עתירה נגד הגבלות על פגישת אסירות בנווה תרצה עם עו"ד

בג"צ 10471/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2. רופאים לזכויות אדם
3. הוועד הציבורי נגד עינויים
4. נשים למען אסירות פוליטיות

ע"י ב"כ עוה"ד סוניה בולוס ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או עודד פלר

מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
שד` הנדיב 9, חיפה 34611
טל`: 8348876-04; פקס: 8348878-04

נגד

המשיב:

שירות בתי הסוהר
ת"ד 81, רמלה

עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא יאפשר לאסירות ביטחוניות בבית הסוהר נווה תרצה, השייכות לקבוצות ולפלגים שונים, להיפגש בעת ובעונה אחת עם עורכי דינן;

2. מדוע לא יאפשר לאסירות ביטחוניות, השוהות בבית הסוהר נווה תרצה, להיפגש עם עורכי דינן בימים, בהם מתקיימים ביקורי משפחות;

3. מדוע לא יאפשר לעורכי דין, הבאים לבקר אסירות ביטחוניות בנווה תרצה, להיכנס לבית הסוהר ללא עיכובים בלתי סבירים.

בקשה לדיון דחוף

המגבלות, שמוטלות כיום על עריכת מפגשים בין אסירות ביטחוניות לעורכי דינן, פוגעות באופן קשה בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור הפגיעה הקשה והמתמשכת בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.

ואלה נימוקי העתירה:

פתח דבר

1. עניינה של עתירה זו הוא מניעת כניסתם של עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות, לבית הסוהר נווה תרצה (להלן: בית הסוהר) באופן סדיר, וזאת עקב הוצאתו של נוהל פנימי, אשר מונע יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, המשתייכות לקבוצות ולפלגים שונים, לפגישה עם עורכי דין. בנוסף, הנוהל מונע ביקור של עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות, בימים שבהם מתקיימים ביקורי משפחות.

2. זאת ועוד – במקרים רבים מעכבת הנהלת בית הסוהר את כניסתם של עורכי דין לתוך הכלא, באופן בלתי סביר, בלי מתן הסבר, וללא כל הצדקה עניינית.

3. מדיניות זו הביאה לפגיעה קשה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, ויצרה מצב חדש, שבו נאלצים עורכי דין לחכות שעות ארוכות עד שהנהלת בית הסוהר מחליטה, באם לאפשר להם לבקר אסירות או לאו.

העובדות

א. מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר

4. כאמור לעיל, הנהלת בית הסוהר אינה מאפשרת עריכת ביקורים סדירים של עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות בבית הסוהר, וזאת עקב הוצאתו של נוהל פנימי, המונע יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות שונות, לפגישה עם עורכי דינן, והמונע ביקורים אצל אסירות ביטחוניות, בימים שבהם מתקיימים ביקורי משפחות.

5. הנוהל הנ"ל אוסר מלכתחילה את כניסתם של עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, בימי ראשון ושני המיועדים לביקורי משפחות.

6. גם בימים הנותרים, מתקשים עורכי הדין לקיים מפגשים עם אסירות ביטחוניות. ברוב המקרים הם נאלצים לחכות שעות ארוכות בחוץ, וזאת כתוצאה מהטלת איסור על יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות השייכות לקבוצות שונות. במקרים רבים נאלצים עורכי הדין לעזוב את בית הסוהר מבלי לקיים את המפגש.

7. מניעת יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות שונות, אינה נעוצה בהיעדר מקום לעריכת המפגשים עם עורכי דין. לכאורה, מדובר במדיניות, שנועדה למנוע את התרחשותן של מהומות בין האסירות עצמן, השייכות לקבוצות שונות.

8. יצוין, כי בבית הסוהר ישנם שני חדרים, המיועדים לעריכת מפגשים עם עורכי דין, שאחד מהם הוא החדר המיועד לביקורי משפחות. הנהלת בית הסוהר מסרבת להוציא בו זמנית אסירות, השייכות לקבוצות שונות, אפילו אם אחד החדרים אינו בשימוש.

9. זאת ועוד – במקרים רבים נאסרת כניסתם של עורכי דין לתוך בית הסוהר או שהם מתבקשים לחכות שעות ארוכות בחוץ, מבלי שיינתן להם הסבר המניח את הדעת.

