בג"ץ נכשל כישלון חרוץ בהגנה על זכויות אדם בסיסיות

תגובת האגודה לזכויות האזרח לפסיקת בג"ץ בעתירת "חוק האזרחות"

 

הערב (11.1.2012) נדחה הסבב השני של העתירות נגד חוק האזרחות, המונע מעמד בישראל מבני זוג פלסטינים של ישראלים. ארבע העתירות הוגשו על ידי ח"כ זהבה גלאון, האגודה לזכויות האזרח, עדאלה והמוקד להגנת הפרט. בית המשפט דחה את העתירות ברוב של שישה (המשנה לנשיאה ריבלין והשופטים גרוניס, נאור, רובינשטיין, מלצר והנדל) מול חמישה (הנשיאה ביניש והשופטים לוי, ארבל, ג'ובראן וחיות). זאת לאחר שבג"ץ דחה במאי 2006 את סבב העתירות הקודם ברוב דומה.

עורכי הדין דן יקיר ועודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח: "זהו יום שחור להגנה על זכויות האדם ולבית המשפט העליון. בג"ץ נכשל כישלון חרוץ בהגנה על זכויות אדם בסיסיות מפני כוחו העריץ של הרוב בכנסת. דעת הרוב אישרה בשנית חוק גזעני, שפוצע מזה עשור במרקם חייהן של משפחות, אשר כל חטאן הוא הדם הפלסטיני הזורם בעורקיהן."

פסק הדין

לעתירה ולמידע נוסף

 

העתירות לביטול חוק האזרחות – רקע

שנת 2002: הממשלה החליטה להקפיא את כל הליכי ההתאזרחות של בני זוג ממוצא פלסטיני. הקפאה גורפת של הטיפול בכל הבקשות, חדשות כישנות, פגעה פגיעה מרחיקת לכת וחסרת הבחנה בזכות לחיי משפחה של עשרות אלפי אזרחים ישראלים. מטבע הדברים, הפגיעה העיקרית של החוק היא במיעוט הערבי בישראל, המקיים קשרי משפחה ונישואין עם הציבור הפלסטיני שבשטחים.

מאי 2002: האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד החלטת הממשלה.

יולי 2003: בעוד העתירה מתבררת בבית המשפט התקבל בכנסת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, המעגן בחקיקה את החלטת הממשלה על ההקפאה.

ספטמבר 2003: האגודה עתרה לבג"ץ נגד החוק בפעם הראשונה וטענה כי הוא מפלה את אזרחי ישראל הנשואים לפלסטינים ובכך פוגע בזכות לשוויון, וכי הוא פוגע בזכות לחיי משפחה, שהיא זכות יסוד. העתירה נדונה בפני הרכב של 11 שופטים, יחד עם עתירות אחרות התוקפות את החוק.

מאי 2006: בג"ץ דחה את העתירות, ברוב של שישה שופטים מול חמישה, בקובעו שהחוק משרת תכלית ביטחונית זמנית. עם זאת קבעו רוב שופטי ההרכב, כי החוק אינו חוקתי משום שהוא פוגע קשות בזכויותיהם החוקתיות של אזרחי ישראל לחיי משפחה ולשוויון.

מאז, על אף הביקורת שמתח בג"ץ על החוק, ועל אף טענות המדינה כי מדובר בהוראה זמנית בלבד, הוארך תוקף החוק שוב ושוב. תחולתו אף הורחבה, וכעת הוא מונע גם את הסדרת מעמדם של בני משפחה של אזרחים ישראלים שמוצאם באיראן, בלבנון, בסוריה ובעיראק או באזורי סיכון אחרים, שהממשלה רשאית להוסיף ולקבוע בצו. כמו כן נקבע כי תושבי רצועת עזה לא יוכלו לרכוש עוד מעמד בישראל, אף לא במסגרת החריגים שבחוק.

במקביל, פועלת הממשלה לשנות את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך שחוק האזרחות "ישוריין" כדי להגביל את אפשרות בג"ץ לפסול אותו.

שנת 2007: הוגשו ארבע עתירות נוספות לביטול חוק האזרחות. מלבד האגודה לזכויות האזרח שעתרה בשנית, עתרו גם המוקד להגנת הפרט, עדאלה וח"כ זהבה גלאון. העתירות נדונו בתחילה בפני הרכב של שלושה שופטים, שהורחב לאחר מכן לשבעה שופטים ולאחד עשר שופטים.

 

על פי ההערכות, פוגע החוק באלפי אזרחים ישראלים ובני זוגם הפלסטינים. חלק מהזוגות חיים בפירוד כפוי; במקרים אחרים, שוהים בני הזוג הפלסטינים בישראל באישור ארעי, שאינו מתיר להם לעבוד או לנהוג, ומבלי שתהיה להם אפשרות להיות מבוטחים בביטוח לאומי או להיות חברים בקופת חולים. במקרים אחרים, אזרחים ישראליים שבעקבות החוק נאלצו לעבור לחיות בשטחים עם בני זוגם, איבדו את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם מהיותם תושבי ישראל, כאילו בחרו לעזוב את המדינה מרצונם החופשי.

במהלך הדיונים בבג"ץ חזרו עורכי הדין דן יקיר ועודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח על טענתם, כי לחוק הגזעני אין אח ורע בעולם, וכי מהותו היא ענישה קולקטיבית ופגיעה בלתי מידתית בזכות לחיי משפחה של אזרחים ערבים בישראל.

עורכי הדין מתחו גם ביקורת על הכסות הביטחונית שניתנה לחוק, כאשר הצביעו על כך שבניגוד לטענות הפרקליטות, שירותי הביטחון יודעים היטב לעקוב ולקיים הערכות של מידת המסוכנות של פלסטינים שמבקשים להיכנס לישראל, והם אף מציגים הערכות שכאלו בפני בית המשפט כדבר שבשגרה. תכליתו האמיתית של החוק, אומרים עורכי הדין יקיר ופלר, היא צמצום מספרם של האזרחים הערבים בישראל, שרובם המוחלט שומרי חוק.