ב- 25.7.02 התקבל פסק הדין בעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח ועדאלה בדרישה להשתמש בשפה הערבית בכל שלטי ההכוונה, ההדרכה, האזהרה, ההוריה והמודיעין בערים המעורבות. בג"צ קיבל את העתירה וקבע, כי יש לחייב את העיריות בערים המעורבות לדאוג שכל השילוט העירוני בתחומן יהיה הן בעברית והן בערבית. העתירה הוגשה בחודש יוני 1999 על-ידי עוה"ד ג`מיל דקואר מעדאלה ויוסף ג`בארין ועאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח.
עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, בירך על פסק הדין, וציין כי הוא מהווה צעד חשוב בדרך ארוכה להשגת שוויון זכויות מלא לכל אזרחי ישראל. עו"ד יקיר הדגיש, כי זו הפעם הראשונה שבית-המשפט קובע באופן חד-משמעי, כי הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל. פסק הדין מחזק את ההכרה בזכות לשפה כחלק בלתי נפרד מזהות תרבותית, וקובע שהזכות לשוויון והזכות לשפה מטילות חובה משפטית על העיריות לדאוג לשילוט גם בערבית.
עו"ד ג`מיל דקואר מעדאלה רואה בהחלטת הבג"צ צעד חשוב ביותר לביסוס מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית בישראל וכשפתו של המיעוט הערבי כמיעוט הלאומי במדינה. החלטה זו מהווה נדבך חשוב בהכרה בזכויות הקבוצתיות של האזרחים הערבים בישראל, ובראשן הזכות ללשון ולתרבות. פסק הדין שולח מסר חד-משמעי של שוויון בין קבוצות הרוב והמיעוט במדינה דווקא בימים שבהם מתרבה החקיקה הגזענית כנגד קבוצת המיעוט הערבי. יש להאמין ולקוות שלפסק הדין תהיה משמעות לא רק במישור העקרוני והסימבולי אלא גם במישור הפרקטי, שכן הדבר יחייב את כל מוסדות המדינה להתיחס בשוויון ובכבוד לשפה הערבית.
