ב- 20.6.02 עתרה האגודה לבג"צ בשם 4 משפחות, שבהן אחד מבני הזוג אזרח ישראלי ערבי והשני פלסטיני, או ירדני. העותרים החלו בהליכי איחוד משפחות לפני 6-9 שנים, אך עניינם טרם הסתיים. האגודה מבקשת, שהתקופות הממושכות שהמתינו הפונים מיום הגשת בקשתם ועד לאישורה תקוזזנה מ-4 השנים, שעל בן הזוג המוזמן להמתין במעמד של תושב ארעי עד לקבלת אזרחות ישראלית.
העתירה הוכנה ע"י עוה"ד לילה מרגלית ובאנה שגרי-בדארנה, בסיוע איתי הופמן וחווה מטרס-עירון.
בג"ץ 5315/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק
העותרים:
1. א` ח`, מס` ת"ז ——–
2. ח` ח`, מס` ת"ז ארעית ——
3. ע` ח`, קטין, מס` ת"ז ——
4. נ` ח`, קטינה, מס` ת"ז ——
על ידי אפוטרופסיהם הטבעיים, העותרים 1 ו-2
5. ר` ע` ז`, מס` ת"ז —–
6. ר` ז`, מס` ת"ז ארעית ——-
7. א` ע` ז`, קטין, מס` ת"ז ——
על ידי אפוטרופסיו הטבעיים, העותרים 5-6
8. כ` ע`, מס` ת"ז ——-
9. ד` ע`, מס` ת"ז ארעית ——
10. ע` ע`, קטינה מס` ת"ז ——-
11. מ` ע`, קטין, מס` ת"ז ——-
על ידי אפוטרופסיהם הטבעיים העותרים 8 ו-9
12. א` א`-ג`, מס` ת"ז ——-
13. ע` ב`, מס` ת"ז ארעית ——–
14. מ` א`-ג`, קטינה, מס` ת"ז ——–
15. מ` א`-ג`, קטין, מס` ת"ז ——
על ידי אפוטרופסיהם הטבעיים העותרים 12 ו-13
16. האגודה לזכויות האזרח בישראל
כולם ע"י ב"כ עוה"ד לילה מרגלית ו/או דן יקיר ו/או רחל בנזימן ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או מנאל חזאן ו/או שרון אברהם-ויס ו/או באנה שגרי-בדארנה
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל`: 6521218-02; פקס: 6521219-02
נגד
המשיב:
שר הפנים
משרד הפנים, רח` קפלן 2 ירושלים
מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לבוא וליתן טעם:
א. מדוע לא יקבע, במסגרת "נוהל התאזרחות לבני זוגם של אזרחים ישראלים לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952" (להלן – "הנוהל החדש"), כי בקשות שהוגשו עוד לפני כניסת הנוהל החדש לתוקף, יטופלו באופן מזורז, וכי התקופות הממושכות שפונים המתינו מיום הגשת בקשתם ועד לאישורה, תקוזזנה מארבע השנים, שעל בן הזוג המוזמן להמתין במעמד של תושב ארעי (באשרה מסוג א/5), עד לקבלת אזרחות ישראלית על פי הנוהל החדש;
ב. בכלל זה, מדוע לא יקצר את תהליך התאזרחותם של העותרים 2, 6, 9, ו- 13, ויעניק להם אזרחות ישראלית לאלתר, תוך שיקזז מארבע השנים, שעל עותרים אלה להמתין באשרה מסוג א/5, את משך הזמן שהם המתינו, מיום הגשת בקשתם, ועד לאישורה;
ג. לחילופין, מדוע לא יורה למנהל מינהל האוכלוסין לעשות שימוש בסמכותו, על פי סעיף ז` לנוהל החדש, לקצר – בנסיבות מיוחדות – כל תקופה שנקבעה על פי הנוהל, ולקצר את תהליך התאזרחותם של העותרים 2, 6, 9, ו- 13, תוך קיזוז משך הזמן, שעותרים אלה המתינו מיום הגשת בקשתם ועד לאישורה, מתקופת ארבע השנים, שעליהם להמתין באשרה מסוג א/5 לקבלת אזרחות ישראלית;
ד. לחילופי חילופין, מדוע לא יישם על עניינם של העותרים 2 ו-9 את מדיניותו המוצהרת, לפיה כאשר בקשה הוגשה ואושרה לפני הנהגת הנוהל החדש, תימננה ארבע השנים, שעל בן הזוג המוזמן להמתין לקבלת אזרחות ישראלית, מהיום שהבקשה אושרה.
