האגודה לזכויות האזרח ועמותת שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם עתרו ב-24.10.04 לבג"ץ בשם ראשי המועצות של שלושה כפרים בשומרון, יאנון, עינבוס ובורין. בעתירה, המופנית נגד מפקדי צה"ל והמשטרה בגדה המערבית, מתבקש בג"ץ לקבוע, כי תותר כניסתם של תושבי הכפרים הללו, וכן של תושבים פלסטינים אחרים בגדה המערבית, לאדמותיהם בכל ימות השנה, ובפרט בעונות החריש והמסיק. כן מתבקש בג"ץ להורות למפקדי הצבא והמשטרה באזור לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת למנוע תקיפות והתנכלויות של מתנחלים נגד חקלאים פלסטינים ועל מנת להבטיח, כי התושבים הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית יוכלו לעבוד באדמותיהם בבטחה. את העתירה הגישה עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח. עוד היא מבקשת בעתירה כי בית המשפט ידון בה בדחיפות, לנוכח העובדה שעונת המסיק כבר נמצאת בעיצומה, וכי קיים חשש ממשי שהחקלאים לא יוכלו לאסוף את יבולם לנוכח המגבלות הקשות שהטילו עליהם כוחות הבטחון, דבר שעלול להוריד לטמיון את מקור פרנסתם של אלפי תושבים בגדה המערבית.
עם פתיחתה של עונת המסיק הנוכחית התברר, כי כוחות הצבא מונעים מתושביהם של כמה עשרות כפרים בגדה המערבית את הכניסה לאלפי דונמים של כרמי זיתים, השייכים להם, בטענה כי הדבר נועד להבטחת ביטחונם שלהם ולהגנתם מפני תקיפות אלימות מצד מתנחלים, שכמותן אירעו לרוב בשנים הקודמות. עו"ד יהודה מציינת בעתירה, כי כוחות הביטחון מוסיפים גם כעת להימנע מלנקוט באמצעים הנדרשים כדי להבטיח, שהתושבים יוכלו לעסוק במלאכת המסיק במהלך כל העונה בבטחה, ומעדיפים להמשיך ולהתמודד עם הבעיה באמצעות הטלתו של איסור על החקלאים הפלסטינים להיכנס לאדמותיהם ולעבוד בהן. עוד נאמר בעתירה, כי תחת לפעול כנגד אותם מתנחלים, שמהם צפויה הסכנה, בחרו כוחות הביטחון – כבשנים קודמות – לפעול באמצעות הטלת איסור על כניסתם של חקלאים לאדמותיהם, באזורים שהוגדרו כ"נקודות חיכוך", והתנו אותה בקבלת אישור מראש מהמנהל האזרחי. זאת ועוד, אם בשנים קודמות הוגדרו אזורים כאלה בסמוך להתנחלויות, הרי שהשנה כוללות "נקודות חיכוך" אלה, לפחות בחלק מהכפרים, גם שטחים המצויים במרחק רב מהתנחלויות. כתוצאה מהגבלות אלה, ובשל הפחד שהטילו התקפות המתנחלים, החמושים בנשק שסיפק להם הצבא עצמו לשם הגנה עצמית, לא הצליחו תושבים רבים בשנים הקודמות לאסוף חלק נכבד מיבול הזיתים בכרמיהם. רבים מהם גם לא הספיקו לחרוש את אדמותיהם ולהעניק את הטיפול הדרוש לעצי הזית לפני עונת המסיק, דבר שהביא גם הוא לפגיעה חמורה ביבולים.
עם צאת המוסקים הראשונים לעבודת המסיק בעונה הנוכחית הם נתקלו בכוחות הצבא, אשר הורו להם להתפנות לאלתר מאדמותיהם, מבלי שהציגו בפניהם צו המכריז על סגירתו של השטח או אסמכתא חוקית אחרת לכך. החיילים הודיעו עוד לחקלאים, בחלק מהאזורים, כי כניסתם לאדמותיהם בעונת המסיק תוגבל לימים בודדים, שבהם הוקצתה אבטחה לאותם שטחים, הגבלה שפירושה אובדן של יבול רב. כך, למשל, הוקצו לכפר יאנון שלושה ימי מסיק בלבד, וגם אלה לקראת סיומה של עונת המסיק. יצוין, כי הקצאה זו אינה מספקת אפילו את המינימום הדרוש על מנת לאפשר לתושבים לאסוף את יבולם, ולהערכתם לא יעלה בידם למסוק אלא רק כ- 20% מן היבול.
עו"ד יהודה חוזרת ומדגישה בעתירה, כי תחת לפעול נגד התוקפים, שניסיון העבר מראה כי הם באים ממספר קטן של התנחלויות ומאחזים, בוחרים בצבא ובמשטרה להטיל מגבלות קשות על החקלאים המותקפים ולמנוע מהם לנהל אורח חיים תקין, תוך פגיעה קשה מנשוא בזכויות הקניין, בחופש העיסוק ובזכותם של התושבים לחופש תנועה ובזכותם לעבוד לפרנסתם ולמחייתם, כמו גם באורחות חייהם ובכבודם. ההגבלות שהטילו כוחות הביטחון, היא מוסיפה, מנוגדות לדין ההומניטרי הבינלאומי ולמשפט הישראלי, מונחות משיקולים זרים ונגועות בחוסר סבירות קיצוני. סגירת השטחים והאיסור על כניסת התושבים אליהם, נאמר עוד בעתירה, נעשים בלא הסמכה חוקית, ויש בהם משום הפרת חובתו של המפקד הצבאי להבטיח את הסדר והחיים הציבוריים בשטח כבוש. עו"ד יהודה מציינת עוד, כי למרות שנראה, כי לא נדרשים כוחות גדולים על מנת להתמודד באופן קבוע עם הסיכון הנשקף לחקלאים מצד מתנחלים חמושים במוקדי החיכוך המוכרים, ממשיכה מדינת ישראל להימנע מלקיים את חובתה להגן על הכפריים, שסובלים שוב ושוב מהתקפות אלימות אלה, אשר חזרו ונשנו גם השנה, כבר בראשיתה של עונת המסיק.
