עמ"נ/
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
המערער
ת` א`
באמצעות ב"כ עו"ד מיכל פינצ`וק ו/או דן יקיר
ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או סוניה בולוס ו/או שרון אברהם-ויס ו/או עודד פלר
שמענו למסירת כתבי בי דין
האגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` נחלת בנימין 75 תל-אביב 65154
טל` 5608185-03; פקס` 5608165-03
נגד
המשיב
בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין
פקס: 9776274-08 ו 6221510-02
מוגש בזה ערעור על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן – "בית הדין") מיום 1.3.04, אשר דוחה את בקשת המערער להשתחרר בערבות, ומאשרת את צו המשמורת אשר הוצא לו ללא שינויים.
העתק החלטת בית הדין מיום 1.3.04, מצ"ב כנספח א` לערעור.
ואלה נימוקי הערעור:
ענינו של ערעור זה הוא החלטת בית הדין מיום 1.3.04 לדחות את בקשת המערער להשתחרר בערבות ולהותיר את צו המשמורת אשר הוצא למערער בלא שינויים.
למרות שבית הדין היה מודע למצבו המשפחתי של המערער ולעובדה כי הינו אב לילד בן שתיים עשרה, אשר נולד בישראל, וכן היה מודע לכוונת שר הפנים לקבוע קריטריונים למתן אשרות שהיה לילדים אשר גדלו והתחנכו בישראל ולהורים לילדים אלו, כעולה מפניתו למשרד הפנים בגוף ההחלטה, בחר בית הדין שלא להפעיל את סמכותו ע"פ דין לשחרר מוחזקים ממשמורת במקרים הומניטרים.
בית הדין ביסס את החלטתו על ההנחה המוטעית, כי סמכויות השחרור הנתונות לו מתייחסות אך ורק למקרים בהם השתכנע כי המוחזק אכן ייצא מהארץ. היות והמערער, אשר לא היה מיוצג במועד הדיון, הודיע כי הוא מעוניין כי ילדו יסיים את הלימודים וכי אין בכוונתו לצאת מהארץ, החליט בית הדין להותיר את צו המשמורת בלא שינויים.
כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, שגה בית הדין בהחלטתו שלא לשחרר את המערער בערבות, עד אשר יקבעו קריטריונים למתן אשרות שהיה לילדים אשר גדלו והתחנכו בישראל ולהורים לילדים אלו. החלטת בית הדין עומדת בסתירה להוראות חוק הכניסה לישראל ולהלכות בית המשפט העליון לעניין מעמד הזכות לחירות ממעצר והנסיבות בהן יש להורות על חלופת מעצר.
1. המערער הנו מהגר עבודה, אזרח גאנה, אשר הגיע לישראל ב-1990 מהפיליפינים ביחד עם בת זוגו אזרחית הפיליפינים. מאז הגיע לישראל מתגורר המערער עם משפחתו בשכונת התקווה בתל אביב.
2. ב-1991 נולד בנם של בני הזוג, פ`, בבית החולים Red Crescent בירושלים.
אישור שגרירות הפיליפינים בישראל בדבר הוצאת תעודת לידה ע"י משרד הפנים מצ"ב ומסומן כנספח ב` לערעור.
3. ילדו של המערער, פ`, לומד כיום בחטיבת הביניים עירוני ו` בתל אביב, לאחר שבעבר למד בבית הספר ע"ש ביאליק. פ`, כיום בן 12 וחצי, הינו ישראלי לכל דבר – מעולם לא יצא מגבולות ישראל ולא ביקר בארצות המוצא של הוריו- ניגריה או הפיליפינים. אין צורך לומר כי הוא שולט בשפה העיברית טוב יותר משפת הוריו.
אישור שיבוץ לחטיבת הביניים לשנה"ל תשס"ד מצ"ב ומסומן נספח ג` לערעור.
4. בדצמבר 2002 נעצר המערער, אך שוחרר משנודע כי הוא אב לילד. בבוקר יום ה-29.2.2004 נעצר המערער בשנית ומאז הוא מוחזק בכלא צוחר.
