביום 15.5.2009, פורסמו קטעים מעדותו של אל"מ וירוב בפני בית הדין. פנייתנו זו נעשית על סמך הדברים שנכתבו בכתבה זו. במקביל פנינו לבית הדין בבקשה לקבלת העתק מהעדות המלאה, אך זו טרם התקבלה אצלנו. נוכח חשיבות הדברים סברנו, כי מן הראוי לפנות בנדון ללא דיחוי.
2. בעדותו בפני בית הדין מספר אל"מ וירוב, בבהירות מקפיאה, על שיגרה של שימוש בכוח ובאלימות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, כחלק מהפקודות וההוראות המקובלות על כוחות צה"ל. על פרקטיקות אלה העיד גם המג"ד, סא"ל שמעון.
העתק מהכתבה מצורף ומסומן כנספח א'.
3. מעדותם של המח"ט והמג"ד עולה, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הפקודות שהם עצמם נתנו כללו הרשאה לשימוש מסיבי באלימות ובאמצעים פוגעניים שונים, בכללם אמצעים קטלניים נגד האוכלוסייה האזרחית והטרדתה.
4. בעדותם הבהירו, כי נתנו היתר גורף לכוחות שפעלו תחת פיקודם לעשות שימוש באלימות פיזית ישירה נגד תושבים על מנת 'להוציא מהם מידע', וכחלק ממה שמכונה 'תשאול'. דהיינו, על פי הפקודות עליהם העידו המח"ט והמג"ד הם נתנו הנחיה והרשאה לחיילים ומפקדים ששרתו תחת פיקודם להפעיל 'לחץ פיזי מתון' על אזרחים – חשודים ולא חשודים כאחד – על מנת להשיג מהם מידע.
5. התפיסה הפסולה, כי ניתן לפעול באלימות ובכוח נגד האוכלוסייה האזרחית, מתוך שאיפה כללית 'להשגת מידע' מתבטאת אף בפקודות ודרכי פעולה שגרתיות נוספות עליהן העיד המח"ט: הפעלת אמצעים פוגעניים שונים נגד אוכלוסייה אזרחית תמימה – השלכת רימוני הלם, פריצות לבתים, תפיסת בתים וכיוצ"ב – לא בתגובה לאירוע קיים ולשם התמודדות עם איום על הכוחות או על הביטחון, אלא באופן יזום על-ידי הכוחות. פריצה ועריכת חיפושים "באלף בתים" – לא בעקבות החלטה פרטנית, הניתנת על בסיס מידע או חשד מבוסס, כי במבנים בהם ייערך החיפוש מצויים חשודים, או אמצעי לחימה.
6. הוראות אלה, שמשמען שימוש שגרתי באלימות ובאמצעים פוגעניים שונים, בכללם אמצעים קטלניים נגד האוכלוסייה האזרחית והטרדתה, הן בלתי חוקיות בעליל.
7. בכתבתו של יוסי יהושוע, שפורסמה היום בעיתון ידיעות אחרונות, "אלוף הפיקוד נגד המח"ט", דווח כי אלוף הפיקוד כבר הפיץ בימים האחרונים איגרת למפקדי הגדודים והחטיבות הפועלים בגדה המערבית, בה הביע הסתייגותו מדברים שאמר המח"ט. האיגרת עצמה איננה בידינו, ובכתבה היא לא הובאה במלואה.
8. נראה אם כן, כי הפקודות שנתנו המח"ט והמג"ד אינן משקפות הוראות מאושרות בצבא (על אף שהדברים ידועים כבר זמן רב, ותלונות שהוגשו בנדון נדחו בהכחשה).
9. נוכח הדברים עליהם העידו המח"ט והמג"ד, והודייתם במעשים ובמתן פקודות בלתי-חוקיות בעליל – נבקש כי תורה על פתיחתה המיידית של חקירת מצ"ח נגדם. יש להנחות את גורמי החקירה לחקור האם גם מפקדים נוספים נתנו פקודות אלה.
10. כן נבקשך לדאוג לכך שיוצאו הוראות ברורות לכל החיילים על מנת להבטיח שנורמות אלה, עליהן העידו המח"ט והמג"ד, ייעקרו מפעילות כוחות צה"ל בגדה.
בכבוד רב,
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
לימור יהודה, עו"ד
[1] פנייתנו זו נעשית על סמך הדברים שנכתבו בכתבה זו. במקביל פנינו לבית הדין בבקשה לקבלת העתק מהעדות המלאה, אך זו טרם התקבלה אצלנו. נוכח חשיבות הדברים סברנו, כי מן הראוי לפנות בנדון ללא דיחוי.
[2] לדוגמא בלבד נפנה לפנייתנו מיום 4.11.2007 בעניין שימוש פסול בכוח נגד האוכלוסייה האזרחית בכפרים בית סירא, ח'רבתא אל מסבח, בית עור אל תחתא וצפא. בפניה תוארו דפוסי פעולה דומים לאלה עליהם העיד המח"ט, בהם נקטו כוחות הביטחון כלפי תושבי הכפרים. בתשובת לשכת היועמ"ש הוכחשו המעשים, תוך שניתנה הצדקה גורפת לאופן בו פעלו הכוחות ולשימוש בכוח ובאמצעים על-ידם, נגד אוכלוסיית הכפרים. העתק מהתכתובת מצורפת ומסומנת ב'-ד' בהתאמה.
כן נפנה לפנייתנו בעניין עריכתם של 'מיפויים', גם שם הוכחשה הפרקטיקה תוך שנטען שחיפושים נעשים אך ורק "לאחר אישור פרטני של גורמי המודיעין לגבי הימצאות חשודים, ציוד או מידע שנדרש לאסוף במבנה שבו נערך החיפוש". העתק מהתכתובת מצורפת ומסומנת כנספחים ה'-ו' בהתאמה.
