בעקבות עתירתה של האגודה לזכויות האזרח, תפורסמנה מרבית ההחלטות של ועדות השחרורים, הדנות בשחרור מוקדם של אסירים, דבר שיאפשר שקיפות של עבודתן, בחינת הקריטריונים המהווים בסיס להחלטותיהן ובקרה ציבורית על פעולתן. בג"ץ קיבל אתמול את התחייבות המדינה, כי מרבית החלטותיהן של הוועדות תפורסמנה באינטרנט וכן תונחנה בספריות של בתי הסוהר, כך שיתאפשר גם לאסירים לעיין בהן. באת כח המדינה, עו"ד יוכי גנסין, הודיעה בבית המשפט, כי פרסומן הסדיר של ההחלטות יחל בעוד כ-3-4 חודשים, בתום התארגנות לביצועם של פרסומים אלה.
בעקבות התחייבותה זו של המדינה, דחו אתמול שופטי בג"ץ את העתירה, תוך שנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק (שישב בראש ההרכב, יחד עם השופטים דורית ביניש ואליעזר ריבלין), ציין בהחלטתו, כי האגודה לזכויות האזרח השיגה בה את רוב מבוקשה. נקודת המחלוקת המשמעותית האחרונה, שנדונה אתמול, נסבה סביב סירובה של המדינה לכלול בפרסום ההחלטות את שמותיהם של האסירים, שעניינם נדון, ושל אנשי מקצוע, שההחלטות נסמכו על חוות דעתם. עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח טענה, כי יש לכלול את השמות בפרסומים, כפי שנהוג בפרסום של פסקי דין משפטיים, פרט לאותם מקרים בהם תמצא הוועדה עצמה, כי ישנה הצדקה מיוחדת להמנעות מאזכורם, לדוגמא – בשל חשש לפגיעה בפרטיות. בפסק הדין נקבע, כי על ראש הרכב הוועדה לשאול את פי האסיר באשר להסכמתו לאזכור שמו בפרסום, וכי שמו יפורסם בכפוף להסכמה כזו מצדו.
עתירת האגודה, שהופנתה נגד משרד המשפטים ונגד ועדות השחרורים (אשר דנות בשחרורם של אסירים, בדרך כלל בתום שני שלישים מתקופת מאסרם), הוגשה בשנת 2003 בשם אסיר לשעבר, לאחר שהאגודה קיבלה על עצמה לייצגו בעתירה, אותה הגיש תחילה בעצמו. זאת בשל סירובה של המדינה לפרסם את החלטות הוועדות, בטענה שאין היא מחויבת לכך על פי חוק. עו"ד מרגלית טענה בעתירה, כי ועדות השחרורים הן גופים מעין-שיפוטיים, אשר שוקלים ומאזנים בין אינטרסים שונים, לרבות שיקולים הנוגעים לאסיר עצמו, לסיכויי שיקומו ולסכנה הנשקפת ממנו אם ישוחרר, וכן שיקולים הקשורים ב"אינטרס הציבור", כגון הצורך בהרתעת הרבים. החלטות הוועדה, נאמר בעתירה, יכולות להכריע בהינף קולמוס את גורלו של האסיר העומד בפניה. מכאן נובעת גם החשיבות הרבה שבשקיפות פעולתן והחלטותיהן של ועדות אלה. כאשר רשות כזו פועלת תחת מעטה של סודיות, גוברת הסכנה, שהיא תקבל החלטות שגויות. "במובן זה", נטען עוד בעתירה, "עקרון חופש המידע, מהווה ערובה מרכזית לשמירה על איכות ההחלטה השלטונית. בלעדיו קשה, ואולי בלתי אפשרי, להבטיח כי רשות תפעל בסבירות, במידתיות, ללא משוא פנים, בשוויון, וכי תפעיל את שיקול דעתה בדרך נאותה".
בג"ץ 3402/02
