גננת פוטרה מגן ממלכתי דתי כי בעלה וילדיה חילוניים

עב 1693/98
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת

התובעת:

י` ר`

ע"י ב"כ עוה"ד גילה שטופלר ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או ענת שקולניקוב ו/או יוסף ג`אברין ו/או נטע עמר
האגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב ביאליק 12, ת"א 63324
טלפון: 03-5254162, פקס: 03-5254726

נגד

הנתבעת:

מדינת ישראל – משרד החינוך התרבות והספורט

מהות התביעה:

סעד הצהרתי, צו עשה, סעד כספי

סכום התביעה:

50,000 ש"ח

כתב תביעה

1. תביעה זו הינה לחייב את הנתבעת לבטל את החלטתו המהווה הפרה של עקרו השוויון ושל חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ולאפשר לתובעת להמשיך את עבודתה כגננת בגן א` במושב א`, השייך לחינוך הממלכתי דתי.

2. התובעת מועסקת על ידי הנתבעת כגננת בחינוך הממלכתי דתי זה 26 שנה, החל מיום 1.9.73. התובעת הינה אישה דתייה המנהלת אורח חיים דתי. בשנת 1977 נישאה התובעת לאדם חילוני. לתובעת ארבעה ילדים. שתי בנות ובן, המתחנכים בחינוך הממלכתי, ובת נוספת העומדת בפני גיוס לצה"ל ואשר למדה גם היא בחינוך הממלכתי.

3. לקראת נישואיה בשנת 1977 פנתה התובעת למפקחת שהיתה אחראית עליה באותה עת, גב` י` מ`, הודיעה לה שהיא עומדת להינשא לאדם חילוני, ושאלה האם עליה לעבור לחינוך הממלכתי כתוצאה מכך. המפקחת אמרה לה שאין היא מוכנה לוותר עליה וביקשה שתישאר בחינוך הממלכתי דתי.

4. באמצע שנת 1996, בעת שיחת חולין בין התובעת למפקחת האחראית עליה באותה עת, גב` ס` א`, שאלה אותה המפקחת מדוע אין בנה לומד בגן הדתי בראש פינה. התובעת סיפרה למפקחת את המצב לאשורו, והוא שבעלה חילוני וילדיה לומדים בבתי ספר ממלכתיים.

5. ביום 28.1.97 ביקרה את התובעת בגן בו היא עובדת המפקחת האחראית עליה באותה עת, גב` מ` ג`. המפקחת אמרה לתובעת, כי נתבקשה על ידי ראש מינהל החינוך הדתי, מר מתי דגן, לבדוק את העובדות הנוגעות לבעלה ולילדיה של התובעת. התובעת אמרה למפקחת כי אכן בעלה חילוני וילדיה לומדים בבתי ספר ממלכתיים.

6. בעקבות זאת קיבלה התובעת ביום 25.3.97 מכתב זימון לבירור במועצה לחינוך ממלכתי דתי (להלן – מועצת חמ"ד). התובעת ענתה בכתב ביום 31.3.97 כי היא מסרבת להופיע לבירור וכי היא רואה בזימון לבירור מעין זה פגיעה אישית. זמן מה לאחר מכן קיבלה התובעת מכתב נוסף בו היא נקראת שנית לבוא לבירור. במכתב צויין כי מטרת הבירור אינה לפגוע בתובעת אלא לשמוע מה שיש לה לומר. כן צויין במכתב, כי אין למועצת חמ"ד כל טענות באשר לעבודת התובעת. מכתבה של התובעת למועצה מצ"ב מסומן ת1/.

7. התובעת התייצבה לבירור ביום 2.6.97. בחדר נכחו כחמשה אנשים אשר שאלו אותה שאלות באשר לחיי המשפחה שלה ולאורח החיים של בעלה וילדיה. התובעת ענתה לשאלותיהם, והבהירה, כי בעלה חילוני, הנוסע בשבת ואינו חובש כיפה, אך עושה קידוש והולך לבית הכנסת בחגים, וכי ילדיה לומדים בבתי ספר ממלכתיים. התובעת נשאלה כיצד תוכל לחנך ילדים בחינוך הממלכתי דתי אם אפילו את בעלה לא הצליחה לשכנע להיות דתי. לתובעת נאמר, כי בכל מקרה היא תוכל להמשיך בעבודתה כגננת ואם יוחלט שלא תמשיך לעבוד בחינוך הממלכתי דתי, היא תועבר לחינוך הממלכתי.

