עתירה בענייין הזמר פטריס שינה

בג"צ 6214/01
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים:

1. איתן הלר
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל
3. קו לעובד
4. מוקד סיוע לעובדים זרים

ע"י עוה"ד מיכל פינצ`וק ו/או דן יקיר ו/או רחל בנזימן ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או עאוני בנא ו/או לילה
מרגלית ו/או מנאל חזן
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רח` ביאליק 12 תל-אביב 63324
טלפון: 5254162-03, פקס: 5254726-03

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים
משרד הפנים
קריית הממשלה, ירושלים
2. עיריית ת"א-יפו
כיכר רבין, תל- אביב
3. Mcelliots Promotions International Ltd
רח` סלמה 97, תל אביב

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב מס` 1 (להלן – המשיב) לבוא וליתן טעם, מדוע לא ייתן אשרה ורשיון לישיבת מעבר לזמר הניגרי פיטרס שינה ולהקתו.

בקשה לדיון דחוף

הזמר פיטרס שינה ולהקתו הוזמנו ארצה להופיע בתאריך 30.8.01 באמפיתאטרון וואהל, תל-אביב. מועד ההופעה תואם זמן רב קודם לכן בהתאם ליומנו העמוס של האמן, המוכר מחוץ לגבולות מולדתו ומופיע במדינות רבות בעולם דוגמת בריטניה, ארה"ב וקנדה. מארגני ההופעה טרחו רבות על מנת לתאם את כל הדרוש להגעת הלהקה הכוללת פרט לזמר עוד 26 איש, נגנים ורקדנים. העותרים מבקשים, כי המשיב יחזור בו מהחלטתו שלא לתת אשרת כניסה לזמר ולהקתו ומעונינים כי המופעים יתקימו במועדם כמתוכנן. על כן מתבקש בית-המשפט לקבוע את הדיון בעתירה למועד מוקדם ככל האפשר.

הרקע העובדתי

1. העותר 1 הינו אזרח ישראלי, תושב תל-אביב, חובב מוזיקת עולם, המעונין לשמוע ולצפות בהופעת הזמר ולהקתו.

2. העותרים 2-4 הינם ארגוני זכויות אדם, המטפלים בין היתר בהגנה על זכויות האדם של העובדים הזרים בישראל.

3. אליוט בולאג`י ואלביס ארווי (להלן "האמרגנים"), אזרחים ישראלים ממוצא ניגרי, החליטו להביא ארצה, באמצעות החברה שבבעלותם, Mcelliots Promotions International Ltd, היא המשיבה 3, את הזמר הניגרי פיטרס שינה ולהקתו. הזמר פיטרס שינה הינו אחד מהזמרים הפופולרים ביותר בניגריה ובעל מוניטין בינלאומי, ולהקתו כוללת שניים עשר נגנים ולהקת רקדנים מסורתית. כוונת האמרגנים היתה לחשוף בפני תושבי ישראל את תרבות המוזיקה האפריקאית במיטבה, וכן לאפשר לחבריהם, בני הקהילה האפריקאית, לבלות וליהנות לצלילי מוזיקת הג`וג`ו כפי שנהגו במולדתם.

4. לאחר מאמצים הצליחו האמרגנים ליצור קשר עם הזמר המפורסם ולשכנעו לבוא ארצה עם להקתו. פיטרס שינה, אשר הופיע בעבר במדינות מערביות רבות, ייחס חשיבות מיוחדת לביקור בארץ בשל ההזדמנות לבקר במקומות הקדושים לדתו הנוצרית. האמרגנים קיוו כי בנוסף להופעה בתל-אביב יצליחו לארגן לזמר שתי הופעות נוספות, אחת בים המלח והשניה בעיר אילת, אולם טרם סודר הענין סופית.

5. מועד הגעת הלהקה ארצה נקבע תחילה ל- 20.7.01 ובהמשך שונה ל- 28.8.01.

6. האמרגנים סיכמו עם אמפיתיאטרון וואהל בפארק הירקון בת"א, כי המופע יערך במקום בתאריך 30.8.01. יוזמת האמרגנים להביא ארצה אמן זר כפיטרס שינה התקבלה בשמחה ע"י מנהל המחלקה למופעים באגף התרבות והאומנויות של עיריית ת"א, הן בשל ההזדמנות להציע לתושבי העיר וסביבתה מופע מוזיקלי איכותי וייחודי, והן בשל ההזדמנות לשמח את בני הקהילה האפריקאית היושבת בעיר.

