אדוני השר,
אגדה מן הפולקלור המצרי מספרת, שלאחר שהלך המלך פרעה לעולמו באו אליו ושאלוהו: "פרעה, פרעה, מדוע היית כזה?", ופרעה השיב: "כי נתנו לי". הגישה המחפירה הזו, אדוני השר, השואבת מן הנאמנות שהפקיד הציבור בידי שלוחיו סמכות אבסולוטית לעשות ככל העולה על הדעת – הפכה בשנים האחרונות נר לרגליהם של אנשי משרדך. שנאת הזרים פשתה במשרד, קנתה שביתה בלשכות למינהל אוכלוסין, נשאה על כפיה את האטימות, את הרשעות, את הבריונות ואת השרירות.
מכתבי אליך, אדוני השר, מהול בכעס ובכאב. חודשים ארוכים, ארוכים מאוד, ארוכים מדי, אני מלווה יחד עם חברי וחברותי באגודה לזכויות האזרח ובארגוני זכויות אדם אחרים בישראל, את מצוקתם של אלפים רבים שמינהל האוכלוסין במשרד הפנים רמס את כבודם, שמט תחת רגליהם כל בסיס ליציבות אישית ומשפחתית, ועשה כל אשר לאל ידו להמאיס עליהם את החיים במדינת ישראל.
פקידי מינהל האוכלוסין מלווים את תושבי ישראל מיום לידתם ועד יום מותם. הם מנהלים את מרשם האוכלוסין, קובעים מי יכנס לישראל ומי יגורש ממנה, מנפיקים תעודות לידה ופטירה, תעודות זהות ודרכונים. בידיהם נתונה הסמכות לקבוע נהלים להסדרת מעמדם של זרים בישראל. כך הפך ברבות השנים מינהל האוכלוסין למנגנון אדיר, האוצר בסמכויותיו את מימושן של הזכויות והחירויות היסודיות ביותר של תושבי ישראל.
בלב דואב אני אומר: מינהל האוכלוסין במשרד הפנים מוביל כיום את הרשימה המפוקפקת של רשויות ממלכתיות המפרות את זכויות היסוד של תושבי ישראל. והדוגמאות – למכביר.
צא ממשרדך, אדוני השר, ופקוד את הלשכות למינהל אוכלוסין. בקר בלשכה במזרח ירושלים, המשרתת רבבות של תושבים, והצטופף עם הבאים בכלוב האנושי המשמש מבואה. שב בוקר אחד, דחוק כתף אל כתף בחדר ההמתנה של מחלקת "אשרות וזרים" בלשכה בתל-אביב, והתבונן בהתנהלותו של פקיד האשרות חמור הסבר, המגרש אנשים מעל פניו. נסה, אדוני השר, ליצור קשר עם הלשכות. התקשר לשם באמצעות המספרים שניתנים לציבור. נואשת? כתוב מכתב ללשכה, ושלח תזכורת. האם השיבו לך? ואם קיבלת תשובה – האם היא מספקת, מנומקת, הגיונית? תאר לעצמך שאינך דובר עברית, ובקש להסתייע בקרוב או בארגון ישראלי. האם דחו אותך עד שתמציא יפוי כוח? ומה על יפוי כוח נוטריוני?
במדינת ישראל, אדוני השר, אבוי לו לישראלי שמעז להינשא לבן זוג זר. בני הזוג צפויים לעבור דרך חתחתים עד להקניית מעמד של קבע למשפחה בישראל. חודשים ארוכים, לפעמים שנים, ימתינו לאישור בקשתם, ולאחר שתאושר הבקשה ידרשו פעם אחר פעם לפקוד את לשכות מינהל האוכלוסין ולהמציא רשימה אינסופית של מסמכים, המשתנה מלשכה ללשכה, מפקיד לפקיד וממשפחה למשפחה. אם מדובר בבני זוג של אזרחים ותושבים ערבים – אלו יזכו ליחס "מיוחד", ולרשימת המסמכים יתווספו דרישות שונות, משונות ובלתי אפשריות. וכל זה בלי לדבר על האגרות לטיפול בבקשות התאזרחות – שביום אחד האמיר מחירן פי עשרה!