8. במהלך הבירור נטען בפני התובעת, כי כאשר החלה ללמד חתמה על חוזה בו היא מתחייבת כי משפחתה היא דתית. התובעת אינה זוכרת כי חתמה על חוזה כזה, וממילא כאשר החלה ללמד לא היתה נשואה. פניותיה הטלפוניות של התובעת למועצת חמ"ד מתאריכים 5,6 ו- 9 לאוגוסט 1998 לקבל את העתק החוזה עליו חתמה לכאורה לא נשאו פרי, וכך גם פנייתה בכתב של הח"מ, לראש מינהל החינוך הדתי, מיום 30.7.98 (ר` ת12/).

9. ביום 8.6.97 קיבלה התובעת מכתב מראש מינהל החינוך הדתי בו הוא מודיע לה, כי "המועצה לחינוך ממלכתי דתי החליטה בישיבתה שהתקיימה ביום שני כ"ו אייר תשנ"ז 2.6.97, לפסול אותך מהמשך עבודתך במוסדות חינוך ממלכתיים דתיים, בהתאם לידיעות שהובאו לפניה וזאת בתוקף הסמכויות שניתנו לה על פי חוק חינוך ממלכתי תשי"ג-1953." מצ"ב העתק המכתב מסומן ת2/.

10. אף כי נאמר לתובעת כי היא תועבר לחינוך הממלכתי, לא נעשו כל צעדים על מנת להבטיח לה מקום עבודה בחינוך הממלכתי והוצע לה לפרוש מהעבודה ולקבל פיצויים. לכן, פנתה התובעת ביום 18.8.97 לראש מינהל החינוך הדתי וביקשה כי המשך העסקתה יוסדר לאלתר. מצ"ב העתק הפנייה מסומן ת3/.

11. בבקשה דומה פנתה התובעת ביום 25.8.97 ליו"ר ארגון המורים הדתיים, מר גדי דעי. מצ"ב העתק הפנייה, מסומן ת4/.

12. התובעת עמדה בקשר מתמיד עם גב` דליה רוט מארגון הגננות הדתיות ועם מר יעקב סבן, יו"ר הסתדרות המורים בצפון, אשר פעלו בעניינה. מר סבן חזר ואמר לתובעת כי העניינים יסתדרו.

13. רק יומיים לפני תחילת שנת הלימודים תשנ"ח קיבלה התובעת הודעה כי תמשיך להיות מועסקת כגננת בגן א` בחינוך הממלכתי דתי בשנת הלימודים תשנ"ח. ביום 2.9.97 קיבלה הודעה על כך בכתב מראש מינהל החינוך הדתי, אשר הודיע לה כי תועסק בשנת הלימודים תשנ"ח כגננת מחליפה. בנוסף כתב לה, כי "אני מצפה שלקראת שנת הלימודים תשנ"ט תמצאי דרך להשתלב בחינוך הכללי, זאת על רקע החלטת מועצת חמ"ד." מצ"ב העתק ההודעה מסומן ת5/.

14. התובעת המשיכה את עבודתה בגן א` כמדי שנה, וחשבה לתומה כי הדברים הסתדרו. אולם ביום 26.3.98 נשלחה לתובעת הודעה מראש מינהל החינוך הדתי בה הוא קובע שוב, כי עליה למצוא דרך להשתלב בחינוך הממלכתי החל משנת הלימודים תשנ"ט ומוסיף, כי הודעה זו היא סופית. מצ"ב העתק ההודעה מסומן ת6/.

