עת"מ 1268/03
בבית המשפט המחוזי בחיפה
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
העותרות:
1. קול אחר בגליל
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל
ע"י ב"כ עוה"ד עאוני בנא ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או נטע עמר ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או סוניה בולוס ו/או עודד פלר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, שדרות הנדיב 9, חיפה 34611
טל`: 8348876-04 פקס: 8348878-04
נגד
המשיבים:
1. המועצה האזורית משגב
2. ראש המועצה האזורית משגב
ד.נ. משגב 20178
מוגשת בזאת עתירה להורות למשיבים כדלקמן:
1. להתיר לעותרת 1 לקיים פעילויות או אירועים בעלי תוכן ציבורי/פוליטי במתקני המשיבה 1 (להלן – המשיבה), ובכלל זה בשטחים ובמקומות הציבוריים שבמתחם השירותים של המשיבה;
2. לבטל את החלטת המשיבה מיום 21.2.02, האוסרת על עריכתן של פעילויות ו/או התכנסויות ו/או התבטאויות בנושאים ציבוריים/פוליטיים במתקני המשיבה ובמקומות הציבוריים שבבעלותה ו/או באחריותה.
ואלה נימוקי העתירה:
עניינה של העתירה במדיניותם של המשיבים, שלא לאפשר קיומם של פעילויות ו/או אירועים בעלי אופי פוליטי/ציבורי במתקני המשיבה 1. בהחלטתו מיום 23.6.03 סירב המשיב 2 להיעתר לבקשתן של העותרות לבטל לאלתר את החלטת הנהלת המשיבה מיום 21.2.02, שלא להתיר קיומם של אירועים או פעילויות "בעלי אופי פוליטי" במתקני המשיבה ובמתחם השירותים שלה. לדידי המשיבים, ההחלטה נובעת מרצונם להימנע "מליטול חלק בפעילויות אשר יש בהן כדי לבטא מגמה פוליטית כלשהי". בהסתמך על החלטה זו דחו המשיבים בקשה של העותרת 1 לקיים ערב עיון פתוח לקהל הרחב בנושא: "גדר ההפרדה", וזאת בשל האופי הפוליטי, כהגדרת המשיבה, של האירוע. מדיניות המשיבים מתעלמת לחלוטין מזכותם החוקתית של כל אדם או קבוצה לחופש ביטוי, בעיקר כאשר מדובר בביטויים בעלי אופי פוליטי. מדיניות זו מהווה הגבלה אסורה על חופש הביטוי, הן מבחינת תוכן הביטוי והן מבחינת דרכי הבעתו, והמשיבים חרגו מסמכותם שעה שהחליטו על הנהגתה.
העותרת 1 הינה עמותה, הפועלת לקידום שוויון ודו-קיום בין יהודים לערבים באזור משגב והגליל, ולפיתוח דו-שיח תרבותי וחופשי בנושאים חשובים, שעל סדר היום הציבורי.
העותרת 2 הינה עמותה, הפועלת לקידום זכויות האדם בישראל ושמירה עליהן, לרבות חופש ביטוי.
החלטת המשיבה 1 מיום 21.2.02
1. בישיבת הנהלת המשיבה מיום 21.2.02 נדון הנושא של "שימוש במתקני המועצה לפעילויות בעלות אופי פוליטי". הנושא עלה לדיון לאחר שבקשות רבות של תושבים וקבוצות מאזור משגב, להתיר להם לקיים במתקנים שבבעלות המשיבה פעילויות ואירועים בנושאים חשובים, שעל סדר היום הציבורי, כגון, מפגשי הידברות בין יהודים לערבים, נדחו על-ידי המשיבים בטענה שמדובר באירועים פוליטיים ו/או מעין פוליטיים, שאסור לקיימן במתקני המשיבה ובמקומות הציבוריים שבאחריותה.
