זכותו של אדם לעיין בתיק החקירה המשטרתית נגדו

ב- 4.12.02 הגישה האגודה עתירה לבג"ץ בדרישה לאפשר לאדם לעיין בתיק החקירה המשטרתית נגדו, שנסגר מחוסר ראיות. זאת, גם כדי לערער על עילת הסגירה וגם כדי לאפשר הגשת תביעה נגד המתלונן. העתירה הוגשה בהתנדבות ע"י עוה"ד גדעון קורן ואורי שוורץ

בג"ץ 10271/02
בבית המשפט העליון בירושלים
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק


בעניין:

העותרים

1. א` פ`
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל
ע"י ב"כ עוה"ד גדעון קורן ו/או נרדה בן-צבי ו/או אסתר נחליאלי – חיאט ו/או צורי לרנר ו/או אריה רחלין ו/או אילת פרייס-גבעוני ו/או סיגל זפט ו/או חני חורש ו/או גלית מרציאנו ו/או אורי שוורץ
מרח` שד` בן מימון 8, ירושלים 92261
טל`: 5619111-02; פקס: 5667780-02

נ ג ד


המשיבות

1. משטרת ישראל – מחוז ירושלים
מרח` יפו 30, ירושלים, 94142

2. פרקליטות מחוז ירושלים
מרח` עוזי חסון 4, ירושלים, 91007

שתיהן על-ידי מחלקת הבג"ץ בפרקליטות המדינה
רח` צאלח א-דין 29, ירושלים


עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזאת עתירה לבית המשפט הנכבד, למען יורה למשיבות לבוא וליתן טעם כדלקמן:

1. מדוע לא תאפשר משיבה 1 לעותר 1 לעיין בתיק החקירה שניהלה נגדו, שמספרו —- על-ידי מחלקת ההונאה של מחוז ירושלים.

2. מדוע לא יקבע בית המשפט כי הנחיות פרקליטת המדינה בנוגע לבקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה, ככל שיש בהן למנוע את זכות העיון מהעותר הינן בלתי סבירות והן פוגעות באופן לא מידתי בזכות העיון של האזרח, בכללי הצדק הטבעי ובזכות לשם טוב.

3. לחלופין, מדוע לא תסיר משיבה 2 את התנגדותה לאפשר לעותר 1 לעיין בתיק החקירה שנוהל נגדו, כמתחייב מהנחיות פרקליטת המדינה בנוגע לבקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה.


ואלו נימוקי העתירה:


הצדדים לעתירה

1. העותר 1 (להלן: העותר) פועל במשך שנים רבות לקידום מטרות חברתיות חשובות. בשנת 1997 נפתחה נגד העותר חקירת משטרה, אשר הגיעה לסיומה הרשמי רק כעבור יותר מארבע שנים, בחודש ספטמבר 2001, עת הודע לעותר בעקבות פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה כי הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות.

2. העותרת 2 הנה עמותה העוסקת בקידום זכויות האדם והאזרח במדינת ישראל ובשטחים שבשליטתה.

3. המשיבה 1 הנה הגוף שביצע את החקירה, באמצעות מחלקת ההונאה של מחוז ירושלים.

4. משיבה 2 הנה הגוף שהחליט בסופו של דבר כי אין מקום להגיש כתב אישום בעניינו של העותר, והמסרב כעת לאפשר לעותר לעיין בתיק החקירה שנסגר.


תמצית העתירה

5. עניינה של העתירה הוא בהנחיות פרקליטת המדינה בנוגע לבקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה. העותרים יטענו כי הנחיות אלו אינן עומדות בכללי המשפט המנהלי, ולפיכך יש לבטלם.

6. לחלופין, תוקפת העתירה את יישומם של הנחיות פרקליטת המדינה בנוגע לבקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה בעניינו של העותר, יישום אשר עיקרו סירוב המשיבה 1 להתיר לעותר לעיין בתיק החקירה שנוהלה נגדו, שמספרו —- (להלן: התיק או תיק החקירה). סירובה של המשיבה 1 נעוץ בעמדתה של משיבה 2, המתנגדת העיקרית לבקשתו של העותר לעיין בתיק החקירה.

7. במעשיהן אלו פגעו המשיבות בזכותו של העותר לערור על עילת סגירת תיק החקירה שנוהלה נגדו, בזכות העיון שלו ובזכותו לשם טוב. העותר יבקש לטעון כי האופן בו נעשו מעשים אלה מעלים חשד למניעים העומדים מאחורי ההחלטות, וכן מונעים ממנו להיפרע מאותם גורמים אשר הגישו נגדו את תלונת השווא, אשר גרמה לחקירה הנ"ל.


המסגרת הנורמטיבית

8. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב[, התשמ"ב-1982, קובע כי לחשוד, שנגדו מוגש כתב אישום, זכות לעיין בחומר החקירה שנאסף נגדו. בכלל זה קיימת לחשוד לעיין בתיק החקירה של המשטרה.

9. נושא זכות העיון של חשוד בחומר חקירה, כאשר מוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, אינו מוסדר בחקיקה. העיגון הפורמלי היחיד לעניין זה מצוי בהנחיות פרקליטת המדינה מתאריך כ"ג באב התשס"ב (1.8.2002) בעניין בקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה (להלן: ההנחיות או הנחיות פרקליטת המדינה, המצורפות לעתירה כנספח א`).

10. סעיף 3 לחלק א` להנחיות קובע כי על המשטרה והתביעה להפעיל את שיקול דעתן בעניין בתום לב, בהגינות, בשוויוניות ובסבירות. סעיף 4 לחלק א` מתייחס לאיזון שיש לערוך בין זכות העיון של העותר ואינטרסים לגיטימיים אחרים. חלק ב` להנחיות מתווה את השיקולים שיש לשקול בנוגע להרשאת עיון התיק משטרה. השיקולים, בראשי פרקים, הם: קיום אינטרס לגיטימי של מבקש העיון; שמירה על תפקודן התקין של המשטרה והתביעה; הבטחת אמון הציבור במשטרה; החשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר; מניעת פגיעה בפרטיות; מניעת שימוש לרעה בהליכי החקירה.

