תגובת המבקשים בבקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש בעתירת איחוד משפחות

בג"צ 7139/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

המבקשים:

1. פ` ע-ב, מס` ת"ז ———-
2. …
3. …, קטינה
4. …, קטין
על ידי אפוטרופסיהם הטבעיים, העותרים 1 ו- 2

5. …
….
24. …

25. האגודה לזכויות האזרח בישראל

כולם ע"י ב"כ עוה"ד הדס תגרי ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו ו/או לילה מרגלית /או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או סוניה בולוס ו/או עודד פלר
שמענם למסירת כתבי בית דין
רח` נחלת בנימין 75, תל-אביב 65154
טל` 5608185 – 03; פקס: 5608165 -03

נגד

המשיבים:

1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין

ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, ירושלים.

תגובת המבקשים לתשובת המשיבים בבקשה לביזיון בית המשפט

1. בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 17.9.03, מובאת בזאת תגובת המבקשים לתשובת המשיבים, ממנה עולה בבירור כי עניינה של בקשה זו לא בא על פתרונו כלל ועיקר.

2. בקשת המבקשים עוסקת בשני היבטים עיקריים של אי יישום פסק דינו של בית משפט נכבד זה על ידי המשיבים: האחד, אי שקילת מתן אזרחות למבקשים 2, 6, 10, 15 ו-20 (להלן – המבקשים). השני – אי חידוש אשרותיהם מסוג א/5. כל זאת, תוך התעלמות מוחלטת של המשיבים מפניות ב"כ המבקשים בשני עניינים אלו, מהלך חודשים ארוכים, מבלי שמצאו להשיב להן מטוב ועד רע.

שקילת הענקת אזרחות למבקשים

3. כפי שפורט בבקשה לפי פקודת ביזיון, ועל טיעונים אלה לא נחזור פעם נוספת, פסק דינו של בית המשפט הנכבד חייב את המשיבים לשקול מתן אזרחות למבקשים. המשיבים בתשובתם מודים למעשה, כי לא עשו כן, ביחס לאף אחד מהמבקשים. המשיבים מודים כי עמדתם השלילית בעניין הענקת אזרחות למבקשים גובשה והוצגה בהודעת המדינה במסגרת הדיונים בעתירה, דהיינו קודם למתן פסק הדין בעתירה. לעמדת המשיבים, פסק הדין לא חייבם לשקול מתן אזרחות למבקשים, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ואכן, לא עשו כן, ואף אין בדעתם לעשות כן.

4. זאת ועוד. המשיבים טוענים בתשובתם, לראשונה, כי אין כלל מקום להעניק אזרחות למבקשים 2, 6, 15 ו-20, וזאת בשל החלטת הממשלה מיום 12.5.03, בה הוחלט כי לא "ישודרג" (כלשון התגובה) מעמדם של בני זוג פלסטינים של אזרחים ישראלים. טענה זו מנוגדת בתכלית הניגוד למה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט הנכבד, אשר התייחס להחלטת הממשלה במפורש וקבע כי:

"בהקשר זה יצוין כי באת-כוח המשיב הודיעה כי משרד הפנים שוקד בימים אלה על הכנת נוהל חדש, בהתאם להחלטת ממשלה מיום 12.5.02. עד לגיבושו של נוהל זה הוקפא הטיפול בכל הבקשות לאיחוד משפחות. מהטעמים שהוזכרו, ובעיקר, בהתחשב במשך הזמן הממושך שהמתינו העותרים מיום שהגישו בקשותיהם לראשונה, מן הראוי שמשרד הפנים יתחשב במעמדם של עותרים אלה ולא יחיל עליהם תקופות המתנה חדשות על פי הנוהל החדש".
(פסקה 10 לפסק הדין).

5. לא זו אף זו, אלא שבניגוד למשתמע מתשובת המשיבים, גם המשיבים עצמם מעולם לא טענו במהלך הדיונים בעתירה, כי החלטת הממשלה האמורה חלה על העותרים, וכי עמדתם היא כי העותרים אינם זכאים ואינם עשויים לזכות באזרחות, בשל החלטה זו. זאת, על אף שכבר בעתירתם ציינו המבקשים את דבר קיומה של החלטת הממשלה, והדגישו את עמדתם כי החלטה זו אינה חלה עליהם. (סעיפים 5 ו-6 לעתירה). העלאת הטענה כעת, לאחר שהמשיבים נמנעו מלהעלותה במהלך הדיונים בעתירה, יש בה יותר משמץ של חוסר תום לב, ודינה להידחות על הסף ולו מטעמי השתק. מכל מקום, כאמור, פסק דינו של בית המשפט דן במפורש בהחלטת הממשלה, וקובע כי אין להחילה על המבקשים.