10. מקרים אלה אינם מתייחסים למצב, בו מגיע עורך דין לבית הסוהר והוא נאלץ לחכות בחוץ מכיוון שישנם עורכי דין אחרים, המבקרים אצל האסירות. מדובר במקרים, בהם מגיע עורך הדין כשאין עורך דין אחר בתוך בית הסוהר, ובכל זאת הנהלת בית הסוהר מסרבת להתיר את כניסתו, בלי מתן הסבר וללא כל הצדקה עניינית.

11. מצב זו פוגע במיוחד בעורכי דין, המבקשים לבקר מספר אסירות. כתוצאה מעיכובים אלה נאלץ עורך הדין לקצר את המפגש עם כל אסירה ואסירה, כדי שיוכל לפגוש את כולן לפני סיום שעות הביקור, או הוא נאלץ לוותר על קיום מפגשים עם חלק מהאסירות, שביקש לבקרן.

12. המצב המתואר לעיל אינו מתייחס למקרים בודדים או חריגים. הכבדה על עורכי דין ומניעת כניסתם באופן סדיר הפכו לנורמה בבית סוהר נווה תרצה, ועורכי דין נאלצים להמתין שעות ארוכות כדבר שבשגרה, ובמקרים רבים הם מתייאשים ונאלצים לעזוב מבלי שיקיימו את המפגש, או שעות הביקור מסתיימות בעוד עורכי הדין מחכים בחוץ.

13. למותר לציין, כי מדיניות זו של הנהלת בית הסוהר, עלולה להרתיע את עורכי הדין מלבקר אצל אסירות ביטחוניות, ומלקבל על עצמם את ייצוגן, ובכך תיפגע זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורך דין לפי בחירתן, ולהיות מיוצגות על ידו.

14. לשם המחשת חומרת הפגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, להלן פירוט של מספר מקרים, שבהם הגיעו עורכי דין לנווה תרצה, חיכו שעות ארוכות ללא שום הצדקה עניינית, ובמקרים רבים נאלצו לעזוב מבלי לקיים את המפגש עם האסירות.

15. ביום חמישי 10.7.03 הובא לידיעתם של העותרים דבר התרחשותם של אירועים אלימים בבית הסוהר בימים 7.7.03 ו-8.7.03, שבמהלכם נחבלו אסירות רבות וחלקן אף נזקק לטיפול רפואי.

16. נציגי העותרים, אשר פועלים למען קידום זכויותיהם של אסירים ואסירות בישראל, ניסו לבקר בדחיפות את האסירות, שנפגעו באירועים. בהגיעם לבית הסוהר, נתקלו עורכי הדין מטעם העותרים בקשיים רבים, ומחלקם אף נמנעה הכניסה לבית הסוהר.

17. כך, למשל, הגיעה עו"ד תג`ריד ג`השאן מטעם העותרת 4 לבית הסוהר ביום ראשון 13.7.03 בשעה 00:8 בבוקר, וביקשה לבקר מספר אסירות, שנפגעו באירועים. הנהלת בית הסוהר הודיעה לעו"ד ג`השאן שבקשתה בבדיקה. יצויין, כי "בדיקת" בקשתה של עו"ד ג`השאן, שהחלה בשעה 00:8 בבוקר, לא הסתיימה עד השעה 00:11, בזמן שעו"ד ג`השאן עמדה בחוץ מבלי לדעת את סיבת עיכוב כניסתה לבית הסוהר. בסופו של דבר נאלצה עו"ד ג`השאן לעזוב את בית הסוהר מבלי שתינתן לה האפשרות לבקר את האסירות. רק בשעה 00:12 טרחה הנהלת בית הסוהר להתקשר למשרדה של עו"ד ג`השאן כדי להודיע לה, שבאפשרותה לחזור ולבקר בבית סוהר.

18. ביום שני, 14.7.03, הגיעה עו"ד שירין עיראקי מטעם העותר 2 לבית הסוהר, וביקשה לבקר מספר אסירות. הנהלת בית הסוהר הודיעה לה, כי הדבר בלתי אפשרי, כי ביום שני מגיעות משפחות האסירות לבקר. למחרת נסעה עו"ד עיראקי שוב לבית הסוהר נווה תרצה וביקשה לבקר את האסירות. הפעם היא נתבקשה לחכות בחוץ עד שיסתיים ביקורו של עורך דין אחר, שהגיע לפניה, אשר מבקר אצל אסירות השייכות לקבוצה אחרת. עו"ד עיראקי חיכתה בחוץ משעה 00:10 בבוקר עד לשעה 00:16 ללא הועיל ובסופו של דבר החליטה לעזוב.