11. פרק (ב) לחלק ג` להנחיות עוסק בבקשה לעיון המוגשת על ידי חשוד, לאחר שהתקבלה החלטה לסגור את התיק מבלי שהוגש נגדו כתב אישום. מפאת חשיבותו, נביא את פרק זה בשלמותו:


7. בכל בקשה שכזו על החשוד להצביע תחילה על עניין לגיטימי שבגינו הוא מבקש לעיין בתיק. כך למשל, לחשוד המבקש לערור על הסיבה שבגינה נגנז התיק, יש לכאורה עניין לגיטימי בעיון. יחד עם זאת, אין די באינטרס הלגיטימי לבדו כדי לאפשר את העיון.

8. על הרשות לבחון מהי מידת החשש שהרשאת העיון תוביל לפגיעה בחקירה אחרת של המשטרה; לפגיעה בחקירה עתידית הקשורה לאותו תיק; לפגיעה באפשרות לחידוש החקירה באותו תיק; וכן לפגיעה בתיפקודה הכללי של המשטרה, בשל חשיפת דרכי עבודתה, ובשל החשש שיהיה בכך כדי להרתיע אנשים מלשתף פעולה עם המשטרה בעתיד. כמו כן, יש לקחת בחשבון את האפשרות לפגיעה בפרטיותם של המעורבים בחקירה, וכן את החשש שהחשוד ינצל את העיון כדי לברר מי העיד נגדו במטרה להתנקם בו בעתיד.

9. ככלל, עקב מכלול השיקולים האמור, רצוי להמנע מלאפשר לחשוד לעיין בתיק החקירה הסגור. זאת, למעט במקרים שהסכנות דלעיל אינן קיימות או כשקיימת עילה כבדת משקל למתן ההיתר, כעולה מנסיבות הענין. על איזון האינטרסים הנדרש ראו בבג"צ 64/91 חילף נ` משטרת ישראל (פ"ד מז(5) 653).


חלק ו` להנחיות מסכם את העקרונות להן מחויבות המשטרה והתביעה כאשר הן מקבלות החלטה בנושא עיון בחומר חקירה. סעיף 3 לפרק זה קובע כדלקמן:

3. "במסגרת הפעלת שיקול הדעת, על הרשות לאזן בין זכותו של אדם לעיין בחומר חקירה הנוגע לעניינו וזכותו למצות את הזכויות הקיימות לו בדין (כמו לדוגמא להגיש ערר או להגיש תביעה אזרחית), לבין אינטרסים ציבוריים ופרטיים העלולים להיפגע כתוצאה מהרשאת העיון. כגון, האינטרס הציבורי שבשמירת אמון הציבור בכך שחומר הנמסר למשטרה לא יגיע לעיון הציבור הרחב, דבר שיבטיח את נכונותו של הציבור לשתף עם המשטרה פעולה בעתיד; האינטרס הציבורי שבהגנה על שיטות ודרכי העבודה של המשטרה והתביעה; האינטרס הציבורי שלא לפגוע בניהול חקירה ספציפית; והאינטרס שבהגנה על פרטיותם של מי שהיו מעורבים בחקירה המשטרתית.


המסגרת העובדתית

12. בשנת 1997 הוגשה נגד העותר תלונה במשטרה על-ידי אדם בשם — —. יודגש, כי המתלונן אינו מוכר לעותר וככל הידוע לעותר מעולם לא היה ביניהם כל קשר. בתלונה נטען, כי העותר שכר בלשים באמצעות כספי תמיכה שקיבלה מהמדינה בעבור עמותת "—", שבראשה עומד העותר, על מנת שיעקבו ויבלשו אחרי מספר עובדים בכירים במשרד החינוך. בעקבות התלונה נפתחה נגד העותר חקירת משטרה בחשד לעבירות מרמה.

13. יש לציין כבר בשלב זה, כי העותר טוען וטען, מאז ועד היום, כי החשדות נגדו היו לכל אורך הדרך מופרכים לחלוטין ומשוללי כל יסוד במציאות, וכי התלונה נגדו, שבעקבותיה נפתחה החקירה, הוגשה אך ורק מתוך שאיפות נקם של אנשים שונים, אשר לעותר היה בזמנו חלק בחשיפת מעשי שחיתות בהם היו מעורבים. יצוין, כי אחת הפרשיות היתה פרשת עמותת "קמרה אובסקורה" ומעורבותו של חבר הכנסת לשעבר דדי צוקר במימונה. כמו כן, פרשה אחרת נגעה להעברה פסולה ובלתי חוקית של כספי המדינה לתנועת "נוער מר"צ". העותר טען וטוען גם כיום, כי פתיחת החקירה נגדו היא תוצאה של תלונה שהוגשה כנקמה על-ידי מי שנפגע מחשיפת השחיתויות הללו על-ידו. בכל מקרה, העותר מעולם לא שכר בלשים, או כל אדם אחר על מנת שיעקבו אחרי בכירים כאלה או אחרים במשרד החינוך, או בכל משרד אחר. למיטב ידיעתו של העותר, לא נמצא ולו בדל של ראיה הקושר אותו, ולו באופן המרוחק והעקיף ביותר, למעשים המיוחסים לו בתלונה.

14. העותר זומן לחקירה במשטרה עוד בשנת 97`, זמן קצר לאחר פתיחת החקירה. לאחר סיום החקירה, הועבר התיק לפרקליטות מחוז ירושלים עם המלצה מטעם המשטרה לסגור אותו. עוד באותה שנה, הוחזר התיק מהפרקליטות אל המשטרה לשם השלמת חקירה, והעותר נחקר עקב כך שוב, זו הפעם השניה בשנת 1997. לאחר דין ודברים נוסף בין הפרקליטות והמשטרה, הוחזר התיק בראשית שנת 98` זו הפעם השלישית מהפרקליטות למשטרה להמשך חקירה נוספת. העותר נחקר שוב במשטרה והתיק הועבר פעם נוספת מהמשטרה לפרקליטות שוב עם המלצה לסוגרו. בינואר 99` פנה העותר לפרקליטות מחוז ירושלים בעניין החקירה, או אז הודע לו כי התיק נמצא בטיפול וטרם הוחלט מה ייעשה בו (העתק מתשובת הפרקליטות מצורף ומסומן נספח ב`). במשך תקופה של למעלה משנתיים לא שמע העותר דבר בעניין החקירה (וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות), והנה במרץ 2001 זומן הוא פעם נוספת, זו הפעם הרביעית, לחקירה במשטרה. יצוין ויודגש כי העותר שיתף פעולה עם המשטרה באופן מלא בכל החקירות להן זומן.

