חופש הביטוי באוניברסיטת בן גוריון - האגודה לזכויות האזרח בישראל

ה' פ' 20078-07-11 צורף נגד אוניברסיטת בן גוריון בנגב; ע"א 9505/11 צורף נגד אוניברסיטת בן גוריון בנגב

עו"ד: רעיה מיילר, אבנר פינצ'וק

ב-12.7.11 הגישה האגודה לזכויות האזרח תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד אוניברסיטת בן גוריון, בשל סירובה לאפשר לסטודנטים באוניברסיטה לתלות כרזות ולחלק עלונים, המבקרים את מדיניות הממשלה. הכרזות הציגו את תמונותיהם של בנימין נתניהו ושל אביגדור ליברמן, וכללו ביקורת על החקיקה האנטי דמוקרטית שהם מקדמים; תלייתן הותנתה בהסתרת תמונותיהם של אישי הציבור. חלוקת העלונים הותרה בתחילה על ידי דקאן הסטודנטים, אולם כאשר ביקשו הסטודנטים "לחדש" את רישיון החלוקה חזר בו הדקאן מהחלטתו. האוניברסיטה נימקה את סירובה בכך, שיש בהצגת המלל בכרזות ובעלונים על רקע תמונותיהם של אישי הציבור כדי לעורר חשש להסתה לאלימות כלפי אישי הציבור, והפצתם של הכרזות והעלונים בקמפוס עלולה לחשוף אותה ואת הסטודנטים לתביעות לשון הרע.

בתביעה טענו כי האוניברסיטה פגעה פגיעה קשה בזכות היסוד של הסטודנטים לחופש ביטוי פוליטי. עמדנו על חובתה של האוניברסיטה, בהיותה אחד המרחבים הציבוריים החשובים והמשפיעים ביותר על עיצוב השיח הציבורי וסדר היום בישראל, שלא לפגוע בחופש הביטוי ולאפשר את קיומו. הדגשנו, כי אין בכרזות ובעלונים ולו רמז קל שעלול להתפרש כקריאה או כהסתה לאלימות נגד אישי הציבור המופיעים בהם, ואף לא חשש לפגיעה בשמם הטוב, וודאי לא בעוצמה ובהסתברות המצדיקות את הגבלת חופש הביטוי של הסטודנטים.

עמדנו גם על כך שהאוניברסיטה אינה נושאת כלל באחריות משפטית – פלילית או אזרחית – לפרסומי הסטודנטים בתחומה, ולכן אין היא גם רשאית לשקול שיקולים אלה בשם התארגנות הסטודנטים ובמקומה. למעט מקרים חריגים וקיצוניים, שבהם אי החוקיות העולה מן הפרסום הינה זועקת, ברורה וחד משמעית, אין זה מתפקידה ומסמכותה של האוניברסיטה להגביל פרסומים על סמך חששות ספקולטיביים, ואמתלות בדמות תביעות לשון הרע, ולצאת להגנתם של אישי ציבור.

התביעה נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע שהאוניברסיטה, בהיותה "גוף דו מהותי", שפעולתו מצויה בתחום המשפט הפרטי והמשפט הציבורי גם יחד, אינה כפופה למבחנים המחמירים של חופש הביטוי החלים על רשויות השלטון, ושהיא זכאית לשקול סיכונים כלכליים ותדמיתיים, שעלולים לצוץ בעקבות פרסום הכרזה, ובכלל זה סכנה לפגיעה בתדמיתה ולהסתבכות בתביעת דיבה.

בערעור שהגשנו לבית המשפט העליון טענו, שפסק הדין מתיר להנהלת האוניברסיטה למנוע הפצת ביטוי כל אימת שקיים חשש שהוא פוגעני או שהוא עלול לגרור תביעת לשון הרע – ואפילו זו חסרת סיכוי או קלושה. הוא מצמצם את חופש הביטוי של המערערים ושל סטודנטים אחרים ומכפיף אותו לשיקול דעת גחמני בלתי מוגבל כמעט, והניסיון מלמד שבתנאים אלה גם קצרה הדרך לשרירות לב, לשיקולים זרים ולחוסר תום לב.

בדיון בערעור קבעו הנשיא גרוניס והשופטים דנציגר וזילברטל כי לא היתה לאוניברסיטת בן גוריון סמכות לאסור על הסטודנטים את חלוקת הכרוזים ותליית המודעות בשטחה. השופטים הציעו לאוניברסיטה להסכים לקבלת הערעור, וכך היה.

התביעה

תשובה מטעם אוניברסיטת בן גוריון, אוגוסט 2011

תגובה מטעם המבקשים, אוקטובר 2011

פסק הדין

הערעור

סיכומים מטעם המערערים ורשימת אסמכתאות, נובמבר 2012

סיכומים מטעם אוניברסיטת בן גוריון, מרץ 2013

סיכומי תגובה מטעם המערערים, אפריל 2013

פסק הדין בערעור, 25.4.2013

הודעות לעיתונות:

הנשיא גרוניס: מוסד שאמון על חופש אקדמי, ראוי שישמור על חופש הביטוי, אפריל 2013

קישורים: