עתירה לבג"צ נגד חוקיותו של צו מיוחד, שהוציא מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, הוגשה ב-16.4.02 ע"י 3 פלסטינים העצורים במחנה עופר, וארגוני זכויות האדם: האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, בצלם, רופאים לזכויות אדם, עדאלה, קאנון (LAW) והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
נושא העתירה הוא צו מיוחד שהוציא מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון במסגרת הפעולות האחרונות של צה"ל בשטחים, ב- 5.4.02. הצו, אשר מטרתו להכשיר ביצוע מעצרים המוניים בשטח, מסמיך כל קצין צבא בדרגת סרן ומעלה, וכל קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה, להורות על מעצרו של אדם למשך 18 ימים, ללא עילה ברורה וללא כל ביקורת שיפוטית. הצו מאפשר להחזיק עצור למשך 8 ימים מבלי לאפשר לו להשמיע את טענותיו בקשר למעצר, ואוסר באופן גורף על קיום מפגש עם עורך דין במשך כל תקופת המעצר. הצו אף מוחל על עצורים, אשר נעצרו מכוח ההוראות הרגילות, עוד טרם הוצאתו.
מאז תחילת הלחימה של צה"ל בשטחים, ב- 29.3.02, נעצרו אלפי פלסטינים על ידי כוחות צה"ל במעצרים המוניים. מרבית העצורים מוחזקים במתקן כליאה שנפתח במחנה עופר, בין גבעת זאב לביתוניא. על פי עדויות שהגיעו לידי אליאס סבאג, רכז השטחים באגודה לזכויות האזרח, חלק גדול מהעצורים הפלסטינים נעצר במעצרים המוניים, בהם נדרשו כל הגברים מעל גיל 14 להתאסף במקום ריכוז, מבלי שהיה קיים נגדם כל חשד ספציפי.
בעתירה, שהוגשה ע"י עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח, טוענים העותרים כי צו המעצרים, שמכוחו עצורים אלפי בני אדם, אינו חוקי, שכן הוא נוגד עקרונות יסוד של המשפט החוקתי, החל על פעולות המשיב באזור. העותרים טוענים כי צו המעצרים הינו בלתי סביר בעליל ובטל, שכן הוא פוגע קשות בזכויות לחירות ולהליך הוגן ובזכותו של עצור להיפגש עם עורך דין, ללא כל תכלית ראויה ובמידה העולה על הנדרש. העותרים מציינים כי נטילת חירותו של אדם ללא שמירה על הליך הוגן, לרבות ביקורת שיפוטית מהירה על החלטות מעצר וקיום שימוע, מהווה הפרה בוטה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בעתירה מציינת עו"ד מרגלית, כי מתן אפשרות לקצין צבא או לקצין משטרה להורות על מעצרו של אדם ל- 18 ימים ללא כל ביקורת שיפוטית עולה על הנדרש. הדבר פותח פתח רחב להפעלה שרירותית של כוח, ומעקר את הזכות להליך הוגן. דווקא בשל העומס, המוטל על צה"ל בימים אלה, מציינת עו"ד מרגלית, קיימת חשיבות רבה להבאת עצורים בפני גורם שיפוטי בתוך זמן קצר, שהרי ככל שהעומס גובר, כך גובר גם החשש מפני טעות אנוש או שרירות.
כמו כן מצוין בעתירה, כי שלילת הזכות לשימוע באופן כה קיצוני מרוקנת מתוכן את הזכות לחירות ואת הזכות להליך הוגן. משמעותה, שהרשות יכולה להחליט על מעצרו של אדם, ולכלוא אותו למשך למעלה משבוע, מבלי לאפשר לו להסביר את עמדתו או לנסות לשכנע את מקבל ההחלטה, שאין מקום לעצרו. הוראה זו עלולה להביא למצבים רבים, בהם ייעצרו אנשים בטעות או מתוך שרירות, כאשר מתן הסבר פשוט על ידם או הצגת מסמכים, הנמצאים ברשותם, היו חוסכים את המעצר. חברה המכבדת זכויות אדם, נאמר בעתירה, אינה יכולה לחיות עם הוראה מסוג זה.
