פגיעה בזכויות דיוניות של קטינים שנעצרו במהלך פינוי רצועת עזה

לכבוד
השופט בעז אוקון
מנהל בתי המשפט
ירושלים

שלום רב,

הנדון: פגיעה בזכויות דיוניות של קטינים שנעצרו במהלך פינוי רצועת עזה

אנו פונים אליך בקשר לדיון בהארכת מעצרם של מפגינים מכפר דרום, שהתקיים ביום ו` האחרון באולם בית המשפט שליד מתקן הכליאה "דקל", בבקשה שתפעל למניעת הישנות הפגיעה בזכויות העצורים כמפורט להלן.

ביום ו` האחרון הובאו כ-120 קטינים, שנעצרו יום קודם לכן בכפר דרום, לדיון בהארכת מעצרם. הדיון התקיים באולם בית המשפט המיוחד, שהוקם במתקן הכליאה "דקל" לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות. להלן נפרט את מהלך הדיון ואת הליקויים שנפלו בו בהסתמך על עדותם של קרובי משפחה של העצורים ופרקליטים שנכחו במקום:

בפתח הדיון ביקש התובע המשטרתי לקיימו ללא נוכחות הקטינים העצורים בנימוק שאלה מסרבים לצאת ממתקן הכליאה ולבוא לאולם בית המשפט. רק לאחר שהסניגורים עמדו על כך, הורה בית המשפט למשטרה להביא את העצורים לאולם בכוח, שאז הסתבר כי לא היו דברים מעולם, וכי המניעה היחידה להבאת העצורים הקטינים לאולם מקורה בקשיים לוגיסטיים של אנשי השב"ס.

חרף הריחוק הפיסי והנגישות הנמוכה, הצליחו חלק מהורי העצורים להגיע לדיון ולהביא עמם עורכי דין, שייצגו את ילדיהם. אלא שבית המשפט לא נענה לבקשת עורכי הדין ולא הורה לשב"ס לאפשר להם להיפגש עם מרשיהם עובר לדיון. בלית ברירה טענו עורכי הדין על סמך חילופי דברים חטופים, שהצליחו להגניב עם מרשיהם במהלך טיעונו של נציג התביעה.

אל תוך האולם נדחסו בכל פעם כשישים נערים, והדיון בהארכת מעצרם התקיים באורח קולקטיבי. לאור הדיון החפוז והקולקטיבי לא ניתן היה לערוך בירור אינדיבידואלי לגבי כל אחד מן העצורים ולבדוק האמנם נטל חלק במעשים, שיוחסו לחלק מן המפגינים, האם קיימת לגביו עילה, המצדיקה את המשך מעצרו, או האם קיימות נסיבות מיוחדות, המחייבות את שחרורו. על ההשלכות החמורות של התנהלות הדיון, ניתן לעמוד מאותם מקרים מיוחדים, שבהם גילתה המשטרה חסד לעצורים ושיחררה אותם ביום א` בשל נסיבות מיוחדות. כך, למשל, הסתבר שאחד העצורים, שהוריו נרצחו בפיגוע, ביקש להגיע אל אחיו הקטנים ולהשתתף עמם באזכרה להוריו. מן הדין היה שנסיבות מעין אלו יעמדו בפני השופט קודם שהחליט האם להאריך את מעצרו של כל אחד ואחד מהחשודים שבאו לפניו, ואולם בנסיבות, שבהן נערך הדיון כאמור לעיל, כמובן שלא היה לכך כל סיכוי.

כיוון שהדיון נערך באופן קיבוצי לגבי קטינים רבים, העמיד בית המשפט את ההורים שנכחו במקום בפני הברירה: לוותר על זכותם של ילדיהם לדיון בדלתיים סגורות או לוותר על נוכחותם שלהם בדיון בעניין ילדיהם. בנסיבות אלו נאלצו ההורים לוותר על זכותם של ילדיהם לדיון בדלתיים סגורות. לגבי קטינים אחרים, שהוריהם לא נכחו במקום, התקיים הדיון בדלתיים פתוחות מבלי שניתנה הסכמה לכך על ידם או על ידי מאן דהוא בשמם.