מכתב מאת מנהל המחלקה למופעים מצ"ב כנספח ע/ 1 לעתירה.

7. בתאריך 18.6.01 פנה מר אליוט אקים לגב` בתיה כרמון, הממונה על מחלקת אשרות וזרים במינהל האוכלוסין, בבקשה לקבל אשרה ורשיון מעבר לשינה פיטרס וחברי להקתו מתאריך 28.8.01 עד תאריך 3.9.01. במכתב מסר מר אקים בקצרה פרטים אודות הזמר ומוסיקת הג`וג`ו אשר הוא מנגן, וכן את הפרטים המלאים, שם ומספר דרכון, של הזמר ושל 26 חברי הלהקה. במצורף למכתב, ועל מנת להוכיח כי אכן מתוכננת הופעה באמפיטאתרון וואהל, שלח מר אקים את מכתבו של מנהל המחלקה למופעים (נספח ע/1)
המכתב מצ"ב כנספח ע/ 2 לעתירה.

8. כבר למחרת היום, בתאריך 19.6.01, התקשרה הגב` כרמון למשרדו של מר אקים. שמחתו של מר אקים על התגובה המהירה לא ארכה זמן רב, שכן במהרה התברר לו, כי הגב` כרמון אינה מתענינת רק במופע המתוכנן אלא גם במידע אישי אודותיו: מתי הגיע לארץ, מה שם בת זוגו הישראלית, מתי התחתן, כמה ילדים יש לו, היכן עבד טרם פתח את החברה שבבעלותו, מתי רכש אזרחות ועוד.. לבסוף שאלה הגב` כרמון מספר שאלות בנוגע למופע, מטרת המופע וטיב הקשר בין מארגניו לבין העובדים באמפיתאטרון וואהל.

9. בתאריך 20.6.01 פנתה הגב` כרמון במכתב חריף לראש עיריית תל-אביב-יפו בו היא מבקרת את החלטת העירייה לקיים את המופע. "…. אנו מבינים, כי עיריית תל-אביב מתכוונת לעשות מחווה לבני הקהילה האפריקאית השוהה כאן שלא כחוק, לפצות אותם על הרעב התרבותי המתמשך, ואולי גם לשמח במעט את ליבם ולהשכיח את צרותיהם הנובעות בעיקר מפעילותם הנפשעת של פקידים אחרים במדינה, פקידי משרד הפנים, שוטרי משטרת ישראל ופקידי משרד העבודה המשתדלים (מה לעשות), לאכוף את חוקי המדינה ולא לאפשר למי ששוהה כאן שלא כחוק להמשיך ולהתגורר בארץ. האם אנו משתייכים לשתי ממשלות שונות, ממשלת האור מול ממשלת החושך?" את מכתבה מסיימת הגב` כרמון בדרישה מראש העיר, כי פעילות העיריה תהייה תואמת למדיניות הממשלה וחוקי ישראל.

המכתב מצ"ב כנספח ע/ 3 לעתירה.

10. נראה אם כן, כי כבר בתאריך 20.6.01 החליטה הגב` כרמון לדחות את בקשת האמרגנים למתן אשרה, אולם רק כשלושה שבועות לאחר מכן, לאחר מספר פניות טלפוניות, מסרה מזכירתה לאמרגנים, כי הוחלט לסרב לבקשתם. בניסיון אחרון לשכנע את המשיב, כי מדובר בהתקשרות עיסקית רצינית עם אמן בעל שם בינלאומי ולא בעסק "מפוקפק", העביר מר אקים למזכירת הגב` כרמון בפקס את חוזה ההתקשרות של החברה עם הזמר פיטרס שינה וכן טקסט בעברית שהוכן לתיאור מסע הופעות הלהקה בארץ.

החוזה ותיאור המסע בעברית, מצורפים כנספחים ע/ 4 ו ע/ 5 לעתירה.

11. רק בתאריך 14.7.01 הועבר לאמרגנים בפקס מכתב של הגב` בתיה כרמון, בו תשובה שלילית לבקשה לאשר את כניסת הזמר ולהקתו.

המכתב מצורף כנספח ע/ 6 לעתירה.

