לא להדיר את מהגרי/ות העבודה בענף הסיעוד מהגנת ממונה זכויות עובדים זרים

קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים והאגודה מברכים על הצעת החוק שיזם משרד התמ"ת, ולפיה יוקם מוסד "ממונה זכויות עובדים זרים". אולם יש לתקנה, כך שתכלול גם את מהגרות ומהגרי העבודה בתחום הסיעוד

קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים והאגודה מברכים על הצעת החוק שיזם משרד התמ"ת, ולפיה יוקם מוסד "ממונה זכויות עובדים זרים". אולם הצעת החוק קובעת שהממונה לא יוכל לעסוק בזכויותיהם של מהגרות ושל מהגרי עבודה בתחום הסיעוד. הארגונים פנו לשר התמ"ת בבקשה לתקן את הצעת החוק: הדרתה של קבוצה גדולה כל כך של עובדות ועובדים חלשים מהגנה על זכויותיהם, וזאת מתוך התפישה כי ב"זרים" מותר לנהוג כך, טובלת בגזענות אסורה וצפויה לפגוע בעובדים אלה פגיעה קשה.

20 במאי 2009

לכבוד
מר בנימין בן אליעזר, שר התמ"ת
רח' בנק ישראל 5, ירושלים

שלום רב,

הנדון: הצעת חוק העברת סמכויות בתחום עובדים זרים (תיקוני חקיקה),
התשס"ט-2009

הרינו לפנות אליך בעניין הצעת החוק שבנדון, שאושרה השבוע, ביום 18.5.2009, בקריאה ראשונה, על-מנת להסב את תשומת לבך לצורך הדחוף בתיקונה. במסגרת הצעת החוק, העוסקת בהעברת סמכויות בעניינים הנוגעים לרישוי ולפיקוח על העסקת מהגרי עבודה ממשרד התמ"ת לרשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים, נכללה הצעה למינוי "ממונה זכויות עובדים זרים". יש לברך על הרצון להעמיק את ההגנה על מהגרי העבודה, קבוצת עובדים חלשה ופגיעה, ולמסדה על ידי מינוי הממונה. יחד עם זאת, אין לקבל את ההצעה, ולפיה הממונה לא יהיה רשאי להידרש כלל לזכויותיהם של מהגרות ושל מהגרי עבודה בתחום הסיעוד. יש לבטל את הסעיף המחריג את עובדות ואת עובדי הסיעוד – הענף הגדול ביותר בו מועסקים מהגרי עבודה – ולאפשר גם להם, כלכל מהגרות ומהגרי העבודה, ליהנות מהגנתו של הממונה.

תכלית ההצעה, על-פי דברי ההסבר לה, "להרחיב ולהגדיר את תפקידו של הממונה על זכויות עובדים זרים הפועל כיום במשרד התמ"ת, ולעגן אותו בחקיקה ראשית". תפקידו המרכזי של הממונה, על-פי ההצעה, הוא "לפעול כלפי מעבידים, מעסיקים בפועל ומתווכי כוח אדם, לאכיפת זכויות העובדים הזרים לפי דיני העבודה ולקידום ההכרה בזכויות אלה" (סעיף 1כב(ב) האמור להתווסף לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, על פי ההצעה). עם סמכויותיו נמנים: טיפוח תודעה ציבורית, באמצעות חינוך, הדרכה והסברה (סעיף 1כב(ב)(1) להצעה); שיתוף פעולה עם אנשים או גופים אחרים, לרבות מעסיקים ועובדים (סעיף 1כב(ב)(2) להצעה); התערבות, ברשות בית-הדין לעבודה או בית-המשפט, בהליכים משפטיים (סעיף 1כב(ב)(3) להצעה); וכן, טיפול בתלונות מטעם עובדים זרים נגד מעבידים, מעסיקים בפועל ומתווכי כוח אדם (סעיף 1כב(ב)(4) להצעה); ההצעה מוסיפה וקובעת, כי הממונה רשאי להגיש לבית-הדין לעבודה תובענות נגד מעבידים, מעסיקים בפועל ומתווכי כוח אדם בעניין תלונות שהוגשו על ידי עובדים זרים (סעיף 1כה להצעה). זולת סעדים כספיים לטובת העובדים הנפגעים (סעיף 1כה להצעה), רשאי בית-הדין לתת לבקשת הממונה צווים כללים למעבידים, למעסיקים בפועל ולמתווכי כוח אדם לנקוט פעולות לשם מילוי חובותיהם לפי דיני העבודה (סעיף 1כו להצעה).