19. ביום 17.7.03 פנתה ב"כ העותרים ליועץ המשפטי של השב"ס בשם כל העותרים, ביקשה לחקור את המקרים שהובאו לעיל, בנוסף למקרים אחרים, ודרשה מהיועץ המשפטי להנחות את הנהלת בית הסוהר בדבר חובתה לכבד את זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, לאפשר להן לממש זכות זו בלי הכבדה יתרה, ולאפשר את כניסתם של עורכי דין באופן סדיר.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/1.

20. ביום 22.7.03 הגיעה ב"כ העותרים לבית הסוהר בשעה 30:10 לערך. עם הגעתה לבית הסוהר, ביקשה לבקר אסירה ביטחונית, העצורה עד תום ההליכים.

21. אז נודע לה, כי אין ביכולתה לבקר את האסירה כל עוד ישנן שתי עורכות דין בתוך בית הסוהר, שמבקרות אצל אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצה אחרת, וזאת בהתאם לנוהל פנימי שאוסר כניסתם של עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות מקבוצה מסוימת, אם ישנו עורך דין בתוך בית הסוהר, המבקר אסירה מקבוצה אחרת. ב"כ העותרים נאלצה לחכות בשמש עד השעה 00:13, ואז נתבקשה לפנות לשער הדרומי. שם חיכתה בחדר ההמתנה עד השעה 00:16 ללא הועיל.

22. בזמן ההמתנה דיברה ב"כ העותרים עם הסוהרת, היושבת בכניסה לבית הסוהר, עם הסוהרים, הנמצאים בחדר ההמתנה בשער הדרומי, עם הקצין התורן בנווה תרצה, ועם לשכת המנהלת של בית הסוהר, והודיעה להם, כי הנוהל המדובר פוגע שלא כדין בזכותן החוקתיות של האסירות הביטחוניות להיפגש עם עורך דין, כי הצורך להפריד בין פלגים שונים של אסירות, אינו יכול לבוא על חשבון זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורכי דינן, וכי חובתו של בית הסוהר למצוא הסדר נאות, שיאפשר את ההפרדה בין האסירות מבלי להכביד על האסירות, שמבקשות להיפגש עם עורכי דינן. אך כל ניסיונותיה לקיים את הפגישה עם האסירה לא צלחו.

23. זאת ועוד. בתגובה לפניותיה הטלפוניות של ב"כ העותרים ללשכת מנהלת בית הסוהר באותו יום, הטילה אחת העובדות מלשכת המנהלת את האשמה על עורכי הדין עצמם, שלא "טורחים" להתקשר האחד לשני כדי לוודא, שהם לא מגיעים בו זמנית לבית הסוהר על מנת לבקר אסירות השייכות לקבוצות יריבות, או כדי לשכנע את חבריהם שלא לבקר אסירות רבות באותו יום.

24. לאחר שהובהר לב"כ העותרים, כי סיבת העיכובים הרבים, שבהם נתקלים עורכי דין בכניסתם לבית הסוהר נעוצה בנוהל ההפרדה האמור, פנתה ביום 27.7.03 ליועץ המשפטי של השב"ס ודרשה את ביטולו של הנוהל הנ"ל באופן מיידי. וכן דרשה מהיועץ המשפטי להנחות את הנהלת בית הסוהר בדבר חובתה לאפשר את כניסתם של עורכי הדין באופן סדיר.

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/2.

25. יצויין, כי פניותיה של ב"כ העותרים ליועץ המשפטי של השב"ס בעניין מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר לא היו הראשונות בעניין. כבר בחודש אוקטובר 2002 פנתה עו"ד תג`ריד ג`השאן מטעם העותרת 4 להנהלת בית הסוהר והתלוננה על הקשיים, שמערימה הנהלת בית הסוהר על עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות. ביום 9.1.03 פנתה עו"ד אפרת מור-מילמן מטעם העותר 2 להנהלת בית בית הסוהר, והלינה על היחס העוין, שנתקלים בו עורכי דין, המייצגים אסירות ביטחוניות, והתלוננה על מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר. על אף הפניות החוזרות של העותרים, הן להנהלת בית הסוהר והן ליועץ המשפטי של השב"ס, המשיב לא נתן כל מענה לבעיה זו.