15. בעקבות זימונו לחקירה הרביעית במרץ 2001 , שלוש שנים לאחר שנסתיימו 3 החקירות הקודמות נגדו ובעקבות ההתמשכות וההתנהלות הבלתי סבירה, שלא לומר תמוהה, של הליכי החקירה נגדו, פנה העותר במכתב אל היועץ המשפטי לממשלה בו התלונן על אופן ניהול החקירה נגדו. כמו כן דרש העותר כי במידה ויש שמץ של ראיה כי עבר עברה – יוגש נגדו כתב אישום, אך מנגד, אם אין הדבר כך – ייסגר נגדו תיק החקירה מחוסר אשמה (העתק הפניה ליועץ המשפטי לממשלה ואישור קבלת המכתב מלשכת היועץ מצורפים ומסומנים נספח ג` ונספח ד` בהתאמה).

16. משעברו מספר חודשים ולא נתקבלה כל תשובה, שב העותר ופנה ליועץ המשפטי לממשלה. ב- 15 ליולי 2001 הושב לעותר על-ידי עו"ד יעקב שפירא, עוזר ראשי ליועץ המשפטי לממשלה, כי התיק הוחזר שוב (בפעם הרביעית!) למשטרה לצורך השלמת חקירה. ב- 22 ליולי פנה העותר שוב ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לזרז את הטיפול בתיק (העתק הפניה ליועץ המשפטי לממשלה, תשובתו של עו"ד שפירא ומכתבו הנוסף של העותר מצורפים ומסומנים נספח ה`, נספח ו` ונספח ז` בהתאמה).

17. שתי פניות נוספות של העותר אל היועץ המשפטי לממשלה בעניין נותרו ללא כל מענה ותשובה. רק בתאריך 24.9.2001 הודיע עו"ד יעקב שפירא לעותר כי פרקליטות מחוז ירושלים החליטה לסגור את תיק החקירה נגדו (הודעתו של עו"ד שפירא מצורפת ומסומנת נספח ח`).

18. עם קבלת הודעה זו פנה העותר ביום 28.9.2001 לפרקליטות מחוז ירושלים, היא המשיבה 2, בבקשה כי יינתן לו לעיין בתיק החקירה שנוהלה נגדו מזה מעל 4 שנים. פנייתו נעשתה בשל רצונו להגיש ערר על הסיבה לסגירת התיק וכן בכדי לבדוק האפשרות לתבוע את נזקיו מן האחראים להם. משלא נענתה פניה זו פנה העותר בשנית אל הפרקליטות ביום 27.10.2001 (העתקי הפניות מצורפות ומסומנות נספח ט` ונספח י` בהתאמה).

19. בתאריך 29.10.2001 השיבה הפרקליטות לפניית העותר, באמצעות עו"ד ירון מינטקביץ, והודיעה לו כי אין בכוונתה לאפשר לו לעיין בתיק החקירה, באשר התיק נסגר מחוסר בראיות מספיקות ובמצב זה אין העותר זכאי לעיין בתיק. במכתב לא נכללה כל התייחסות להנחיות פרקליטת המדינה בעניין (המכתב מצורף ומסומן נספח יא`).

20. העותר שב ופנה לפרקליטות בדרישה חוזרת לעיון, וכן בדרישה לפרט את נימוקי הסירוב (הפניה מצורפת ומסומנת כנספח יב`). רק בתאריך 19.12.2001 השיבה הפרקליטות לפניותיו של העותר במכתב קצר ולקוני, המודיע לו שוב על דחיית בקשתו (מצורף ומסומן נספח יג`). משכך, פנה העותר שוב אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי יותר לו לעיין בתיק החקירה שנוהל בעניינו (העתק הפניה ואישור על קבלתה מצורפים ומסומנים כנספח יד`).

21. בתאריך 21.3.2002 התקבל אצל העותר מכתב מאת גב` בת-אור כהנוביץ, עוזרת ראשית לפרקליטת המדינה, בו הודע לו על דחיית בקשתו לעיין בתיק החקירה. הסירוב הושתת על הצורך בשמירת יכולת פעולת המשטרה ותפקודה התקין, על הבטחת אמון הציבור במשטרה ועל חשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר (המכתב מצורף ומסומן נספח טו`). יודגש, כי הנימוקים הובאו בראשי פרקים בלבד, ללא כל פירוט, נימוק או הסבר!

22. העותר פנה בעניין שוב אל היועץ המשפטי לממשלה, אך גם פנייתו זו הושבה ריקם, באשר היועץ המשפטי לממשלה לא מצא לנכון להתערב בהחלטת פרקליטות המחוז (תשובת העוזר ליועץ המשפטי לממשלה מצורפת ומסומנת נספח טז`).

23. יש לציין עוד, כי רק בסוף חודש מאי 2002, ורק בעקבות פניה שעשה העותר למשרד מבקר המדינה, קיבל העותר גם את ההודעה הרשמית ממשטרת ישראל, לפיה תיק החקירה נגדו נסגר בשל חוסר בראיות מספיקות (הודעת המשטרה מצורפת לעתירה זו ומסומנת נספח יז`). לאחר קבלת הודעת המשטרה פנה העותר למפלג ההונאה של משטרת מחוז ירושלים על מנת שיתאפשר לו לעיין בתיק החקירה. מהמשטרה הושב לו כי עליהם לבדוק את העניין עם הפרקליטות (העתק מכתב שכתב העותר לרב פקד חיים גז, ראש מפלג ההונאה במשטרת ירושלים, מצורף ומסומן נספח יח`). בתאריך 24.6.2002 התקבל אצל העותר מכתב מעת רפ"ק גז, בו הוא מודיע לעותר כי אין בכוונת המשטרה לאפשר לעותר לעיין בתיק לאור סירובה של הפרקליטות לאשר זאת. כמו כן הונחה העותר לפנות בעניין בעתיד לפרקליטות בלבד (תשובת המשטרה מצורפת ומסומנת כנספח יט`).