15. בהמשך להודעה זו קיבלה התובעת ביום 22.4.98 מכתב מגב` כרמלה זילברברג, מנהלת מדור תקן גני ילדים וכח אדם, בו מודיעה לה גב` זילברברג, כי עומדות בפניה שתי אפשרויות. האחת לקבל פיצויי פיטורין, והשנייה להיות מועברת לחינוך הממלכתי, אך זאת בכפוף לאפשרויות הקליטה בחינוך זה. לתובעת נקצב זמן עד ה- 20.5.98 להודיע את החלטתה. מצ"ב העתק המכתב מסומן ת7/.

16. ביום 1.5.98 ענתה התובעת לגב` זילברברג כי אין בכוונתה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורין, וכי ברצונה להמשיך לעבוד גם אם הדבר מצריך מעבר לחינוך הממלכתי. לפיכך, ביקשה התובעת מגב` זילברברג כי תימצא לה עבודה בחינוך הממלכתי. התובעת הוסיפה כי צר לה שהדברים הגיעו לכדי כך ושהמערכת מפלה בין אדם לאדם. מצ"ב תשובת התובעת מסומנת ת8/.

17. ביום 1.6.98 נשלח אל התובעת מכתב מגב` זילברברג ובו היא מודיעה לה כי אין אפשרות להעסיקה בסקטור הממלכתי מהעדר מקומות עבודה פנויים. למכתבה צירפה גב` זילברברג אישור פיצויי פיטורין. מצ"ב העתק המכתב והאישור מסומן ת9/.

18. בעקבות קבלת מכתב זה ולאחר התייעצות עם גב` דליה רוט ומר יעקב סבן מהסתדרות המורים, שלחה התובעת לגברת זילברברג מכתב ביום 10.6.98. במכתב כותבת התובעת כי היא מסרבת בכל תוקף לקבל פיצויי פיטורין. התובעת מדגישה כי ידוע לה שמחלקת החינוך במועצת מבואות חרמון, הורי הילדים בגן א`, והמפקחת האחראית עליה, גב` ס` א`, מרוצים מעבודתה, וכי סילוקה מהחינוך הממלכתי דתי נכפה עליה שלא מרצונה. התובעת מוסיפה, כי הובטח לה על ידי מועצת חמ"ד שימצא לה מקום עבודה בחינוך הממלכתי, וכי היא מרגישה מרומה ופגועה, ואף מצב בריאותה השתבש (התובעת לקתה בלחץ דם גבוה). לסיום כותבת התובעת, כי בהתאם לעצתם של גב` דליה רוט ומר יעקב סבן מהסתדרות המורים היא תהיה מוכנה לפרוש לפנסיה אם תובטח לה קבלת גימלה של 60%. לחלופין היא תהיה מוכנה לצאת לחופשה ללא תשלום או שימצא לה מקום עבודה. התובעת הסכימה לאפשרויות אלה על פי עצתם של נציגי הסתדרות המורים וכיוון שחשבה שאין לה כל אפשרות אחרת. מצ"ב העתק המכתב מסומן ת10/.

19. ביום 15.7.98 קיבלה התובעת מכתב ובו הודעה על כך שהמפקח הממונה עליה המליץ על פרישתה לגמלאות, ודרישה כי תמלא את הטפסים הנחוצים. מצ"ב העתק המכתב והטפסים מסומן ת11/.

20. התובעת לא מילאה את הטפסים, וביום 2.8.98 התקשרה אליה טלפונית גב` זילברברג על מנת לשאול מדוע לא מילאה אותם. בתשובה אמרה לה התובעת כי היא לא מבינה את הטפסים ושאלה האם מובטחת לה גימלה של 60% כדרישתה. גב` זילברברג ענתה לה שהיא דרשה יותר מידי ולא תקבל אחוזים כאלה. לאור זאת ענתה התובעת כי היא אינה מעוניינת לפרוש וכי פנתה בבקשת סיוע לאגודה לזכויות האזרח.