2. המשיב 2 (להלן – המשיב) הציג בדיון את עמדתו לעניין הסירוב לבקשות הנ"ל, שלפיה: "מאז הקמתה, הקפידה המועצה האזורית משגב כערך להתמקד במטלותיה כגורם מוניציפאלי אזורי, ונמנעה בעקביות מליטול חלק בפעילויות אשר יש בהן כדי לבטא מגמה פוליטית כלשהי". מסיבה זו סירב המשיב, כאמור, לבקשות לקיים אירועים או פעילויות בנושאים ציבוריים/פוליטיים.
3. הנהלת המשיבה אימצה את עמדתו של המשיב והחליטה, כי:
"הנהלת המועצה מברכת על עמדה זו, שהוכיחה עצמה במשך השנים כדרך ראויה ונכונה, וסבורה כי על המועצה להימנע מכל צעד העלול לגרור את המועצה אל הקלחת הפוליטית, או למחלוקות אידיאולוגיות שלא ניתן לנתקן מן השיח הפוליטי. לנוכח עמדה זו מחליטה הנהלת המועצה שלא להתיר עריכתן של פעילויות או התכנסויות בעלות אופי פוליטי, או מעין פוליטי, במתחם השירותים של המועצה האזורית במשגב".
רצ"ב העתק מפרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 21.2.02, ואשר מסומן ע/1.
החלטת המשיבה בבקשת העותרת 1
4. ביום 12.5.03 פנה מר מרסלו סבירסקי, חבר הנהלת העותרת 1, לגב` איילת סיסו, ממחלקת הרווחה של המשיבה, בבקשה לקבל את אולם הדיונים של המשיבה לשם עריכת ערב עיון פתוח לציבור הרחב בנושא: "גדר ההפרדה", וזאת ביום 31.5.03.
רצ"ב העתק הפנייה, אשר מסומן ע/2.
5. ביום 12.5.03 התקשרה גב` אורנה שוויצר, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים של המשיבה, למר סבירסקי והודיעה, כי לנוכח מדיניות המשיבה, שלפיה אסור לקיים פעילויות או אירועים בעלי אופי פוליטי במתקני המועצה` אין אפשרות להיעתר לבקשתו. ביום 13.5.03 שיגר מר סבירסקי מכתב לגב` שוויצר, שבו תהה על סירובה של המשיבה לקיום פעילויות תרבותיות-ציבוריות במתקניה. מר סבירסקי ביקש, כי תימסר לו תשובה בכתב, המסבירה את סיבת הסירוב וחוקיותו.
רצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן ע/3.
6. בתאריך 14.5.03 קיבל מר סבירסקי תשובה בכתב מטעם הגב` שוויצר, שבה נאמר: "בהתאם להחלטות מליאת המועצה מיום 21.2.02, אין אפשרות להיענות לפנייתך". למכתב צורף העתק מפרוטוקול הדיון וההחלטה (נספח ע/1).
רצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן ע/4.
7. לנוכח סירובה של המועצה כאמור, נאלצה העותרת 1 לקיים את האירוע הנ"ל במקום אחר בתנאים טובים פחות. אך לנוכח העובדה, כי העותרת 1 מתכננת לקיים בעתיד הקרוב שורה של פעילויות ואירועים, שמטרתם לקדם שוויון ודו-קיום בקרב תושבי משגב והיישובים הערביים בגליל, פנתה העותרת 1 לעותרת 2 והעלתה בפניה את עניין דחיית בקשתה הנ"ל.
פניות ב"כ העותרות אל המשיבים
8. ביום 15.6.03 פנה ב"כ העותרות אל המשיב, והתריע בפניו על דחיית בקשתה של העותרת 1 לקיים ערב עיון כאמור לעיל, וזאת אך בשל תוכן האירוע. ב"כ העותרות ציין, כי מדיניות המשיבה, שלא להתיר קיומן של פעילויות או התכנסויות בעלות אופי פוליטי במתקניה, מהווה פגיעה בחופש הביטוי. ב"כ העותרות ביקש מהמשיב לבטל לאלתר את החלטת המועצה ולהתיר קיום של כנסים בעלי אופי ציבורי/פוליטי במתקני המשיבה.
רצ"ב פניית ב"כ העותרות מיום 15.6.03, אשר מסומנת ע/5.
