אם המדינה רוצה להוכיח שהיא מפסיקה להתייחס אל הבריאות כמוצר, צריך לדאוג שבית החולים באשדוד יהיה ציבורי באמת
הרופאים יצאו למסע להצלת מערכת הבריאות הציבורית, הציבור יצא לרחובות בדרישה לבריאות שווה לכל, והממשלה? היא מנסה להכניס בדלת האחורית שר"פ (שירותי רפואה פרטית) לבית חולים שיוקם באשדוד.
ישראל בדרך לעידן חדש של צדק חברתי? הלוואי. בינתיים, השיטה הנוכחית ממשיכה לעבוד כאילו הממשלה מתעקשת לשוב ולהדגים לציבור כמה עוול ואחיזת עיניים יש במדיניות הכלכלית-חברתית של 20 השנים האחרונות.
אחרי שנים של מאבקים, סוף-סוף ייבנה בית חולים באשדוד – העיר השישית בגודלה בישראל, עם יותר מ-200 אלף תושבים. עד כאן, מצוין. זה מהלך מתבקש במדינה שבה שיעור מיטות האשפוז הוא השני הנמוך ביותר מבין מדינות OECD (כ-2 מיטות אשפוז ל-1,000 בני אדם, לעומת ממוצע של 3.8 מיטות ל-1,000 איש ב-OECD), ושאחד האתגרים הגדולים ביותר לקידום שוויון בה הוא הפער הזועק בשירותי הבריאות בין המרכז לפריפריה.
עם זאת, בהתאם להסכם שנחתם בין משרד הבריאות לחברת אסותא אשדוד, שזכתה במכרז להקמת בית החולים, הזכיינית תהיה רשאית להפעיל בבית החולים שר"פ בהיקף של 25% מכלל ההכנסות של בית החולים.
המלים מאחזות העיניים "בית חולים המוקם בידי זכיין פרטי" הן רק חלק מהשערורייה. לכאורה אפשר להבין מהן שלא הציבור, שלא בכסף שלנו, מקימים את בית החולים. אבל למעשה הקרקע המיועדת לבניית בית החולים תועבר לחברה לחכירה ללא תמורה. המדינה תשתתף בעלות ההקמה של בית החולים בסך 75% מעלות ההקמה – כמעט חצי מיליארד שקל. מרבית עלויות הטיפול בבית החולים ימומנו מכספי ציבור, על ידי קופות החולים ומשרד הבריאות, מכוח מחויבויותיהם על פי חוק.
במלים אחרות: זכיין פרטי יבנה בית חולים ציבורי. אף שבית החולים ימומן כמעט כולו בכסף ציבורי – הן הקמתו והן תפעולו – הזכיין יוכל להפעיל שירותי רפואה פרטיים בבית החולים הציבורי. מה המשמעות? כמו שכתבה עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח, לראש הממשלה: מסלול השר"פ יעניק יתרון ממשי לחולים בעלי האמצעים ויעמיד אותם בקבוצה נפרדת מיתר מבוטחי ביטוח הבריאות הממלכתי. כך, הרופאים הבכירים יטפלו יותר באוכלוסייה האמידה על חשבון איכות וזמינות הטיפול הרגיל.
לפני שנה החוצפה הזו אולי היתה עוברת בשקט. כיום, לנסות ולקדם מהלך שכזה משמעותו לירוק לציבור בפנים ולהוכיח שהקריאות "העם רוצה צדק חברתי" לא הופנמו. צדק חברתי אין משמעו רפואה פרטית לעשירים בתוך בית חולים שנבנה בכספי המסים שלנו.
אם הממשלה רוצה להוכיח שהיא מפסיקה להתייחס לבריאות כאל מוצר, ומתחילה להתייחס אליה כאל זכות בסיסית, צריך לא רק שבית החולים באשדוד יהיה ציבורי באמת וללא שר"פ. צריך גם להפחית את שיעור המימון הפרטי של מערכת הבריאות בישראל (כ-40% מימון פרטי לעומת כ-25% במדינות OECD), להבטיח סל בריאות שיכלול את כל תחומי הבריאות הבסיסיים ובכלל זה רפואת שיניים ופתרונות סיעודיים, ולמחוק את הפער בשיעור הרופאים והמכשור הרפואי בין אזורים שונים במדינה. צעדי פעולה ספציפיים כבר הוצגו לוועדת טרכטנברג.
"קפיטליזם חזירי" אולי נשמע ביטוי בוטה. במקרה של הזכות לבריאות, הוא אינו בוטה דיו. לפי משרד הבריאות, מבין הערים המונות יותר מ-100 אלף איש, תוחלת החיים הנמוכה ביותר לנשים נרשמה באשדוד ובאשקלון, וביחס לגברים – אשדוד היא השלישית מלמטה בתחתית הטבלה. איך קוראים למדיניות כלכלית-חברתית שאלה הן תוצאותיה?
הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר TheMarker ב-30.8.11