פקידיך, אדוני השר, ממהרים לגרש מישראל נשים זרות, אשר היו נשואות לאזרחים ישראלים וסבלו מהם אלימות והתעללות, רק משום שהרהיבו עוז בנפשן, עזבו את הבית ודיווחו. אזרחים זרים אחרים, אשר נישאו לישראלים, הביאו עימם ילדים לעולם וברבות הימים התגרשו מבני זוגם, מורחקים מישראל ונקרעים מעל ילדיהם בשם "האינטרס הציבורי", לא פחות. ילדים לזרים, אשר גדלו והתחנכו בארץ – ישראלים לכל דבר ועניין – הופכים עם בגרותם מושא לרדיפה ולגירוש.
משרד הפנים מסרב לרשום עוללים בני יומם שנולדו להורה ישראלי ולהורה זר, ולהעניק להם אזרחות ישראלית, לה הם זכאים על פי חוק. משרד הפנים משתמש באמצעי לחץ פסולים, ומונע שירות מאזרחים – מהוצאת דרכון ועד לשינוי המעמד האישי – אם יסרבו למלא אחר דרישותיו. פקידיך, אדוני השר, נוטלים בשרירות ליבם ובניגוד לחוק מסמכים ותעודות זהות מאזרחים ישראלים. מילדיהם של עולים חדשים, שנים לאחר שהגיעו לישראל, דורשים להשיג אישור ויתור על אזרחותם הקודמת, אותו אין כל סיכוי שישיגו, כתנאי לקבלת אזרחות ישראלית.
ואפשר להמשיך ולהמשיך, ולדבר על מניעה קנאית של אשרות ביקור מקרובי משפחה, ואיסור על כניסתם לישראל של פעילי זכויות אדם, וכבילתם של עובדים זרים למעסיקיהם באופן שהופך אותם בני ערובה בידי המעסיקים, ועל מעצרים של זרים שנמשכים חודשים ארוכים, משום שמשרד הפנים ממאן לשחרר בערובה עצורים שלא ניתן לגרשם מישראל.
בדוק, אדוני השר, את כמות ההתדיינויות בבתי המשפט בהן מעורב משרדך. עשרות רבות של התדייינויות מדי חודש. פקידיך פטרו עצמם מן הצורך להשיב למי שאינם חפצם ביקרו. שאל בפרקליטות המדינה. יועציך המשפטיים אינם משיבים אף להם. תשובות ניתנות רק בבית המשפט. האם זהו מינהל תקין בעיניך?
ומה באשר לנתונים? אנשי משרדך מהלכים אימים על הציבור ועל בתי המשפט ומפריחים אמירות בעלמא על רבבות של זרים המבקשים לרכוש מעמד בישראל כדין ושלא כדין. אנא, אדוני השר, אם ישנם נתונים שכאלה מדוע לא יציגו אותם בפני הציבור?
שרי הפנים שקדמו לך, אדוני השר, ניערו חוצנם מסמכויותיהם הנוגעות לענייני מינהל האוכלוסין והאצילו את הסמכויות כולן, עד לאחרונה שבהן, לפקידים. טול אותן חזרה, אדוני השר. המחוקק הפקיד בידך את שיקול הדעת. אם אתה בוחר להאציל מסמכויותיך, תנן רק בידי מי שאוזנו כרויה וליבו פתוח.
החוק קבע מסמרות מועטים בלבד לשיקול דעתך, אשר הוא, כך נראה לא פעם, שיקול דעת מוחלט. אלא שבבואך להפעיל את שיקול דעתך "המוחלט", אדוני השר, אתה מחוייב לתת משקל לזכויות האדם. זוהי חובה אנושית וחובה משפטית, והיא מעוגנת היטב בדמוקרטיה הישראלית. היא נקבעה באחד מפסקי הדין החשובים של בית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה שהגיש אדם אחד, שקץ בכך שאנשי מינהל עושים ככל העולה על רוחם, פשוט כי נותנים להם. לאדם ההוא קוראים אברהם פורז.