9. בתשובתו לפנייה הנ"ל, שנתקבלה ביום 24.6.03, הודיע המשיב, כי אין הוא רואה מקום להעתר לפנייה, ואיננו "מוצא הצדקה לפעול לשינויה של החלטת המועצה הנ"ל באופן שיתיר קיום של כנסים בעלי אופי פוליטי במתחם השירותים של המועצה האזורית משגב". המשיב שב וטען, כי החלטת המועצה נובעת מהרצון "לשמור בקפדנות את הצביון הא-פוליטי של המועצה".
רצ"ב העתק התשובה, אשר מסומן ע/6.
התכתבויות קודמות
10. עקב פניות של תושבים מאזור משגב, שנתקלו בשנים האחרונות בסירובם של המשיבים לאפשר קיום אירועים ופעילויות בעלי אופי ציבורי במקומות ציבוריים בתחום המועצה, פנתה העותרת 2 למשיב ביום 2.12.01 וקבלה בפניו על מדיניות המשיבה, שלא להתיר פעילויות בעלי אופי ציבורי/פוליטי במתקניה. העותרת 2 הדגישה, כי מדיניות זו פוגעת, ללא כל הצדקה, בזכותם של התושבים לחופש ביטוי. יצוין, כי פניה זו נעשתה עוד בטרם קבלת ההחלטה בדבר איסור פעילות פוליטית במתקני המועצה (להלן – ההחלטה מיום 21.2.02.
רצ"ב העתק הפנייה, אשר מסומן ע/7.
11. לאחר קבלת ההחלטה מיום 21.2.02, פנתה העותרת 2 שוב למשיב בבקשה לבטל לאלתר את כל ההגבלות שנקבעו בהחלטה לגבי מימוש הזכות לחופש ביטוי במתקני המועצה. תשובתו של המשיב לפנייה הנ"ל ניתנה ביום 2.5.02 על-ידי עו"ד יעקב קורין, היועץ המשפטי של המשיבה, ובה נטען, כי החלטת המועצה הינה "סבירה ומאוזנת".
רצ"ב העתק הפנייה, אשר מסומן ע/8, והעתק התשובה, אשר מסומן ע/9.
12. ביום 15.6.02 פנתה העותרת 2 לעו"ד קורן ושוב הדגישה, כי האיסור הגורף על חירות הביטוי הפוליטי במתקנים ו/או במקומות שבמתחם השירותים של המועצה מהווה הגבלה פסולה על חופש הביטוי. בתשובתו מיום 5.8.02 הודיע עו"ד קורן, כי אין מקום לשינוי החלטת המועצה.
רצ"ב העתק הפנייה, מסומן ע/10, והעתק התשובה, אשר מסומן ע/11.
משמעותה ותחולתה של החלטת המשיבה מיום 21.2.02
13. מתשובתו הנ"ל של עו"ד קורן עולה (נספח ע/11) עולה, כי החלטת המשיבה מיום 21.2.02 חלה ביחס לכל השטחים/מתקנים שבמתחם השירותים של המועצה, ובכלל זה מרכזים תרבותיים וקהילתיים, בתי-ספר, אולמות ספורט ואחרים, שטחים פתוחים כגון פארקים וגנים, מגרשי חנייה וכיוצא באלה מקומות. יתרה מזו. בעקבות ההחלטה האמורה, רוב מזכירויות היישובים, שבתחום אחריותה של המשיבה, אינן מאפשרות קיום פעילויות ואירועים בעלי אופי פוליטי בתחומן. יוצא אפוא, כי החלטת המשיבה משמעה, הטלת הגבלות כלליות על חירות הביטוי בכל המקומות הציבוריים שבתחום המשיבה, וזאת אך בשל תוכנו הציבורי-פוליטי של הביטוי.
14. למעלה מן הצורך יצוין, כי מלבד המקומות הציבוריים ו/או המתקנים שבמיתחם השירותים של המשיבה, אין בתחומי המועצה מקומות חלופיים הראויים לשמם לעריכת אירועים וכנסים מסוג זה שהעותרת מעוניינת לערוך.
