לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
רח` סלאח א-דין 29
ירושלים
שלום רב,
הנדון: זימון עיתונאים ערבים לחקירה על-ידי גורמים מהשב"כ
הריני לפנות אליך בשם אעלאם – מרכז תקשורת לחברה ערבית פלסטינית בישראל והאגודה לזכויות האזרח בישראל בעקבות חקירתו של העיתונאי אחמד אבו-חסין על-ידי גורמים מהשב"כ, בשל קשריו של אתר החדשות Arabs48עם עיתונאים וכלי תקשורת מהעולם הערבי, ולדרוש לאלתר הפסקת חקירות טורדניות כאלה נגד עיתונאים, כפי שיפורט להלן:
1. ביום 7.11.05 זומן מר אחמד אבו-חסין, יו"ר אתר החדשותArabs48 , למשטרת חדרה. שם הוא עבר חיפוש ולאחר מכן הוא נחקר במשך שעות ארוכות על-ידי שני חוקרים בשם אריק וזוהר, שהזדהו כאנשי שב"כ. הוא נחקר לגבי הנושאים הבאים: קשריו של האתר עם מפלגת בל"ד, זהותם של כתבי האתר, הדרך שבה האתר מנוהל ואיך מוזמנות הכתבות שמתפרסמות בו, קשריו האישיים של אבו-חסין עם עיתונאים מלבנון וממצרים, ומדוע האתר מפרסם מאמרים של עבאס אסמעיל, שלפי טענת החוקרים, הוא מזוהה עם ארגון חיזבאללה. יצוין, כי מר אבו-חסין הבהיר באופן מפורש לחוקריו, כי הוא אינו מקיים קשר אישי כלשהו עם העיתונאי הנ"ל.
2. יודגש, כי אין זו הפעם הראשונה שבה נחקרים עיתונאים ערביים על קשריהם עם כלי תקשורת ועיתונאים מהעולם הערבי. כך, למשל, ביום 26.10.05 זומן העיתונאי חסן מוואסי לחקירה של השב"כ.
3. חקירתו של מר אבו-חסין על-ידי גורמי השב"כ מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות ואף פגיעה בזכותם החוקתית של העיתונאים לחופש העיסוק.
4. חופש הביטוי מהווה זכות בעלת "מעמד-על" במשטר דמוקרטי ואף תנאי מוקדם לקיומה של דמוקרטיה:
"שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה האמיתית, שאינה מודרכת מלמעלה".
בג"צ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ` גרי, פ"ד טז 2407, 2416.
5. יתר על כן, חופש הביטוי מבוסס על ההכרה, כי לאף אחד – גם לא למי שנבחר לשלטון – אין מונופול על האמת:
"יש להבטיח את חופש הביטוי כדי לאפשר להשקפות ולרעיונות שונים ומגוונים להתחרות אלו באלו. מתחרות זו – ולא מהכתבה שלטונית של "אמת" אחת ויחידה-תצוף ותעלה האמת".
בג"צ 399/85 כהנא ואח` נ` הועד המנהל של רשות השידור ואח`, פ"ד מא(3) 255, 273.
6. החופש העיתונאי הוא בעל מעמד מיוחד במסגרת חופש הביטוי, על חשיבותה של התקשורת למימוש הזכות לחופש הביטוי עמד הנשיא שלעבר שמגר, בקובעו, כי "התפתחות התקשורת המודרנית יצרה מציאות שבה התבטאות מחוץ לכלי התקשורת ההמוניים הינה בלתי-אפקטיבית" (בג"צ 6218/93 כהן נ` לשכת עורכי-הדין, פ"ד מט(2) 529, 541).
7. הניסיון המקומם של השב"כ להתערב בתכנים, המתפרסמים באתר האינטרנט ולהחליט עבור הקורא הערבי מה ראוי לו לקרוא מזכיר משטרים חשוכים, שניסו לעצב מחדש את התודעה הציבורית על-ידי שליטה בכלי התקשורת ובמסרים הציבוריים, שהאזרחים נחשפים להם.
8. בנוסף, חוקרי השב"כ לא טענו, כי מאמריו של אסמעיל מהווים עבירה, אלא הם אסרו על מר אבו-חסין לפרסמם באתר רק בשל הזהות של הכותב. למרות שאנו מתנגדים ככלל למניעת פרסום מסויים בשל תוכנו או להגבלתו, חומרה מיוחדת נודעת לעצם הניסיון לאסור פרסום מסויים רק בשל זהות כותבו. גישתו זו של השב"כ משמעותה יצירת קטגוריה של אנשים, שפסולים מלכתחילה מלהשמיע את דעותיהם.
9. חופש הביטוי לא בא כדי להגן על ביטויים, המחמיאים לשלטון או על אנשים המזדהים איתו מבחינה אידיאולוגית. חופש הביטוי דווקא מבקש להגן על אותם ביטויים, העומדים בניגוד גמור לאידיאולוגיה השלטת, ולהגן על זכותם של הפרטים, "המנודים" על-ידי הקונצנזוס הרחב, להביע את דעותיהם.
10. אחד התפקידים החשובים של העיתונאי בחברה דמוקרטית הוא להביא את הסיפור של "האויב" או של "האחר", וליצור סוג של עימות בינו לבין האידיאולוגיה השלטת בחברה. החשיבות של הבאת הסיפור של "האחר" מתחזקת שבעתיים בעתות של משבר.
11. זאת ועוד, המאמרים, לגביהם נחקר מר אבו-חסין, התפרסמו במקביל באתר המקוון של עיתון "אל-מוסתקבל", וכל גולש ממוצע יכול לקרוא אותם שם. הצעד הבא, המתחייב מעמדתו המסוכנת של השב"כ, הוא שצריך לחסום אתרי חדשות ואתרים ערביים אחרים כדי למנוע מהאזרח הערבי לגלוש בהם, כפי שנהוג כיום בחלק מהמשטרים הטוטאליטריים, המונעים את היכולת של תושביהם לגלוש באינטרנט או המגבילים אותה.
12. גם החקירה לגבי קשריהם של העיתונאים עם גורמים ממדינות ערב והאופן שבו האתר מגייס כתבים או חומר לפרסום מהווה פגיעה קשה בחופש הפעולה שלהם כעיתונאים. חקירות טורדניות מסוג זה עלולות להרתיע כלי תקשורת ערבים מפרסום תכנים, שאינם מוצאים חן בעיני השלטון, ולהכתיב להם מלמעלה את המסר, שהם אמורים להעביר לציבור הקוראים שלהם.
13. יתר על כן, על-פי התיזה של השב"כ, כל עיתונאי ערבי, העובד ככתב לענייני ישראל ברשת חדשות ערבית, עלול למצוא את עצמו חשוד בעבירת מגע עם סוכן חוץ רק בשל העובדה, כי כתב או עורך אחר ברשת מזוהה עם תנועה או ארגון עויין. המשמעות של גישה זו היא, שניתן להאשים גם פרשנים ישראלים, המופיעים בתחנת אל-ג`זירה, במגע עם סוכן חוץ.
14. הניסיון להטיל אימה בלבם של העיתונאים, והאיום להפעיל סנקציות פליליות נגדם בשל קשריהם העיתונאיים עם העולם הערבי, מהווה שימוש לרעה בסמכות, פגיעה בחופש העיסוק של העיתונאים וסתימת פיות של עיתונאים.
לאור האמור לעיל נבקשך להורות לגורמי השב"כ להפסיק לאלתר את החקירות הטורדניות והבלתי-חוקיות נגד העיתונאים הערבים.
בכבוד רב,
סוניה בולוס, עו"ד