21. במהלך חודש יולי פנתה התובעת אל האגודה לזכויות האזרח בבקשה לסיוע. עד אותה עת האמינה התובעת על סמך שיחותיה עם מר יעקב סבן, יו"ר הסתדרות המורים בצפון, כי העניין יוסדר בתוך המערכת וכי מוטב שלא לערב גורמים חיצוניים. ביום 30.7.98 פנתה ב"כ התובעת באמצעות הפקס במכתב דחוף לראש מינהל החינוך הדתי, עם העתק לשר החינוך, ודרשה כי גב` ר` תוחזר לאלתר לעבודתה בחינוך הממלכתי דתי. בפנייה צויין כי פסילתה של גב` ר` מעבודה בחינוך הממלכתי דתי נוגדת את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומהווה חריגה מסמכותה של המועצה לחינוך ממלכתי דתי על פי חוק החינוך הממלכתי. בשל הזמן הקצר שנותר עד תחילת שנת הלימודים דרשה ב"כ התובעת כי תינתן תשובה לפנייתה בתוך שבעה ימים. מצ"ב העתק המכתב מסומן ת12/.

22. ביום 4.8.98, חמישה ימים לאחר משלוח המכתב הדחוף, קיבלה ב"כ התובעת תשובה מממלא מקום ראש מינהל החינוך הדתי, לפיה מר דגן, ראש המינהל אינו בארץ ויש להמתין לשובו ביום 16.8.98 לשם טיפול בעניין. מצ"ב העתק המכתב מסומן ת13/.

23. באותו יום ענתה ב"כ התובעת למ"מ ראש המינהל, כי מאחר ומדובר בעניין דחוף ביותר, שאינו סובל דיחוי, על ממלא מקום ראש המינהל לטפל בו. מצ"ב העתק המכתב מסומן ת14/.

24. במקביל, גם כן באותו יום, פנתה ב"כ התובעת לשר החינוך, עם העתקים ליועץ המשפטי של משרד החינוך ולפרקליטות המדינה. ב"כ התובעת ביקשה את התערבותו המיידית של שר החינוך למניעת הפסקת עבודתה של התובעת בחינוך הממלכתי דתי. מצ"ב העתק הפנייה מסומן ת15/.

25. ביום 5.8.98 קיבלה ב"כ התובעת תשובה מממלא מקום ראש מינהל החינוך הדתי למכתבה (ת14/), לפיה הסמכות לפטר עובד הוראה בחינוך הממלכתי דתי נתונה בידי מועצת חמ"ד ולא ניתן לאתר את יו"ר מועצת חמ"ד. מצ"ב העתק התשובה מסומן ת16/.

26. ב"כ התובעת ניסתה ליצור קשר עם עו"ד אפרים יפהר מהלשכה המשפטית של משרד החינוך ביום 9.8.98, על מנת לקבל תשובה לפנייתה בעניינה של התובעת, אך ללא הצלחה. ביום 10.8.98 נעדרה ב"כ התובעת מעבודתה בשל מחלה. ביום 11.8.98 הצליחה ב"כ התובעת ליצור קשר עם עו"ד יפהר, אשר הודיע לה, כי אין בכוונתו לטפל בעניין, שכן לא נשלחה לו פנייה ישירה אלא העתק בלבד מהפנייה אל השר. עקב כך, פנתה ב"כ התובעת ישירות אל עו"ד יפהר. מצ"ב העתק הפנייה מסומן ת17/.

27. משלא נענו פניותיה, לא ראתה התובעת מנוס מהגשת תביעה זו על מנת להבטיח כי תוכל לחזור וללמד בגן א` של החינוך הממלכתי דתי החל מיום 1.9.98.

28. יש לציין כי לכל אורך מאבקה של התובעת תמכו בה הורי הילדים בגן בו היא מלמדת. הורי הילדים שלחו שני מכתבים, ביוני 1997 וביוני 1998, למשרד החינוך, בהם הם מביעים את שביעות רצונם המוחלטת מעבודתה של התובעת ודורשים, כי תמשיך ללמד את ילדיהם. בתשובה לפניותיהם נענו ביום 27.7.98, כי התובעת נתבקשה להשתלב בחינוך הממלכתי וכי הפיקוח ידאג לגננת אחרת לגן א`. מצ"ב פניות ההורים מיוני 1997 ומיוני 1998 ותשובת המשרד מסומנים ת18/, ת19/, ת20/ בהתאמה.