15. יצוין עוד, כי המשיבה דאגה להודיע לכל מזכירויות היישובים שבתחומה על מדיניותה, שלא להתיר עריכת פעילויות ואירועים בעלי אופן או צביון פוליטי במתקניה, וזאת עוד בטרם קבלת ההחלטה מיום 21.2.02. במכתבה של גב` שרון שפריר, דוברת המשיבה, מיום 23.9.01, שהופנה לכל מזכירויות היישובים שבתחום המשיבה, נאמר: "המועצה מנוהלת באופן א-מפלגתי מובהק וללא צביון פוליטי, תוך הקפדה על סדר ציבורי ומינהל תקין. ברוח זו – התקבלה ההחלטה לאסור על שימוש בכל מתקני המועצה במרכז השירותים משגב ובמרכזי המשנה בהר גילון ובהר שכניה, לפעילויות בעלות גוון או ביטוי פוליטי מכל סוג שהוא".
רצ"ב העתק המכתב, אשר מסומן ע/12.
16. החלטת המשיבה, שלא להתיר קיומם של פעילויות או אירועים בעלי אופי פוליטי במתקניה, מהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי. מן המפורסמות היא, כי חופש הביטוי הוא זכות יסוד ראשונה במעלה, המשתרעת על כל ביטוי, בין בעל תוכן פוליטי ובין בעל תוכן אחר, ועל כל צורות הביטוי, כגון, אסיפה, כינוס, הפגנה, תהלוכה וכיוצא באלה צורות.
17. לאורך השנים התייחס ביהמ"ש לחופש הביטוי כ"ציפור הנפש של הדמוקרטיה", אשר יש לו "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם".
בג"צ 153/83 לוי נ` מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398;
ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ` בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435;
ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ` חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(1) 281, 295;
בג"צ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ` שר הפנים, פ"ד ז 871, 878;
ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ` עירית נצרת עילית, פ"ד מז(5) 189, 201.
18. הזכות לחופש ביטוי קיבלה מעמד של זכות חוקתית-על-חוקית עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותה חלק מכבוד האדם המעוגן בחוק.
בג"צ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ` המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד נ(5) 661, 675;
עע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 157-158;
בג"צ 2481/93 דיין נ` מפקד מחוז ירושלים ואח`, פ"ד מח(2) 456;
רע"א 2687/92 גבע נ` חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 265.
19. חופש הביטוי, המאפשר לאזרח להביע דעה על השלטון, לבקר אותו ולהחליף דעות בעניינים שעל סדר היום הציבורי, הוא אבן יסוד במשטרנו הדמוקרטי. בלא חופש ביטוי זה תאבד הדמוקרטיה את נשמתה:
"חופש הביטוי הוא מערכי היסוד של משפטנו…הוא שלוב וקשור במשטר הדמוקרטי. מאופיו הדמוקרטי של המשטר נובעת ההכרה בחופש הביטוי. חופש הביטוי הוא הנותן למשטר את אופיו הדמוקרטי. בלא דמוקרטיה אין חופש ביטוי, ובלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה".
בג"צ 14/86 לאור ואח` נ` המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא(1) 421, 432-433.
ר` גם:
בג"צ 399/85 כהנא נ` הועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255;
בג"צ 37/84 קלופפר-נוה נ` שר החינוך, פ"ד לח(3) 233, 238;
בג"צ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ` גרי, פ"ד טז 2407, 2415.
20. כאמור, המשיבה אינה מתירה כל אירוע או כינוס בעלי רקע פוליטי או מעין פוליטי במתקניה ובמתחם השירותים שלה. פועל יוצא מהחלטת המשיבה הוא הגבלה על חופש הביטוי הפוליטי, הנחשב לביטוי החשוב ביותר, זאת משום שהאמירה הפוליטית חשובה ביותר להליך הדמוקרטי.
בג"צ 606/93 קידום יוזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ` רשות השידור, פ"ד מח(2) 1, 13.
21. הלכה פסוקה היא, כי ביטויים פוליטיים זוכים להגנה המשפטית הרחבה ביותר:
"חופש הביטוי הפוליטי ראוי להגנה מירבית, הן משום שנודעת לו חשיבות יתירה מבחינה חברתית, כיסוד מוסד של המשטר הדמוקרטי, והן משום שהוא חשוף יותר מכל צורה אחרת של ביטוי להתנכלות מצד השלטון".