5. בתאריך 1.3.04 שלחה הגב` סיגל רוזן מ"מוקד סיוע לעובדים זרים" מכתב אל ראש יחידת האכיפה של משרד הפנים במנהלת ההגירה, מר אמיר גל, בו פירטה בדבר נסיבות חייו הייחודיות של המערער, היות בת זוגו ממוצא פיליפיני והיותו אב לילד בן 12 וחצי שנים, יליד ישראל. בנסיבות אלו, ביקשה הגב` רוזן מראש יחידת האכיפה, כי יורה על שחרור המערער ממעצר עד אשר תקבע ועדת השרים לבחינת הצעות בתחום מינהל האוכלוסין קריטריונים למתן מעמד למהגרי עבודה ולילדיהם ויוחלט סופית בנוגע למעמד משפחתו. עד מועד הגשת ערעור זה לא נתקבלה תשובה למכתב.
מכתבה של הגב` סיגל רוזן אל ראש יחידת האכיפה של משרד הפנים במינהלת ההגירה מצ"ב ומסומן נספח ד` לערעור.
6. ביום ה-1.3.2004 הובא המערער בפני בית-הדין. מפרוטוקול הדיון עולה, כי המערער, אשר לא היה מיוצג, פרט בפני בית הדין בדבר מצבו המשפחתי וביקש להשתחרר בערבות. המערער ציין כי בנו בן השתיים עשרה לומד בבית ספר וכי אין הוא מוכן לעזוב את ישראל.
7. בית הדין דחה, כאמור, את בקשת המערער להשתחרר בערובה, והחליט להותירו במעצר ולאשר את צו המשמורת בלא שינויים. בהחלטתו פונה בית הדין אל משרד הפנים ומבקש לבדוק האם עונה המערער על הקריטריונים שקבע שר הפנים, למתן אשרות שהיה למי שיש לו ילדים שנולדו בארץ, אם נקבעו כאלה בכלל. בית הדין אינו נוקב בפרק זמן למתן תשובה לפנייתו, וזו יכולה לכאורה להינתן לאחר מספר ימים רב, במהלכם יוותר המערער במשמורת.
8. בעקבות החלטת בית הדין להותיר במעצר את המערער פנתה בת זוגו ואם בנו לאגודה לזכויות האזרח בישראל.
הסדרת מעמדם של מהגרי עבודה, הורים לילדים אשר מרכז חייהם בישראל
9. בפברואר 2003 הגישה הח"מ עתירה מינהלית (להלן "העתירה") לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, המבקשת להעניק מעמד לילדים בגירים של מהגרי עבודה (עת"מ 1113/03 יוהין מוק ואח` נ` שר הפנים). העתירה תלויה ועומדת. בד בבד עם הגשת העתירה החל דיון ציבורי מקיף בסוגיית מעמד ילדיהם של מהגרי עבודה, אשר גדלו והתחנכו בישראל, ומעמד הוריהם.
10. עצם הדיון בסוגייה מתבקש לנוכח שהותם בישראל לאורך שנים של בני אדם, אשר הגיעו לארץ על מנת לשבור שבר, הקימו משפחות והולידו ילדים, והפכו את ישראל למרכז חייהם. במשך שנים ארוכות התעלמה מדינת ישראל מנוכחותם של בני אדם אלו עד אשר נוצר מצב בלתי נסבל בו חיים בקרבנו ילדים ומבוגרים, נטולי זכויות בסיסיות, "נוכחים נפקדים". עבור הילדים, ישראל היא מולדת לכל דבר ועניין. עבור ההורים, כל ניתוק מהילדים (למשל, מפאת מעצר, לא כל שכן מפאת גירוש) הוא – מיותר לציין – בלתי נסבל.
11. מדובר בבעיה הומניטרית קשה ומורכבת אשר בפתרונה כרוכים שיקולי מדיניות הגירה, שאלות אזרחות ומרשם אוכלוסין וכיוצא באלה נושאים, אשר תקצר היריעה מלפרט.
