לפני כשנתיים, ב-14 במאי 2006, ניתן בבג"ץ פסק דין בעתירות לביטולו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). שישה מבין אחד עשר השופטים בהרכב פסקו כי החוק, המונע מבני-זוג פלסטינים של אזרחי ישראל ותושביה אפשרות לקבל מעמד חוקי במדינה, הוא בלתי-חוקתי, על רקע פגיעתו בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון. חמישה משופטי ההרכב קבעו, כי בשל כך, על החוק להתבטל בתוך כחצי שנה; שופט נוסף, אדמונד לוי, נמנע מלפסוק כי על החוק להתבטל אולם ציין, כי "ספק אם יוכל החוק להתמיד ולצלוח את הביקורת השיפוטית גם בעתיד", ועל המדינה יהיה לגבש הסדר אחר תחתיו בתוך תשעה חודשים. למרות זאת, החוק עומד בתוקפו, ומאז פסק הדין הקודם אף הוארך מספר פעמים.
לאחרונה דן בג"ץ בארבע עתירות, שהגישו האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, המוקד להגנת הפרט וח"כ זהבה גלאון, בדרישה לביטול החוק. עורכי הדין שרון אברהם-ויס, עודד פלר ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח מדגישים, כי לא זו בלבד שהחוק מהווה ענישה קולקטיבית ופגיעה בלתי מידתית בזכות לחיי משפחה, הוא אף מבסס מדיניות מפלה אשר פוגעת כמעט אך ורק בזכויות המיעוט הערבי בישראל, שכן רובם ככולם של הישראלים הנישאים לפלסטינים הם ערבים.
כזכור, האיסור נקבע לראשונה בהחלטת ממשלה במאי 2002, ומאז עומד בתוקף מזה 6 שנים במתכונת של הסדר זמני. כעת אישרה הכנסת את הארכת תוקפו בשנה נוספת, ברוב של 21 ח"כים נגד 8. ההארכות החוזרות ונשנות של חוק האזרחות מעידות, כי לא ניתן עוד לטעון שהחוק הוא הוראה זמנית.
במהלך חודש יולי תידרש המדינה לנמק בבג"ץ מדוע לא יבוטל החוק.