24. יודגש, כי במשך הזמן הרב שארכה החקירה נגרמו לעותר נזקים כבדים, באשר התלונה והחקירה העיבו כעננה שחורה על התנהלותו. כמו כן, יש לציין את הפגיעה הקשה בשמו הטוב של העותר, אשר תכליתו העיקרית של הליך זה בו הוא נוקט כעת היא תיקון של מה שעוות בעקבות התלונה והחקירה. יצוין, כי השארת תיק החקירה פתוח במשך שנים רבות, ללא קבלת החלטה בפרקליטות, פגע קשות בעותר. שכן במקומות רבים בהם אדם נדרש להציג קורות חיים או למלא טפסים אישיים, הוא התבקש לציין אם קיימת כנגדו חקירת משטרה כלשהי, והעותר נאלץ היה לציין זאת, במשך 4 שנים ויותר, ללא יכולת להסביר או לתרץ מהי העבירה בה הוא חשוד ומדוע לא מתקבלת ההחלטה בעניינו במשך שנים כה רבות.


הטיעון המשפטי


א. הנחיות פרקליטת המדינה נגועות בחוסר סבירות קיצוני

25. העותרים יטענו כי הנחיות פרקליטת המדינה בעניין בקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה לוקות בחוסר סבירות קיצוני ואינן מידתיות, באשר הן נותנות משקל יתר להגנה על האינטרסים של המשטרה והפרקליטות ומשקל חסר להגנה על זכויות האזרח ובראשן זכות העיון והזכות לשם טוב.

26. זכות העיון הוכרה זה מכבר כזכות יסוד במשפט המנהלי, אשר מנויה על כללי הצדק הטבעי. הכלל הוא כי לא המבקש לעיין במסמכים, שהגיעו לרשות מתוקף תפקידה, הוא שצריך להמציא אסמכתא לבקשתו, אלא הרשות היא זו שצריכה להמציא אסמכתא לסירובה. כפי שציין זאת בית המשפט הנכבד מפי כבוד השופט ויתקון:

"אך לדעתי, כל שאלתו של יושב ראש ועדת השומה: היכן האסמכתה בחוק המקנה לאזרח זבות לעיין בחומר שבידו ? אינה במקומה. נהפוך הוא : מן הדין לשאול, היכן האסמכתה כחוק השוללת מהאזרח את הזכות לעיין בחומר, שבידיעתו יש לו ענין לגיטימי. כל "הסודיות" הזו, המקימה מחיצה ופורשת מסך בין השלטון והאזרח, לא יכירנה מקומה במינהל תקין במשטר תפשי. יש ומן הסתם היא נובעת מגאוות השררה ויש והיא נותנת מקום לחשד שבאמת יש מה להסתיר. מקום שמוצדק השלטון שלא לגלות חומר, עליו לטעון לגביו את טענת החיסוי, וכאמור, לא נטענה כל טענה לפנינו, ואילו נטענה, מן המפורסמות הוא שהיום מצמצמים את מקרי החיסוי עד כמה שאפשר." בג"צ 337/66 עזבון קלמן פיטל נ` ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1) 69, 71-72.

הלכה זו היתה לנכס צאן ברזל של המשפט המנהלי הישראלי וחזרה ונשתנתה בפסקי דין רבים (ראו, לדוגמא: בג"צ 142/70 בנימין שפירא נ` הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כח(1) 325 336-337; ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ` חברת החשמל לישראל, פ"ד מח(3) 749, 797-798).

27. העותרים יטענו כי הנחיות פרקליטת המדינה אינן נותנות את המשקל הראוי לזכות העיון של האזרח, בייחוד כאשר מודבר במי שתיק החקירה נגדו נסגר. במה דברים אמורים?

28. ראשית, כבר מקריאה ראשונה של ההנחיות קשה שלא להשתומם אל מול הקביעה המופיעה בסעיף (ב)ג.9 להנחיות, לפיה כעקרון אין לאפשר לחשוד המעונין לערור על נסיבות סגירת התיק לעיין בחומר החקירה. העותרים יטענו כי נקודת המוצא במקרה זה היא פסולה ומנוגדת לעקרונות המשפט החוקתי והמנהלי שיובאו להלן.

29. המקום היחידי בו קיימת התייחסות לזכות העיון בהנחיות היא בסעיף א.4., בו נאמר כי "ככלל, קיימת לאזרח זכות לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשויות, אם יש בידו להראות עניין לגיטימי, שבגינו מתבקש העיון וכל עוד אין בכך פגיעה קשה באינטרס לגיטימי אחר.". בהתחשב באופיין של ההנחיות, אין אלא להסיק כי גם התייחסות זו הנה בגדר מס שפתיים ותו לא. ההנחיות מונות שישה שיקולים אותן מחויבות המשטרה והתביעה לקחת בחשבון בטרם יחליטו האם להתיר או לסרב לבקשה לעיון בחומר חקירה. השיקול הראשון הוא קיום אינטרס לגיטימי של מבקש, כאשר זהו, למעשה, השיקול היחיד המתייחס כלל למבקש, כאשר כל שאר השיקולים מתייחסים לאינטרסים שונים אשר בהתקיימותם אין להתיר את העיון. ההנחיות, המתיימרות לאזן בין זכות העיון לבין אינטרסים לגיטימיים אחרים, מציגות בפועל כמעט אך ורק טעמים המצדיקים שלילה של זכות העיון. בכך יש משום חוסר איזון בוטה בין הערכים והאינטרסים אותם מחויבות התקנות לקחת בחשבון.

30. העותרים יטענו כי במדינה דמוקרטית, המחויבת לחופש מידע ולזכותו של הפרט לעיין במידע הנאסף לגביו על-ידי השלטון, אין ההנחיות יכולות לעמוד במבחני הדין, באשר אין הם נותנות את המשקל הראוי, ולמעשה אין הם נותנות כמעט משקל כלל, לזכות העיון. לאור חשיבותה של זכות העיון, היה ניתן לצפות כי ההנחיות יבהירו וידגישו, ברחל בתך הקטנה, כי זכות העיון צריכה להוות את אבן היסוד והנחת המוצא לבחינת כל בקשה, כאשר כל חשש לקיומו של אינטרס נוגד ייבחן בקפדנות ובצמצום מקסימלי. בפועל, כאמור, רחוק המצב המצוי מן הראוי כרחוק מזרח ממערב.