כאמור, יש לברך על הרצון להעמיק את ההגנה על מהגרי העבודה ולמסדה על ידי מינוי הממונה. לצד זאת, יש לדחות מכל וכל את הניסיון להחריג במפורש מקבוצת מהגרי העבודה שיזכו להגנתו של הממונה את קבוצת עובדות ועובדי הסיעוד. על פי ההצעה, סמכויות הממונה לא יופעלו כלפי מי שמעסיקים מהגרי עבודה בתחום הסיעוד, למעט במקרים שבהם קיים חשש לסחר בבני אדם, להחזקה בתנאי עבדות, לעבודת כפייה או להטרדה מינית (סעיף 1כח(2) להצעה). משמעות הדבר היא, כי מהגרות ומהגרי עבודה שזכויותיהם כעובדים נפגעו בכל דרך אחרת (למשל, שכרם הולן או לא שולם; נהגו בהם באלימות או שהפנו כלפיהם איומים; חופשתם לא ניתנה להם; תנאי מגוריהם אינם הולמים; לא הוסדר עבורם ביטוח רפואי; וכו'), לא יהיו זכאים ליהנות מהגנתו של הממונה. למעשה, כך קובעת הצעת החוק, זכויותיהם של מהגרות ושל מהגרי עבודה בתחום הסיעוד – הענף הגדול ביותר בו מועסקים מהגרי עבודה, כאמור – הן הפקר, ומותר להעלים מהן עין.

הדרתה של קבוצת מהגרות ומהגרי העבודה המועסקים בענף הסיעוד מהגנתו של מוסד מרכזי, וזאת בחקיקה ראשית, נעדרת כל הצדקה, וצפויה לפגוע בעובדים אלה פגיעה קשה. מהגרות ומהגרי העבודה, ואלה מהם המועסקים בענף הסיעוד בפרט, סובלים מחולשה מובנית במערכת יחסי העבודה עם מעסיקיהם הישראלים. יסודה של חולשה מובנית זו בעוני החריף שדחף עובדים אלה להגר לכתחילה לצורך עבודה בישראל; בסטטוס ההגירה הנחות הניתן להם על-ידי המדינה בבואם, סטטוס אשר כרוך בעבודה עבור מעסיק מסוים; בשעבוד החובות, תוצאת תשלום דמי תיווך מופקעים לצורך הסדרת ההגעה לישראל; ובהיעדרו של קול קיבוצי. לאלה יש להוסיף אף את הקשיים הנובעים מזרותם של מהגרות ומהגרי העבודה בישראל. הם אינם מכירים את התרבות המקומית. הם אינם שולטים בשפה העברית, ולעיתים אף שליטתם בשפה האנגלית מוגבלת. הם אינם מצויים בדין הישראלי, ובנבכי חקיקת העבודה הישראלית בכלל זה, וחוששים מפניה למשטרה או לרשויות ההגירה במקרה של פגיעה בזכויותיהם (בשל הדימוי השלילי של גופים אלה בקרב קבוצת מהגרי ומהגרות העבודה).

טבעה המיוחד של ההעסקה בענף הסיעוד, בהצטרפה לגורמים המבניים שנמנו לעיל, הופכת את עובדות ועובדי הסיעוד לפגיעים באופן מיוחד להפרת זכויותיהם. לפיכך, להדרתם מהגנת הממונה צפויות להיוודע משמעויות חמורות במיוחד. עבודת הסיעוד מחייבת, במרביתם המכריעה של המקרים, מגורים בבית המעסיק, ושהות אינטנסיבית במחיצתו. המגורים בבית המעסיק מביאים, בין היתר, לכך, שזמינותו של עובד הסיעוד לעבודה הנה בלתי מוגבלת. הם תורמים ליצירתו של טשטוש מוחלט בין זמן העבודה לזמן הפרטי, וכופים על העובדים, המלווים את המעסיק בכל אשר הוא עושה, בידוד חברתי. פעולתם המשולבת של כל הגורמים שנמנו לעיל מביאה לכך שתנאי העסקתם של עובדות ושל עובדי הסיעוד הם מהגרועים והמקפחים ביותר במשק.

