מאת עו"ד הדס תגרי. מתוך "זכויות האדם בישראל לאור סעיפי ההכרזה דצמבר 1948 – דצמבר 1998", דו"ח האגודה לזכויות האזרח בישראל, דצמבר 1998
"כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום. לא תיכפה על אדם השתייכות לאגודה" (סעיף 20)
אף שחופש ההתאגדות הוא זכות מוכרת ומוגנת בישראל קיימות בחוק הישראלי כמה הוראות הפוגעות בזכות זו:
- הסמכות להכריז על קבוצת בני אדם כהתאחדות אסורה או כארגון טרור נתונה לרשות המבצעת, כלומר היא סמכות מינהלית ולא שיפוטית. לא מתקיים הליך של שימוע לפני ההכרזה ואף לא נקבע הליך של ביקורת שיפוטית, פרט לאפשרות של אותו גוף להגיש עתירה לבג"צ.
- התנאי שנקבע בחוק, לפיו העיסוק בעריכת דין מותנה בחברות בלשכת עורכי הדין, הוא פגיעה בלתי מוצדקת הן בחופש ההתאגדות והן בחופש העיסוק.
- סמכותו של רשם המפלגות לא לרשום מפלגה שמתנגדת לאופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מהווה פגיעה קשה בחופש ההתאגדות, בחופש הביטוי ובהליכים דמוקרטיים.