12. סמוך לאחר הגשת העתירה הודיע שר הפנים, כי בכוונתו להעניק מעמד של קבע לילדים של מהגרי עבודה, אשר גדלו ובגרו בישראל, ומעמד ארעי להוריהם. השר שב והבהיר מאז עמדתו זו לא פעם, תוך שהוא מדגיש את מדיניותו העקרונית בדבר הכרה בזכויותיהם של משפחות אשר ביססו את מרכז חייהן בישראל.
13. בעקבות התבטאויות השר בנושאי מתן מעמד לזרים, ונוכח מורכבות הסוגיות ההומניטריות העומדות על הפרק, החליטה ממשלת ישראל, ביום ה-4.1.2004, להקים ועדת שרים לבחינת הצעות בתחום מנהל האוכלוסין (להלן: "ועדת השרים" או "הוועדה"). בין היתר, הוסמכה הוועדה לגבש עמדה בעניין "מתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים".
החלטת הממשלה מצ"ב כנספח ה` לערעור.
14. בתאריך 24.2.04 פנתה הח"מ לשר הפנים בבקשה, כי ינחה את הכפופים לו להימנע מהוצאת צווי משמורת והרחקה לראשי משפחות ותיקות בהן ילדים בני עשר ומעלה ולצעירים אשר גדלו והתחנכו בישראל, עד תום דיוני ועדת השרים לבחינת הצעות בתחום מינהל האוכלוסין. עד היום לא התקבלה תשובה למכתב זה ובפועל נמשכים מעצרי ראשי משפחות ותיקות.
העתק המכתב מצ"ב כנספח ו` לערעור.
15. למרות האמור לעיל, ואף בהעדר הוראה מפורשת מצד השר, במקרים דומים למקרה דנן בהם טיפלה הח"מ בעבר, שוחרר ראש המשפחה ממשמורת, בערבות סימלית בלבד – עד אשר תגבש ועדת השרים קריטריונים ברורים בנושא מתן מעמד לילדים של מהגרי עבודה ולהוריהם.
מצ"ב מספר פניות אשר הובילו לשחרר ממעצר, המסומנות נספח ז` לערעור.
16. ביום 1.3.2004 התכנסה ועדת השרים לישיבתה הראשונה בנושא מתן מעמד לילדי מהגרי עבודה. הוועדה טרם גיבשה את מסקנותיה והיא צפויה להמשיך לדון בנושא בעתיד. לפי דיווח בעיתון "הארץ" דנה הוועדה בהצעתו של שר הפנים לאפשר לילדיהם של מהגרי העבודה החל מגיל תשע לקבל מעמד חוקי בישראל משום ש"אישיותם עוצבה בארץ, הם מרגישים ישראלים לכל דבר, ואינם מכירים את ארצות מוצאם". כמו כן, הביע שר הפנים את עמדתו בעד הסדרת המעמד האזרחי של הורי הילדים בהליך מדורג ("אורלב: אנושיות כלפי ילדי זרים – על חשבון ילדי ישראל", מאת ראלי סער ומזל מועלם, "הארץ", 2.3.2004).
הידיעה בדבר כינוס הוועדה ועמדת השר בפניה מצ"ב ומסומנת נספח ח` לערעור.
17. נראה, אם כן, כי ממשלת ישראל הכירה בבעיה ההומניטרית הקשה של מהגרי העבודה החיים בישראל תקופות ממושכות, ילדים והורים, ומצאה לנכון לכנס ועדת שרים מיוחדת על מנת לדון בפתרונה.
18. בנסיבות אלו סבורה החתומה מטה, כי לא היה מקום להוציא כנגד המערער צו הרחקה מישראל ובדעתה להגיש בהקדם בנוסף לערעור זה גם עתירה מינהלית כנגד צו ההרחקה בהקדם.