ואלה נימוקי העתירה:
מדיניות המשיב בעניין התאזרחות בני זוגם של אזרחים ישראלים עברה שינויים רבים בשנים האחרונות. עד לספטמבר 1996, מדיניותו המוצהרת של המשיב היתה להעניק תושבות קבע לבני זוגם של אזרחים ישראלים, מיד עם אישור בקשתם, למעט במקרים חריגים. בספטמבר 1996 החליט המשיב על שינוי המדיניות, ועל הנהגת "הסדר מדורג" לטיפול בבקשות אלה. כשלוש שנים לאחר מכן, בבג"צ 3648/97 סטמקה ואח` נ` שר הפנים ואח`, פ"ד נג (2) 728 (להלן, "עניין סטמקה"), ביקר בית משפט נכבד זה את ההסדר המדורג וקבע, כי אין הוא עולה בקנה אחד עם הזכות לחיי משפחה, ועם עקרונות חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן, "חוק האזרחות"). בספטמבר 1999, בעקבות פסק הדין בעניין סטמקה, הצהיר המשיב, בכתב התשובה שהוגש מטעמו בבג"צ 338/99 סברי עיסא ואח` נ` שר הפנים (התלוי ועומד בפני בית המשפט הנכבד, להלן, "עניין סברי עיסא"), על מדיניות חדשה.
למען הנוחיות, מדיניות חדשה זו, שהונהגה בספטמבר 1999, תיקרא להלן "הנוהל החדש". המדיניות הקודמת, אשר הונהגה מספטמבר 1996 ועד לספטמבר 1999, תיקרא "הנוהל הישן". המדיניות שהונהגה לפני ספטמבר 1996 תיקרא "המדיניות הראשונית".
לטענת עותרת 16, גם הנוהל החדש אינו מעניק הגנה מספקת לזכות לחיי משפחה של אזרחים ישראלים, הנישאים לתושבי חוץ. אולם, עתירה זו לא תעסוק במכלול הבעיות הקשורות בנוהל החדש, אלא אך ורק בסוגיה מצומצמת אחת, הנוגעת ליישומו על זוגות, אשר הגישו את בקשותיהם עוד לפני כניסתו לתוקף. העותרים כולם הגישו את בקשותיהם בשנת 1996, עת הונהגה המדיניות הראשונית. אולם, המשיב לא החיל עליהם את מדיניותו המוצהרת, להעניק לבן הזוג המוזמן תושבות קבע לאלתר. תחת זאת, הוא עיכב את הטיפול בבקשות אלה, וכאשר שינה את המדיניות, נקט לגביהם באותה סחבת, אשר אפיינה את הטיפול על פי הנוהל הישן. כתוצאה מכך, העותרים, ופונים רבים אחרים במצבם, המתינו שנים מבלי לקבל כל תשובה על בקשתם. כעת, לאחר שהבקשות אושרו לבסוף, המשיב מבקש להחיל עליהם את הנוהל החדש, מבלי להתחשב בתקופות המתנה ממושכות אלה. משמעות עמדת המשיב היא, כי העותרים נשארים קרחים מכאן ומכאן: הם אינם נהנים מהמדיניות שהיתה קיימת בעת הגשת בקשותיהם, אך הם גם אינם נהנים ממסגרת הזמנים הקבועה בנוהל החדש. אם המשיב לא יתחשב במשך הזמן הממושך שקדם לאישור הבקשות, הרי שבפועל העותרים ימתינו תקופות הנעות בין שש לתשע שנים עד להסדרת מעמד קבע עבור בן הזוג המוזמן. זאת בניגוד מוחלט הן להלכת סטמקה, והן לעקרונות חוק האזרחות.
בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע, כי על המשיב להתחשב בתקופות הממושכות שהעותרים, ופונים רבים אחרים במצבם, המתינו, מיום הגשת בקשתם לעד לאישורה (להלן, "תקופות ההמתנה"), ועליו לקזזן מארבע השנים, שעל בן הזוג המוזמן להמתין במעמד ארעי לפני קבלת אזרחות ישראלית על פי הנוהל החדש.
