נעמה ישובי
כמדי שנה בשנה מפרסמת האגודה לזכויות האזרח דו"ח, המשתדל לשקף את מצב זכויות האדם בישראל ובשטחים הכבושים, תוך שאנו מתייחסים לתופעות הבולטות ביותר בתחום זכויות האדם בשנה החולפת. בדו"ח זה אנו שוקדים להתריע על הפרות בוטות במיוחד של זכויות אדם, לציין מגמות של שיפור, ככל שישנן כאלה, ולהצביע על תהליכים מרכזיים, אשר מותירים את חותמם עלינו כחברה השואפת להיות הומנית ודמוקרטית.
השנה החולפת מתאפיינת בשילוב של פגיעות קשות בזכותם של אזרחי ישראל לקיום בכבוד עם מגמות מדאיגות של חקיקה פוגעת בזכויות אדם, הפרות קשות של זכויות האדם בשטחים הכבושים והחמרה של היחס הגזעני והמפלה למיעוט הערבי בישראל.
המדיניות הכלכלית של הממשלה פוגעת בזכויות האדם ובראש וראשונה בזכות לקיום בכבוד. קשישים, שאין עוררין על זכותם לחיות בכבוד בערוב ימיהם, נאלצים לוותר על מזון ותרופות בשל מצבם הכלכלי; אידיאולוגיית ההפרטה של הממשלה לא מסתפקת בהפרטת חברות כלכליות, ועוברת גם לתחום של סמכויות שלטוניות בתחומים של שירותים חברתיים כגון בריאות, חינוך, רווחה, תעסוקה ובתי סוהר; המדיניות הכלכלית גורמת גם לפגיעה נרחבת בזכויות של עובדים, במיוחד עובדי קבלן וחברות כוח אדם, ושל מקבלי הבטחת הכנסה.
מדיניות ההגירה של מדינת ישראל ממשיכה לעמוד על סדר היום. בחודש יוני 2005 החליטה ממשלת ישראל לחולל רפורמה בחקיקת ההגירה ולהקשיח את כללי רכישת המעמד בישראל. החלטה אחרונה זו הצטרפה למדיניות הנוהגת בשנים האחרונות, האוסרת על הקניית מעמד בישראל לבני זוג פלסטינים תושבי השטחים הכבושים, באשר הם פלסטינים, ולמלחמה שקידשה מדינת ישראל בשנים האחרונות נגד מהגרי עבודה.
תופעות של ניצול עובדים זרים בידי מעסיקים נמשכות, אך המדינה פועלת באופן נמרץ נגד העובדים המנוצלים ואינה ממצה את הדין עם המעסיקים המנצלים. כמו כן נמשכת הפגיעה בזכויותיהם של חשודים בשהייה ללא היתר, כגון העדר תרגום בדיונים על מעצר וגירוש, וקשיים במימוש הזכות של עצור להיפגש עם עורך דין.
נמשכת אפליית המיעוט הערבי, תוך התעלמות מהמלצות ועדת אור שאומצו בידי הממשלה. יחסן של הרשויות לאזרחים הערבים מתאפיין בתפיסתם כציבור עויין ו"בעיה דמוגרפית" ולא אזרחים שווי זכויות. מדאיגים במיוחד המיסוד של האפליה בחוק והמשך האפליה בהקצאת קרקעות ובהקמת יישובים.
בתחום הפלילים נמשכת מגמה של חקיקה, שמקנה לרשויות סמכויות נרחבות לפגיעה בזכויות האדם, ללא ערובות מספיקות להליך הוגן. הנכונות הגוברת לפגוע בזכויות אדם היא חלק ממגמה עולמית מדאיגה, שלפיה המטרה הכללית של מלחמה בטרור מצדיקה אמצעים דראקוניים. עם התקדמות התהליך של הפרטת בית סוהר מתאמתים חששות, שהביעה האגודה בעבר, להעדפת אינטרסים כלכליים על פני זכויות הכלואים.
בשטחים הכבושים מחמירה והולכת הגישה של זילות חיי אדם; מתרבות ההגבלות על תנועתם של פלסטינים לטובת בטחונם של המתנחלים, שטח המחיה שלהם מצטמצם, אורח החיים משובש לחלוטין וזכויות בסיסיות – לבריאות, חינוך, עבודה ופרנסה, קשרי משפחה ועוד – נפגעות מעשה יום-יום; התנכלויות של מתנחלים שואבות עידוד מאוזלת היד של רשויות אכיפת החוק. גדר ההפרדה – שחלקה כבר בנוי וחלקה הולך ונבנה – ממשיכה להמיט אסון על הפלסטינים המתגוררים בקרבתה, בשל בנייתה בתוואי החודר לעומק השטחים הפלסטיניים.
ההתנתקות מרצועת עזה העמידה השנה במבחן את רשויות אכיפת החוק ואת הציבור הישראלי כולו – מצדדי ההתנתקות ומתנגדיה. הדיון בציבור ובתקשורת המחיש את הקושי בשרטוט קו הגבול בין מחאה לגיטימית לבין המרדה, הסתה לאלימות והפרת חוק. בחלק מהמקרים נקטו הרשויות צעדים חסרי פרופורציה תוך פגיעה בלתי מוצדקת בזכות לביטוי פוליטי ולמחאה.
השנה ראינו התקדמות מרשימה בחקיקה לשוויון לאנשים עם מוגבלות, ולעומתה בעיות קשות במערכת בריאות הנפש, הגורמות פגיעה בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות נפשית. גם מבחינת ההכרה בזוגיות של בני אותו מין בתחומי הקניין והמשפחה אנו עדים להתקדמות.
שוב ושוב אנו נוכחים עד כמה חסרה בחברה הישראלית הבנה של ממש של מהות הדמוקרטיה. קשה להגזים בחשיבותה של מערכת החינוך לטיפוח תרבות דמוקרטית המחויבת לזכויות אדם של כלל הפרטים והקבוצות, הנתונים לשליטת המדינה.
מפאת קוצר היריעה הדו"ח הזה עוסק רק בחלק מהפגיעות בזכויות האדם בישראל. גם בנושאים המטופלים בדו"ח מובא מידע תמציתי, המתייחס בעיקר לשנה החולפת. המעוניינים להרחיב מוזמנים לבקר באתר האינטרנט של האגודה לזכויות האזרח בישראל (בכתובת: www.acri.org.il), ולמצוא בו מידע רב וקישורים לאתרים של ארגונים עמיתים.
