האגודה לזכויות האזרח ועמותת שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם עתרו ב-6.12.05 לבג"ץ, בשם 15 מתושבי הכפר ח`רבת טאנא שבנפת שכם ובשם העמותה לפיתוח ולשיתוף פעולה, שמטרתה פיתוחו של הכפר, ניהול החיים הציבוריים בו והדאגה לרווחת תושביו. בעתירה, אשר הוגשה נגד רשויות התכנון בגדה המערבית ונגד צה"ל, המינהל האזרחי ושר הביטחון, מתבקש בג"ץ לאסור על הריסת בתי הכפר ח`רבת טאנא ומבנים המשמשים לפרנסת תושביו, אשר הוקמו בחלקם מחדש לאחר החרבת הכפר בידי הצבא בקיץ האחרון, ולהורות על הכנתה של תוכנית מפורטת לכפר ועל הנפקתם של היתרי בניה מכוחה. בעקבות העתירה הוציאה שופטת בג"ץ, דורית ביניש, צו ביניים, האוסר על הריסת בתי הכפר עד לקבלת החלטה אחרת בעתירה. העתירה הוגשה בידי עו"ד עאזם בשארה מהאגודה לזכויות האזרח.
הכפר ח`רבת טאנא הינו יישוב חקלאי, השוכן מזרחית לכפר בית פוריכ שבנפת שכם. פרנסתם של תושבי הכפר, ובהם העותרים, המתגוררים בו מזה עשרות שנים, מתבססת על עיבוד אדמה ועל רעיית צאן ובקר. תושבי הכפר מתגוררים בו במבנים מסוגים שונים, ובהם מבני לבנים, מערות, בתי אבן מכוסים גגות פח, ואוהלים. למעט בחודשי הקיץ, בהם עוברים תושבי הכפר להתגורר באורח זמני באדמות חקלאיות שבאזור בית פוריכ, מתגוררים הם במהלך כל השנה בכפרם, אשר קיים מזה שנים רבות. חרף שנות קיומו הרבות, מעולם לא קיבל הכפר מעמד תכנוני, ורשויות הממשל הצבאי לא טרחו מעולם להכין, כל שכן לאשר, תכנית מתאר מפורטת, שמכוחה ניתן לבקש היתרי בניה. ביום ה-,5 ביולי 2005, בעת שתושבי הכפר נעדרו ממנו, החריב הצבא את הכפר ח`רבת טאנא. מדובר בהריסה מסיבית של מבנים, לרבות בית הספר, באמצעות דחפורים, שתוצאתה מחיקתו של כפר וגירושם, הלכה למעשה, של תושביו ממקום מושבם, מאדמותיהם וממקורות פרנסתם. כל שנותר במקום הוא המסגד העתיק ומבנה אחד נוסף. כתוצאה מההריסה, כ-20 משפחות מתושבי הכפר ניזוקו ואיבדו את בתיהן ומבנים נוספים, ששימשו אותם כדירי צאן. כן נחסמו כמה פתחי מערות במקום, המשמשות את התושבים למגורים ולאחסון, ומאגר מים.
בעקבות החרבתו של הכפר, פנו האגודה לזכויות האזרח ועמותת שומרי משפט, יחד עם ארגוני זכויות אדם אחרים, אל היועץ המשפטי לממשלה ואל רשויות הצבא ודרשו לקיים חקירה יסודית של הריסת הכפר והעמדת פתרונות דיור לתושביו, שבתיהם נהרסו, לרבות הקמתם מחדש של המבנים שנהרסו ושיקום הכפר. לאחר כחודשיים נענו הארגונים, כי בתי הכפר נהרסו בשל היותם "מבנים שנבנו ללא היתרי בניה כדין, מחוץ לתכנית מתאר, באזור המוגדר על פי התכנית S-15 כאזור חקלאי. זאת ועוד, המבנים הוקמו בתחום שטח אש 904א תוך הפרה של צו שטח צבאי סגור, החל באותו אזור". הרשויות עמדו על כך, שצווי הריסה והודעות מקדימות "הומצאו כדין למחזיקים במבנים", מבלי לציין כיצד, מתי, על ידי מי ולידי מי נמסרו הודעות וצווים אלה. הרשויות סירבו בתוקף לבקשה להכין תכנית מפורטת לכפר ולהימנע מהריסת מבנים נוספים, והסכימו להתחייב להימנע מהריסה זו רק עד לשבוע זה.