19. דומה שאין צורך להכביר מילים בדבר חשיבות הזכות לחירות אישית. החירות האישית "היא זכות חוקתית מן המדרגה הראשונה, והיא גם, מבחינה מעשית, תנאי למימוש זכויות אחרות. הפגיעה בחירות האישית, כמו פגיעת אבן במים, יוצרת מעגל מתרחב של פגיעה בזכויות יסוד נוספות: לא רק בחופש התנועה, אלא גם בחופש הביטוי, בצנעת הפרט, בזכות הקניין ובזכויות נוספות" (בג"צ 6055/95 צמח נ` שר הבטחון, פ"ד נג(5) 241, 261).
20. הזכות לחירות אישית, המוכרת ומעוגנת זה מכבר במשפט הישראלי, זכתה להגנה נוספת עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיף 5 לחוק כי: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". חוק היסוד מגן על זכויות האדם באשר הוא אדם; הזכויות המעוגנות בו אינן מוגבלות לאזרח או לתושב, והן מוענקות גם למי שנכנס לישראל (או מוכנס אליה) שלא כדין (א` ברק פרשנות במשפט כרך שלישי – פרשנות חוקתית (תשנ"ד) עמ` 436).
21. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מבטא שינוי בהערכת האיזונים הראויים בין זכותו של הפרט לחירות אישית לבין אינטרס שלום הציבור וביטחונו, תוך שימת דגש מיוחד על ערך חירות הפרט. שינוי זה בא לידי ביטוי גם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, אשר נחקק לאחר כניסת חוק היסוד לתוקף, ובפרשנות אשר ניתנה על ידי בית המשפט העליון להוראותיו. שינוי זה ראוי כי יבוא לידי ביטוי גם בענייננו.
לעניין השפעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על דיני המעצרים בכלל ועל חוק המעצרים בפרט ראו:
ח` זנדברג "פירוש לחוק המעצרים" (תשס"א) 16;
דנ"פ 2316/95 גנימאת נ` מ"י, פ"ד מט(4) 589, 633;
בג"צ 6055/95 צמח נ` שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241;
בש"פ 3153/00 שלומוב נ` מ"י, תק-על 2000(2) 1157;
בש"פ 3604/00 פלוני נ` מ"י, פ"ד נב(2) 486.
22. לאור האמור אין זה מפליא, כי בעקבות חקיקת חוק היסוד אנו עדים להנחיה ברורה ומפורשת של בית המשפט העליון לבחון קיומן של חלופות מעצר ולמצות אפשרויות קיימות לשחרור, אם רק ניתן למצוא חלופה, אשר תשרת כראוי את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירות האדם.
23. מעצר מכוח חוק הכניסה לישראל הינו סוג של מעצר מינהלי, אשר "כל מטרתו היא להבטיח את הימצאותו של מי שניתן צו גירוש נגדו בהישג יד לצורך מימוש הצו, באם לא יצא את המדינה מרצונו ועל מנת למנוע את הימלטותו מאימת הגירוש, כשגירוש זה עומד להתבצע."
(בג"צ 1468/90 בן ישראל נ` שר הפנים, פ"ד מד(4) 149, 151-152)
24. בשל מטרתו המצומצמת של המעצר על-פי חוק הכניסה לישראל פסק כבר בית המשפט העליון בעבר, כי בהפעלת סמכות המעצר וההחזקה במשמורת על הרשות לנהוג במידתיות, וכי עליה "לבחון תחליפים שונים כגון החזקה שלא במעצר או התייצבות תקופתית במשטרה, וכיוצא באלה אמצעים אשר ישיגו את מטרת ההחזקה (אפקטיביות ביום הגירוש) בלא צורך בהחזקה פיזית. ודוק: דינו של מי שהוצא נגדו צו גירוש אינו כדין מי שנתון במעצר בשל חקירה המתנהלת נגדו או בשל כתב אישום שהוגש כנגדו. על כן, מראש החזקתו לצורכי גירוש אינה חייבת להיות בתנאים של `מעצר`, ויש לשקול לגביו דרכי החזקה התואמות את מטרת החזקתו." (בג"צ 4702/94 אל טאיי נ` שר הפנים, פ"ד מט(3) 843, 851).