6. בעניינו של המבקש 10, מר נאדר אבו תאיה, אשר הוא אזרח ירדני, טוענים המשיבים בתגובתם, כי אין מניעה כי ישלים את ההליך המדורג וכי תוענק לו אזרחות.

7. על אף העדר מניעה זה, לדברי המשיבים, נמנעו המשיבים מלעשות דבר בעניין הענקת אזרחות למבקש 10 ואף בעניין הארכת אשרתו מסוג א/5, אלא לאחר שהוגשה הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. זאת, על אף פניות חוזרות ונשנות מצד ב"כ המבקשים, לאחר שניתן פסק הדין בעתירה, מיום 3.4.03, 28.5.03, ו-30.6.03, בהן התבקש יישום פסק הדין ומתן אזרחות למבקשים ובכללם למבקש 10. פניות אלה לא נענו מטוב ועד רע, אף כאשר פקע תוקף אשרת המבקש, וזאת עד לאחר הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

8. יש לתמוה על האמור בתגובת המשיבים, על פיה לא ניגש המבקש 10 ללשכת מינהל האוכלוסין להסדרת מעמדו. ראשית, בניגוד לאמור בתגובת המשיבים, המבקש 10 החזיק אשרה בתוקף עד חודש אוגוסט 2003. שנית, כאשר פניית ב"כ המבקשים למשיבים ללמוד על עמדתם בעניין הליך התאזרחותו לא נענו, ברור היה כי לא היה כל טעם בפניית המבקש ללשכת מנהל האוכלוסין, כאשר המשיבים אינם משיבים לפניות באת כוחו.

9. רק בעקבות הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוארכה אשרתו של המבקש 10 מסוג א/5 למשך חודשיים, עד ליום 17.10.03, ולא הוארכה פעם נוספת, כפי שיפורט בהמשך.

10. בעקבות תגובת המשיבים, ניגש המבקש 10 ביום 17.9.03 ללשכת משרד הפנים, על מנת שיחלו ההליכים בעניין התאזרחותו. המבקש 10 ורעייתו מסרו את כל המסמכים שנתבקשו לכך, ונאמר להם כי יענו בעניין זה בחודשים הקרובים, ומכאן, כי אין לדעת אם עניינם בא על פתרונו.

11. השתלשלות העניינים בעניינו של המבקש 10, אשר המשיבים עצמם מודים כי אין כל מניעה כי ישלים את תהליך התאזרחותו, מעידה כאלף עדים על כך שהמשיבים ביזו את פסק דינו של בית המשפט הנכבד, תוך שהם נוהגים בחוסר תום לב כלפי המבקש 10. על אף שאף לעמדת המשיבים אין מניעה שהמבקש 10 ישלים את הליכי התאזרחותו, ובוודאי כי אשרתו תוארך, לא עשו המשיבים דבר בעניין זה, על אף פניות המבקשים, וזאת עד לאחר הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

12. מכל האמור, נוסף על הטיעונים שפורטו בעניין זה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, עולה, כי המבקשים לא קיימו את פסק דינו של בית המשפט הנכבד בעניין שקילת הענקת אזרחות למבקשים, ובעניין המבקשים 2, 6, 15 ו-20 אין בדעתם כלל לעשות כן. לפיכך, מתבקשת הכרעתו של בית המשפט הנכבד בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בנוגע לחובת המשיבים לשקול את התאזרחותם של המשיבים, ולכוף עליהם לעשות כן.