12. בתאריך 30.7.01 התפרסמה כתבה בעיתון "הארץ" של הכתבת מזל מועלם שכותרתה, "נאסרה כניסתו לישראל של הכוכב הניגרי פיטרס שינה". בכתבה מצוטטת הגב` בתיה כרמון כדלקמן: "גם אני היתי רוצה לעשות מעשים הומנים, אבל מה לעשות, זה מתנגש עם החוק. לא יכול להיות שמנהל מחלקת התרבות בעיריית תל אביב יהיה הומני, ועל ידי כך ידגיש את "חוסר ההומניות" שלנו".

הכתבה מצורפת כנספח ע/7 לעתירה.

13. בתאריך 31.7.01 כתבה ב"כ העותרים אל הגב` בתיה כרמון, כי החלטתה שלא להתיר לפיטרס שינה ולהקתו להיכנס לארץ נובעת משיקולים זרים, המנוגדים לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן "חוק הכניסה לישראל") ולמטרותיו. כמו כן ציינה ב"כ העותרים כי ההחלטה פוגעת בחופש הביטוי של אזרחי המדינה, של השוהים בה כדין ואף של השוהים בה שלא כדין, המעונינים לצפות בהופעת האמן.

המכתב, אשר הועבר בפקס לגב` בתיה כרמון, מצורף כנספח ע/ 8 לעתירה.

14. בתאריך 1.8.01 שוחחה ב"כ העותרים עם הגב` בתיה כרמון. מרוח השיחה ולשונה למדה ב"כ העותרים כי אין בכוונתה לשנות את ההחלטה.

15. בתאריך 2.8.01 כתב העותר 1 למשיב, כי כאזרח ישראלי, חובב מוזיקה אפריקאית, הצטער לגלות כי הוחלט שלא לאפשר למוזיקאי פיטרס שינה להיכנס ארצה, בשל החשש לתת לגיטימציה למאזינים פוטנציאלים, עובדים זרים חוקיים ולא חוקיים. במכתב מבקר העותר את החלטת המשיב ההופכת לדבריו את מדינת ישראל למדינה גזענית וצרת אופקים, סגורה בתוך עצמה ומנותקת מקשרים תרבותיים, שביכולתה ליצור עם עמים אחרים.

המכתב מצורף כנספח ע/9 לעתירה.

בתאריך 5.8.01 השיבה הגב` בתיה כרמון לעותר 1 כדלקמן:
"אנו חושבים שלא התעמקת כלל בנושא. קל מאוד להאשים את הרשויות ולהציג עמדות צדקניות התואמות במיוחד את אותם אזרחים ישראלים העוברים על החוק ביודעין בהעסיקם שלא כחוק אזרחים זרים. … זכותך לפעול לשינוי חוקי המדינה והחלטות הממשלה בכל הדרכים הדמוקרטיות, כל עוד לא עשית כן, מחויב אתה ומחויבים אנו לחוק"

המכתב מצורף כנספח ע/10 לעתירה.

הטיעון המשפטי

שיקול הדעת הנתון לשר הפנים ע"פ חוק הכניסה לישראל

16. כמפורט לעיל ביקשו האמרגנים מהמשיב, כי יתן אשרה ורשיון מעבר לפיטרס שינה ולחברי להקתו, מתאריך 28.8.01 עד תאריך 3.9.01. סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל קובע כי:

"(א) שר הפנים רשאי לתת –
1 אשרה ורשיון מעבר – עד חמישה ימים;
.
.
.
(ב) אשרה ורשיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור יכול שיינתנו לקבוצת בני אדם בצוותא."

17. היקף שיקול הדעת הנתון לשר הפנים ע"פ חוק הכניסה לישראל נדון לא פעם בבית משפט נכבד זה וכבר נקבע, כי למרות שלכאורה מקנה החוק לשר שיקול דעת "מוחלט" בהפעלת סמכותו, הרי שהתואר "מוחלט" אינו יאה לו, שכן גם שיקול-דעת זה כפוף לכל עילות הביקורת של המשפט המנהלי, בדומה לכל שיקול-דעת אחר המסור לרשות מנהלית.