בג"צ 6396/96 זקין ואח` נ` ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 304-305.
22. בארה"ב קבע ביהמ"ש, כי על ביטוי פוליטי יש להגן יותר מעל כל ביטוי אחר:
|
"…Core political speech occupies the highest, most R. A. V. v. City of St. Paul, 505 U.S. 377, 422 (STEVENS, Concurring) |
23. המשיבים מקנים לעצמם זכות שאין להם, ולא יכול שתהיה להם, לקבוע את אופיים של אירועים ו/או התכנסויות, ולאסור מראש על עריכתם של אלה הנראים להם, בהתאם להשקפותיהם ודעותיהם הם, כנושאים אופי פוליטי או מעין פוליטי.
24. צו הרשויות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1985 (להלן – הצו), המסדיר את ניהולן וסמכויותיהן של מועצות אזוריות, אינו מקנה למשיבה סמכות להגביל חופש הביטוי של תושבי המועצה על בסיס תוכן הביטוי. המשיבים אינם רשאים, אם כן, לשקול שיקולי תוכן בבואם לאשר בקשה לקיום כינוס או אירוע כלשהו במתחם השירותים של המשיבה ו/או בכל מקום אחר בבעלות ו/או באחריות המועצה. מששקלו המשיבים שיקולים אלה הרי שהחלטתם מהווה חריגה מסמכות.
25. אף הסמכויות המוענקת למשיבה בסעיף 63 לצו, להבטיח סדר ושלטון תקין בתחומה, אינן מקנות סמכות לפגוע בחופש הביטוי, ובוודאי שאינן מסמיכות את המשיבה להגביל ביטוי אך בשל תוכנו. אף אם יצביעו המשיבים על סמכות חוקית כאמור, הרי על-פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן להגביל את חופש הביטוי אלא בהתאם למבחן של ודאות קרובה לנזק קשה, רציני וחמור, שאין דרך אחרת למונעו אלא על-ידי הגבלת חופש הביטוי.
בג"צ 953/89 אינדור נ` ראש עיריית ירושלים, פ"ד מה(4) 683;
בג"צ 2481/93 דיין נ` מפקד מחוז ירושלים ואח`, פ"ד מח(2) 456;
ע"א 4531/91 נאסר נ` רשמת העמותות, פ"ד מח(3) 294.
26. המשיבה לא הצביעה על כל נזק, שעלול להתרחש כתוצאה ממימוש חופש הביטוי הפוליטי (בשונה מסוגי ביטוי אחרים) במתקניה השונים, לרבות במקומות/שטחים הציבוריים שבהם, ובוודאי לא על נזק קשה, שהסתברות התרחשותו הינה קרובה לוודאי. המשיבה אף לא טענה, ולא יכולה הייתה לטעון, כי קיום אירועים, דוגמת האירוע נשוא עתירה זו, עלולים לסכן את שלום הציבור ו/או בטחון המדינה ו/או כל ערך מוגן אחר.
27. לכל פגיעה בזכות יסוד חוקתית נדרשת הסמכה מפורשת בחוק. בהעדר הסמכה כזו, ובאין אחיזה חוקית כלשהי למדיניותה של המשיבה, הפוגעת בחופש הביטוי, אין כל תוקף למדיניות זו. רצונה של המשיבה למשוך ידיה מדיון בסוגיות פוליטיות או מעין פוליטיות אינו מקנה לה סמכות, שאין לה, להטיל הגבלות כה חמורות על מימוש חופש הביטוי על בסיס תוכנו של הביטוי.