העתק של פניית העותר 4 ופניית העותרת 2 מצ"ב כנספחים ע/3 וע/4 בהתאם.

26. בתגובתו מיום 17.8.03, הודה עו"ד שמעון בר גור, מלשכת היועץ המשפטי של השב"ס, כי: "אכן הנהלת נווה תרצה אינה מאפשרת יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות המשתייכות לפלגים שונים, לפגישה עם עורכי דין בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בכך".

העתק המכתב מצ"ב כנספח ע/5.

ב. הערמת קשיים נוספים על עורכי דין

27. הערמת קשיים על עורכי דין אינה מסתיימת כאן. עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, השוהות בנווה תרצה, נכנסים לבית הסוהר דרך שער דרום ולא דרך הכניסה הרגילה של נווה תרצה. שם הם חייבים לעבור במכונת שיקוף, המיועדת לבדיקת אסירים החוזרים מחופשות. מכונה זו, שהינה רגישה במיוחד, משמיעה קול התראה גם מקיומו של ברזל ברוכסן המכנסיים, בנעליים או בחזייה.

28. במקרים אלה הסוהרת מבקשת למשש את הרוכסן או מבקשת מעורכת הדין להוריד את הנעליים, או את החזייה, לבדיקה נוספת. מי שמסרב להיענות לדרישות הסוהרים, אינו יכול להיכנס לבית הסוהר.

29. יתר על כן, עורך דין, שמצליח להיכנס לבית הסוהר ומבקש לבקר מספר אסירות, נאלץ להמתין כמעט שעה אחרי סיום הפגישה עם כל אסירה בנפרד, עד שהסוהרות מביאות אסירה נוספת. עיכובים אלה מביאים לכך, שעורכי דין רבים אינם מצליחים לראות את כל האסירות שביקשו לבקרן.

30. לאחרונה הוסיפה הנהלת בית הסוהר רשת ומחיצה, העשויה מזכוכית, בנוסף לרשת הקיימת, בחדר המיועד לביקורי משפחות, שמשמש גם לצורך ביקורי עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות. בתנאים אלה קשה מאוד לנהל שיחה עם האסירה, מכיוון שבקושי רואים אותה ובקושי שומעים אותה. הן האסירה והן עורך דינה חייבים לצעוק על מנת לשמוע זה את זו, וכל מי שעובר ליד החדר יכול לשמוע את השיחה. גם הסוהרים, שמשקיפים על האסירה, שומעים את תוכן השיחה, ובכך נמנע מן האסירה בפועל לקיים שיחה חופשית עם עורך דינה.

31. זאת ועוד. עורך הדין המחכה לאסירה ננעל בתוך חדר הביקור, והוא חייב לדפוק על דלתות הברזל של החדר כדי ליצור קשר עם האנשים, הנמצאים מחוץ לחדר. כשדופקים על דלתות הברזל, הסוהרות מתעצבנות ומתחילות לצעוק. כך, למשל, עורך דין, שמבקש לצאת לשירותים, חייב להתחיל לדפוק על דלתות הברזל ולעשות רעש, והוא חייב להתחנן כדי שיפתחו את הדלתות וירשו לו לצאת לשירותים.

32. יתר על כן, כשמסיים עורך הדין את הביקור, עליו לחכות עד שמשהו יבוא כדי ללוות אותו החוצה. במקרים רבים עורך הדין נאלץ לחכות יותר משעה עד שמופיע מישהו כדי ללוותו.

הטיעון המשפטי

33. נוהל ביקורי עורכי דין אצל אסירות ביטחוניות בנווה תרצה פוגע קשות בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

34. זאת ועוד, זכותו של אסיר להיפגש עם עורך דינו מעוגנת בחקיקה ראשית, חקיקת משנה ובנהלים של השב"ס. דברי חקיקה אלה מטילים חובה פוזיטיבית על המשיב לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן.

35. מניעת כניסתם של עורכי דין באופן סדיר לבית הסוהר, והוצאתו של הנוהל האמור, מהווים הפרה בוטה של החובה החוקית, המוטלת על המשיב לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש זכות זו כיאות, במיוחד על רקע יתר הקשיים שאוזכרו לעיל, שמערים המשיב על עורכי דין, הבאים לפגוש אסירות ביטחוניות בנווה תרצה.