"יגעתי ולא ידעתי מדוע זכה – או מדוע נתחייב – שיקול-דעתו של שר הפנים בחוק הכניסה בתואר של שיקול-דעת "מוחלט". שיקול-דעת "מוחלט" פירושו, כפשוטו, שיקול-דעת חופשי ומשוחרר מביקורת, שיקול-דעת שלמעשה אין אחריו ולא כלום… נמצא לנו אפוא, שאותו שיקול-דעת "מוחלט" אינו מוחלט כל עיקר, והרי מניין עילות הביקורת עליו כמניין עילות הביקורת על שיקול-דעת אחר, שיקול-דעת שאינו "מוחלט".

(השופט חשין בבג"צ 758/88 קנדל ואח` נ` שר הפנים, פ"ד מו (4) 505, 527-528)
ראו גם: בג"צ 3403/97 אנקין ואח` נ` משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525-526;
בג"צ 282/88 עווד נ` ראש הממשלה ושר הפנים ואח`, פ"ד מב(2) 424, 434.

החלטת המשיב נגועה בשיקולים זרים

18. כלל יסוד הוא במשפט המינהלי, כי אסור לרשות המינהלית לשקול שיקולים זרים בבואה להפעיל את סמכותה ע"פ דין. כל סמכות וכל שיקול דעת מופעלים למטרה מסוימת הנלמדת מהחוק המסמיך.

" ..אין הרשות יכולה להשתמש בסמכותה על-פי הדין אלא אך ורק לקידום אותה מטרה, שבשבילה היא הוסמכה לפעול. אם המטרה העיקרית, שלשמה הרשות הפעילה את סמכותה, לא היתה בתחומי המטרות, שלשם השגתן הוסמכה הרשות לפעול על-פי החוק, תיחשב פעולת הרשות כחריגה מסמכות…".

(בג"צ 1468/90 בן ישראל נ` שר הפנים ואח`, פ"ד מד (4) 149, 152)

19. מטרת חוק הכניסה לישראל היא הסדרת נושא הכניסה והישיבה בישראל של מי שאינם אזרחי ישראל ואינם עולים מכוח חוק השבות (סעיף 1 לחוק). מטרה נלווית למטרה זו היא מניעת כניסה ושהיה בלתי חוקית בישראל. סעיף 2 לחוק קובע את סוגי אשרות הישיבה שהמשיב מוסמך לתת, ובמסגרתו המשיב רשאי לשקול שיקולים רלוונטיים שונים, הקשורים למבקש האשרה. בין היתר עליו לבחון האם קיים חשש, כי מבקש האשרה יסכן את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, והאם מתן אשרה לישיבה שאינה ישיבת-קבע, עשוי להוביל לשהייתו לתקופה ממושכת יותר, ובלתי חוקית.

20. בענייננו היה על המשיב לבחון האם קיים חשש, כי הזמר פיטרס שינה או מי מבין חברי להקתו יסכנו את שלום הציבור או את ביטחון מדינת ישראל, או יבקשו להמשיך את השהייה בארץ באופן בלתי חוקי. שיקולים אלו הם הרלוונטיים והם בלבד.

21. בחינת הבקשה באופן ענייני, ללא דעה קדומה ומשוא פנים, חייבת הייתה להוביל למסקנה, כי אין חשש כי אמן מוכר כפיטרס שינה וחברי להקתו, אשר הופיעו בעבר במדינות מערביות רבות כדוגמת ארה"ב ובריטניה, יהיה מעונין להישאר בארץ באופן בלתי חוקי או יהא מעורב בפעילות המסכנת את שלום הציבור בדרך כלשהי.

22. אולם כאמור, המשיב החליט לדחות את הבקשה ולא לתת אשרה ורשיון מעבר לזמר וחברי להקתו. כידוע קובע סעיף 9 לחוק לתיקון סידרי המינהל (החלטות והנמקות) התשי"ט-1958, כי חובת ההנמקה הקבועה בו אינה חלה על שר הפנים בהפעילו את סמכותו מכוח חוק הכניסה לישראל, ואכן במכתב לאמרגנים מופיעה התשובה השלילית בצורה לקונית בלבד. לשמחתנו במקרה זה אנו יכולים ללמוד על השיקולים לסירוב ממקורות אחרים: מכתבה של הגב` כרמון לראש עיריית תל-אביב-יפו והתבטאויותיה בכתבה של העיתונאית מזל מועלם בעיתון "הארץ". ממקורות אלו אנו לומדים כי התנגדות המשיב לכניסתו של האמן ולהקתו נובעת מהכוונה, כי יופיע בתל-אביב, בפני בני הקהילה האפריקאית, או כלשון הגב` כרמון במכתבה לראש עיריית תל-אביב "עיריית תל אביב מתכוונת לעשות מחווה לבני הקהילה האפריקאית השוהה כאן שלא כחוק". הופעה הצפויה "…לשמח במעט את לבם ולהשכיח את צרותיהם…" כל זאת הינה, לדעתה, פעילות "הומנית", הסותרת את חוקי המדינה ומדיניות הממשלה בנוגע לשוהים הבלתי חוקיים.

