האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד משטרת ישראל ומפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, בדרישה לחשוף את הנוהל המשטרתי הפנימי, בו עוגנו הקריטריונים, שעל פיהם מוטלת מניעה משטרתית על פלסטינים תושבי השטחים. מדובר במניעה, אשר בגינה נשללת מהם – בין היתר – האפשרות לקבל היתרי כניסה לישראל. כן מתבקש בג"ץ להורות על חשיפת מידע בדבר הסמכות, הפרוצדורה, הכללים והקריטריונים לסיווג תושבי שטחים כבעלי מניעה משטרתית, ובכלל זה זהות הגורם המוסמך להטיל מניעה משטרתית על אדם, העבירות המקימות מניעה משטרתית וזמן המניעה בגין כל אחת מהן, הבסיס העובדתי, המספיק לשם הטלת מניעה כזו, מתי מוסרת מניעה כזו (בעיקר אם מוטלת מניעה על בסיס חשד בלבד), ולבסוף – האם מניעה משטרתית מהווה גורם המונע גם יציאה מהשטחים לחו"ל או אף מגבילה את התנועה בתוך השטחים. את העתירה הגישה בשבוע החולף עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח.
העתירה מוגשת בעקבות סירובם של המשטרה ושל צה"ל למסור מידע חיוני, ובכללו הוראות, שעוגנו בנוהל משטרתי כתוב, אשר על פיו מוטלת מניעה משטרתית על תושבי שטחים. תיוגו של תושב כזה כבעל "מניעה משטרתית" גורר עמו פגיעות קשות ומיידיות בזכויותיו. בעקבות תיוג שכזה נשללת ממנו האפשרות לקבל היתר כניסה לישראל לכל צורך שהוא, ועשויים להיאסר עליו היציאה לחו"ל, המעבר לרצועת עזה, או אף התנועה בתוך שטחי הגדה המערבית. עשרות אלפים מתושבי השטחים, נאמר בעתירה, מתויגים כיום כ"מנועי משטרה", ובכך נשללת מהם, בין היתר, האפשרות לקבל היתר כניסה לישראל, אפילו במקרים בהם נדרש הדבר על מנת לקבל טיפול רפואי, אשר לא ניתן לקבלו בשטחים (אם כי יש לציין, שלעתים ניתן אישור כניסה מסיבות הומניטריות ל"מנוע משטרתי", אולם מדובר בפרוצדורה חריגה, אשר דורשת מאמצים רבים ואורכת זמן רב, לעתים רב מדי).
על אף השלכותיו היומיומיות הקשות של נוהל זה על חייהם של רבבות מתושבי השטחים, מסרבות רשויות הביטחון לפרסמו, וזאת – מסבירה עו"ד יהודה – שלא כדין ובניגוד לחובותיהן. היא מבהירה, כי מתוך מידע, שהצטבר בעקבות טיפול במקרים רבים של אנשים שסווגו כ"מנועים משטרתיים", מתעוררים ספקות באשר לכשרותם ולחוקיותם של כללים וקריטריונים, על פיהם מסווגים אנשים כבעלי מניעה שכזו. מסתבר, למשל, כי מניעה משטרתית מוטלת על אנשים, שהוטלו עליהם קנסות תעבורה שלא שולמו (מניעה המוסרת לאחר תשלום הקנס), ועל אנשים, שנתפסו בעבר בשהייה בלתי חוקית. הטלת מניעה בסוג הראשון של המקרים, משמעה שימוש בסמכות לצרכי גבייה, ובסוג המקרים השני – כאמצעי ענישה, אשר נמשך לעתים לאורך שנים, גם במקרים בהם האדם כלל לא הועמד לדין בגין אותה שהות בלתי חוקית בישראל. קריטריונים שכאלה, מבהירה עו"ד יהודה, מהווים שימוש בלתי סביר ובלתי ראוי בסמכות. על כן, היא מציינת, נראה כי הסירוב למסור את המידע נובע מנסיון לגונן על שימושים פסולים, שעושים המשטרה והצבא בסמכותם.
עו"ד יהודה מדגישה, כי כתוצאה מכך שהקריטריונים להכרזת מניעה משטרתית אינם מתפרסמים, אין התושבים יכולים לדעת בגין אילו מעשים ו/או עבירות הם עלולים להיות מסווגים כמנועי משטרה ולכמה זמן. זאת ועוד, לאנשים אלה לא נמסרת כל הודעה מראש על סיווגם כמנועים, והם לא מיודעים מה והאם ניתן לעשות לשם הסרתה של המניעה. חוסר הידיעה, נאמר בעתירה, אינו פוגע רק במי, שסווגו כמנועים, אלא גם ביתר האוכלוסייה, בכך שהוא מותיר אותה בערפל באשר למותר ולאסור ובאשר לנסיבות, בגינן הם יכולים למצוא עצמם לפתע כ"מנועים". כך, למשל, רבים מתושבי השטחים נמנעים מלהתלונן על מעשים בלתי חוקיים, שנעשו כלפיהם (ובכלל זה נמנעים מלהגיש תלונות במשטרה או לרשויות הצבא), מחשש שבעקבות הגשתן של תלונות כאלה, הם יסווגו כ"מנועים". אי-פרסום הכללים, הנהלים והנסיבות, אשר על פיהם מוטלת מניעה משטרתית, מסכמת עו"ד יהודה, מונע מאנשים לדעת ולבחון את אופן פעולת הרשות בעניינם, ויוצר תנאים, המאפשרים פגיעה שרירותית ובלתי מוצדקת בתושבים ובזכויותיהם.
בג"ץ 2685/06
