שימוש לרעה בסמכותו של שופט להטיל עונש מאסר בהליך מקוצר

ב-20.5.07 פנתה האגודה לשר המשפטים, בעקבות מקרה שבו השליך שופט למאסר בשל בזיון בית המשפט שני נאשמים – האחד כי סירב לקום עם כניסת השופט לאולם, והשני כי הפנה את פניו שלא לכיוון השופט. האגודה התריעה נגד השימוש לרעה בסמכות של הטלת מאסר בהליך מזורז בנסיבות כאלה

לכבוד
פרופ` דניאל פרידמן
שר המשפטים
רחוב צלאח א-דין 29
ירושלים

א` נ`,


הנדון: מאסר בשל בזיון בית משפט

לפני ימים ספורים ארע אירוע חמור ביותר, כשהשופט שמעון שטיין מבית משפט השלום בבית שמש השליך לשלושה ימי מאסר שני נאשמים על שהאחד "לא הואיל לכבד את בית המשפט בעמידה כשהשופט נכנס לאולם" ועל שהשני "מפנה את פניו שלא לכיוון בית המשפט" (הפרוטוקול וההחלטה מצ"ב). השופט בהחלטתו הורה להעביר העתק מההחלטה ליועץ המשפטי לממשלה. חסד עשה השופט עם הנאשמים כשהורה להעביר העתק מההחלטה אף לסניגוריה הציבורית, וכפי שנמסר לנו זו אכן הגישה לערעור (שאיננו יודעים מה היו תוצאותיו) ואף תלונה לנציבת התלונות נגד שופטים.

סמכותו של בית המשפט להטיל סנקציה על אדם עד כדי שלילת חירותו ניתנה לו כדי להתמודד עם מקרים של אלימות או של הפרעה ממשית לקיום הדיון. רק מקרים קיצוניים יכולים להצדיק שימוש בסמכות יוצאת דופן זו של הטלת עונש מאסר בהליך מקוצר, ודי בכך שהשופט הזהיר את הגורם המפריע לפני כן. החלטה מעין זו של השופט שטיין היא שימוש לרעה בסמכות זו.

מהחלטתו הלקונית של בית המשפט לא ברור מכוח איזו סמכות הטיל הוא את עונש המאסר. מהעובדה שבית המשפט הורה לשלוח העתק מההחלטה ליועמ"ש אנו מסיקים, כי הוא עשה שימוש בסעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט. סעיף 6(3) מחייב זאת, והוא מאפשר ליועמ"ש להביא את עניינו של האסיר בפני בית המשפט לשיקול נוסף.

ספק רב בעינינו אם סעיף 6, המתייחס לאי ציות לכל החלטה שיפוטית, הוא מקור סמכות ראוי להטלת סנקציות במקרים של הפרעה למהלך התקין של דיון משפטי. במיוחד שכך לאור ההוראה המפורטת והמפורשת, הקבועה בסעיף 72 לחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[, התשמ"ד-1994. סעיף זה הוא סעיף ספציפי, הדן בהטלת סנקציות בשל הפרעה לקיום הדיון. לא זו אף זו – הוא כולל מנגנון בקרה חשוב ואפקטיבי יותר מזה הקבוע בסעיף 6 לפקודת הבזיון. לפי סעיף 72(ב) בית המשפט חייב להודיע על החלטתו מייד לנשיא בית המשפט העליון, והלה מוסמך לבטל את העונש או לשנותו לקולה.

נשיאי בית המשפט העליון עשו שימוש בסמכות דומה, הקבועה בסעיף 2 לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965 בבטלם עונש מאסר שהוטל שלא כדין (בש"פ 10071/06 פלונית נ` ביה"ד הרבני האזורי בנתניה (החלטה מיום 7.12.06, הנשיאה ביניש)) או בקצרם עונש לא מידתי (בש"פ 6057/95 אוריאל נ` ביה"ד הרבני האזורי אשדוד (החלטה מיום 3.10.95, הנשיא ברק); בש"פ 6342/05 פלוני נ` פלונית (החלטה מיום 6.7.05, הנשיא ברק)).
יחד עם זאת כיוון שניתן לפרש את סעיף 6 לפקודת הבזיון כחל אף על סיטואציה מעין זו, אנו מציעים לתקן את הסעיף ולקבוע בו במפורש, שאין הוא חל על החלטות בית משפט, שנוגעות למהלך התקין של הדיון.

בברכה,
דן יקיר, עו"ד יועץ משפטי

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,זכויות בהליך הפלילי

סגור לתגובות.