ב-11.2.08 פנה עו"ד אבנר פינצ’‘וק מהאגודה לזכויות האזרח אל נשיא מכללת ספיר, פרופ’‘ זאב צחור, בדרישה שיחזור בו מהדרישה שהפנה אל המרצה מר ניזאר חסן, שיצהיר על מחוייבותו לכיבוד מדי צה"ל.
בעקבות תלונה שהוגשה נגד מר חסן, ולפיה הוא דרש מתלמיד שלא להגיע לשיעור כשהוא שהיה לבוש במדי צה"ל, מונתה במכללת ספיר ועדת "בדיקה ושימוע" וזו המליצה לחייב את מר חסן "בהתנצלות בפני הסטודנט על הפגיעה בו והשפלתו, גם אם לא התכוון לכך". אלא שפרופ’‘ צחור לא הסתפק בהתנצלות אישית על הפגיעה בסטודנט, ודרש ממר חסן כתנאי להמשך העסקתו להתייחס "למחויבותך לכיבוד מדי צה"ל". "לא אקבל", כתב צחור, "התנצלות שאיננה חד משמעית… שאינה מתייחסת לכיבוד מדי צה"ל או שיש בה התמקחות בעלת גוון פוליטי".
במכתב הטעימה האגודה בפני פרופ’‘ צחור כי "מר חסן וכל מרצה, סטודנט או אזרח אחר במדינה אינם צריכים להביע כבוד למדי צה"ל או לכל לבוש או סמל אחרים, ובוודאי שאין מקום להעמיד דרישה מעין זו כתנאי להמשך העסקתם". בנסיבות המקרה מצטיירת הדרישה שהופנתה אל מר חסן "כאקט כוחני של דיכוי והשפלה וכפגיעה קשה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי. "ממש כשם שהבל פיו של גליליי לא הניע את השמש סביב כדור הארץ, כך גם הצהרות הכבוד מן הסוג שדרשת לקבל, מעצם טבען, אינן יכולות לכבד דבר, בוודאי לא את המכללה שבראשותך."
להלן נוסח המכתב.
לכבוד
פרופ’‘ זאב צחור
נשיא המכללה האקדמית ספיר
ד"נ חוף אשקלון 79165
בפקס: 08-6899412
שלום רב,
הנדון: פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי – מר ניזאר חסןמכתבך מיום 31 בינואר 2008 אל מר חסן
נמלאנו תדהמה לקרוא במכתבך שבסימוכין את הדרישה שהצבת בפני מר ניזאר חסן, כתנאי להמשך עבודתו האקדמית במכללת ספיר, ולפיה עליו להביע מחויבות "לכיבוד מדי צה"ל" בנוסח "חד משמעי" וללא "התמקחות בעלת גוון פוליטי".
בעקבות תלונה שהוגשה נגד מר חסן, ולפיה הוא דרש מתלמיד שלא להגיע לשיעור כשהוא שהיה לבוש במדי צה"ל, מינית ועדת "בדיקה ושימוע" וזו המליצה לחייב את מר חסן "בהתנצלות בפני הסטודנט על הפגיעה בו והשפלתו, גם אם לא התכוון לכך".
לצורך מכתבנו זה, נצא מנקודת ההנחה, לפיה התנהגותו של מר חסן היתה פוגענית ומעליבה. זאת, מבלי שנקבל את הסימטריה, שציירה הוועדה בין "עמדה כוחנית בעלת אופי לאומני מובהק", שהפגין כביכול מר חסן, לבין "עמדות לאומיות בוטות רווחות… בחברה היהודית".
מכל מקום, לשם הפגת עלבונו האישי של התלמיד די היה בהתנצלות אישית וככל שניתן היה להבין מדברים, שפורסמו הן בשם התלמיד והן בשם ב"כ של מר חסן, התנצלות כזו אכן ניתנה ואף התקבלה.
לנוכח הדברים הללו קשה להבין כיצד גזרת מהמלצות הוועדה את הדרישה, שמר חסן יביע מחוייבות "לכיבוד מדי צה"ל". מר חסן וכל מרצה, סטודנט או אזרח אחר במדינה אינם צריכים להביע כבוד למדי צה"ל או לכל לבוש או סמל אחרים, ובוודאי שאין מקום להעמיד דרישה מעין זו כתנאי להמשך העסקתם.
אפשר שבסמכותך להתנות את העסקתו של מר חסן בכך שיסכים ללמד תלמידים כשהם לבושים במדים חרף המשמעויות הסימבוליות העמוקות, שניתן לייחס לאקט מעין זה. אלא שאתה דורש ממנו גם לשיר שיר הלל ולהביע כבוד למדים וללבישתם.
נניח שלמר חסן אכן יש "הסתייגות עמוקה" כלשון הוועדה, ממדי צה"ל ומיתר "הסמלים המובהקים של ההוויה הישראלית", למשל, בשל מה שהוועדה תיארה כ"תחושותיו ותסכוליו כבן המיעוט הערבי בישראל" או בשל הגורמים ההיסטוריים והחברתיים, שעומדים מאחורי התחושות הללו. דווקא בנסיבות אלו, הדרישה שהפנית אליו, שיפריח הצהרות של "כבוד" למדים או ללבישת מדים היא היא שמצטיירת כ"התמקחות בעלת גוון פוליטי" וחמור מכך – כאקט כוחני של דיכוי והשפלה.
בנוסף יש בדרישתך פגיעה קשה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי. "מחקר, לימוד והוראה בכל תחומי הרוח האנושית, שאין עליהם אזיקים מרוממים את הפרט בחברה ועמו את החברה כולה" (ע"פ 2831/95 אלבה נ’‘ מ"י, פ"ד נ(1) 221, 335). ממש כשם שהבל פיו של גליליי לא הניע את השמש סביב כדור הארץ, כך גם הצהרות הכבוד מן הסוג שדרשת לקבל, מעצם טבען, אינן יכולות לכבד דבר, בוודאי לא את המכללה שבראשותך.
אין טעם לדבר על "העלאת ‘‘הקול האחר’‘ " (ראה עמוד 6 לדו"ח הוועדה) שעה שמר חסן נדרש על ידך להשמיע בקולו מחויבות "לכיבוד מדי צה"ל". הקול שישא שיר הלל ל"סמלים המובהקים של ההוויה הישראלית" – חזק ומחריש אוזניים ככל שיהיה – לעולם הוא לא יהיה "הקול האחר".
נבקשך, אפוא, לשוב ולשקול את הדברים שהפנית למר חסן ולמשוך את מכתבך שבסימוכין.
בכבוד רב ובברכה,
אבנר פינצ’‘וק, עו"ד