36. זאת ועוד, תנאי לחוקיותו של נוהל פנימי, הפוגע בזכויות יסוד של אסירות, הינו הסמכה מפורשת וחד משמעית בחוק, אשר מתירה פגיעה בזכויות היסוד של האסיר. הן פקודת בתי הסוהר ]נוסח חדש[, התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר) והן תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1987 (להלן: תקנות בתי הסוהר) אינן כוללות שום הוראה, המאפשרת להנהלת בית הסוהר לצמצם את זכותן של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. לכן, הנוהל הנ"ל בטל בהיותו פוגע בזכות היסוד של אסיר להיפגש עם עורך דינו בלי הסמכה מפורשת בחוק.

37. יתר על כן, הנוהל, שאוסר את כניסתם של עורכי הדין בימי ראשון ושני, המיועדים לביקורי משפחות, הינו בטל, בהיותו מנוגד לתקנות בתי הסוהר ולפקודת הנציבות, המסדירות את אופן מימוש זכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן.

א. זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה היא זכות יסוד

38. הלכה פסוקה היא, כי הימצאותו של אדם בבית סוהר אינה שוללת ממנו זכויות יסוד, למעט כפי שמתחייב מהמאסר:

"כלל גדול בידינו, כי כל זכות מזכויות האדם באשר הוא אדם שמורה לו, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו, או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין"

בג"צ 337/84 רמי הוקמה ואח` נ` שר הפנים ואח`, פ"ד לח(2) 826, 830-831.

39. זכותם של עצורים ואסירים להיפגש עם עורך דין לפי בחירתם ולהיות מיוצגים על ידו היא זכות יסוד:

"לכל עצור הזכות להפגש עם עורך-דין ולהיועץ עמו. זוהי זכות בעלת אופי חוקתי. היא אחד הביטויים לזכויות האדם של העציר. היא מבטאת "עיקרון גדול" של סדר דין פלילי במדינה דמוקרטית."

בג"צ 6302/92 רומחיה נ` משטרת ישראל, פ"ד מז (1) 209, 212.

40. זכות זו זכתה למעמד חוקתי, והיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

"זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין זכות יסוד היא לו. זכות זו נגזרת מזכותו של אדם לחירות אישית (ראה סעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו)"

בג"צ 3412/91 סופיאן נ` מפקד כוחות צה"ל באזור ואח`, פ"ד מז(2) 843, 847.

41. כאמור לעיל, הוצאתו של הנוהל האמור ועיכוב כניסתם של עורכי דין באופן בלתי סביר מהווים הפרה בוטה של החובה החוקית, המוטלת על המשיב לאפשר לאסירות הביטחוניות לממש באופן נאות את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן.

42. זאת ועוד. חומרת התנהגות המשיב מתחזקת שבעתיים, כשמתברר, כי הערמת קשיים על עורכי דין, המבקשים לבקר אצל אסירות ביטחוניות, לא מסתיימת עם התרת כניסתם לבית הסוהר.

43. מדיניות זו, עלול להרתיע עורכי דין מלבקר את האסירות הביטחוניות, ומלקחת על עצמם את ייצוגן, ובכך תיפגע זכותן החוקתית של האסירות להיות מיוצגות על יד עורך דין לפי בחירתן.

44. לא זו אף זו. הפגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן באופן סדיר גוררת פגיעה בזכויות יסוד אחרות המוקנות לאסירות, כמו הזכות החוקתית לשלמות גופנית והזכות לחירות, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

45. במקרים, שבהם עולה חשש, כי רשויות בית הסוהר הפרו זכות יסוד של האסירות, כמו מניעת טיפול רפואי נאות או שימוש באלימות פיסית נגד האסירות, מניעת כניסתם של עורכי דין באופן מיידי מונעת מהאסירות, הלכה למעשה, למצות את זכותן לעתור לבית המשפט ולבקש מיידית את הגנתו מפני פגיעה בזכויותיהן על ידי רשויות בית הסוהר.

46. כך, למשל, הורה בית משפט נכבד זה על הקמת ועדה מקצועית שתפקידה לבחון את השירות הרפואי הניתן לאסירים, וזאת, בעקבות עתירה שהגיש העותר 2 נגד השר לביטחון פנים (בג"ץ 3274/02 רופאים לזכויות אדם ואח` נ` השר לביטחון פנים ואח`, פ"ד תק-על 2002(2),2845). בין יתר המלצות הוועדה, נכללו ההמלצות הבאות:

"הוועדה מצאה כי, ככלל, השירות הרפואי הניתן לאסירים הוא סביר. עם זאת, אנו ערים לרגישות ולחשיבות של הנושאים הרפואיים בבתי הסוהר ולדילמות שמעוררת סוגיית הכפיפות. לפיכך יש צורך בבקרה חיצונית, בנוסף למנגנוני הביקורת הקיימים."