31. הזכות לשם טוב הנה זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית (ראו, למשל: ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ` הוצאת עתון "הארץ", פ"ד לב(3) 337, 343-344. העובדה שסגירת תיק מחוסר ראיות, בניגוד לחוסר אשמה, איננה מביאה למחיקת שמו של החשוד מרישומי המשטרה מכתימה את שמו של החשוד (ראו: בג"ץ 2682/99 דוד אפל נ` פרקליטת המדינה, פ"ד נה(3) 134). העותרים יטענו כי ההנחיות אינן נותנות כלל משקל לרצונו של אדם, שתיק החקירה נגדו נסגר בעילה של חוסר ראיות, לשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה ובכך להיאבק על ניקוי שמו מכל רבב, כאשר סבור הוא שאכן יש מקום לכך.

32. העותרים יטענו, כי אל אף האמור במבוא להנחיות, כאילו הכלל הוא כי קיימת זכות עיון אלא בהתקיים אינטרס לגיטימי, הרי שלמעשה מותווה בהנחיות כלל לפיו אין זכות לעיון אלא במקרים יוצאי דופן.

33. העותרים יטענו כי לאור האמור לעיל לוקה האיזון הקבוע בתקנות בחוסר סבירות קיצונית במידה המחייבת את פסילתן. בית משפט זה קבע כבר לא פעם כי גם החלטותיהם והנחיותיהם של ראשי התביעה כפופות לביקורת שיפוטית, וכאשר התקבלו החלטות או ניתנו הנחיות הנגועות בחוסר סבירות קיצוני – יבטלן בית המשפט (ראו לדוגמא: בג"צ 156/75 דקה נ` שר התחבורה, פ"ד ל(2) 94, 105; בג"צ 425/89 ג`מאל עבד אל קאדר מחמוד נ` הפרקליט הצבאי, פ"ד מג(4) 718, 729-730).

34. העותרים יטענו כי לאור האמור לעיל לוקה האיזון הקבוע בתקנות בחוסר מידתיות המחייבת את פסילתן, באשר מוענק בהן משקל מוגזם ולא פרופורציונאלי לאינטרסים הנוגדים בצד משקל מועט ומצומצם לזכות העיון ולזכות לשם טוב (ראו בעניין זה: בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ` שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412; בג"צ 3477/95 בן-עטייה נ` שר החינוך התרבות, פ"ד מט(5) 1).

35. בשולי הדברים נוסיף כי, אכן, חוק חופש המידע התשנ"ח-1998 אינו חל על מידע מן הסוג הנדון בעתירה זו מכוח חריג שבסעיף 14(א)(9). יחד עם זאת, אין בחריג זה אלא כדי להוציא את תחולת המידע האמור מגדר חובת הגילוי של החוק. אין בו כדי לבטל כללים מבוססים ועתיקי ימים של המשפט הציבורי בנוגע לזכות העיון, כללים החלים גם לגבי מידע המצוי בתיקי חקירה של המשטרה. לפיכך, על ההנחיות לבטא איזון ראוי ומידתי בין זכות העיון של האזרח והאינטרסים העשויים להיפגע מהעיון בכל מקרה ומקרה.


ב. העותר זכאי לעיין בתיק החקירה
על-פי הקריטריונים הקבועים בהנחיות

36. לחלופין, ובמידה ותידחה הטענה דלעיל, יטענו העותרים כי בסירובה לאפשר לעותר לעיין בתיק החקירה פעלה פרקליטות מחוז ירושלים בניגוד למתחייב מהנחיות פרקליטת המדינה. במה דברים אמורים?

37. כבר ממכתב התשובה הראשון שנשלח לעותר מפרקליטות מחוז ירושלים (מסומן נספח יג`), ניתן להסיק בברור כי הנחיות הפרקליטה בעניין כלל לא עמדו אל מול עיניו של מי שקיבל את החלטת הסירוב. במכתב נקבע כי אין לעותר כלל זכות לעיין בתיק החקירה שנוהל נגדו. כפי שצוין לעיל, אין הדבר מתיישב כלל וכלל עם האמור בהנחיות, שעל-פיהן קיימת בהחלט זכות לחשוד לעיין בתיק החקירה נגדו שנסגר, אלא שזכות זו יש לאזן מול זכויות ואינטרסים אחרים. לפיכך, יטענו העותרים, כי ההנחיות לא יושמו כלל בעניינו של העותר, באשר ברור כי לא עמדו אל מול עיניהם של מקבלי ההחלטות.

38. פרק ב(א) להנחיות קובע כי על מנת לעיין בתיק החקירה שלו, חייב המבקש להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך. העותרים יטענו כי בעניינו של העותר קיימים שלושה טעמים שונים המקימים כל אחד כשלעצמו את האינטרס הלגיטימי הנדרש, לא כל שכן כאשר הם מצורפים יחד.

א. הגשת ערר על עילת סגירת התיק (להלן הטעם הראשון). לאורך כל שלבי החקירה שנוהלה נגדו, טען העותר וממשיך לטעון ביתר שאת גם כיום, כי הוא חף מכל פשע וכי החקירה כולה היא תוצאה של נקמנות אישית על-ידי מי שנפגע מפרשיות שחיתות שלעותר היתה יד בחשיפתן. העותר שיתף פעולה עם המשטרה באופן מלא לאורך כל מהלך החקירה. כעת, משלפי מיטב ידיעתו של העותר, לא נמצא ולוּ שבב של ראיה לחובתו, מבקש הוא להגיש ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה מסיבה של חוסר ראיות מספיקות במטרה לשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה. העיון בתיק החקירה הכרחי לשם הכנת הערר כראוי. אף ההנחיות עצמן (בפרק ב.(א)3.) מכירות במניע של הגשת ערר על סגירת התיק, אמנם ביחס למתלונן, כמניע לגיטימי המצדיק מתן זכות עיון, אלא במקרה שיש אינטרס ממשי המונע את העיון. העותר יטען כי במקום בו ערר של המתלונן מקים אינטרס לגיטימי לעיון, קל וחומר כי הגשת ערר מטעם הנחקר הנה מניע לגיטימי, שהרי המתלונן יודע מהן העובדות המצדיקות את תלונתו. הנחקר יודע לאורך כל שלבי החקירה, כל עוד לא הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, רק את אשר מחליטה המשטרה לגלות לו. במקרה בו טוען הנחקר כי מעולם לא היתה כל הצדקה לפתיחה לחקירה, וכי כל ההאשמות נגדו הם בגדר אוסף של בדיות ושקרים, הרי שמבלי לעיין בתיק החקירה לא יוכל לדעת לעולם מהן הנסיבות שעמדו בבסיס פתיחת החקירה, ניהולה וההחלטה לסיימה בלא כלום. בית המשפט הנכבד עמד כבר על ההבדל המשמעותי בין סגירת תיק מחוסר ראיות לבין סגירתו מחוסר אשמה:

"יש הבדל בין סגירת תיק בשל חוסר ראיות לבין סגירת תיק בשל חוסר אשמה, גם אם לא ניתן לכך פרסום ברבים. אפשר להבין ללבו של אדם, המשוכנע שהוא חף מפשע, כאשר הוא דורש כי חשד שהועלה נגדו ימחק לחלוטין, ובתיק שנפתח נגדו ירשם כי התיק נסגר כיוון שהתברר כי אין הוא אשם." בג"צ 4539/92 קבלרו נ` היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(3) 50, 53-54.