25. בעניננו, התעלם בית הדין מנסיבות חייו היחודיות של המערער, מהצהרות השר בדבר המדיניות המועדפת בעיניו בעניין מתן מעמד לזרים ומוועדת השרים היושבת על המדוכה, וחרג עקב כך מחובת המידתיות החלה עליו בבואו להפעיל את סמכותו על פי חוק הכניסה לישראל.
סמכות בית הדין למשמורת על-פי חוק הכניסה לישראל
26. סמכויות בית הדין מפורטות בסעיף 13טו(א) לחוק וכוללות סמכות לאשר את צו המשמורת, בשינויים או בלא שינויים, לבטל את צו המשמורת ולהורות על שחרורו בערובה של המוחזק, וכן סמכות להורות על שחרורו בערובה בתום פרק זמן שיקבע.
27. סעיף 13טו(א)(2) קובע כי בית הדין רשאי: "לבטל את צו המשמורת ולהורות על שחרורו בערובה של המוחזק, אם שוכנע כי התקיימו בו התנאים לשחרור בערובה לפי סעיף 13ו, וכפוף לסייגים הקבועים בו".
28. סעיף 13ו(א) מונה את התנאים החלופיים לשיחרורו של אדם ממשמורת: "לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה:
(1) השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי שהייתו הבלתי חוקית יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, וכי יצא מישראל במועד שקבע לו;
(2) השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי יצא מישראל בעצמו בתוך מועד שקבע לו, וכי לא יהיה קושי באיתורו אם לא יצא בעצמו במועד שנקבע;
(3) השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי מחמת גילו או מצב בריאותו החזקתו במשמורת עלולה לגרום נזק לבריאותו, או שקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים המצדיקים את שחרורו בערובה, לרבות מקום שעקב החזקה במשמורת ייוותר קטין בלא השגחה;
(4) הוא שוהה במשמורת יותר מ-60 ימים ברציפות."
סעיף 13ו (ב) מסייג את סמכויות השחרור ממשמורת ומגבילן לנסיבות בהן העיכוב בהרחקתו של האדם מישראל נובע מחוסר שיתוף פעולה מצדו או שיש בשחרורו בכדי לסכן את הציבור.
29. על מנת שמעצר יהיה חוקתי עליו לעמוד בעקרון המידתיות על שלושת מבחני המשנה שלו: מבחן הקשר הרציונלי, מבחן הפגיעה הפחותה ומבחן המידתיות במובן הצר. לח"מ ביקורת רבה על אופן ניסוח חוק הכניסה לישראל בכלל וסעיף 13ו בפרט אולם אין זה המקום לפרטה (הנושא נדון בהרחבה במסגרת בג"צ 6535/02 מוקד סיוע לעובדים זרים ואח` נ` שר הפנים). על אף הניסוח הלקוי, וכל עוד נותר הסעיף בעיינו, יש להעניק לו פרשנות המגשימה את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית.
30. עיון בתנאים לשחרור בערובה מעלה, כי סעיפים קטנים 1 ו-2 מתנים את השחרור בערובה בכך שממונה ביקורת הגבולות ישתכנע שהשוהה שלא כדין יצא מישראל במועד שייקבע לו, או שניתן יהיה לאתרו. המחוקק, אם כן, הכיר בעובדה, כי הותרת העצור במשמורת בנסיבות אלו, תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות שכן לא תעמוד בדרישות מבחן הפגיעה הפחותה. בנסיבות אלו, כך קבע המחוקק, אין מקום להמשיך ולנקוט באמצעי החריף של החזקה במעצר אלא יש לפנות לחלופות מעצר.
31. סעיפים קטנים 3 ו-4 אינם מתנים את השחרור בערובה בכך שממונה ביקורת הגבולות ישתכנע שהשוהה שלא כדין ייצא מישראל במועד שייקבע לו, או שניתן יהיה לאתרו. הסעיפים כוללים מסכת עובדתית אשר די בהתקיימה, כדי להוות עילה לשחרור בערובה. הותרת העצור במשמורת בנסיבות המפורטות בסעיפים אלו, תפגע בעקרון המידתיות במובן הצר ותהא בלתי חוקתית.