הוועדה עוד המליצה:

"למנות נציב קבילות אסירים לנושאי רפואה במשרד לביטחון פנים. . . עבודת נציב הקבילות נדרשת כאשר האסירים מתקשים מסיבה כלשהי לממש את זכויותיהם."

ראו דו"ח הוועדה לבדיקת השירות הרפואי לאסירים, עמ` 10-11.
דו"ח הוועדה מצ"ב כנספח ע/6.

47. במצב הנוכחי, כשלא מתקיימת ביקורת חיצונית בלתי תלויה על השב"ס, ובהעדר נציב קבילות אסירים, פגישותיהם של עורכי הדין עם האסירים, מהוות את הביקורת החיצונית היחידה ואת מקור המידע האמין על הנעשה בין כותלי בית הסוהר.

48. לכן, הנהלת בית הסוהר מחויבת לכבד את זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, ומוטלת עליה חובה פוזיטיבית לאפשר לאסירות לממש זכות זו בלי הכבדה יתרה. לשם כך הנהלת בית הסוהר חייבת לאפשר את כניסתם של עורכי דין באופן סדיר.

49. במשמורת בית הסוהר מצויות אסירות ביטחוניות, שעצורות עד תום ההליכים, אסירות ביטחוניות שפוטות ועצירות מנהליות. לכל האסירות האלו מוקנית זכות היסוד להיפגש עם עורך דין לפי בחירתן כמשתמע מהוראות החוק המובאות להלן.

50. זכותה של עצורה עד תום ההליכים להיפגש עם עורך דינה מעוגנת בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע בס"ק (א), כי עצור זכאי להיפגש עם עורך דינו ולהיוועץ בו.

51. זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה מעוגנת גם כן בסעיף 45 לפקודת בתי הסוהר, הקובע כי אסיר, המחכה למשפטו, תינתן לו כל אפשרות סבירה להתקשר עם ידידיו ועם יועצו המשפטי.

52. לגבי אסירות שפוטות, זכותן להיפגש עם עורך דין הינה זכות יסוד, הנגזרת מזכות היסוד שלהן להיות מיוצגות על ידי עורך דין. זכות יסוד זו שמורה לאסירות שפוטות ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול אותה. זאת ועוד, שלילת זכות זו מאסירה המרצה את עונשה מקבלת משנה חומרה מאחר שמדובר בפגיעה קשה ביכולתה של האסירה לעתור לבית המשפט בנוגע לתנאי כליאתה.

53. אף לעצירה מינהלית שמורה הזכות להיפגש עם עורך דינה. תקנות סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תנאי האחזקה במעצר מנהלי), התשמ"א-1981 חלות על עצורות מינהליות, המוחזקות בנווה תרצה. תקנה 12(א) קובעת את זכותו של עציר מינהלי להיפגש עם עורך דינו. תקנה 12(ב) מגבילה באופן מצומצם זכות זו רק אם המפקד, באישור שר הבטחון, משוכנע, כי טעמים של בטחון המדינה מחייבים שלילת זכות זו ולתקופה מוגבלת בלבד.

54. תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר קובעת במפורש, כי הפגישות עם עורכי הדין תתקיימנה "בכל יום פרט לשבתות ומועדים בשעות העבודה הרגילות".

55. בפקודת הנציבות 03.02.00: כללים ביחס לאסירים ביטחוניים נקבע, כי ביקור עורכי דין אצל אסירים יבוצע לפי כללי פקודת הנציבות 04.34.00: קשרי אסירים עם עורכי דין. על פי כלל 8 (א) לפקודת נציבות 04.34.00, הפגישות עם האסירים תתקיימנה בימים א` עד ה` בין השעות 00:9 עד 00:16, ובערבי שבתות וחגים ובחול המועד הפגישות תתקיימנה בין השעות 00:9 עד 00:13.