ובמקום אחר:

"החשיבות שבשינוי העילה כמבוקש, נעוצה בנושא הרישום. בעוד אשר תיקים שנסגרו מ"חוסר אשמה" אינם מופיעים ברישומים כלשהם של המשטרה, הרי שתיקים שנסגרו מ"חוסר עניין לציבור" מופיעים ברישומי המשטרה" בג"ץ 2682/99 דוד אפל נ` פרקליטת המדינה, פ"ד נה(3) 134, 138-139).

כאמור, טען העותר וממשיך לטעון גם כיום, כי לא היו דברים מעולם. כפי שמציינים פסקי הדין הנ"ל, ההבדל בין סגירת תיק מחוסר אשמה ובין סגירתו מחוסר ראיות נעוץ בכמות הראיות שנאספה על-ידי המשטרה, ובשאלה האם ראיות אלה מעלות חשד כי נעברה עבירה וכי העבריין הוא החשוד אשר כנגדו מתנהלת החקירה. והרי העותר אינו יודע אלו ראיות יש בידי המשטרה, אם בכלל, באשר ככל הידוע לו לא יכולות להיות כלל ראיות לחובתו שכן הוא חף מכל פשע. העותרים יטענו כי הסירוב לאפשר לעותר לעיין בתיק החקירה, מרוקן, הלכה למעשה, מתוכן את זכות הערר שלו, באשר הוא נדרש להכין ערר ללא שניצבת בפניו המסכת העובדתית העומדת בבסיס ההחלטה עליה מבקש הוא לערור.

ב. הגשת תביעה אזרחית נגד המתלונן ו/או העומדים מאחוריו (להלן: הטעם השני). העותר טוען כי התלונה או התלונות שהוגשו נגדו הוגשו בחוסר תום לב, ממניעים נקמניים וזדוניים, במטרה לפגוע בחירותו, בשמו הטוב, בעיסוקו ובפרטיותו של העותר ולגרום לו הוצאות כספיות. לתלונה, ולחקירה שנפתחה בעקבותיה, היו השפעות קשות ביותר על העותר. במצב דברים זה, מעוניין העותר לפתוח בהליכים אזרחיים נגד המתלונן ו/או מי שעמדו מאחוריו בעילות אפשריות של רשלנות, נגישה, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוד. העיון בתיק החקירה הכרחי לשם בירור זהותם של העומדים מאחורי המתלונן ו/או מתלוננים נוספים ולשם הכנת התביעה או התביעות בצורה נאותה.

ג. שימוש אפשרי בחומר שימצא בתיק החקירה בהליכים משפטיים תלויים ועומדים (להלן: הטעם השלישי). בשנת 2001 הגיש העותר תביעת דיבה נגד עיתון "ידיעות אחרונות" והעיתונאי מרדכי גילת בגין פרסום כתבה בקשר לאותם עניינים אשר עמדו גם בבסיס חקירת המשטרה שנוהלה נגד העותר (ת.א. 2412/00 בבית המשפט המחוזי בירושלים, להלן: תביעת ידיעות אחרונות) בטענה כי חלק ממה שפורסם בכתבה היה פוגע וגם שקרי. כמו כן הגיש העותר תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות נגד מר שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, בשל מכתב ששלח לכמה פקידים במשרד החינוך ובכלל זה גם למחליפו בתפקיד, מר בן-ציון דל, בנוגע לעותר (ת.א 3165/02 בבית משפט השלום בירושלים; להלן: תביעת שושני). העיון בתיק החקירה נדרש לעותר על מנת לנהל את המשפטים הללו – ובייחוד את תביעת שושני – באופן נאות, באשר העותר טוען כי קיימת סבירות גבוהה לכך שבתיק החקירה ימצאו ראיות חדשות שיחזקו את טענותיו במשפטים אלו. בשולי הדברים יוער כי בתביעת שושני זוכה הנתבע להגנה מטעם פרקליטות המדינה, וזאת למרות שהמכתב נשוא התביעה נשלח על-ידי מר שושני כשנה לאחר שכבר סיים את תפקידו כמנכ"ל משרד החינוך. יצוין כי במכתבו העלה שושני טענות דומות לאלה שנבדקו על-ידי המשטרה ושפורסמו על-ידי ידיעות אחרונות.

39. העותרים ייטענו, כי מול הטעמים המצדיקים לאפשר לעותר לעיין בתיק החקירה לא ניצב למעשה כל טעם ממשי. במה דברים אמורים? סירובה של הפרקליטות נומק על ידה שצורך בשמירת יכולת פעולת המשטרה ותפקודה התקין, הבטחת אמון הציבור במשטרה והחשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר. יש להקדים ולומר, כי משמתקבלת החלטה למנוע מאדם מלעיין בתיק החקירה שנוהל בעניינו, אך ראוי היה כי, לכל הפחות, יפרסו בפניו את מלוא הנימוקים העומדים מאחוריה, ולא יפטרו אותו באמירות בעלמא אשר מסתירות יותר משהן מגלות. יחד עם זאת, יטענו העותרים, כי ספק בעיניו האם יד המקרה היא שמנעה את פירוט הטעמים, באשר ככל הידוע לו טעמים כאלה אינם בנמצא. ראשית, נתייחס לשתי הסיבות הראשונות שמנתה הפרקליטות, ואשר נוגעות למשטרה, ולאחר מכן נפנה לסיבה השלישית.