32. סעיף 13ו(א)3, הוא הסעיף הרלוונטי לעניננו, מבטא קביעה עקרונית של המחוקק, כי אין להבטיח את תכלית ההרחקה בכל מחיר. כאשר מתקיים טעם הומניטרי מיוחד המחייב שחרורו של אדם, יש לשחררו אף אם הדבר עלול לסכל את תהליך ההרחקה.
33. בהתקיים תנאי סעיף קטן (3), יש להמשיך ולהחזיק אדם במעצר אך ורק אם מתקיים אחד התנאים שבסעיף 13ו(ב): סכנה לציבור או העדר שיתוף פעולה בהליכי ההרחקה. ודוק: סעיף 13ו(ב) מבהיר, כי כאשר מתקיימת הרישא של סעיף קטן (3) – קרי, המעצר עלול לגרום נזק לבריאותו של האדם – יש לשחררו אף אם מתקיימים תנאי הסעיף. אנו שוב עדים לאיזון עקרוני של המחוקק, הקובע כי תכליות המעצר על פי חוק הכניסה לישראל חשובות, אך אינן ניתנות להשגה בכל מחיר. כדי להבטיח הרחקת שוהים בלתי חוקיים מהארץ, מוכנה החברה לשלם את המחיר הכבד של שלילת חירותם של בני אדם, לעתים על לא עוול בכפם; היא אינה מוכנה לעשות זאת כאשר הדבר עלול לפגוע בבריאותם.
34. המערער ובת זוגו חיים בישראל מזה 13 שנה, לבני הזוג ילד בן 12 וחצי אשר נולד בישראל גדל והתחנך בה. נסיבות חיי בני המשפחה אינן יחודיות. ע"פ הערכות נמצאים כיום בישראל כ-300 ילדים בני 12 ומעלה אשר גדלו והתחנכו בישראל. ממשלת ישראל הכירה בבעיה ההומניטרית הקשה בה נמצאות משפחתו של המערער ומשפחות דומות ובימים אלו יושבת ועדת שרים על המדוכה בנסיון למצוא פתרון לסוגיה.
35. בנסיבות אלו אין זה מפתיע, כי עד היום הורה הממונה על יחידת האכיפה במינהלת ההגירה, מר אמיר גל, בכל המקרים בהם פנתה ב"כ המערער, על שחרור ממעצר של אבות לילדים בני 10 ומעלה אשר נעצרו ע"י משטרת ההגירה.
36. המשך החזקה במשמורת של המערער ואחרים במצבו, ולו ליום אחד נוסף, וזאת כאשר הצעתו של השר עומדת ברקע, וועדת השרים יושבת על המדוכה, הנה בלתי סבירה, אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות שר הפנים ופוגעת קשות לא רק במבקש אלא אף בילדו ובמשפחתו.
37. המערער ביקש מבית הדין להשתחרר בערבות ולשוב לחיק משפחתו, אולם בית הדין בחר שלא לשחררו בערבות. בעשותו כן התעלם בית הדין מנסיבות חייו של המערער ומההתפתחויות הציבוריות בנוגע להסדרת מעמדו ומעמד בני משפחתו.
38. בית הדין התעלם מסמכותו ע"פ סעיף 13ו(א)(3) לשחרר בערבות אדם אשר קיימים טעמים הומניטרים מיוחדים לשחרורו בערובה ופנה בטעות לסעיפים 13ו(א)(1) ו 13(ו)(א)(2) הדורשים כתנאי לשחרור בערבות, כי שוכנע שהאדם ייצא מישראל בעצמו בתוך המועד שקבע לו, וכי לא יהיה קושי באיתורו אם לא ייצא בעצמו במועד שנקבע. ברם, כאמור, סעיפים אלא הם סעיפים חלופיים לסעיף 13ו(א)(3), ודי בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף זה בכדי להוות עילה לשחרור המערער ממשמורת. בית הדין, אם כן, טעה עת נמנע מהפעלת סמכותו.