56. מהאמור לעיל עולה, כי זכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן אינה זכות כללית, אלא מדובר בזכות, שהוסדרה במספר חוקים ותקנות, אשר מטילים חובה פוזיטיבית על הנהלת בית הסוהר לאפשר מימושה של זכות זו במסגרת זמנים ספציפית, דהיינו בשעות העבודה הרגילות. לעניין זה אנו מפנים לפרשת עזרא:

"אמנם ההלכה היא, כי מקום שחובה ציבורית מוטלת על גוף ציבורי – "יש עימה, בדרך כלל, שיקול-דעת לגבי זמן, מקום ואופן הגשמתה, ועל הרשות הציבורית לקבוע בעצמה את סדר העדיפויות שלפיו היא אומרת לעמוד בחובות שהוטלו עליה לטובת כלל הציבור, במידת יכלתה. . . אולם במה דברים אמורים, כאשר מוטלת על הרשות המקומית חובה כללית לטפל בנושא פלוני, או להבטיח שירות זה או אחר. אולם טענה זו לא תוכל להישמע, כאשר החובה הסטטוטורית קובעת במדויק, מה חייבת העירייה לעשות, מתי, באיזה אופן ובאיזו כמות."

בג"צ 467/84 עזרא נ` ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לט(1) 745 , 753-754.

57. זאת ועוד, הטענה בדבר העדר משאבים להקצאת חדרים נוספים לערכית מפגשים עם עורכי דין, אינה יכולה להצדיק פגיעה כל כך קשה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן. בעניין זה אנו פנים לדבירו של השופט מצא פרשת מילר:

"בהגדרת המניעה לקליטת נשים כטייסות הושם עתה הדגש על הטעמים התכנוניים, אך הוזכרו גם טעמים "לוגיסטיים" ו"תקציביים". אינני סבור, כי עלי להתעכב על טעמים נוספים אחרונים אלה, שהמשותף ביניהם טמון בבשורה הבלתי-מפתיעה שקליטת נשים תצריך השקעת משאבים כספיים נוספים. לא מפני שלטיעון זה לא צורפה כל הערכה משוערת של גודל ההשקעה הנוספת הנדרשת; ואף לא מפני ששיקולים תקציביים, כשלעצמם, אינם נחשבים; אלא מאחר שמשקלם היחסי של שיקולים אלה, בגיבוש ההחלטה השלטונית, נמדד ונקבע תוך איזון בינם ולבין שיקולים אחרים (ראה בג"צ 3627/92 ארגון מגדלי הפירות בישראל בע"מ נ` ממשלת ישראל, פ"ד מז(387 (3, בעמ` 392-391, והאסמכתאות הנזכרות שם). על-כל-פנים, כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות-יסוד – וכזה הוא המקרה שלפנינו – משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: "הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית" (א` ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי, פרשנות חוקתית, תשנ"ד-1994), בעמ` 528)."

בג"צ 4541/94 אליס מילר נ` שר הבטחון ואח`, פ"ד מט(4) 94, 113-114.

כן ראו עע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 169-170.

58. ברור, כי הנהלת בית הסוהר נכשלה עד כה במילוי חובתה, והיא איננה נוקטת בצעדים האקטיביים הנדרשים כדי לאפשר עריכת מפגשים באופן סדיר, כמו הקצאת חדרים כדי לאפשר את קיומן של הפגישות עם עורכי דין באופן סדיר.

59. יתר על כן, ניתן להגביל זכות יסוד בהגבלות סבירות של זמן, מקום ואופן. הגבלות סבירות מעין אלה מצאו את ביטויין בפקודת הנציבות. ההגבלות הנוספות, שהוטלו בבית הסוהר נווה תרצה, פסולות בכך שהן מרוקנות זכות יסוד זו מתוכן.

ראו בג"צ 2481/93 דיין נ` ניצב יהודה וילק ואח`, פ"ד מח (2) 456, 481-482.

60. הטענה, כי אין באפשרות הנהלת בית הסוהר להכניס עורכי דין כשמתקיימים ביקורי משפחות, וזאת מהיעדר מקום לעריכת המפגש, הינה טענה בלתי סבירה באופן קיצוני ומרוקנת את הזכות להיפגש עם עורך דין מתוכן. זאת ועוד, טענה זו מועלית רק כשמגיעים עורכי דין, המבקשים לבקר אסירות ביטחוניות, היות שפגישות עורכי דין עם אסירות ביטחוניות נערכות בחדר, המיועד לביקור משפחות.