א. עניינן של שתי הסיבות הראשונות הוא שמירת יכולת פעולת המשטרה ותפקודה התקין והבטחת אמון הציבור בה. כבר בפתח הדברים, נחזור ונציין כי המשטרה מעולם לא טענה כלפי העותר, בין במפורש ובין במשתמע, כי יש לה התנגדות כלשהי לכך שיתאפשר לו לעיין בתיק החקירה, בין ביחס לתיק כולו ובין ביחס לחלקים מסוימים בו. כאמור, כאשר פנה העותר למשטרה בעניין, נענה הן בעל-פה והן בכתב, כי הטעם לסירוב נעוץ בעמדת פרקליטות מחוז ירושלים, הא ותו לא. העותרים יטענו כי אין כל סכנה כי פעולת המשטרה או אמון הציבור ייפגעו במידה ויותר לעותר לעיין בתיק החקירה. לעותר אין כל טרוניה נגד משטרת ישראל או מי משוטריה, אשר ככל הידוע לו ערכו את החקירה בצורה מקצועית ובתום לב. אף כי הדבר מעולם לא נאמר בדרך כלשהי, הרי שגם אם בבסיס הסירוב עומד הרצון להגן על מקורות המידע של המשטרה, אין בכך כדי להצדיק את הסירוב. הדברים נכונים שבעתיים ביחס לעותר, הן בשל העובדה, כי ככל הידוע לעותר, לא הפעילה המשטרה בעניינו סוכן סמוי מסוג כלשהו שיש להגן עליו והן משום שגם זהותו של המתלונן – כפי שצוין לעיל – נמסרה לעותר עוד בחקירתו הראשונה בשנת 1997. בנוסף, העותר לא נחשד בעבירות בעלות נגיעה כלשהי לביטחון המדינה או לשלום הציבור. לאור האמור לעיל, יטען העותר כי הטענות כאילו יש במסירת תיק החקירה לעיונו כדי לפגוע בפעולת המשטרה הנה תעלומה בעיניו. יצוין עוד בהקשר זה, כי בתחיקה לא נקבע חיסיון לגבי מקורות מודיעין וההחלטה אם ראוי לגלות מקור כזה היא בידי המשטרה, המוגבלת בהפעלת שיקול-דעתה על-ידי ההלכות הכלליות של המשפט המינהלי.

ב. עניינה של הסיבה השלישית הוא שימוש בלתי ראוי בחומר. אין אלא להשתאות אל מול השימוש בנימוק זה. המתבונן מן הצד עלול לחשוב כי העותר הנו מאפיונר, פושע מסוכן או עבריין מועד, והרי אין דבר הרחוק יותר מן האמת. העותר הוא איש ישר והגון. מעולם לא הורשע בעבירה כלשהי. העמותה אותה ניהל – עמותת במות – עוסקת בתחום החינוך. מעולם לא נטען כנגד העותר כי איים על אדם, במפורש או במשתמע, או כי נקט נגד מישהו, חלילה, באלימות מילולית או פיזית. על כן, לא ברור מנין הובא הבסיס המצדיק העלאת טענה זו. אם כוונת הכתוב באומרו "שימוש בלתי ראוי" היא פתיחה בהליכים משפטיים כנגד מי שהיו מעורבים במסכת העלילות שנרקמה נגדו, אין אלא לדחות טענה זו בשתי ידיים. זכות הפניה לערכאות משפטיות הנה זכות יסוד חוקתית במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל, כפי שציין לאחרונה בית משפט נכבד זה:

"בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר-הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט" ]ההדגשה שלנו, ג.ק., א.ש.[ רע"א 1958/00 אריה נדב נ` סלון מרכזי למכונות כביסה, תקדין עליון 2001(2) 217, 218. ראו עוד רע"א 5686/00 אסתר מיסטריאל נ` בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תקדין עליון 2000(4), 215, פסקה 5 להחלטה.

האם יכול מישהו לטעון כי שימוש בחומר שבתיק החקירה לשם פניה לערכאות משפטיות הנו שימוש בלתי ראוי בחומר? במדינת ישראל יש דין ויש דיין, ובמידה ויפתח העותר בהליכים משפטיים טפלים יבוא אז בית המשפט ויעמיד דברים על מכונם, יידחה את תביעתו או תביעותיו של העותר ויחייבו בהוצאות הנתבעים.

40. סעיף 3 להנחיות מחייב את התביעה להפעיל את שיקול דעתה בתום לב, בהגינות, בשוויוניות ובסבירות. העותרים יטענו כי הסירוב בעניינו של העותר מעלה חשש כי, לפחות לכאורה, לא ניתנה מספיק תשומת לב לקריטריונים אלה.

א. במכתב שנתקבל אצל העותר מהפרקליטות נאמר כי הסיבות בגינן נמנע ממנו העיון בתיק הן צורך בשמירת יכולת פעולת המשטרה ותפקודה התקין, על הבטחת אמון הציבור במשטרה ועל חשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר (המכתב מצורף ומסומן נספח טו`). עיניכם הרואות, שתיים מתוך שלוש הסיבות נעוצות למעשה במשטרה. גם כאשר פנה העותר למשטרה על מנת לקבל לעיונו את המשטרה נענה (בעל-פה) כי בקשתו תוכרע על-ידי הפרקליטות, כשלמשטרה עצמה אין עמדה בעניין. כך עולה גם מן התשובה בכתב שנשלחה לעותר מהמשטרה. בשום שלב של הדין ודברים שניהל העותר עם המשטרה לא הביעה המשטרה או מי מטעמה כל התנגדות, בעל-פה או בכתב, לאפשר לעותר לעיין בתיק החקירה. אף במכתב המצוטט לעיל נאמר במפורש כי ההחלטה היא של הפרקליטות. בכל האמור יש כדי לעורר ספק בענייו עמדת המשטרה בעניין. ראוי לציין כי המשטרה רשאית לסרב לבקשתו של העותר בעצמה או, לכל הפחות, לציין כי היא מתנגדת לכך. ודוק, הנחיות פרקליטת המדינה נוגעות הן למשטרה והן לתביעה, כך שבידי המשטרה היתה גם האפשרות החוקית לסרב בעצמה לפניות העותר, אילו ראתה עילה הצדיקה זאת.

ב. לאור האמור לעיל יטען העותר, כי יש לשקול את בקשתו שוב, תוך שימת לב למידת תום לב וההגינות הנדרשת גם למראית עין, כמתחייב הן מעקרונות המשפט הציבורי והן מהנחיות פרקליטת המדינה.

