האגודה לזכויות האזרח עתרה בסוף השבוע החולף לבג"ץ, ביחד עם כייאן – ארגון פמניסטי, רופאים לזכויות אדם ומרכז אדוה, בדרישה להכליל אמצעים למניעת הריון בסל שירותי הבריאות. את העתירה הגישה עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח, אשר מסבירה בעתירה, כי אי-סבסודם של אמצעים אלה פוגע בבריאותן, בחירותן ובכבודן של נשים בכלל ושל נשים מעוטות אמצעים בפרט, מפלה נשים בקבלת שירותי בריאות, ופוגע בזכותן לשוויון חברתי.
השימוש באמצעים למניעת הריון מהווה צורך בריאותי יומיומי עבור נשים בגיל הפריון. הוא נועד לעזור לאישה ללדת לידות רצויות ולאפשר לה לשלוט בפוריותה בהתאם לצרכיה האישיים. בהיעדר נגישות לאמצעי מניעה זולים, הפסקות הריון יזומות משמשות לא פעם כתחליף לאמצעי מניעה, דבר שיש לו השלכות קשות על בריאותה הפיזית והנפשית של האישה. נוסף לכך, ריבוי הריונות בפרקי זמן תכופים גם מסכן את בריאותן של נשים. ההריונות הבלתי רצויים פוגעים באוטונומיה של האישה על חייה ועל גופה ובזכותה לתכנן את מספר ההריונות ללידת ילדיה ואת עיתויים. נוסף על כך, אי-מימונם של שירותי בריאות, שרק נשים זקוקות להם, גורר גם את הפלייתן לרעה ביחס לאוכלוסיית הגברים. זאת משום שעלות המימון של אמצעי מניעה יוצרת פער משמעותי בין ההוצאות, שבהן נושאת אישה ממוצעת לשם שמירה על בריאותה, לבין הוצאותיו של גבר ממוצע לצורך שמירה על בריאותו (לפי מחקר, שנערך בארצות הברית, נשים נאלצות לשלם 68% יותר מגברים על בריאותן, משום שהן חייבות לממן לעצמן אמצעי מניעה יעילים). פער זה, מסבירה עו"ד בולוס, מפר באורח בוטה את זכותן החוקתית של נשים לשוויון. זאת ועוד, לאי-מימונם של אמצעי מניעה היבט משמעותי נוסף של אפליית הנשים לרעה: ריבוי הריונות בלתי מתוכננים, הנובעים ממדיניות זו, מקשה ביותר על נשים להשתלב בשוק העבודה או במוסדות להשכלה גבוהה, ובכך מקצין עוד יותר את האפלייה, הקיימת בלאו הכי, של נשים בשוק העבודה וההשכלה, ופוגע בחופש הבחירה של נשים מעוטות אמצעים. אם לא די בכך, מדגישים הארגונים העותרים, הרי שאי-הכללת אמצעי המניעה בסל הבריאות אינה נובעת מסיבות ענייניות תקציביות, אלא משיקולים דמוגרפיים של עידוד ילודה. זאת ניתן ללמוד בבירור מן הפער, שבין שיעורו הגבוה של המימון הניתן לשם טיפולי פוריות, ובין המימון החלקי של הפסקות הריון יזומות. יש לציין, כי ישראל נחשבת כמעצמת הפריון הגדולה בעולם. מבוצעים בה בממוצע 3,400 טיפולי הפריה בשנה לכל מיליון תושבים. בצרפת, למשל, השיעור עומד על 900 לכל מיליון תושבים, ובאנגליה – 300 בלבד.
