שופטי בג"ץ קיבלו את עתירתה של האגודה לזכויות האזרח וקבעו ברוב דעות, כי יש לאפשר לחשוד לעיין בתיק חקירה נגדו, אשר נסגר בנימוק של חוסר ראיות. פסק הדין ניתן הבוקר (30.7.06) בעתירה, שהגישה האגודה בשמו של אברהם פריד (פריצי) נגד משטרת ישראל ונגד פרקליטות מחוז ירושלים, בדרישה לאפשר לו לעיין בתיק חקירה משטרתית נגדו, אשר נסגר מחוסר ראיות, בין היתר על מנת שיוכל לפעול לשינויה של עילת הסגירה, ובדרישה לשנות את ההנחיות לגבי זכות העיון בתיק חקירה שכזה. העתירה הוגשה בשלהי שנת 2002 בידי עורכי הדין גדעון קורן ואורי שוורץ ממשרד בן צבי-קורן, כעורכי דין מתנדבים מטעם האגודה לזכויות האזרח.
השופט יהונתן עדיאל מציין בדעת הרוב שכתב, אליה מצטרף הנשיא, אהרן ברק, כי אמנם – כטענת המדינה – גילויו של מידע מתוך תיק חקירה שנסגר עלול להביא לסיבוכם של מוסרי המידע, תוך פגיעה בפרטיותם. משום כך, עולה חשש מסוים, כי גילוי המידע יפגע באינטרס הציבורי, שעניינו בהבטחת שיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה. עם זאת, באיזון בין חשש זה ובין זכותו של הפרט לקבל מידע לשם מימוש זכותו להיאבק לשינויה של עילת הסגירה של התיק, גוברת – לדעתם של רוב השופטים – זכותו של הפרט. זכותו של הנחקר לקבל את המידע, הדרוש לו למען יוכל לפעול להגנה על שמו הטוב, באמצעות שינויה של עילת הסגירה של התיק, מסביר השופט עדיאל, גובר במקרה זה על האינטרס הציבורי. זאת כיוון, שלא נראה בנסיבות המקרה הנדון, כי מימוש זכותו זו של הפרט תביא, בוודאות קרובה, לפגיעה ממשית (או חמורה) באינטרס הציבורי, שבשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה ובזרימת מידע למשטרה מן הציבור. השופט אדמונד לוי נותר בדעת המיעוט, כשסבר כי אין להתערב בהחלטתה של המדינה, שלא לאפשר למר פריד לעיין בתיק החקירה נגדו.
אברהם פריד (פריצי) עומד בראש עמותת "במות", העוסקת בתחום החינוך. בשנת 1997 הוגשה נגדו תלונה במשטרה על-ידי אדם, שאינו מוכר לו, ובעקבותיה נפתחה נגדו חקירה ממושכת בגין עבירות מרמה לכאורה. יצוין, כי מר פריד טען לכל אורך הדרך, שהחשדות נגדו היו מופרכים לחלוטין ומשוללי יסוד וכי התלונה נגדו הוגשה אך ורק מתוך שאיפות נקם של אנשים שונים, אשר היה לו בעבר חלק בחשיפת מעשי שחיתות, שהם היו מעורבים בהם. תיק החקירה הועבר מספר פעמים מן המשטרה אל הפרקליטות, תוך המלצה לסגרו, אך הוחזר שוב ושוב אל המשטרה, על מנת להשלים את חומר החקירה. אברהם פריד נחקר מספר פעמים במשטרה, לאורך פרק זמן של כארבע שנים, ושיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו. במהלך שנת 2001 פנה פריד כמה פעמים אל היועץ המשפטי לממשלה והעלה שאלות באשר לאופן התנהלות החקירה נגדו ובאשר להתמשכותה לאורך שנים. במכתביו הוא ביקש, כי אם ישנו שמץ של ראיה נגדו, יוגש נגדו כתב אישום, ומנגד – אם אין הדבר כך – ייסגר תיק החקירה מחוסר אשמה. רק כעבור מספר חודשים נענה פריד, כי פרקליטות מחוז ירושלים החליטה לסגור את תיק החקירה נגדו, אך זאת בנימוק של חוסר ראיות מספיקות.
עם קבלתה של הודעה זו פנה פריד אל הפרקליטות בבקשה לאפשר לו לעיין בתיק החקירה, שנוהלה נגדו במשך למעלה מארבע שנים וגרמה לו נזק רב ועוגמת נפש. פניה זו נבעה מרצונו של פריד להגיש ערר על העילה לסגירת התיק וכן – כדי לבדוק אפשרות לתבוע את נזקיו מן האחראים להם. בתגובה לבקשה זו נענה פריד, כי אין בכוונת הפרקליטות לאפשר לו לעיין בתיק החקירה, שכן זה נסגר מחוסר ראיות מספיקות, ובמצב זה אין הוא זכאי לעיין בתיק. נימוקים של ממש להחלטה זו לא ניתנו, גם לאחר פניות נוספות מצדו אל הפרקליטות ואל היועץ המשפטי לממשלה. זאת פרט לתשובה קצרה ובלתי מפורטת, שנמסרה לו לאחר חודשים ארוכים, ובה נאמר, כי דחיית בקשתו נובעת מן הצורך לשמור על תיפקודה התקין של המשטרה, על הבטחת אמון הציבור במשטרה ובשל החשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר.
בעתירה נטען, כי הנחיותיה של פרקליטת המדינה בעניין זכות העיון בתיק חקירה שנסגר לוקות בחוסר סבירות קיצוני ואינן מידתיות. זאת כיוון, שהן נותנות משקל יתר להגנה על האינטרסים של המשטרה ושל הפרקליטות ומשקל חסר להגנה על זכויותיו של האזרח, ובראש ובראשונה – זכות העיון והזכות לשם טוב. הגנה על זכות זו תתאפשר לנחקר רק אם יוכל לעיין בתיק, וזאת על מנת שיוכל להיעזר במידע המצוי בו על מנת לערער על עילת הסגירה של התיק, שהרי סגירה מחוסר ראיות אינה מנקה את החשוד מן הכתם שדבק בו, וזאת בניגוד למקרה של סגירת התיק מחוסר אשמה.
כאמור, רוב השופטים קיבלו את הטענה העקרונית, ופסקו כי יש לאפשר למר פריד לעיין בתיק החקירה נגדו. עם זאת, הם נמנעו מלהורות על שינויין באורח גורף של ההנחיות, שהוציאה בעניין זה פרקליטת המדינה לשעבר, וזאת בשל העובדה, שלא נעשתה פניה אל פרקליטת המדינה בטרם הוגשה העתירה.
בג"ץ 10271/02