רקע עובדתי כללי אודות מדיניות המשיב
1. לפני שניגש לתיאור העותרים בעתירה זו, מן הראוי להביא רקע קצר אודות מדיניות המשיב לטיפול בבקשות של אזרחים ישראלים לאזרוח בני זוגם, ואודות השינויים שמדיניות זו עברה בשנים האחרונות. רקע זה דרוש להבנת השתלשלות העניינים לגבי כל אחד מהעותרים בענייננו.
א. המדיניות הראשונית: עד ספטמבר 1996
2. עד לספטמבר 1996, היתה מדיניותו המוצהרת של המשיב לאשר מתן רשיון לישיבת קבע לבני זוג של אזרחי ותושבי ישראל, באופן מיידי עם אישור הבקשה. על פי מדיניות מוצהרת זו, רק במקרים חריגים, בהם היה קיים ספק לגבי הנישואים, היה המשיב מעניק רשיון ישיבה זמני לתקופה של שנה, במהלכה היה בודק את כנות הנישואים. מדיניות זו סוכמה במכתב מאת מר יוסף טוב, מנהל מינהל האוכלוסין דאז, מיום 24.4.95.
העתק המכתב מיום 24.4.95 מצ"ב ומסומן ע/1.
ב. הנוהל הישן: ספטמבר 1996 – ספטמבר 1999
3. בספטמבר 1996 החליט המשיב על הנהגת "הסדר מדורג" לטיפול בבקשות של אזרחי ותושבי ישראל, לשם הסדרת מעמדם הקבוע של בני זוגם הזרים בארץ. ההסדר כלל שלבים שונים, שבסופם היה בן הזוג הזר מקבל תושבות קבע בישראל. רק לאחר שבן הזוג שהה בארץ כתושב קבע לפחות שלוש שנים, הוא היה רשאי להגיש בקשה להתאזרחות.
4. בשלב הראשון, היה על בן הזוג הישראלי להכין ולהגיש בקשה להענקת מעמד של תושב קבע לבן הזוג המוזמן. בפועל, כאשר בן הזוג המזמין היה אזרח ישראל ערבי, שלב זה ארך זמן רב במיוחד, וזאת בשל דרישות מפלות ומכבידות להמצאת מסמכים להוכחת מרכז חיים.
5. בשלב השני, היה על בני הזוג להמתין לאישור בקשתם. שלב זה ארך לעתים שנים רבות, ללא מתן כל הסבר לעיכוב בטיפול. כך, למשל, בעוד כל העותרים בעתירה זו הגישו את בקשותיהם עוד בשנת 1996, אף לא בקשה אחת זכתה לאישור לפני שנת 1998. במשך תקופה ממושכת זו, זכותם של בני הזוג לקיים חיי משפחה נפגעה קשות, שכן לעתים קרובות מעמדו של בן הזוג המוזמן כלל לא היה מוסדר.
6. בשלב השלישי, לאחר שבקשת בני הזוג אושרה לבסוף, בן הזוג המוזמן קיבל אשרה לישיבה ועבודה בישראל (בדרך כלל, אשרה מסוג ב/1) לתקופה של 27 חודשים. בשלב זה, אמנם בן הזוג המוזמן היה רשאי לשהות ולעבוד בישראל, אך עדיין נשללו ממנו הזכויות הסוציאליות המגיעות לתושבי ישראל, כגון ביטוח בריאות ממלכתי וביטוח לאומי.
7. בשלב הרביעי, בן הזוג המוזמן זכה לקבל אשרות לישיבה ארעית בישראל (מסוג א/5) לתקופה מצטברת של שלוש שנים. היה על בן הזוג המוזמן להאריך את האשרה בכל שנה, ובתום התקופה היתה מתקבלת החלטה באשר להענקת מעמד של תושב קבע. רק אם הוענקה לבן הזוג המוזמן תושבות קבע, והוא שהה בישראל במעמד זה שלוש שנים לפחות, היה הוא רשאי להגיש בקשה להתאזרחות.
8. המשיב החיל את הנוהל הישן באופן רטרואקטיבי, גם על בקשות תלויות ועומדות, שהוגשו לפני ספטמבר 1996, כגון אלו של העותרים. על אף שהעותרים היו אמורים, למעשה, ליהנות מהמדיניות הראשונית ולקבל תושבות קבע לאלתר, המשיב נמנע מלטפל בבקשותיהם במשך שנים רבות, וכאשר הנהיג את הנוהל הישן, נקט בעניינם אותה סחבת ושיהוי, אשר אפיינו את הטיפול על פי נוהל זה.