עו"ד בולוס מציינת, כי מחקרים שונים מצביעים על כך, שאישה ממוצעת מנסה לדחות או למנוע הריון במשך שלושה רבעים משנות הפריון שלה. בממוצע, אישה פורייה יכולה ללדת 12 לידות בין הגילאים 20-44. כפועל יוצא מכך, אישה המעוניינת בהקמת משפחה קטנה יחסית חייבת להשתמש באמצעי מניעת הריון במשך שנים ארוכות. כך, למשל, אישה שמחליטה ללדת 2-4 ילדים צריכה להשתמש באמצעי מניעה במשך 16-20 שנים מתוך 25 שנים של פוריות. בשל העלות הגבוהה של אמצעים אלה, נאלצות נשים רבות, שהינן מעוטות הכנסה, להימנע משימוש באמצעים אלה, דבר אשר גורר אחריו שיעור גבוה של הריונות בלתי רצויים ושל הפסקות הריון יזומות. רק כמחצית מכלל הנשים בגיל הפריון משתמשות באמצעים אלה, ושיעורן מצוי ביחס ישיר להכנסתו הכוללת של משק הבית. כך נמצא, כי שיעור המשתמשות באמצעי מניעה בקבוצה המשתכרת עד 7,000 ש"ח למשק בית מגיע לכ-50% בלבד משיעור המשתמשות בקרב הנשים שהכנסתן כפולה. זאת ועוד, מחקרים מצביעים גם על קשר ישיר בין הרקע הסוציו-אקונומי של האישה ובין יעילות אמצעי המניעה שהיא משתמשת בהם (אם בכלל). כך נמצא, כי חלק מהנשים אשר השתמשו בהתקן תוך רחמי נכנסו להריון. זאת בשל השימוש בהתקנים הזולים ביותר, שיעילותם מוגבלת.
עו"ד בולוס מדגישה, כי ישראל היא אחת המדינות הבודדות, שיש בה כיסוי כמעט אוניברסלי לשירותי הבריאות מחד, אך מאידך אינה מעניקה מסבסדת אמצעים למניעת הריון. כתוצאה מכך, שיעור הפסקות ההריון המאושרות בישראל עומד על 12.7 הפסקות הריון ל-1,000 נשים בגיל הפריון (לפי נתוני 2001), בהשוואה ל-7 הפסקות הריון ל-1,000 נשים בהולנד, למשל, שבה שירות לתכנון המשפחה ואמצעי מניעה מסובסדים על ידי המדינה (יש לציין, כי בנוסף להפסקות ההריון המאושרות מבוצעות בישראל גם הפסקות הריון פרטיות, ששיעורן נע, לפי אומדנים שונים, בין 25%-50% מכלל הפסקות ההריון בארץ). יצויין עוד, כי מרבית הפסקות ההריון המאושרות בישראל אינן נובעות מסיבות רפואיות, ומכך ניתן ללמוד, כי הריונות אלה קשורים לכשל בשימוש באמצעים למניעת הריון. הארגונים העותרים מדגישים עוד, כי הניסיון בארצות שונות הוכיח, כי סבסודם של אמצעי מניעה והעלייה בשימוש בהם הביאו לירידה דרמטית בשיעור ההריונות הבלתי רצויים ובשיעורן של הפסקות ההריון.
עו"ד בולוס מדגישה, כי הארגונים העותרים מודעים לכך, שהכללת תרופות בסל הבריאות מוגבלת בשל אילוצים תקציביים, ואינם חולקים על הקריטריונים שנקבעו לשם עדכונו של הסל. עם זאת, היא מדגישה, קריטריונים אלה אינם מצדיקים בשום פנים ואופן הטלת נטל בלתי שוויוני על אוכלוסיית הנשים בישראל. אם משרד הבריאות מחויב לוותר על סבסוד חלק מהתרופות ומהתכשירים הרפואיים (והכוונה היא, כמובן, לאותם תכשירים, שאינם מוגדרים כמצילי חיים), הוא אינו רשאי לבחור בתרופות ובשירותים, שאי-מימונם מטיל נטל בלתי שוויוני משמעותי על קבוצה אחת באוכלוסיה.
לנוכח דברים אלה מבקשים הארגונים העותרים, כי בג"ץ יורה לשר הבריאות להפעיל את סמכותו ולהכליל בסל הבריאות אמצעים למניעת הריון, ובכללם גלולות (שתינתנה גם לנשים מעל גיל 20, שאינן מקבלות אותן כיום במסגרת הסל) והתקנים תוך רחמיים. כן מתבקש בג"ץ להורות לשר האוצר ולממשלה לאשר את הוספתם של אמצעים אלה לסל.
בג"ץ 6595/05