עו"ד בשארה מדגיש בעתירה, כי בניגוד לטענת הרשויות, לא נמסרו לתושבים כל הודעות או צווי הריסה טרם החרבתם של המבנים, וכי בכך נמנעה מהם האפשרות להציג את טענותיהם ואף לעתור כנגד ההריסה, ומכאן שהצווים היו משוללי כל תוקף חוקי וניתנו שלא כדין. זאת ועוד, שטח האש, שלטענת הצבא מצוי הכפר בתחומו, אינו פעיל מזה למעלה מ-15 שנים, ולא נראית בו כל נוכחות של חיילים לצרכי אימון. אין גם כל סימון בשטח, שיש בו כדי להצביע על כך, שמדובר בשטח אש. ככל ששטח זה הוכרז בעבר כשטח אש, נאמר בעתירה, הרי כיום הוא אינו פעיל, והאדמות, עליהן נבנו המבנים, הן בבעלות התושבים. מעולם לא קם מתנגד כלשהו לשהות התושבים בשטח הנטען כסגור, וזאת בשעה שהתושבים מעבדים את אדמותיהם באזור ורועים בו את צאנם, כתושבי קבע במקום מזה עשרות שנים.
עו"ד בשארה מדגיש בעתירה, כי בניגוד להתנחלויות בשטחים, לא אושרו לכפרים הפלסטינים תכניות אחרות, שעל פיהן ניתן לבנות. מחד גיסא, הוא מסביר, עומד מחדלן של הרשויות, אשר נמנעו מהכנת תכניות מתאר ומעדכונן במשך עשרות שנים, על אף צרכיה המשתנים של האוכלוסיה, על ריבויה הטבעי, ומאידך מעלות אותן רשויות עצמן את הטענה הפורמלית, שהבניה הינה בניה בלתי חוקית, בהסתמך על אותן תכניות עתיקות יומין עצמן. הרשויות משתמשות בתכניות המנדטוריות רק לגבי תושבים פלסטינים ורק כאמצעי אכיפה, בעוד שלגבי ההתנחלויות בגדה מאשרות הרשויות תכניות מפורטות כדרך קבע. בכך חוטאות רשויות התכנון בשטחים הכבושים לחובתן להשתמש בסמכות הנתונה בידיהן ללא משוא פנים ושרירות לב, ביושר ובהגינות, לקידום המטרה, אשר למענה הוסמכו לפעול – לשמירה על הסדר והחיים הציבוריים לטובת התושבים המוגנים של האזור, תוך התאמת המצב התכנוני לאורח חייה של האוכלוסיה ולצרכיה המשתנים, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי. הריסת הבתים והמבנים המשמשים לפרנסת בעליהם, מוסיף עו"ד בשארה, מהווה פגיעה חמורה ביותר בכבוד האדם, תוך שהיא הופכת את דייריהם למחוסרי בית ותוך פגיעה חמורה בזכותם לעבוד ולהתקיים בכבוד ובזכויות הקנייניות שלהם.
דינם של צווי ההריסה לבתי הכפר להתבטל, נאמר בעתירה, גם נוכח מדיניות האכיפה הסלקטיבית של חוקי התכנון והבניה, בהתאם למוצא לאומי, כפי שעלה בבירור בדו"ח ששון אודות המאחזים הבלתי מורשים: בעוד חוקים אלה אינם נאכפים על יהודים אזרחי ישראל, המקימים מבנים, ואף שכונות שלמות, שלא כדין בשטחי הגדה המערבית, יוצאות אותן רשויות מגדרן ועושות כל שביכולתן כדי לנשל תושבים פלסטינים מאדמתם, להפקיע אדמות, להכריז על אדמות כאדמות מדינה, להכין ולאשר תכניות מפורטות לעשרות התנחלויות וליישבן ביהודים. בעוד הריסת בתיהם של פלסטינים מוצגת כעניין של הקפדה על שמירת חוק, הרי שהריסת מבנים במאחזים הבלתי חוקיים תבוצע, אם בכלל, רק כמוצא אחרון, לאחר שכל נסיונות ההדברות עם המתיישבים הבלתי חוקיים כשלו.
בג"ץ 11258/05