הארכת אשרות המבקשים לשהיית ארעי (מסוג א/5)

13. ההיבט השני בו עוסקת הבקשה הינו אי הארכת אשרותיהם מסוג א/5 של המבקשים. ערב הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון, נותרו כל המבקשים 2, 6, 10, 15, ו-20 ללא אשרות א/5 בתוקף, לאחר שפג תוקפן, וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות בכתב של ב"כ המבקשים למשיבים בעניין זה, עוד קודם למתן פסק הדין בעתירה, ומספר פעמים לאחריו. בעניין זה קובע פסק דינו של בית המשפט במפורש, כי: "בבדיקה זו ייבחן גם עניינם של העותרים אשר אשרות השהייה הזמניות שלהם אינן בתוקף – ואלו יוארכו, בהנחה שהעותרים יעמדו בתנאים הקבועים בנוהל". (פסקה 11 לפסק הדין). אם כך ביחס לעותרים שאשרותיהם לא היו בתוקף – קל וחומר בעניין הארכת אשרותיהם של המבקשים שהחזיקו אשרות בתוקף, אשר פקעו.

14. לאחר שחודשים של התעלמות מפניות ב"כ המבקשים לא הותירו בידיהם כל ברירה אלא להגיש את הבקשה לפי פקודת ביזיון, מצאו המשיבים לנכון להאריך באופן מיידי את אשרות המבקשים 6, 10 ו-15, כפי שיפורט בהמשך. המבקש 2, המבקש 10 (אשר אשרתו הוארכו לחודשיים בלבד, אשר חלפו) והמבקש 20 אינם מחזיקים כיום באשרה תקפה. העובדה כי אשרות 3 מתוך 5 המבקשים הוארכה מיד לאחר הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון מלמדת יותר מכל, כי לא היתה כל סיבה עניינית לאי הארכת אשרותיהם של המבקשים כל העת הזאת, ודבר זה נעשה תוך הפרת חובותיהם החוקיות של המשיבים, ובניגוד ללשונו ולרוחו של פסק דינו של בית המשפט הנכבד. לעובדה זאת נועדת חומרה יתרה ביותר: העתירה עוסקת, מעבר לעניינם הפרטני של המבקשים, במדיניותם של המשיבים בכל הנוגע למתן מעמד לבני זוגם של אזרחים ערבים. אם כך המשיבים הפרו בצורה כה בוטה את זכויותיהם של המבקשים, תוך שהם נוהגים בהם בזלזול בוטה ובהתעלמות, על אף שבעניינם ניתן פסק דינו של בית משפט זה והם מיוצגים – ניתן ללמוד על כך שמרבים רבים אחרים, המצויים במצב דומה, נמנעות באופן שיטתי זכויותיהם הבסיסיות ביותר.

המבקשת 6

15. כמפורט בבקשה לפי פקודת ביזיון, אשרת המבקשת 6 הוארכה בעקבות הדיון שהתקיים בתיק ביום 3.11.03, לאחר שקודם לכן שהתה עת ממושכת ללא אשרה, ללא כל הצדקה. ברם, כאשר ניגשה המבקשת 6 להאריך את אשרתה, הוארכה זו במפתיע למשך 6 חודשים בלבד, עד חודש יולי 2003, ולמבקשת 6 נאמר כי אשרתה לא תוארך פעם נוספת אלא אם תציג דרכון פלסטיני בתוקף. כמפורט בבקשה פנתה ב"כ המבקשים בעניין דרישה זו למשיבים, טענה כי מדובר בדרישה מופרכת אשר לא ניתן למלא עליה, כמפורט שם. כאמור בבקשה, מכתב זה, כמו גם הפניות החוזרות ונשנות בעניינה של המבקשת 6 לאחר שניתן פסק הדין בעתירה, הן בעניין שקילת הבקשה להתאזרחותה, והן בעניין הארכת אשרתה העומדת לפוג, לא נענו מטוב ועד רע. בלית ברירה הוגשה הבקשה לפי פקודת ביזיון, לאחר שתוקף אשרתה פג והמשיבים לא השיבו בעניינה.

16. בתגובת המשיבים לבקשה לפי פקודת ביזיון, חוזרים בהם לפתע המשיבים מדרישה זו, ככל שהיא אמורה במי שבקשתו אושרה בעבר, והודיעו כי אשרת המבקשת 6 תוארך. ואכן, בעקבות זאת, הוארכה אשרת המבקשת 6 למשך שנה, עד ליום 24.9.04. מכאן, כי לא היתה כל הצדקה לאי הארכת אשרת המבקשת 6 והמבקש 2, כפי שיפורט להלן.