העתק מכתב המשיב מיום 8.2.97, המפרט את עיקרי הנוהל הישן, מצ"ב ומסומן ע/1א`.
ג. הנוהל החדש: מספטמבר 1999
9. בעקבות פסק הדין בעניין סטמקה, בו נפסל הנוהל הישן, הציג המשיב, במסגרת ההליכים בעניין סברי עיסא נוהל חדש.
העתק הנוהל החדש, אשר הוגש על ידי פרקליטות המדינה לבית המשפט הנכבד במסגרת ההליכים בעניין סברי עיסא, מצ"ב ומסומן ע/2.
10. בעוד שעל פי הנוהל הישן, היה בן הזוג האזרח מגיש בקשה להעניק תושבות קבע לבן הזוג המוזמן, על פי הנוהל החדש, בן הזוג האזרח מגיש כבר בשלב הראשון בקשה לאזרוח בן זוגו. הבקשה מוגשת בלשכת מינהל האוכלוסין במקום מגוריו.
11. על פי האמור בנוהל החדש, עם הגשת הבקשה, ובהנחה שהיא אינה מעוררת חשד לפיקטיביות על פני הדברים, ושאין מניעה ביטחונית או פלילית, על בן הזוג המוזמן לקבל אשרה לישיבה ועבודה בישראל. בפועל, הבדיקה הראשונית של הבקשה אורכת תקופה ממושכת, ופונים ממתינים זמן רב עד לקבלת אישור ראשוני כאמור. כעולה מן הקבלה, הניתנת לפונים בעת הגשת בקשתם, פקידי לשכות המשיב אף מורים לפונים להימנע מבירורים במשך ארבעה חודשים לפחות מיום הגשת הבקשה.
העתק דוגמא של קבלה כאמור מצ"ב ומסומן ע/3.
12. לאחר קבלת האשרה לעבודה ושהייה בישראל, אמורים בני הזוג להיות מוזמנים בתוך ששה חודשים לראיון אישי, בו תתקבל החלטה בדבר אישור הבקשה וכניסת בני הזוג להסדר המדורג לקבלת אזרחות ישראלית. עם אישור הבקשה, מקבל בן הזוג המוזמן אשרה לישיבה ארעית בישראל (אשרה מסוג א/5), אותה עליו לחדש מדי שנה. בתום ארבע שנים מאישור הבקשה, מוענקת לבן הזוג המוזמן אזרחות ישראלית, בתנאי שהתגורר בישראל במשך 3 שנים מתוך תקופת ההסדר המדורג, ומתוך זה לפחות שנתיים ברציפות לפני יום קבלת האזרחות. בהתאם לנוהל החדש, המעבר משלב לשלב מותנה בהמשך קשר וכנות הנישואין, העדר מניעה ביטחונית או פלילית, וקיום מרכז חיים בישראל. הנוהל מסמיך את מנהל מינהל האוכלוסין לקצר כל תקופה שנקבעה בנוהל, בנסיבות מיוחדות.
יובהר, כי בעוד שעל פי הנוהל הישן בן הזוג המוזמן היה מקבל אשרה לישיבה ועבודה בישראל (בדרך כלל, אשרה מסוג ב/1) לאחר אישור הבקשה וכחלק מההסדר המדורג, הרי שעל פי הנוהל החדש, מעמד זה אמור להיות מוענק עם הגשת הבקשה, ועד לאישורה.
13. הנוהל החדש קובע, אם כן, תקופת מבחן "רשמית" של ארבע וחצי שנים, עד לקבלת אזרחות ישראלית: כששה חודשים עד לאישור הבקשה, במהלכם בן הזוג הזר שוהה באשרה לישיבה ועבודה בארץ, ועוד ארבע שנים, בהם הוא שוהה במעמד של תושב ארעי. בפועל, כאמור, תקופת המבחן ארוכה יותר, שכן היא כוללת תקופה משמעותית שאינה מוזכרת בנוהל, ואשר אינה מוגבלת בזמן – היא התקופה מיום הגשת הבקשה ועד לאישורה באופן ראשוני.