תכלית מדיניות המשיבה ומידת הפגיעה בחופש הביטוי
28. כאמור, אין בידי המשיבים סמכות חוקית כלשהי להגביל את חופש הביטוי כפי שעשו. אף אם נתונה בידיהם סמכות שכזו, הרי יש לפרשה כמתירה לפגוע בחופש הביטוי רק לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, כאמור בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במקרה דנן החלטת המשיבה נובעת אך מהרצון "לשמור בקפדנות את הצביון הא-פוליטי של המועצה". ההחלטה נועדה, כפי שנאמר בהחלטה עצמה, למנוע מהמשיבה "מליטול חלק בפעילויות אשר יש בהם כדי לבטא מגמה פוליטית כלשהי". לא צריך להרבות את הדיבור על כך, שהגבלת חופש הביטוי הפוליטי, בחומרה ובצורה שעשו המשיבים, אינה האמצעי להשגת תכלית זו, אף אם היא ראויה.
29. לא זו אף זו. בבג"ץ 6226/01 אינדור נ` ראש עיריית ירושלים ו-3 אח`, תק-על 2003(1) 1077 (להלן – עניין אינדור), שבו נידונה הגבלת חופש ביטוי בהקשר של פרסום כרזות ומודעות על לוח מודעות עירוני, הושמעה טענה דומה לזו שמעלה המשיבה. באותו עניין נטען, כי פרסום על לוח מודעות עירוני נתפס כפרסום, הזוכה לחסות העירייה, והיא מעין-שותפה לו. בית המשפט דחה את הטענה וקבע:
"אשר לטענה הראשונה, בדבר "שותפותה" של העירייה בפרסומים שעל לוחות המודעות המצויים בתחומה… נראה לי, כי אין חשש ממשי שמודעות המתפרסמות על לוחות מודעות ייתפסו על-ידי הציבור כזוכות לחסותה של העירייה. לוחות המודעות הם במה לערב-רב של מודעות וידיעות – מסחריות, פוליטיות, אישיות וכדומה. לוחות אלה משמשים אנשי ציבור ואנשים פרטיים מכל גווני הקשת, כאמצעי להציע את מרכולתם ולהציג את עמדותיהם בעניינים שונים. אינני רואה סכנה אמיתית שהציבור יראה בעירייה – המתחזקת אמנם את לוחות המודעות ולעיתים אף נועצת בהם מודעות משלה – כפטרון של מכלול המודעות והידיעות המתפרסמות בתחומה" (שם, בעמ` 1082).
ר` גם:
עת"ם (תל-אביב-יפו) הס נ` ראש עיריית ת"א ואח`, תק-מח 2002(2) 5197.
30. רצונה של המשיבה לשמור על צביון א-פוליטי אינו יכול לכבול את ידי תושביה מלקחת חלק בדיונים פוליטיים, מעין פוליטיים או בעלי עניין ציבורי אחר. בעלותה של המשיבה על מתקני המועצה והחזקתה במקומות ובשטחים הציבוריים שבתחומה אינו הופך מתקנים ו/או מקומות אלה לרכוש פרטי, שהמשיבה יכולה לעשות לגביו ככל העולה על רוחה, בהתאם להשקפותיה ולרצונותיה היא. בבעלותה על מתקנים/מקומות ציבוריים פועלת המשיבה כנאמן הציבור, וככזו אל לה לפגוע בחופש הביטוי, ודאי לא בצורה הגורפת שעשתה זו.
בג"צ 262/62 פרץ ואח` נ` המועצה המקומית כפר שמריהו, פ"ד טז 2101, 2115.
31. בעניין הס, לעיל, סירבה עיריית תל-אביב-יפו לתלות מודעות בגנות הכיבוש מן הטעם, כי מדיניות העירייה בכל הקשור לתליית מודעות היא א-פוליטית. בהתאם למדיניות זו אסרה העירייה על תליית מודעות על לוחות המודעות שלה אם הן נושאות תכנים פוליטיים. בית המשפט (כב` השופט ע` פוגלמן) פסק לעניין חוקיותה של מדיניות זו:
"אכן, לוחות המודעות העירוניים הינם רכוש העירייה, אך היבט קנייני זה אינו מאפשר לאחרונה לפעול כרצונה. העירייה שמתקני השילוט העירוניים מצויים בבעלותה, פועלת בנושא זה כנאמן הציבור (בג"צ 262/62, ישראל פרץ ואח` נ` המועצה המקומית כפר שמריהו, פ"ד טז 2101, 2115) ובפעולתה כפופה היא לכללי המשפט הציבורי" (שם, בעמ` 5200).