בתוך קבוצות העצורים הגדולות, שהובאו בפני השופט, היו קטינים שלפחות על פי מראה עיניים אפילו לא הגיעו לגיל האחריות הפלילית. לאחר שעורכי דין שנכחו במקום הפנו את תשומת ליבו של בית המשפט לעניין זה, פנה השופט אל כל אחד מהעצורים שנראה צעיר במיוחד ושאל אותו לגילו. אמנם כל הנשאלים הודיעו שהם בני 13, ואולם בנסיבות העניין ולנוכח הלחץ הקבוצתי, שהן מולידות בהכרח, ניתן היה להטיל ספק באמינות התשובות שהתקבלו (ניתן לתהות, למשל, האם אדם הנאשם בעבירות שעניינן קטינים, היה מצליח בנסיבות דומות להסיר מעליו את חזקת הידיעה).
על כל אלה יש להוסיף את נסיבותיו הבעייתיות מלכתחילה של בית המשפט המיוחד, שהוקם לרגל אירועי ההתנתקות. בית המשפט, שהוקם על חומות מתקן הכליאה בנגב, מרוחק מכל ישוב ואינו נגיש לקרובי העצורים ופרקליטיהם, המבקשים להגיע לדיונים. רעיונות, שהועלו בהנהלת בתי המשפט לארגן הסעות, שיאפשרו הגעת אזרחים למתקן הכליאה, לא התממשו. יתר על כן, כל סביבת אולם הדיונים מתנהלת בצילו של מתקן הכליאה, ובאי בית המשפט נתקלים בהוראותיהם ובגערותיהם של אנשי שירות בתי הסוהר.
מנגד מסתבר, שבית המשפט המיוחד אינו פותר את מרבית הבעיות, שבגינן הוא הוקם. מסתבר, שהבאת עצור ממתקן הכליאה כרוכה בפרוצדורה מסובכת וממושכת בין שהמרחק בין המתקן לבין אולם בית המשפט הוא 20 מטר ובין שהוא 20 קילומטר. התוצאה היא, שאנשי השב"ס והמשטרה משתדלים לחסוך מעצמם את הבאת העצורים לאולם בית המשפט, ולשם כך, כפי שתיארנו לעיל, אף מעלים בפני בית המשפט טענות סרק כאילו העצורים הם שמסרבים להתייצב.

בינתיים נודע, כי בניגוד למה שהובטח עד כה, החליט היום נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, להעביר אל אולם המשפט שבמתקן הכליאה, גם את הדיון בבקשות הערר שהגישו עצורים, כיוון שבדיון יהיו נוכחים כ-200 אנשים לפחות. ככל שאכן זהו הנימוק להחלטה, הרי שלכאורה הכוונה היא לקיים דיון מאוחד וכללי גם בכל בקשות הערר על כל ההשלכות הקשות המתוארות לעיל.
בנוסף לכך, על פי פרסום ב"הארץ" מהיום, גם שופט בית משפט השלום ברמלה הורה לפני ימים אחדים להעביר את הדיון במעצרם של חשודים בהדלקת צובר גז ברחובות לבית המשפט שבמתקן הכליאה, וזאת בשל החשד, שהעבירות בוצעו על רקע תוכנית ההתנתקות.

הנה כי כן, חרף כל ההבטחות והמצגים וחרף אי הנוחות שהובעה במערכת בתי המשפט מהכתרתם של בתי המשפט האמורים כ"מיוחדים" (ראה למשל דיווח ב"הארץ" מיום 17.8.2005 על הדיון בעתירה, שהוגשה בעניין זה – בג"צ 6920/05 בן גביר נ` מנהל בתי המשפט) הולכת ומתגבשת ההכרה, כי עניין לנו במתקני משפט מיוחדים לענייני התנתקות, שהתנהלותם הלכה למעשה רק מחזקת את החששות שליוו את הקמתם. הדברים שתוארו לעיל, אפילו היה ממש רק במקצתם, מעוררים דאגה לתקינות ההליך השיפוטי ולזכויות העצירים להליך נאות והוגן. אם עד כה עוררו בתי המשפט המיוחדים רק תחושת אי נוחות, הרי שעתה מצטרפות לתחושה זו גם עובדות מדאיגות, המאיימות גם על פני הצדק ולא רק על מראיתו.

לנוכח הדברים שלעיל נבקשך לבדוק את התופעות החמורות, שלכאורה אירעו במהלך הדיון, שהתקיים ביום ו` במתקן הכליאה "דקל" ולהבטיח שלא יישנו.

כן נבקשך, אף זאת לאור הדברים שלעיל, לשקול לסיים לאלתר את פעילותם של בתי המשפט המיוחדים, הסמוכים למתקני הכליאה.
כיוון שבית המשפט ב"דקל" צפוי לחדש מחר את פעילותו נודה להתערבותך המהירה.

בכבוד רב ובברכה,

אבנר פינצ`וק, עו"ד