23. נראה אם כן, כי בבסיס הסירוב עומד שיקול זר ופסול, החורג ממתחם השיקולים הרלוונטים, אשר רשאי המשיב לשקול בבואו להפעיל את סמכותו מכח חוק הכניסה לישראל. השיקול כלל אינו מתייחס למבקשי האשרה, המעונינים להיכנס לארץ ולהופיע בתחומיה, אלא לאנשים אחרים, בני הקהילה האפריקנית, השוהים בארץ חלקם באופן חוקי ובחלקם באופן לא חוקי. לא ברור האם באמת סבורה הגב` כרמון, כי בכוחה של הופעה מוזיקלית של אמן בסדר גודל כפיטרס שינה להשפיע על החלטת חברי הקהילה אם להשאר בארץ אם לאו, אולם ברור, כי סבורה היא שבכוחה, כאמור במכתבה אל ראש עיריית תל-אביב-יפו "לשמח במעט את ליבם ולהשכיח את צרותיהם", דבר המנוגד לדעתה למדיניות הממשלה. שיקול זה הוא העומד בבסיס החלטה שלא להתיר את כניסת האמן ולהקתו לתחומי מדינת ישראל.

החלטת המשיב פוגעת בחופש הביטוי

24. כתוצאה מהשימוש שלא כדין שעשה המשיב בסמכות, הנתונה לו בחוק הכניסה לישראל, לא רק שנמנעת כניסת האמן ולהקתו ארצה, אלא גם נפגעת הזכות לחופש ביטוי של העותר 1 ואזרחים כמותו, כמו גם זכותם של רבים אחרים, השוהים בארץ כדין ושלא כדין, המעונינים לצפות בהופעתו. הפגיעה בחופש הביטוי במקרה זה היא חמורה ביותר שכן היא נובעת מתוכן הביטוי בלבד. היות פיטריס שינה מוסיקאי אפריקאי פופולרי, המנגן מוזיקה בסגנון ג`וג`ו ממערב ניגריה, אחד מסגנונות המוסיקה הפופולריים באפריקה, הוא אשר עמד בעוכריו של האמן וגרם להחלטת משרד הפנים למנוע את כניסתו.

25. חופש הביטוי כולל הן את הזכות לשמוע והן את הזכות להשמיע, הן את הזכות לקבל מידע, והן את הזכות להגיב עליו. זהו החופש ליצור אומנות והחופש לראות ולהאזין לאומנות.
ראו: בג"צ 399/85 כהנא נ` הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 267;
בג"צ 14/86 לאור נ` המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא (1) 421, 433;
בג"צ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ` המועצה לבקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל (1) 757, 763.

26. כיום מעוגן עיקרון חופש הביטוי, הקשור בטבורו לאוטונומית הפרט ולמימושה, כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ראו:
רע"א 2687/92 גבע נ` חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 265;
בג"צ 2481/93 דיין נ` מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456, 468;
עע"א 4463/94 גולן נ` שרות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 132.

27. כאמור, אי מתן היתר כניסה לישראל מונע את קיום הופעתו של האמן פיטרס שינה. אין המדובר כאן בהגבלה לגבי מספר ההופעות או מיקומן, אלא על עצם האפשרות לקיימן. פגיעה גורפת כזו בחופש הביטוי, בדרך של מניעה מוקדמת, הינה חמורה במיוחד ואפשרית רק בהתקיים וודאות קרובה לפגיעה חמורה בסדר הציבורי.

