לכבוד
ניצב אילן פרנקו
מפקד מחוז ירושלים
משטרת ישראל
חשין 1, מגרש הרוסים
ירושלים
א` נ`,
הנדון: קיום מצעד הגאוה העולמי בירושלים ביום 10.8.06
בעקבות הדיון הסוער, שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת ביום 4.7.06, בעניין קיום מצעד הגאוה העולמי בירושלים ביום 10.8.06, ובעקבות התבטאויות חמורות של מנהיגי דת ואישי ציבור בירושלים אנו מבקשים לחזק את ידיה של המשטרה בבואה למלא משימתה החשובה של שמירה על זכויותיהם החוקתיות הבסיסיות ביותר של אזרחי המדינה בכלל ושל תושבי ירושלים בפרט, בדרך של קיום מצעד הגאוה בירושלים כמתוכנן ואי-כניעה לאיומים, הנשמעים נגד קיום המצעד כאמור.
הזכות של כל אדם ואזרח במדינת ישראל, כמו גם של כל קהילה ו/או קבוצה, להפגין ולבטא את עצמה ואת הוויתה, הינה זכות יסוד חוקתית וחלק מהחירות הבסיסית של כל אדם. לפיכך, אין לאפשר פגיעה בזכויות יסוד אלו מצד מי שאינם מסכימים עם התכנים אותם מבקשת אותה קהילה לבטא. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר המתנגדים מאיימים באלימות, מתוך נסיון לשלול את הזכויות והחירויות הבסיסיות של האחר.
באחת מהעתירות הראשונות שהגישה האגודה קבע בג"צ באופן ברור, כי:
"אין לגרוע מחירותו של אדם רק בשל ההתנגדות האלימה לשימוש בחירות זו. מתפקידה של המשטרה הוא, במצב דברים זה, למנוע מהקהל העוין מלהפריע למפגינים, ולא למנוע מהמפגינים מלקיים את זכותם. . . ההתחשבות בעוינות הקהל, כמוה כהענקת המפתח לשימוש בזכות ההפגנה והתהלוכה בידי המתנגדים לה. דבר זה יש למנוע. אין לתת וטו לאספסוף ופרס לאלימות." (ההדגשה לא במקור)
בג"צ 153/83 לוי נ` מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח (2) 393, 404 (1984)
גם בבג"ץ 4712/96 מר"צ נ` משטרת ישראל , פ"ד נ (2) 822, 830 (1996), חזר והבהיר בית המשפט העליון את החשיבות של אי הכניעה לאיומי אלימות בהקשר של שמירה על החירות להפגין ולהתבטא, באומרו:
"אוכל להוסיף לכך, שקבלת הטיעון, על פיו אין ביכולת המשטרה להגן על מפגינים או הולכים בתהלוכה באחת מדרכיה הראשיות של העיר ירושלים, קשה היא. קבלת טיעון כזה . . . כמוה, מעשית, כמתן הכשר למי אשר מבקשים באמצעים אלימים למנוע מעשה חוקי בליבה של עיר. כנגד קריאת תגר כזו על שלטון החוק, על המשטרה לגייס את מירב מאמציה על מנת להבטיח את קיום שלטון החוק ועמו את קיום התהלוכה. כניעה למאיימים באלימות מצביעה על חולשה, ומעודדת איומים ואלימות נוספים, עד כי קשה לצפות באיזה שלב ובאלו נסיבות אלה יפסקו".
נוכח האיומים הקשים והבוטים, שנשמעו בוועדת הפנים מנציגי המגזרים הדתיים השונים, עד כדי איום בשפיכות דמים צפויה, אנו מבקשים לחזק ידי המשטרה בבואה למלא תפקידה. אנו סמוכים ובטוחים שהמשטרה תיערך בהתאם לאפשר לאזרחי המדינה ולתושבי ירושלים לממש זכויותיהם החוקתיות הבסיסיות ביותר, וזאת תוך הענקת ההגנה הטובה ביותר מפני מי שמאיימים לשלול מהם זכויותיהם אלו בדרכים אלימות. מכאן גם החשיבות שבקבלת החלטה בהקדם האפשרי על מתן רשיון לקיום המצעד.
לירושלים משמעות מיוחדת, מעבר להיותה הבירה של כלל תושבי ואזרחי המדינה, על כל מגוון הקהילות והקבוצות שבה. אנו בטוחים, כי המשטרה לא תיתן ידה להפוך את ירושלים למרכז של אי-סובלנות, אלא תפעל להפוך אותה לסמל של דמוקרטיה, של שלטון החוק, ושל מתינות וסובלנות.
בכבוד רב ובברכה,
דבי גילד-חיו, עו"ד
מקדמת מדיניות וחקיקה
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