17. בהקשר זה יצויין, כי ביום 23.9.03, שבועיים לאחר הודעת המדינה לבית משפט נכבד זה, כי מי שכבר קיבל אשרת שהייה במסגרת ההליך המדורג, לא יידרש להציג דרכון פלסטיני כתנאי להארכת מעמדו, כותבת גב` מזל כהן, סגנית ממונה מחלקת אשרות במינהל האוכלוסין, במכתב למר אורי שדה מהאגודה לזכויות האזרח, כי הדרישה להצגת דרכון פלסטיני תקף עודה שרירה. מכתב זה מעלה ספק, האמנם שונתה מדיניות המשיבים בעניין זה, או שמה רק בעניינם של המבקשים בבקשה לפי פקודת ביזיון.

העתק המכתב מיום 23.9.03 מצורף כנספח א`.

המבקש 2

18. המבקש 2 החזיק באשרת תושב ארעי שתוקפה עד חודש יולי 2003. כמפורט לעיל, לאחר מתן פסק הדין בעתירה, פנתה ב"כ המבקשים מספר פעמים בבקשה כי תישקל מתן אזרחות למבקש 2, וביתר שאת בשל נסיבותיו המיוחדות, פניות אשר לא זכו לכל מענה. בחודש מרץ פנה המבקש 2 ללשכת מינהל האוכלוסין, על מנת להתחיל בהליך להארכת אשרת תושב הארעי שלו. למבקש 2 נאמר, כי עליו להציג דרכון פלסטיני בתוקף, כתנאי להארכת אשרתו. שוב הפעם פנתה ב"כ המבקשים למשיבים בדרישה כי תאויין דרישה מופרכת זאת, לגביה פנתה עוד קודם לכן בעניין המבקשת 6. מכתב זה, כמו גם מכתבים נוספים, מחודש מאי ומחודש יוני, בהן הצביעו ב"כ המבקשים על הדחיפות בקבלת מענה, מאחר שאשרת המבקש 2 עומדת לפוג בחודש יולי, לא נענו. עם הגשת בקשת הביזיון, הוזמן העותר 2 ללשכת מינהל האוכלוסין במז` ירושלים, ליום 17.9.02והגיש בקשה להארכת האשרה. עד עתה לא קיבל העותר 2 כל תשובה והוא נותר חסר מעמד.

המבקש 10

19. המבקש 10 החזיק באשרה שתוקפה עד חודש אוגוסט 2003, וזאת בניגוד לאמור בהודעת המשיבים. כפי שפורט לעיל, מכתבי ב"כ המבקשים, בהם התבקשה שקילת אזרחות למבקש 10, ובהם התריעה ב"כ המבקשים כי אשרתו עומדת לפוג, לא נענו מטוב ועד רע. בעקבות הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון, ובקשה נוספת של ב"כ המבקשים, הוארכה אשרת המבקש 10 בחודשיים, עד יום 18.10.03, בהודעת המשיבים נמסר גם, כי תשקל הענקת אזרחות למבקש 10. ביום 17.9.03 ניגש המבקש ללשכת מינהל האוכלוסין להשלמת כל ההליכים במסגרת בקשת ההתאזרחות ונמסר לו כי יקבל תשובה בכתב מהלשכה בתוך מספר חודשים, תשובה אשר טרם הגיעה. מאחר שבינתיים פג תוקף אשרתו, פנתה ב"כ המבקשים למשיבים בבקשה כי יוארך תוקף אשרתו עד לקבלת תשובה בעניין ההתאזרחות ונענתה כי לא ניתן להיענות לבקשה, בשל עיצומי משרד הפנים. כידוע, עיצומים אלה טרם הסתיימו במועד הגשת תגובה זו.

העתק פניית ב"כ המבקשים מיום 8.10.03 מצ"ב כנספח ב`.
העתק התשובה מיום 9.10.03 מצ"ב כנספח ג`.

