האגודה לזכויות האזרח עתרה ב- 10.3.03 לבג"ץ נגד מפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון בדרישה להסיר את המחסומים הפיזיים ולתקן את הכבישים, המחברים את שכונת טלית`א קומי לעיר בית ג`אלא. את העתירה הגישה עו"ד מנאל חזאן מהאגודה לזכויות האזרח, בשמה של למיא אל ערג`א, תושבת השכונה.
מאז ראשית האינתיפאדה, בסתיו 2000 (למעט תקופות קצרות ביותר), כל הדרכים, שבין השכונה ויתר חלקי העיר, חסומות לתנועת כלי רכב, וברובן גם לתנועה של הולכי-רגל. זאת לאחר, שצה"ל חסם את הדרכים באמצעות עקירת כבישים, הערמת תלי עפר ופסולת והנחת סלעים גדולים על הכביש. השכונה, הממוקמת בפאתיה המערביים של העיר בית ג`אלא, מצויה בשטחC (שליטה ישראלית מלאה), וחסרה שירותים בסיסיים, כגון מרכז מסחרי, שירותי בריאות, חינוך ודת. בכל אלה תלויים תושבי השכונה בעיריית בית ג`אלא וביתר חלקי העיר. מאז חסם צה"ל את כל הדרכים אל השכונה, מתקשים מאוד התושבים לקבל שירותים חיוניים אלה ואחרים, דבר הפוגע בכל היבט של חייהם, עד כדי סיכון החיים עצמם. יש לציין, כי מדובר בעתירה זו בחסימת הדרכים, המחברות את השכונה אל תוך תחומי העיר בית ג`אלא בלבד, ולפיכך אין בחסימתן כדי לסייע לבטחונה של ישראל.
בעתירה צוין, כי חסימת המעברים אל השכונה וממנה פוגעת פגיעה קשה ביותר בזכויותיהם הבסיסיות של תושביה ומונעת מהם שירותים חיוניים. כך, למשל, בהיעדר בית חולים בשכונה, בה מתגורר רק רופא אורתופד, נשללת מן התושבים הנגישות לשירותי רפואה, ובכלל זה הנגישות לבית חולים, המצוי לא הרחק, אך מעבר למחסום פיזי, שאינו מאפשר מעבר חופשי לאמבולנסים או לרכבי הרופאים. דבר זה כבר הביא לפגיעה קשה בבריאות ואף למותו של חולה אחד לפחות.
כן נפגעות זכויותיהם הבסיסיות של התושבים לתנאי חיים מינימליים: בשכונה חנות מכולת אחת קטנה, שלעתים קרובות חסרים בה מוצרי יסוד בשל הקושי להעביר אליה אספקה. את יתר קניותיהם נאלצים התושבים, צעירים וזקנים, בריאים וחולים, להעביר על גבם בהליכה רגלית מהעיר, תוך כדי טיפוס על תלי פסולת ובין סלעים וקטעי כביש עקורים, דבר ההופך קשה ומסוכן במיוחד בחודשי החורף. כך, למשל, אירע לעותרת למיא אל ערג`א, שהחליקה על ערמת עפר בוצית בעת שחזרה מקניות בבית ג`אלא ונפגעה בגבה. כאשר הופנתה, על ידי רופא, להבדק בבית החולים, היא נאלצה, על אף כאביה, לעשות דרכה לשם בדרך חתחתים: ברכב תחילה, אחר כך בהליכה ברגל, כשהיא נשענת על בתה, ולבסוף – במונית עד לבית החולים, שם אובחנה פציעתה כפריצת דיסק בעמוד השדרה, המחייבת אותה לנוח במיטתה ולהימנע מכל פעילות פיזית.
גם התלמידים תושבי השכונה נאלצים להגיע לבית הספר הסמוך ברגל, כשהם מטפסים על תלי עפר בוציים וחלקלקים. כמו כן נמנעת מהתושבים גם הנגישות לשירותי דת בסיסיים: כשנפטר אחד התושבים, סירב צה"ל לאפשר את העברת ארונו ברכב מביתו אל הכנסיה, המצויה בשטח העיר, על מנת לקיים שם את טקס הקבורה על פי מנהגי הדת הנוצרית. כתוצאה מכך, נאלצו בני המשפחה לשאת את הארון הכבד על כתפיהם דרך השדות, עד למקום אליו הורשה רכב הלוויות להגיע. עוד צוין בעתירה, כי תושבי השכונה סובלים ממצוקה קשה באספקת שירותים מוניציפליים: פינוי האשפה מצריך תיאום מראש עם שלטונות הצבא, וכך גם התיקונים במערכות הביוב, החשמל והטלפון, דבר שגורר המתנה בת שבועות וחודשים עד לביצוע התיקון הדרוש, כשלעתים נאלצים התושבים לבצעו בעצמם.
בתשובה לפניית האגודה לזכויות האזרח, הפנה צה"ל את התושבים לציר נסיעה דרך וואלג`ה, אך בעתירה נטען, כי נתיב זה מחייב נסיעה נוספת של כשמונה ק"מ בדרך צרה, משובשת ונטולת תאורה והמצויה בין שני מחסומי צבא. כמו כן, המבקשים לנסוע בדרך זו נזקקים לאישור מראש, המצריך פניה מוקדמת ללשכת היועץ המשפטי של איו"ש. אישורים כאלה כמעט ואינם ניתנים לתושבי השכונה, מה גם, שהדרך עוברת בשטח פרטי שלעתים נסגרת לגמרי לתנועה. שני מסלולים נוספים, אליהם התייחס צה"ל בתשובתו, חסומים למעשה ואינם מאפשרים מעבר.
בעתירה נאמר, כי חסימת הדרכים בין השכונה לבין יתר חלקי העיר, במשך למעלה משנתיים, גורמת פגיעה קשה בזכויות היסוד של תושביה ומהווה ענישה קולקטיבית ופסולה של האוכלוסיה, תוך פגיעה יסודית וקשה באיכות החיים הבסיסית של התושבים. על כן מתבקש בג"צ להורות על הסרת החסימות, תיקון הכבישים, שבין השכונה ליתר חלקי העיר, והתרת חידושה של התנועה ביניהם.
