האגודה לזכויות האזרח עתרה בשם אסיר, בדרישה לאפשר לו להעביר כתבות ו/או מאמרים לפרסום באמצעי התקשורת הכתובה באופן חופשי, מבלי שיידרש לקבל אישור לכך מראש מדובר שב"ס. כן מתבקש בית המשפט לקבוע, כי פקודה 04.42.01 לפקודת נציבות שב"ס בטלה, ככל שהיא מתייחסת למאמרים ו/או כתבות לעתונות. מדובר בפקודה, הקובעת באורח גורף, כי אסיר אינו רשאי להתראיין בכלי תקשורת, ובכלל זה לפרסם מאמרים או כתבות בעתונות הכתובה, אלא אם קיבל אישור לכך מראש מדובר שב"ס (הבקשה להכריז על בטלותה של פקודה זו מתייחסת, כאמור, רק לחלקה הנוגע לפרסום מאמרים וכתבות בעתונות). העתירה הוגשה בשבוע החולף בבית המשפט המחוזי בנצרת, בשמו של ראיק מגאדבה, אסיר פלילי המרצה את עונשו בכלא שאטה, בידי עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח.
בסוף שנת 2004 הגיש האסיר בקשה לקבל אישור לשלוח מאמרים לכלי התקשורת, המתארים את חוויותיו בין כותלי הכלא. לאחר שבקשתו לא נענתה במשך מספר שבועות, עתר מגאדבה לבית המשפט המחוזי בנצרת. זמן קצר לאחר הגשת עתירתו, נאמר לאסיר על ידי סגל בית הסוהר, כי בקשתו לפרסם נדחתה. בראשית 2005 התקיים דיון בעתירתו של האסיר, במהלכו הודיע שירות בתי הסוהר, כי יתאפשר לו לפרסם את מאמריו בעתונות בהתאם לכללים, לאחר הצגת כתביו בפני רשויות שב"ס. עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח, אשר ייצגה את מגאדבה בדיון, ביקשה להגיש עתירה מתוקנת, אשר תתיחס לתנאים ולכללים, אשר נקבעו בידי שב"ס לפרסום המאמרים. בית המשפט דחה בקשה זו וקבע תחת זאת, כי ניתן יהיה להגיש עתירה חדשה אם ינסה האסיר לפרסם מאמר, והתנאים שיקבע שב"ס לא יישאו חן בעיניו.
בעקבות החלטתו של בית המשפט, הגיש האסיר מספר מאמרים להנהלת בית הסוהר. כאשר ביקש לברר מה עלה בגורל המאמרים, נמסר לו בעל פה, כי חלק מהמאמרים נפסלו, וכי חלק אחר נשלח לדובר שב"ס. לא נאמר לו אילו מבין המאמרים נפסלו, ולא ניתנה לו כל הנמקה מפורטת לפסילתם. זמן מה לאחר מכן נאמר לו, שהמאמרים לא אושרו. בתגובה לפניותיה של עו"ד מרגלית לקבל את העתקי המאמרים ואת הנימוקים לפסילתם, נמסר לה, כי אושר לאסיר להעביר שלוש כתבות לפרסום בתקשורת. שלושה מאמרים אלה הוחזרו אליו, ללא כל התייחסות לדרישתה של עו"ד מרגלית לקבל את העתקיהם של המאמרים הנוספים שהוגשו ואת נימוקי פסילתם. על גבי אחד המאמרים, שהוחזר לעותר, נרשמה החלטתו של מנהל בית הסוהר ממרץ 2005 (אשר לכאורה בוטלה בעקבות פנייתה של עורכת הדין), לפיה הכתבה אינה מאושרת לפרסום, שכן היא "מסכנת את בטחון בית הסוהר ויושביו כמו כן מסכן את הציבור".
האסיר שלח את שלושת מאמריו שאושרו אל מדור הדעות של מערכת העיתון "מעריב". במשך חודשים רבים הוא התקשר שוב ושוב אל מערכת מדור הדעות, ובכל פעם נמסר לו, כי המאמרים לא הגיעו ליעדם. בעקבות כך, פנתה עו"ד מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח אל לשכת היועץ המשפטי של שב"ס, הן בעניין אי-הגעתם של המאמרים שנשלחו והן באשר לאי-מסירת תשובות באשר למאמרים הנוספים. על אף שחלפה חצי שנה מיום פניה זו, היא לא נענתה עד כה. מספר ימים לאחר פניה זו, נמסרו לאסיר העתקים של שלושת המאמרים שאושרו לפרסום, וכן העתק של מאמר רביעי, עליו נרשמה הערה, כי לא אושר לפרסום. כן נמסר לאסיר, כי יוכל לשלוח את המאמרים שאושרו באמצעות דואר רשום. בחודש ינואר האחרון הגיש מגאדבה לאישור שישה מאמרים נוספים, וכן הגיש שוב את מאמרו שנפסל, על מנת לברר את טעמי פסילתו, אולם עד היום לא נתקבלה כל התייחסות למאמרים אלה.
עו"ד מרגלית מדגישה בעתירה, כי אופן טיפולו של שב"ס בעניין זה, כמו גם נסיונותיו החוזרים ונשנים להציב כל מכשול אפשרי בפני האסיר, כדי למנוע ממנו לפרסם את מאמריו, שלל ממנו, הלכה למעשה, את חופש הביטוי. זאת תוך פגיעה בכבודו, ובסתירה ברורה לפסיקתו התקדימית של בית המשפט העליון בעתירתה של האגודה לזכויות האזרח בעניין זכותם של אסירים לפרסם ממאמרים בתקשורת (עע"א 4463/94 גולן נ` שב"ס), שם נקבע במפורש כי "זכות היסוד החוקתית לחופש הביטוי אינה נשללת מן האדם עם מאסרו ונתונה היא לאסיר גם בתא כלאו". עו"ד מרגלית מבהירה, כי דווקא בהקשר של בית הסוהר, אשר הינו מוסד טוטאלי וסגור, בו נתונים האסירים במידה רבה לחסדי כולאיהם, קיימת חשיבות מיוחדת לשמירה מירבית על חופש הביטוי ולהבטחת זכותו של הציבור לדעת על המתרחש בין כותלי הכלא. פגיעה בחופש הביטוי, נאמר בעתירה, מותרת רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר קיימת ודאות קרובה, שהפרסום יביא לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, בשלום הציבור, או בשמירת הסדר בבית הסוהר. אין בחשש שמא דברי הביקורת של האסיר יהיו כוזבים או בלתי מדוייקים כדי להצדיק את מניעת פרסומם. זאת ועוד, אין בחוק כל הוראה, המסמיכה את שב"ס להטיל מגבלות מיוחדות על זכותו של אסיר לשגר כתבות או מאמרים לאמצעי התקשורת, ואין לשב"ס סמכות לפסול מכתבים, רק בשל העובדה, שהם מיועדים לעתונאי או כוללים חומר, המיועד לפרסום ברבים.
עע"א 1411/06