39. כפי שפורט בהרחבה בחלק המשפטי של ערעור זה בנסיבות ענינו של המערער חייב היה בית הדין לשחרר את המערער בערבות וזאת נוכח מעמדה הרם של הזכות לחירות והחובה המוטלת עליו להעדיף חלופה למעצר על פני מעצר בפועל כשהדבר עולה בקנה אחד עם הגשמת תכלית המעצר ונוכח לשונו המפורשת של בסעיף 13ו(א)(3) ותכליתו הברורה.
40. לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את הערעור ולהורות על ביטול צו המשמורת אשר הוצא למערער ועל שחרורו בערבות.
______________
מיכל פינצ`וק, עו"ד
ב"כ המערער
עמ"נ/
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
המבקש
(המערער)
ת` א`
באמצעות ב"כ עו"ד מיכל פינצ`וק ו/או דן יקיר
ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק
ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו
ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או סוניה בולוס
ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או עודד פלר
שמענו למסירת כתבי בי דין
האגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` נחלת בנימין 75 תל-אביב 65154
טל` 5608185-03; פקס` 5608165-03
נגד
המשיב
משרד הפנים – ממונה ביקורת הגבולות
באמצעות פרקליטות מחוז תל- אביב
רח` הנרייטה סולד 1, תל- אביב
טל` 6970222 – 03 פקס` 6918541 – 03
בקשה לדיון דחוף ולהבאת המבקש לדיון בעניינו
בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע מועד דחוף לדיון בערעור זה. כן מתבקש בית המשפט להורות על הבאת המבקש לדיון בעניינו, וזאת מן הטעמים שלהלן:
1. בקשה זו מוגשת במצורף לערעור המינהלי מטעם המבקש שעניינו החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן – בית הדין) מיום 1.3.04, בבקשת המערער כי יבטל את צו המשמורת אשר הוצא לו ויורה על שחרורו בערובה. בהחלטה, דחה בית הדין את הבקשה, ואישר את צו המשמורת אשר הוצא לו ללא שינויים. בערעור, בית המשפט מתבקש להורות על ביטול החלטת בית הדין, ולהורות על ביטול צו המשמורת אשר הוצא למערער ועל שחרורו בערובה.
2. המבקש הינו אזרח גאנה אשר שהה בישראל, יחד עם בת זוגו מהפיליפינים ובנם יליד הארץ בן ה-12 וחצי, ללא אשרה בת תוקף. משפחת המערער מתגוררת בתל- אביב ובנו לומד בחטיבת הביניים העירונית – עירוני ו`.
3. המבקש נעצר ע"י משטרת ההגירה בתאריך 29.2.04 ומאז הוא מוחזק במשמורת.
4. המבקש הנו, כאמור, איש משפחה ואב לילד הלומד בחטיבת הביניים. החזקתו במשמורת פוגעת קשות בתא המשפחתי בנסיבות בהן יתכן ובעוד זמן לא רב יקבע ע"י ממשלת ישראל כי יש לאפשר למערער ומשפחתו לקבל מעמד חוקי בישראל.
5. בימים אלו יושבת על המדוכה ועדת שרים אשר דנה בהצעת שר הפנים לתת מעמד של תושב קבע לילדי מהגרי עבודה ומעמד ארעי להוריהם. ועדת השרים קיימה ביום 1.3.04 את ישיבתה הראשונה ודנה בפירוט בהצעת שר הפנים מבלי שגיבשה עוד החלטה.
6. המשך החזקתו של המבקש במשמורת ולו ליום אחד נוסף, וזאת כאשר הצעתו של השר עומדת ברקע, וועדת השרים יושבת על המדוכה, הנה בלתי סבירה, אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות שר הפנים ופוגעת קשות לא רק במבקש אלא אף בילדו ובמשפחתו.
7. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בערעור זה.
8. בית המשפט הנכבד מתבקש אף להורות כי המבקש יובא בפניו בעת הדיון בעניינו.
_______________
מיכל פינצ`וק, עו"ד
ב"כ המבקש