32. במקרה דנן החלטתה של המשיבה בדבר איסור כל פעילות פוליטית בשטחה נתקבלה ללא שנשקלה כלל הפגיעה בזכות לחופש הביטוי. בעניין הס נקבע לעניין זה:
"בענייננו אין כל אחיזה, בין בחוק העזר ובין בחקיקה הראשית, להגבלה כוללנית של חופש הביטוי הפוליטי, הננקטת על-ידי העירייה. הגבלה כזו לא תוכל אפוא לעמוד בעינה… דא עקא, שהחלטתה של הרשות לא התייחסה לקיומה של פגיעה… בערכים חברתיים מוגנים… ההחלטה התקבלה עקב מדיניות כוללת האוסרת פירסום מודעות בעלות אופי פוליטי, בלא ליתן את הדעת למבחן הנורמטיבי הראוי. כך, לא ניתן משקל הולם לתכלית החקיקה הספציפית. אף לא ניתן משקל של ממש לתכלית הכללית של החקיקה ולהגנה על חופש הביטוי" (שם, בעמ` 5202).
33. בעניין הס ובעניין אינדור, לעיל, נבחנה חוקיות הגבלת חופש הביטוי על-פי סמכות, שמקורה בחוקי עזר עירוניים. בשני העניינים קבע בית המשפט, כי לא הייתה הצדקה להגבלת חופש הביטוי על בסיס תוכנו של הביטוי. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, כשאין הסמכה מפורשת בחוק, וכאשר מדובר בפגיעה כה חמורה בחופש הביטוי הפוליטי, זאת אף מבלי להצביע על אינטרס ציבורי או ערך מוגן כלשהו, שעשוי להצדיק את הפגיעה.
34. למעלה מן הצורך יצוין, כי מתקני המועצה, שעליהם חלה כאמור החלטת המשיבה מיום 21.2.02, הם בגדר משאבי ציבור, שחלקם אף מהווים פורומים ציבוריים, שבהם קיימת לפרט זכות בלתי מוגבלת לבטא את דעותיו. מקומות אלה, דוגמת פארקים, גנים, כיכרות, מגרשים פתוחים וכן משאבים ציבוריים אחרים, נועדו מעצם טיבם לשמש זירה להחלפת דעות ולהעברת מסרים, כאשר התפקיד השלטוני, המשיבה במקרה זה, מצומצם לתפקיד שמירת הסדר. במקומות אלה אין לרשות השלטונית הכוח להגביל את חופש הביטוי על-פי תוכן הביטוי אלא בהתקיים ודאות קרובה לפגיעה ממשית בערך או אינטרס מוגן, כגון, שלום הציבור.
בג"צ 6218/93 כהן נ` לשכת עורכי הדין, פ"ד מט(2) 529, 572-574.
35. בארה"ב נפסק זה מכבר, כי פארקים ורחובות נחשבים מימים ימימה מקומות, המיועדים לשמש את הציבור לפעילויות, כגון, כינוסים שונים לצורך החלפת דעות, מחשבות ודיונים בנושאים ציבוריים:
|
"Wherever the title of streets and parks may rest, they have immemorially been held in trust for the use of the public and, time out of mind, have been used for purposes of assembly, communicating thoughts between citizens, and discussing public questions. Such use of the streets and public places has, from ancient times, been a part of the privileges, immunities, rights, and liberties of citizens…" Hague v. CIO, 307 US at 515 |
36. המשיבה חרגה מסמכויותיה שעה שהטילה איסור כללי וגורף, ללא זיקה לעובדות קונקרטיות ולמטרות מוגדרות, והגבילה מראש את חירותה של העותרת 1 ושל שאר תושבי המשיבה, להפיץ את השקפותיהם ודעותיהם, בדרכים, בצורות ובמקומות המקובלים והידועים.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צווים כמבוקש בראש העתירה. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט.
___________
עו"ד עאוני בנא
ב"כ העותרות