ד. החלת הנוהל החדש על בקשות תלויות ועומדות – עמדת המשיב בעבר
14. כאמור, על פי מדיניות המשיב, הנוהל החדש מוחל גם על בקשות תלויות ועומדות, אשר הוגשו עוד לפני הנהגתו בספטמבר 1999. ואכן, המשיב החיל נוהל זה על בקשותיהם של העותרים, על אף שאלה הוגשו שנים לפני הנהגתו.
15. במסגרת העתירה בעניין סברי עיסא, ניהלה העותרת 16 התכתבות עם ב"כ המשיב שם (שהוא המשיב אף בענייננו), באשר לדרך הראויה ליישם את הנוהל החדש על בקשות אלה. ביום 4.10.99 פנתה העותרת 16 לב"כ המשיב, בבקשה לפרטים נוספים, וביקשה לדעת, אם בכוונת המשיב להתחשב בתקופות ההמתנה. בתשובה מיום 7.11.99 הבהירה ב"כ המשיב, כי המשיב יבחין, לעניין זוגות שפנו לפני גיבוש הנוהל החדש, בין זוגות, שבקשותיהם הוגשו ואושרו לפני ספטמבר 1999, לבין זוגות, שבקשותיהם הוגשו, אך לא זכו לאישור, לפני תאריך זה. באשר לראשונים הובהר, כי מניין ארבע השנים יחל מיום האישור על פי הנוהל הישן. באשר לאחרונים נטען, כי מכיוון שהעיכובים בטיפול נבעו ככלל מסיבות ענייניות, אין מקום להתחשב במשך הזמן מעת הגשת הבקשה.
העתק הבקשה לפרטים נוספים מיום 4.10.99 מצ"ב ומסומן ע/4. העתק התשובה מיום 7.11.99 מצ"ב ומסומן ע/5.
מכאן עולה, כי גם על פי המדיניות המוצהרת של המשיב, כאשר בקשה אושרה לפני הנהגת הנוהל החדש, אין בן הזוג המוזמן חייב להמתין 4 שנים באשרה מסוג א/5 לפני קבלת אזרחות, אלא זכאי הוא לקבל אזרחות בתום 4 שנים מיום אישור הבקשה על פי הנוהל הישן. עם זאת, כפי שיפורט בהמשך, ניסיונם של העותרים מצביע על כך, כי לשכות המשיב אינן מקיימות הנחיה זו בפועל.
16. עמדה זו של המשיב, גם אם תיושם בפועל, מתעלמת לחלוטין מתקופות ההמתנה הממושכות שהעותרים, וזוגות אחרים במצבם, המתינו עד לאישור בקשתם. עמדת העותרים היא, כי על המשיב להתחשב לא רק במשך הזמן שעבר מאז אישור הבקשה, אלא גם בתקופת ההמתנה הארוכה והבלתי סבירה שהעותרים ודומיהם המתינו, מיום הגשת בקשתם ועד לאישורה.
17. ביום 28.3.00 פנתה העותרת 16 לב"כ המשיב, גם במסגרת עניין סברי עיסא, בדרישה ברוח זו. בתשובתה מיום 31.7.01 טענה ב"כ המשיב, כי "גם אם בעבר היו תקלות כאלו ואחרות, הרי שככלל, אין מקום לקיצור תקופת המבחן". זאת, כנטען, בשל הצורך לבחון, לאורך זמן, את כנות הנישואין והמשך הקשר, את כוונת בני הזוג להשתקע בישראל, ואת העדר קיומה של מניעה ביטחונית או פלילית. עוד נטען, כי המקרים בהם בני הזוג מתגוררים יחדיו בישראל שנים רבות עובר לאישור הבקשה הם חריגים, וזאת מאחר ובני הזוג אמורים להגיש את בקשתם מייד עם כניסת בן הזוג המוזמן לארץ. נאמר, עם זאת, כי במקרים מתאימים מוסמך מנהל מינהל האוכלוסין, על פי שיקול דעתו, לקצר את תקופת המבחן.
העתק הפניה מיום 28.3.00 מצ"ב ומסומן ע/6. העתק התשובה מיום 31.7.00 מצ"ב ומסומן ע/7.
18. באחת מפגישות העבודה, שקיימה נציגת העותרת 16, גב` דניאלה אנוש, עם גב` בתיה כרמון, דאז, הממונה על אשרות וזרים במשרדו של המשיב, פגישה שהתקיימה, למיטב זיכרונה של גב` אנוש, ביום 29.3.01, הבהירה גב` כרמון, כי פונים נשואים שהגישו את בקשותיהם לפני למעלה מ- 5 שנים יוכלו להגיש בקשה לקיצור ההליך המדורג בלשכות משרד הפנים.