"הכלל הבסיסי הוא שאין מגבילים את חופש הביטוי אלא בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: הסמכה מפורשת של המחוקק הראשי; ההסתברות כי הערך המתנגש בחופש הביטוי ייפגע כתוצאה מהפעלת חופש הביטוי מגיעה, למיצער, לדרגה של ודאות קרובה או, לעיתים, אפשרות סבירה; הפגיעה בערך המתנגש היא קשה וממשית".

(בג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ` רשות השידור, פ"ד מח(2) 1, 10-11).

28. בענייננו לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים: הפגיעה בחופש הביטוי נעשית ע"י המשיב תוך שימוש שלא כדין בסמכות, אשר ניתנה לו בחוק הכניסה לישראל למטרות אחרות, ובוודאי שלא קיימת ודאות קרובה או אפשרות סבירה, כי קיום ההופעה יגרום לפגיעה בסדר הציבורי או בשלום הציבור. לעניין זה ראוי להדגיש, כי הקישור שעושה לכאורה המשיב בין הופעת האמן ולהקתו לבין מדיניות הממשלה בתחום העובדים הזרים הינו בלשון המעטה תמוה. האם מניעת הופעה מוזיקאלית היא הכלי בו בחרה ממשלת ישראל להתמודד עם תופעת העובדים הזרים? האם סבור המשיב כי שהיית חברי הקהילה האפריקאית בארץ קשורה באופן כלשהו להופעה מוזיקאלית זו או אחרות?

החלטת המשיב פוגעת בכבוד האדם

29. החלטת המשיב מונעת מאנשים רבים, אזרחים ישראלים ואזרחים זרים השוהים בארץ, לצפות, להאזין, לבלות ולרקוד בהופעת הזמר פיטרס שינה ולהקתו. בכך פוגע המשיב בכבוד האדם של אנשים רבים, אשר מרכיב מרכזי בו, חירותו של כל אדם לפתח את אישיותו וטעמו המוזיקאלי, להביע את עצמו ולגבש את אישיותו, הכל ע"פ בחירתו ובהתאם לרצונו, נשלל.

"מרכיב מרכזי של כבוד האדם הוא חופש הרצון של הפרט. כבוד האדם מתבטא בחופש הבחירה הנתון לפרט, ובכוחו לפתח את אישיותו ולהחליט על גורלו. כל פרט מהווה ישות רוחנית הנהנית מהחופש לפתח את עצמה. כל פרט חופשי להחליט ע"פ שיקוליו-הוא, עם מי ליצור קשר וממי להתרחק. האוטונומיה של הרצון הפרטי היא יסוד מהותי בכבוד האדם וחירותו"

(אהרן ברק פרשנות במשפט, כרך שלישי – פרשנות חוקתית (1994) עמ` 426)

30. החלטת המשיב פוגעת במיוחד בכבוד האדם של בני הקהילה האפריקאית, שכן כפי שעולה מהתבטאויות הממונה על מחלקת אשרות וזרים במינהל האוכלוסין, השיקול היחיד שעמד בבסיס ההחלטה למנוע מהאמן פיטרס שינה ולהקתו להיכנס לארץ הוא היותו אמן אפריקאי פופולרי האהוב על חברי הקהילה.

חוסר סבירות

31. גם אם נאמר, כי שיקולי המשיב נופלים כולם בגדר השיקולים הרלוונטים להפעלת סמכותו ע"פ חוק הכניסה לישראל, הרי שנוכח הפגיעה הקשה בחופש הביטוי כמפורט לעיל, החלטת המשיב הינה בלתי סבירה בעליל.

"יכול שיווצרו נסיבות בהן לא נשקל על ידי הרשות המינסטריאלית שיקול זר, והובאו בחשבון אך ורק שיקולים שהם רלוונטים לעניין, אולם לשיקולים הרלבנטיים השונים יוחס משקל בפרופורציה כה מעוותת ביניהם לבין עצמם, עד כשהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך בלתי סבירה לחלוטין".

(בג"צ 156/75 דקה נ` שר התחבורה, פ"ד ל(2) 94, 105)
וראו גם: בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ` רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 446;
בג"צ 935/89 גנור נ` י"מ, פ"ד מד(2) 485, 514;
בג"צ 5016/96 ליאור חורב נ` שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על-תנאי כמבוקש בראש העתירה, ולאחר קבלת תשובת המשיב להופכו למוחלט.

———————-
מיכל פינצ`וק, עו"ד
ב"כ העותרים