המבקש 15

20. המבקש 15 לא החזיק באשרה בתוקף במועד הדיון בעתירה, כאשר בתגובת המשיבים עובר לדיון נטען כאילו הוא והמבקשת 14 לא הגיעו ללשכת מינהל האוכלוסין כאשר נתבקשו לכך, טענות שהוכחשו על ידי המבקשים. בעקבות הדיון שהתקיים בעתירה, פנתה ב"כ המבקשים פעם נוספת בעניינם, ובעקבות זאת התבקשו והגיעו המבקשים 14 ו-15 ללשכה, הגישו את כל המסמכים שהתבקשו וענו לכל השאלות שנשאלו. על אף בירורים נוספים שערכו בעניין, ועל אף פניות ב"כ המבקשים אשר פורטו בבקשה, בהן הצביעה על כך שהמבקש 15 שוהה עת ארוכה ללא כל אשרה, לא התקבלה כל תשובה בעניינו של המבקש 15. רק לאחר הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון, כמחצית השנה לאחר פניית בני הזוג ללשכה, הודיע המשיבים, כי עתה הגיעה תשובת המשטרה בעניינו (אשר התעכבה 8 חודשים תמימים, עד להגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון), וכי עתה יכול המבקש 15 לגשת ללשכה לקבל אשרת א/5, ואשרה זו אכן ניתנה לו ביום 22.9.03 למשך עשרה חודשים.

המבקש 20

21. המבקש 20 אף שהה ללא אשרה בתוקף במועד הדיון בעתירה, ובעקבות פניית ב"כ המבקשים, הוזמן ללשכת מינהל האוכלוסין עם רעייתו, הגיש מסמכים וענה לשאלות. המבקש 20 לא קיבל כל תשובה בעניינו כל העת הזאת, על אף פניות חוזרות ונשנות, ואשרתו לא הוארכה. רק לאחר הגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון מצאו המשיבים להשיב, ולדבריהם עמדת שירות הביטחון הכללי היא כי "הארכת מתן מעמד בישראל לעותר זה עלולה להיות מנוצלת לפגיעה בביטחון המדינה וזאת בגין קשריו של הנ"ל לגורמים שונים ברשות הפלסטינית", ולפיכך אין בדעת המשיבים להאריך את מעמדו של העותר.

22. סתמו ולא פירשו. לא נטען כלפי המבקש 20 כי הוא היווה או מהווה סכנה לביטחון המדינה, או אף כי הוא מצוי בקשר עם גורמים המהווים סכנה לביטחון המדינה. כל שנטען הוא כי למבקש 20 יש "קשרים" "לגורמים שונים ברשות הפלסטינית". אמירה סתומה זו, שאין בה דבר המצביע על סכנה הנשקפת מן המבקש 20, אין בה משום נימוק ובוודאי לא נימוק מפורט, העשוי להצדיק שלילתה של זכות יסוד, ובוודאי ללא מתן נימוק מפורט וזכות שימוע. זאת ועוד: בתגובת המשיבים נטען כי עמדת שירותי הביטחון נמסרה כבר בחודש מאי 2003 – ואם כך, מדוע לא נמסרה תשובה זו לב"כ המבקשים, אשר פנתה שוב ושוב בעניין המבקשים, והיא מועלה לראשונה רק שלושה חודשים לאחר מכן, לאחר שמוגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט?

לסיכום

23. מתגובת המשיבים ומהאמור בתגובה זו, ניתן ללמוד כי המשיבים ביזו את פסק דינו של בית המשפט הנכבד הן בכך שנמנעו מלשקול מתן אזרחות למבקשים והן בכך שנמנעו שלא כדין, ובניגוד לאמור בפסק דינו של בית המשפט, מלהאריך את אשרותיהם של המבקשים. כמו כן, המשיבים נמנעו מלהשיב לפניותיהם החוזרות ונשנות של המבקשים בעניין יישומו של פסק הדין. בנוסף, המשיבים אומרים בתשובתם כי אף אין בדעתם לשקול מתן אזרחות למבקשים 2, 6, 15 ו-20, וזאת בניגוד מפורש וציני לפסק דינו של בית המשפט הנכבד.

24. לאור האמור מתבקש בית המשפט הנכבד לקיים דיון בבקשה לפי פקודת ביזיון, אשר העניינים שהיא טוענת בהם לא באו על פתרונם. כמו כן, בשים לב להימנעות המשיבים מלהשיב לפניות החוזרות ונשנות של המבקשים בעניין יישום פסק הדין, עד להגשת הבקשה לפי פקודת ביזיון, והימנעותם מיישומו ואף מהארכת אשרותיהם של המבקשים, להשית הוצאות לדוגמה על המשיבים בגין הדיון בבקשה זו.

_________________
הדס תגרי, עו"ד
ב"כ המבקשים