29. בנוסף חשוב לציין, כי אין ומעולם לא היתה, כל טענה מצד הנתבעת באשר לטיב עבודתה של התובעת. הנתבעת מעולם גם לא העלתה כל טענה כלפי המבקשת כי היא אינה מחנכת את הילדים ברוח החינוך הממלכתי דתי. נהפוך הוא, התובעת אף קיבלה השנה, לכבוד שנת היובל למדינה תעודת הוקרה על עבודתה ומדליה מכסף. מצ"ב העתק תעודת ההוקרה מסומן ת21/.

עילות התביעה

30. מעשי הנתבעת מהווים הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סעיף 2 לחוק היסוד קובע כי אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם. אפלייתה של הנתבעת בשל אמונתם הדתית ואורח חייהם של בני משפחתה פוגעת קשות בכבודה ובכבודם של בני משפחתה, ומשפילה אותם. לכן, בין אם נאמר כי עיקרון השוויון מעוגן בחוק היסוד ובין אם לאו, אפלייתה של התובעת והפגיעה בכבודה נוגדים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

31. חקירתה של התובעת על ידי המפקחות ועל ידי מועצת חמ"ד בדבר חיי המשפחה שלה ואמונתם של בעלה וילדיה, מהווה חדירה גסה לפרטיותה ונוגדת את זכותו של כל אדם לפרטיות ולצנעת חייו, המעוגנת אף היא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

32. מעשי הנתבעת מהווים הפרה של חובתה הכללית של רשות ציבורית לנהוג בשוויון ולא להפלות בין אדם לאדם.

33. פיטוריה של התובעת מהווים הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה) בו נקבע, בין השאר, איסור על מעביד להפלות עובד מטעמי דת, מעמד אישי והורות, בפיטורין או בתנאי עבודה. עבודתה של התובעת בחינוך הממלכתי דתי הופסקה, אף שהיא אישה דתייה ושומרת מצוות, כיוון שבעלה חילוני וילדיה לומדים בבתי ספר ממלכתיים. בכך הפלו הנתבעת את התובעת מטעמי דת, מעמד אישי והורות.

34. נכון לעת הגשת תביעה זו טרם חתם שר החינוך על מכתב לפיטוריה של התובעת כנדרש על פי סעיף 3.5 ד לתקנון שירות עובדי הוראה. מצ"ב העתק הוראות הסעיף הרלוונטי מסומן ת22/. אולם, ראש מינהל החינוך הדתי הודיע לתובעת, כי לא תועסק יותר בחינוך הממלכתי הדתי (ר` ת6/), ואילו גב` זילברברג, מנהלת מדור תקן גני ילדים וכח אדם, הודיעה לתובעת, כי לא ניתן להעסיקה בחינוך הממלכתי וצירפה להודעתה אישור על פיצויי פיטורין (ר` ת9/). בפועל מתייחסים הנתבעת אל התובעת כאל מי שפוטרה מעבודתה, ופיטורין אלה הינם פסולים ובלתי חוקיים בהיותם נוגדים את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

35. לחלופין, אף אם הנתבעת תמצא לתובעת עבודה חלופית, שלא בחינוך הממלכתי הדתי, ותימנע מלפטרה מעבודתה, יהיו מעשיה מנוגדים לחוק. סירוב הנתבעת להעסיק את התובעת בחינוך הממלכתי דתי מהווה אפליה של התובעת בתנאי עבודתה, מטעמי דת, מעמד אישי והורות, והינו נוגד את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. אף כי התובעת הביעה בעבר נכונות להשתלב בחינוך הממלכתי, נכונות זו הובעה בלית ברירה ומתוך חוסר רצונה של התובעת לאבד את עבודתה. כיום דורשת התובעת כי הנתבעת תאפשר לה לשוב לעבודתה בגן א` של החינוך הממלכתי דתי בו היא עובדת זה תשע עשרה שנה.

36. חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, מעניק בסעיף 18 סמכות למועצת חמ"ד "…לפסול, מטעמים דתיים בלבד, מינויו או המשכת שירותו של מנהל או מפקח או מורה במוסד חינוך ממלכתי דתי". אולם, בפסלה את המשך שירותה של התובעת בחינוך הממלכתי דתי, משום שבעלה חילוני וילדיה לומדים במוסדות חילוניים, חרגה מועצת חמ"ד מסמכותה על פי החוק.

37. ראשית, מתכלית החוק עולה בבירור, כי המועצה מוסמכת לפטר מורה מטעמי דת, רק כאשר טעמים אלה נוגעים ישירות לתיפקודו של המורה ופוגעים בטיב ובאופי עבודתו. בודאי שאין החוק מסמיך את המועצה לפסול המשך שירותו של מורה בשל מידת הדתיות של משפחתו.

38. שנית, כיוון שהחוק מאפשר למועצה להפלות מטעמי דת, בניגוד מוחלט לעקרונות היסוד של שיטת משפטנו, יש לפרש את סמכותה של המועצה בצמצום המירבי. רק טעמים כבדי משקל ביותר יכולים להצדיק פסילתו של עובד מטעמי דת, ובמקרה דנן לא קיימים כל טעמים כאלה.

39. שלישית, שיקול דעתה של המועצה מצומצם אף יותר במקרה דנן כאשר התובעת עובדת זה 26 שנים לשביעות רצון המערכת, נשואה לבעל חילוני זה 21 שנה וילדיה לומדים במוסדות ממלכתיים זה שנים רבות. הסיבה היחידה לכך שהתובעת מפוטרת עתה הינה העובדה שרק עתה נודע למועצה על אורח החיים של בעלה ועל חינוך ילדיה בבתי ספר ממלכתיים. אין כל ספק כי מידע זה אין בו כדי להצדיק החלטה על פיטוריה לאחר 26 שנות עבודה מסורה.

40. פיטורי התובעת עומדים גם בניגוד להוראות תקנון שירות עובדי הוראה בדבר פיטורי מורה מטעמים דתיים. למיטב ידיעת הח"מ לא מצויות בהוראות התקנון הנוגעות לגננות כל הוראות בדבר פיטורין מטעמי דת, וזאת בניגוד להוראות הנוגעות למורים, המאפשרות פיטורין מטעמי דת. בכך למעשה גילה משרד החינוך את דעתו, כי כלל אין לפטר גננת מטעמי דת.

41. למצער, הוראות התקנון המתייחסות למורים חלות גם על גננות, והן הופרו על ידי הנתבעת. על פי סעיף קטן 3 להוראות סעיף 3.5 ד לתקנון, מנהל המחוז בו מועסק המורה רשאי להחליט שלא להעסיק את המורה בחינוך הממלכתי רק אם ניתנה לגביו חוות דעת שלילית של הפיקוח. גם אז על מנהל המחוז להודיע למורה על זכותו לערער על ההחלטה בפני מנהל האגף למוסדות חינוך.

42. לתובעת לא נשלחה הודעה על ידי מנהל המחוז אלא על ידי מנהלת מדור תקן גני ילדים וכח אדם (ר` ת7/ ו-ת9/). על התובעת לא ניתנה מעולם, למיטב ידיעתה, חוות דעת שלילית של הפיקוח. גם הנתבעת לא טענה עד היום, כי ניתנה חוות דעת כזו. יתרה מזו, בהודעה שנשלחה לתובעת לא הוזכר דבר וחצי דבר על זכותה לערער על ההחלטה לפטרה (ר` ת9/).