61. גם לגבי ההפרדה בין אסירות, השייכות לקבוצות שונות, אין לקבל את הטענה של הנהלת בית הסוהר, שמניעת יציאה בו זמנית של האסירות נחוצה לשם שמירה על הסדר בתוך בית הסוהר. הצורך להפריד בין הקבוצות השונות של אסירות ביטחוניות, במטרה למנוע חיכוכים, אינו יכול לבוא על חשבון זכותן החוקתית של האסירות להיפגש עם עורכי דינן. חובתה של הנהלת בית הסוהר למצוא הסדר נאות, שיאפשר את ההפרדה בין האסירות על ידי קיום מפגשים בחדרים מופרדים, מבלי להכביד על האסירות המבקשות להיפגש עם עורכי דינן, ומבלי לאלץ את עורכי הדין לחכות שעות ארוכות בחוץ.

62. זאת ועוד, מדיניות "העיכובים" של בית הסוהר מהווה הפרה של החובה הפוזיטיבית, המוטלת על המשיב, לאפשר לאסירות לממש את זכותן החוקתית להיפגש עם עורכי דינן כיאות ותוך זמן סביר.

63. כאמור לעיל, מדיניות העיכובים של בית הסוהר, במיוחד באותם המקרים, בהם מבקש עורך הדין להיפגש עם מספר אסירות, פוגעת ביכולתן של האסירות לממש זכות יסוד זו כיאות. במקרים אלה עורך הדין נאלץ עוה"ד לקצר את הפגישה עם כל אסירה ואסירה, ובכך מרוקנת זכותה של האסירה להיפגש עם עורך דינה מכל תוכן. במקרים אחרים נאלץ עורך הדין לוותר על חלק מהמפגשים עם יתר האסירות, והן יצטרכו להמתין עד שיעלה בידי עוה"ד להגיע פעם נוספת לבית הסוהר.

ב. נוהל הביקורים פוגע בזכות חוקתית

64. כאמור לעיל, זכותה של אסירה להיפגש עם עורך דינה היא זכות יסוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

65. סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע, כי פגיעה בזכות יסוד תהא "בחוק או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, פגיעה בזכות יסוד מותרת רק אם ניתן לעגן את הפגיעה בחוק או בחקיקת משנה הסומכת עצמה על הוראת חוק ברורה ומפורשת.

66. פקודת בתי הסוהר איננה כוללת הסמכה מפורשת ואף לא משתמעת לפגוע בזכות היסוד של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן ולצמצם זכות זו באופן בלתי סביר כפי שהחליטה הנהלת בית סוהר נווה תרצה לעשות. גם תקנות בתי הסוהר אינן כוללות שום הוראה, המאפשרת להנהלת בית הסוהר לצמצם את זכותן של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן.

67. תקנה 25 לתקנות בתי הסוהר, מסמיכה את מנהל בית הסוהר לקבוע את ימי הביקור באישור הנציב. תקנה זו לא יכולה להתפרש באופן המתיר פגיעה בזכותן החוקתית של אסירות ביטחוניות להיפגש עם עורכי דינן, כפי שהוסדרה בדברי החקיקה שפורטו לעיל.

68. לא זו אף זו. תקנה 28 לתקנות בתי הסוהר קובעת באופן חד משמעי כי הפגישות עם עורכי הדין תתקיימנה בכל יום פרט לשבתות ומועדים בשעות העבודה הרגילות. מנהלת בית הסוהר אינה מוסמכת לאסור את כניסתם של עורכי הדין בימים המיועדים לביקורי משפחות, בניגוד להוראות תקנות בתי הסוהר ופקודת הנציבות.

69. זאת ועוד, המשיב לא העלה שום הצדקה עניינית להוצאתו של הנוהל האוסר יציאה בו זמנית של אסירות ביטחוניות, השייכות לקבוצות ולפלגים שונים.

70. בבית הסוהר נווה תרצה ישנם שני חדרים המיועדים לעריכת מפגשים עם עורכי דין. הנהלת בית הסוהר יכולה למנוע את החיכוכים, בין הקבוצות השונות, על ידי עריכת המפגשים בחדרים מופרדים, מבלי לשלול מהאסירות את היכולת לממש זכות יסוד זו כיאות.

71. מכל האמור לעיל עולה, כי הנוהל הנ"ל בטל בהיותו פוגע בזכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בלי הסמכה מפורשת לכך בחוק ובלי הצדקה עניינית.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיב לעשותו מוחלט.

——————–
סוניה בולוס, עו"ד
ב"כ העותרים