התיקונים בחוק האזרחות והכניסה לישראל, שאושרו היום (26.7.05) בוועדת הפנים של הכנסת ואמורים להיות מאושרים מחר במליאה, הינם קוסמטיים בלבד ואינם מרפאים את הפגם המהותי הקיים בו. כך מדגישה עו"ד שרון אברהם-ויס מהאגודה לזכויות האזרח, אשר עתירתה נגד החוק תלויה ועומדת מזה כשנתיים, יחד עם עתירות נוספות בנושא. יש להזכיר, כי מדובר בתיקון ל"הוראת השעה" שנוספה לחוק ואשר מונעת הענקת מעמד בישראל לבני-זוג פלסטינים של אזרחים ישראלים, הוראה אשר קורעת משפחות רבות.
בחודש דצמבר האחרון קבעו 13 שופטי בג"צ כי "החוק שלפנינו, על דעת כולנו, אינו חוק "מן המנין" והוא מצדיק התייחסות מיוחדת". יחד עם זאת, הם נמנעו ממתן פסק דין באשר לחוקיותו, וזאת לנוכח הודעתה של המדינה, כי ישנה כוונה להכניס בו מספר תיקונים. "תיקונים" אלה, שאושרו היום בוועדת הפנים ואמורים לעלות מחר להצבעה במליאה, מדגישה האגודה לזכויות האזרח, אין בכוחם לשנות את הפגם המהותי בחקיקה זו, אשר מפלה באורח גזעני בין ישראלים הנשואים לבני זוג פלסטינים ובין אלה, אשר נשואים לבני זוג זרים אחרים.
עו"ד אברהם-ויס מדגישה, כי הוראת השעה, כמו גם התיקונים המוצעים בה, הינם גורפים, מהווים ענישה קולקטיבית ומפירים באופן בוטה את זכויותיו החוקתיות של הפרט לחירות אישית, לכבוד, לשוויון ולפרטיות, אשר מהוות את הבסיס לזכותו לבחור בן זוג כרצונו ולהקים עמו משפחה. התיקונים שאושרו היום בוועדה, היא מוסיפה, אינם מצמצמים באופן משמעותי את הפגיעה בזכויות, וחלקם אף מוסיפים מגבלות, שאינן מצויות כיום בהוראת השעה.
התיקון החמור ביותר הינו קביעת ענישה קולקטיבית מפורשת לכל בני משפחתו של מי ששרותי הבטחון מצאו כי יש לגביו חשש למניעה בטחונית. בן משפחה מוגדר לצורך זה כ"בן זוג, הורה, ילד, אח, אחות ובני זוגם"; משמע – ענישת כל "החמולה" הסובבת, שכל חבריה לא יוכלו לקבל היתרי כניסה לישראל, רק בשל קרבתם המשפחתית למי שעלה החשש לגביו (ויודגש – די בחשש בלבד). כמו כן מונע התיקון מתן רשיונות ישיבה בישראל ומגביל את אישורי הכניסה להיתרים זמניים בלבד (בדומה לתיירים). זאת ועוד, אל האפליה על בסיס השתייכות לאומית נוספת, על פי ההצעה הנוכחית, גם אפליה מחמת גיל בקבלת היתרי שהייה זמניים מידי המפקד הצבאי. כך מוצע, כי גברים יוכלו לקבל היתר כזה רק אם גילם מעל 35, ונשים – רק מעל גיל 25. לא ברור, מדגישה עו"ד אברהם-ויס, כיצד הבחנה שרירותית זו עולה בקנה אחד עם הטיעונים הביטחוניים שבבסיס החקיקה. היא מוסיפה, כי אם ניתן לבצע בחינה ביטחונית פרטנית של מי שעבר את סף הגיל המוצע, הרי שניתן לעשות זאת גם למי, שגילו נמוך מסף זה. יודגש שוב, כי גם אישורי השהיה הללו אינם מהווים בשום אופן תחליף לאפשרות לרכוש מעמד של ממש בישראל, כפי שניתן הדבר באשר לכל בן זוג זר של אזרח ישראל, אם אינו פלסטיני במוצאו. החמרה נוספת המצויה בהצעות התיקון לחוק כרוכה בעובדה, כי התיקון יוחל לא רק על מי, שהינם תושבי השטחים הכבושים, אלא גם על אלה, הרשומים כתושבי האזור, גם אם אינם מתגוררים שם בפועל.
עו"ד אברהם-ויס מדגישה, כי התיקונים המוצעים, כמו גם "הוראת השעה" המקורית, נעדרי תשתית עובדתית מוצקה וכי הנתונים שהוצגו בפני הועדה אינם מצדיקים את הפגיעה הקשה בזכות הבסיסית לחיי משפחה של אזרחים ישראלים, בני זוגם וילדיהם של הפלסטינים אשר נישאו, או מבקשים להינשא, לאזרחי ישראל. הנתונים שנמסרו מציגים מקרים בעייתיים בודדים כדי להשחיר את דמותם של כל בני זוגם הפלסטינים של אזרחים ישראלים.
האגודה לזכויות האזרח מזכירה, כי מדובר בהוראה אשר פגיעתה הקשה מאיימת על משפחות רבות כבר למעלה משלוש שנים, מאז חודש מרץ 2002 (המועד בו התקבלה החלטת שר הפנים להקפיא את הליכי ההתאזרחות של בני הזוג הזרים בפועל, עוד בטרם בוצעה חקיקה בנושא). יוזכר שוב, כי עניין חוקיותה של "הוראת השעה" תלוי ועומד כשנתיים בבג"ץ במספר עתירות, ביניהן זו שהגישה האגודה לזכויות האזרח (בג"ץ 8099/03).