תיאור מצב הדברים בענף הסיעוד אינה מהווה אך את עמדתם של ארגוני זכויות אדם, אלא מבטא אף את עמדתה של המדינה כפי שהוצגה בהקשרים שונים. כך למשל, הוועדה הבין-משרדית בנושא עובדים זרים והקמת רשות הגירה בראשות מר יובל רכבלסקי מצאה עוד בשנת 2002, כי "הכשל הקיים בשוק העבודה ברמות השכר הנמוכות, המתאפיין בהיקף החריג של העסקת עובדים זרים במקום עובדים ישראליים, מונע מאינטרס ברור של מעסיקים ומשקי בית באספקה של כוח עבודה 'פשוט', יעיל, זמין בכל עת ובמחיר נמוך ככל שניתן." דו"ח הצוות הבין-משרדי בנושא תכנון שיטת העסקת עובדים זרים בישראל ותנאים למתן רישיונות להעסקת עובדים זרים בראשות גב' יעל אנדורן קבע אף הוא במפורש, כי "עלות העסקת עובד זר נמוכה בשיעור של עשרות אחוזים מעלות העסקת עובד ישראלי". דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת ענף הסיעוד משנת 2006 מצא, כי אחד הכשלים במודל העסקתם של עובדות ועובדי הסיעוד, הוא "קושי בהבטחת תשלום שכר ומתן תנאים הוגנים לעובדים הזרים בענף."

מכל האמור עד כה נובע, שאם יש קבוצת עובדים שמשוועת למטרית ההגנה של הממונה, הרי אלה עובדות ועובדי הסיעוד. בקביעה, כי עובדים אלה לא יזכו להגנתו של הממונה טמונה אמירה קשה ובעייתית ביותר של המחוקק, אשר מכשירה את הקרקע, אם לא מזמינה ומעודדת ממש, פגיעות בזכויותיהם של עובדי סיעוד. קשה להתעלם גם מהרוח הפופוליסטית והגזענית המנשבת מהצעה זו. מהדיאלוג שאנו מנהלים עם משרד התמ"ת במסגרת עבודתנו השוטפת למדנו, שתכלית החרגתם של עובדי ועובדות הסיעוד מהגנתו של הממונה יסודה ברצון להגן על זכויותיהם של מטופלים סיעודיים. אלא שתפישה הגורסת כי הגנה על זכויותיהם של קשישים ונכים משמעה העמקת הפגיעות והחולשה של עובדיהם הנה תפישה מעוותת ומטעה. לאיש, גם לא למטופל סיעודי, אין נתונה זכות לפגוע באדם אחר, ואין כל הצדקה להעניק לו חסינות מסנקציות שאפשר כי יוטלו עליו בגין פגיעה שכזו (ר' גם (בג"ץ 4542/02 קו לעובד נ' ממשלת ישראל, פסק-דין מיום 30.3.2006, פסקה 60 לפסק-דינו של השופט לוי). כשם שהדין אינו מתיר לפגוע בזכויותיהם של עובדות ושל עובדים ישראלים, המועסקים על ידי קשישים ונכים – והרי איש לא היה מעלה בדעתו להתיר פגיעה שכזו – אל לו לחוק להתיר פגיעה בזכויותיהם של מהגרות ושל מהגרי עבודה, רק משום שאינם ישראלים. הדרתה של קבוצה גדולה כל כך של עובדות ועובדים חלשים מהגנה על זכויותיהם, וזאת מתוך התפישה כי ב"זרים" מותר לנהוג כך, טובלת בגזענות אסורה.

אנו פונים אליך, על כן, בבקשה לתקן את ההצעה באופן שיקבע, כי הממונה יטפל אף בקבוצת עובדות ועובדי הסיעוד.

בכבוד רב,

חני בן ישראל, עו"ד
קו לעובד

סיגל רוזן
מוקד סיוע לעובדים זרים

עודד פלר, עו"ד
האגודה לזכויות האזרח בישראל

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,זכויות חברתיות,זכויות עובדים,מהגרי עבודה

סגור לתגובות.