41. פרק ג.(ב) להנחיות מתייחס במפורש למצב בו מבקש חשוד שתיק החקירה נגדו נסגר לעיין בתיק החקירה. ההנחיות מונות, בסעיף ג.(ב)8. מספר שיקולים שיש בהם כדי להצדיק סירוב לבקשת החשוד. נתייחס לשיקולים אחד לאחד:

א. פגיעה בחקירה אחרת של המשטרה: למיטב ידיעתו של העותר, לא מתקיימת ולא התקיימה כל חקירה אחרת של המשטרה בעניינו ובעניינים קשורים לחקירה הנ"ל.

ב. פגיעה בחקירה עתידית הקשורה לאותו תיק ופגיעה באפשרות לחידוש החקירה באותו תיק: למיטב ידיעתו של העותר, לא נמצא כל בסיס בחקירתו לכל חקירה עתידית מכל סוג שהוא. יצוין שוב בהקשר זה, כי חקירתו של העותר נמשכה כחמש שנים, אשר במרביתם נמצא התיק בפרקליטות מחוז ירושלים עם המלצה לסוגרו.

ג. פגיעה בדרכי עבודתה של המשטרה בשל חשיפת דרכי עבודתה ובשל החשש שיהיה בכך כדי להרתיע אנשים מלשתף פעולה עם המשטרה בעתיד: בעניין זה יפנה העותר לאמור לעיל בהתייחסות לנימוקים שנמסרו לו. יודגש שוב כי המשרה מעולם לא הביעה כל התנגדות לאפשר לעותר לעיין בתיק החקירה.

ד. פגיעה בפרטיות המעורבים בחקירה: טיעון שכזה לא הועלה לא על-ידי המשטרה ולא על-ידי הפרקליטות בהודעת הסירוב שלה ואינו רלבנטי לעניין.

ה. החשש שהחשוד ינצל את העיון כדי לברר מי העיד נגדו במטרה להתנקם בו בעתיד: בעניין זה יפנה העותר לאמור לעיל בהתייחסות לנימוקים שנמסרו לו. יודגש כי זהות המתלונן ידועה לעותר מזה שנים, והיא אף נמסרה לו בחקירתו הראשונה על-ידי המשטרה. עוד יוער, כי פתיחה בהליכים משפטיים איננה, למיטב הבנתנו, "נקמה", אלא ניצול זכות חוקתית העומדת לעותר.

42. פסק הדין המרכזי בסוגיה של הגנת עבודת המשטרה מול עיון בתיק החקירה, המוזכר גם במבוא להנחיות, הוא זה שניתן בבג"ץ 64/91 סלים חילף מערב א-חילף נ` משטרת ישראל, פ"ד מז(5) 653. בפסק דין זה, המאוזכר בהנחיות, נדונה בקשתו של העותר לאפשר לו לעיין בתיק החקירה שנוהל בעניינו לאחר שזה נסגר, בשל רצונו להגיש תביעה אזרחית נגד מי שהתלונן נגדו תלונת שווא. בקשתו סורבה בשל החשש מפגיעה במקורות מודיעיניים והעותר פנה לבית המשפט. בפסק דינו, עמד בית המשפט על האיזון שיש לערוך בין זכות העיון של החשוד לשעבר ובין האינטרסים הנוגדים של המשטרה והתביעה:

"בתחיקה לא נקבע חיסיון לגבי מקורות מודיעין וההחלטה אם ראוי לגלות מקור כזה היא בידי המשטרה, המוגבלת בהפעלת שיקול-דעתה על-ידי ההלכות הכלליות של המשפט המינהלי. הלכות אלה מחייבות, בין היתר, איזון ראוי בין האינטרסים המתנגשים." שם, עמ` 656.

העותרים ייטענו כי בעניינו של העותר לא בוצע כל איזון בין האינטרסים המתנגשים, שכן משקל מוגזם מעבר לכל פרופורציה ניתן להגנת מקורות המשטרה, הגנה אשר העותר טוען כי אינה קיימת למעשה באשר אין על מי ועל מה להגן, בעוד שלא ניתן כלל משקל לזכויותיו של העותר.

43. בסעיף ג.(ב)9. מסכמת פרקליטת המדינה את ההנחיות בנושא באומרה כי:

"ככלל, עקב מכלול השיקולים האמור, רצוי להמנע מלאפשר לחשוד לעיין בתיק החקירה הסגור. זאת למעט במקרים שהסכנות דלעיל אינן קיימות או שקיימת עילה כבדת משקל למתן ההיתר, כעולה מנסיבות העניין."

העותרים יטענו כי בעניינו של העותר יש לאפשר לו לעיין בתיק החקירה הן משום שהסכנות דלעיל אינן מתקיימות והן משום שקיימים שלושה טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת.

44. אי לכך, משהביאו העותרים שלושה טעמים לגיטימיים נפרדים לרצונו לעיין בתיק החקירה, יטען הם כי על בית המשפט הנכבד להורות כי יותר לו לעיין בתיק החקירה, שכן גם בהתאם לאיזון הקבוע בהנחיות היה מקום לאפשר לו לעיין בתיק החקירה.


סיכום

45. העותרים יטענו כי יש לבטל את הנחיות פרקליטת המדינה, באשר אין הן עומדות בדרישות הדין והפסיקה בנוגע לזכות העיון, ועקרונות המידתיות והסבירות.

46. לחלופין, יטענו העותרים כי בנסיבות העניין ולאור האמור לעיל קיימת לעותר זכות לעיון בתיק החקירה שנוהל נגדו כמתחייב מיישום הנחיות פרקליטת המדינה בעניינו.

העתירה נתמכת בתצהיר העותר 1 כחוק.

אשר על כן ועל יסוד כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צווים על תנאי כמפורט בראש עתירה זו, ולאחר דיון להפוך את הצווים על תנאי לצווים מוחלטים, ולהשית על המשיבים את הוצאות העותרת, לרבות שכר טרחת עורך – דין ובתוספת מע"מ כחוק.

_____________
גדעון קורן, עו"ד ,
אורי שוורץ, עו"ד
בן – צבי קורן, משרד עורכי דין
ב"כ העותרים

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לכבוד,זכויות אזרחיות,זכויות בהליך הפלילי,זכויות במעצר ובחקירה,חופש המידע

סגור לתגובות.