43. סעיף קטן 4 לסעיף 3.5 ד קובע, כי רק אם דחה מנהל האגף למוסדות חינוך את הערעור, ידאג מנהל המחוז לפיטוריו של המורה על ידי השר. התובעת לא הגישה ערעור על פיטוריה שכן לא ניתנה לה אפשרות כזו. כמו כן, השר טרם החליט על פיטוריה של התובעת. אף על פי כן, ניסתה הנתבעת כפי שתואר לעיל לשכנע את התובעת, כי היא למעשה מפוטרת וכי עליה לקחת את פיצויי הפיטורין וללכת הביתה. כאשר התובעת התעקשה שלא להסכים לפיטוריה ניסה הנתבעת לשכנעה לפרוש לגימלאות בתנאים לא ברורים, מבלי ליידע אותה בדבר זכויותיה הבסיסיות.

44. הנתבעת טוענת כי התובעת חתמה על חוזה לפיו מתחייבת התובעת כי משפחתה תהיה דתית. התובעת אינה זוכרת כי חתמה על חוזה כאמור, אולם, אם אכן הוחתמה על חוזה כזה, הרי שזהו חוזה בלתי חוקי ופסול, בהיותו מפלה ופוגע בזכויות היסוד לצנעת הפרט ולחיי משפחה.

45. מעשי הנתבעת מהווים הפרה של כללי הצדק הטבעי והחובה לנהוג בהגינות וללא שרירות. בשל כל האמור מעשי המשיבה הינם שלא כדין והינם בטלים מעיקרא או לחלופין ניתנים לביטול על ידי בית הדין.

הסעדים הנתבעים

46. לאור כל האמור בכתב תביעה זה מתבקש בית הדין הנכבד לתת את הסעדים כדלקמן:

א. לחייב את הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובעת כגננת קבועה בגן א` בחינוך הממלכתי דתי.

ב. להצהיר, כי:

1. מדיניות הנתבעת לפיה כשירותו של עובד לשמש כמורה בחינוך הממלכתי דתי נמדדת, בין השאר, על סמך אמונתם של בני משפחתו והחינוך בו מתחנכים ילדיו, מהווה אפליה פסולה מטעמי דת, מעמד אישי והורות, ואסור לנתבעת לנהוג לפיה;

2. החתמת מורים בחינוך הממלכתי דתי על התחייבות שמשפחתם תהיה דתית הינה בלתי חוקית, וכי תניות כאלה בחוזים קיימים הינן בטלות.

3. על הנתבעת להימנע מלחקור מורים בחינוך הממלכתי דתי בקשר לחיי המשפחה שלהם, ומעשיהם ואמונותיהם של בני משפחתם.

ג. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך 50,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, ההשפלה והנזק שאינו נזק ממון שנגרמו לה, וכן כפיצויים עונשיים, וזאת בשים לב לנסיבות הבאות:

1. עוגמת הנפש, ההשפלה והפגיעה בכבוד שנגרמה לתובעת ולבני משפחתה בשל האפליה שננקטה כלפיה מטעמי דת, מעמד אישי והורות.

2. פעולותיה של הנתבעת כנגד התובעת נמשכות זה כשנה וחצי, וכתוצאה מהן התדרדר מצבה הבריאותי של התובעת אשר לקתה בלחץ דם גבוה. כל נסיונותיה של התובעת להבהיר לנתבעת את פסלות פעולותיה ואת מצוקתה נתקלו בקיר אטום.

3. אף כי זכויותיה של התובעת, המנויות בתקנון שירות עובדי הוראה, ידועות היטב לנתבעת ומחייבות אותה, נמנעה הנתבעת מליידע את התובעת על זכויותיה. הנתבעת ניצלה את אי בקיאותה של התובעת בזכויות אלה על מנת לפעול בניגוד להן ולהביא לפיטוריה בניגוד לתקנון.

4. הנתבעת הינה משרד ממשלתי בעל כח רב. על הנתבעת חלים כללי המשפט המנהלי, שנועדו לרסן את כוחו של השלטון למול האזרח הקטן, ובכלל זה החובה לפעול בהגינות, בתום לב וללא שרירות. הנתבעת הפרה כללים אלה.

על כן מתבקש בית הדין הנכבד לקבל את התביעה ולהעניק את הסעדים המבוקשים. כמו כן מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד, בצירוף מע"מ כדין.

______________
גילה שטופלר, עו"ד
ב"כ התובעת