האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בסוף השבוע האחרון בשם 49 בני חמולת זוואהרה-אלחמידי, המתגוררים במובלעת זעירה, בין שכונת הר חומה לבין בית סאחור, ואשר תוואי גדר "עוטף ירושלים" ניתק אותם מן הגדה המערבית, כמעט בלא יכולת לעבוד לפרנסתם ותוך גישה מסורבלת ומוגבלת ביותר לשירותי חינוך ורפואה, כמו גם לחנויות מזון. 49 העותרים יכולים להיכנס לבתיהם ולצאת מהם, אל עיר המחוז, בית סאחור, רק בכפוף להיתרי שהייה זמניים, המונפקים במינהלת התיאום והקישור בבית לחם ואשר יש לחדשם מעת לעת. האגודה מבקשת, כי בג"ץ יורה לפרק את קטע הגדר, המבודד את המשפחות והכולא אותן במובלעת, ולחלופין – להעניק לבניהן רשיונות לישיבת קבע בישראל, כיתר תושבי ירושלים המזרחית. את העתירה, המופנית נגד ראש הממשלה, שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ושר הפנים, כתב עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, אשר הגיש באחרונה עתירה דומה, שעניינה מובלעת אחרת, המצויה בסמוך לשכונת גילה שבדרום ירושלים. שתי העתירות אמורות להידון יחד ביום 4.5.06.
משפחת זוואהרה-אלחמידי מתגוררת בגבעת אום אל-עצאפיר ברציפות מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת. בשנת 1948 רכשו קרקעות במקום ובנו בית על הגבעה. בשנת 1958 בנו בית נוסף, בסמוך לראשון. בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, סופחות אדמות הגבעה לירושלים, ומאז שוכן היישוב הקטן בתחום השיפוט המוניציפלי של העיר. בני המשפחה, שמרכז חייהם בבית סאחור הסמוכה, לא התפקדו במפקד האוכלוסין שנערך בתקופה זו בירושלים, ועל כן גם לא קיבלו מעמד בישראל. עיריית ירושלים התעלמה מקיומם ומעולם לא שלחה להם חשבונות לתשלום ארנונה ולא סיפקה להם שירותים עירוניים. עד להקמת הגדר בסמוך לבתיהם, קיבלו התושבים את כל השירותים, ובהם שירותי חינוך ובריאות, בעיירה בית סאחור וביישובים הפלסטינים הסמוכים לה. הגברים עבדו כפועלי בניין ביישובים פלסטיניים, ולעתים גם בירושלים. הדרך מבתיהם אל בית סאחור נמשכה דקות ספורות בנסיעה במכוניות, שהיו ברשותם, וכרבע שעה בהליכה ברגל.
ביוני 2003 סמוך לבניית גדר ההפרדה באזור הגיעה לבתי המשפחה קצין מג"ב, ולאחר שערך חיפוש בבתים, אסף תעודות זהות של חלק מהגברים במשפחה וביקש מהם להתלוות אליו למחסום 300, הסמוך לבית לחם, לצורך בירור מעמדם. לאחר חקירתם, הודיעו להם השוטרים, כי בתיהם מצויים בשטח מדינת ישראל וכי עליהם לעזוב את בתיהם לאלתר. כך לפתע, הפכו שהייתם בבתיהם, בהם התגוררו במשך עשרות שנים, וכניסתם לירושלים לאסורות. רק בעקבות פניות חוזרות ונשנות של האגודה לזכויות האזרח, הונפקו לתושבי המקום היתרי כניסה לישראל, שיש לחדשם מדי שלושה חודשים. אישורים אלה אינם מתירים להם לנהוג ברכב בישראל או לעבוד בתחומה. חידושם של היתרים אלה אינו אוטומטי, וכבר קרה, שכמה מהתושבים רותקו במשך שבועות ארוכים לביתם והושבתו ממלאכה. רק בעקבות התערבותה של האגודה לזכויות האזרח, חודשו ההיתרים. גם כעת, כאשר מוטל סגר על השטחים, למשל בתקופת חגי תשרי, כלל לא יכולים תושבי המקום לצאת מבתיהם. קרובי משפחה, המתגוררים בשטחים, אינם רשאים לבקרם בבתיהם. הגדר, שהוקמה בין בתיהם לבין בית סאחור, מונעת מהם – גם כאשר ההיתרים תקפים – מעבר ישיר לבית סאחור, והם נאלצים להזמין מונית מיוחדת, שתוביל אותם אל המחסום, המצוי חמישה קילומטרים מבתיהם. יחד עם המונית, שהם נאלצים לקחת בצדו הפלסטיני של המחסום, עולה הנסיעה לבית סאחור, פעם מרחק של דקות נסיעה ברכב ומעט יותר בהליכה, 65 ש"ח בכל כיוון, נטל שבני המשפחה מתקשים לעמוד בו. זאת בנוסף לעיכובים הממושכים במחסום עצמו. פרנסה, לימודים, שירותי בריאות, תפילה ופגישה עם קרובים או מכרים – כל אלה הפכו משימות מורכבות, מתישות ויקרות. הנסיעה לעבודה הופכת לא פעם לבלתי משתלמת, בשל עלותה הגבוהה של הנסיעה, והילדים נאלצים להתגורר בבתי קרובים בבית סאחור ובבית לחם, על מנת שיוכלו להגיע לבית הספר, והם מגיעים לביקורים בבית הוריהם רק מעת לעת. אספקת המים הזורמים מבית סאחור לבתי המשפחה הופסקה, ואף העברת מצרכי מזון דרך המחסום אסורה. פעם אף הוחרמו עגבניות ולחם מאחד מבני המשפחה, כשניסה להעבירם לביתו. על כן נאלצים בני המשפחה לרכוש את מזונם בשכונת הר חומה, שם גבוהים המחירים בעשרות אחוזים, ומשם הם מגורשים לעתים בידי השוטרים.
עו"ד פלר מדגיש בעתירה, כי ניתוקם של תושבי אום אל-עצאפיר מבית סאחור והכפפתם למשטר של היתרים, שבכוחם לסייע להם אך במעט, פגע אנושות בחופש התנועה שלהם, בזכותם לפרנסה ולקיום בכבוד, בזכותם לחינוך ולבריאות ובזכותם לחיי משפחה ולקשר עם בני משפחתם הקרובים שמצדה האחר של הגדר. למעשה, חופש התנועה שלהם מוגבל אך ורק לתחומיה הזעירים של המובלעת. כל יציאה ממנה כפוף להיתרים זמניים ולמעבר אחד, שהתנועה בעדו מוגבלת. הוא מדגיש, כי ניתן היה להימנע מפגיעה חריפה כל כך בבני המשפחה על ידי הסטה מזערית של תוואי הגדר במקום, הסמוך מאוד לבתי העותרים, וזאת מבלי לפגוע בבטחונם של תושבי ישראל. פתרון כזה, הוא מציין, עודנו אפשרי, ועל כן מתבקש בג"ץ להורות על פירוק התוואי הנוכחי של הגדר במקום. לחלופין, הוא מבקש להעניק לבני המשפחה רשיונות לישיבת קבע בישראל, כך שיוכלו לקיים אורח חיים תקין בתחומי העיר ירושלים.
בג"ץ 1695/06