תצהיר מטעם גב` אנוש בעניין זה מצ"ב ומסומן ע/8.
מאוחר יותר הובהר לעותרת 16, על ידי פקידי הלשכות, כי בקשות שיוגשו, יועברו למשרד הראשי בירושלים, לאחר מילוי טופס פנימי מתאים. כפי שיפורט בהמשך, העותרת 16 הגישה בקשות מתאימות בשם העותרים, בהתאם להנחיה זו.
א. העותרים 1-4, משפחת ח`
19. העותרת 1, א` ח`, היא אזרחית ישראלית, תושבת יפו. העותר 2, ח` ח`, בעלה של העותרת 1, היה בעבר תושב רצועת עזה. העותר 3, ע` ח`, הינו בנם של העותרים 1 ו- 2, אשר נולד בתאריך 14.5.99. העותרת 4, נ` ח`, היא בתם המשותפת של העותרים 1 ו- 2, אשר נולדה בתאריך 15.4.02.
20. העותרת 1 והעותר 2 הכירו בשנת 1995, במהלך מסיבת אירוסין. זמן קצר לאחר מכן, ביום 24.11.95, הם נישאו בנישואים שרעיים. כעבור שלושה שבועות, העותרת 1 רשמה את נישואיהם במינהל האוכלוסין.
אופן טיפול משרד הפנים בבקשת העותרים לאיחוד משפחות
21. ביום 16.6.96 הגישה העותרת 1 בקשה למתן מעמד של תושב קבע בישראל לעותר 2, בהתאם למדיניות משרד הפנים אותה עת. הבקשה הוגשה באמצעות לשכת מינהל האוכלוסין בתל-אביב, וקיבלה מספר 51/0167.
העתק הקבלה על הגשת הבקשה ביום 16.6.96 מצ"ב ומסומן ע/9.
22. במשך תקופה של כשנה ושמונה חודשים, לא קיבלו העותרים 1 ו- 2 כל תשובה על בקשתם. בפניותיהם החוזרות ללשכה בתל-אביב לשם בירור עניינם, נמסר להם, כי עניינם ממתין להחלטת הגורמים בירושלים, אשר ממתינים להכרעות עקרוניות של הממשלה, וכי בינתיים לא ניתנות כל תשובות בנושא איחוד משפחות. רק לאחר שהעותר 2 שכר את שירותיו של עורך דין, שסייע לו לקדם את הטיפול בבקשתו, אושרה הבקשה ביום 12.2.98 (אישור על פי הנוהל הישן), והעותר 2 קיבל "אישור איחוד משפחות בישראל לתושב האזור". ביום 23.3.98 הונפקה לעותר 2 אשרת שהיה ועבודה בישראל (אשרת "ב/1") לשנה. במרץ 1999 פנה העותר 2 ללשכה לשם חידוש האשרה מסוג ב/1, שתוקפה פג ביום 23.3.99. במעמד זה נפגש העותר 2 עם הפקידה פנינה עודד מהלשכה ועם פקידה נוספת בשם גבריאלה, אשר מסרו לו, כי האישור הראשון ניתן "בטעות" וכי בינתיים נשתנו הכללים. עוד הן מסרו לו, כי התקופה בה שהה באשרת ב/1 לא תילקח בחשבון במרוץ הזמנים עד לקבלת אזרחות.
העתק האישור מיום 12.2.98 מצ"ב ומסומן ע/10.
23. ביום 18.7.99 פנתה העותרת 16 לפרקליטות המדינה, והתריעה על כך, שהאשרה של העותר 2 לא חודשה, וכי פקידי המשיב טוענים, כי הבקשה מעולם לא אושרה. בתשובתה מיום 3.11.99 הודיעה עו"ד גנסין מפרקליטות המדינה, כי בקשתו של העותר 2 לאיחוד משפחות אושרה ביום 24.5.99 (ככל הנראה הכוונה לתאריך 25.4.99, כמפורט להלן).
העתק פנייתה של העותרת 16 מיום 18.7.99 מצ"ב ומסומן ע/11. העתק תשובתה של ב"כ המשיב מיום 3.11.99 מצ"ב ומסומן ע/12.
אולם גם אז, האשרה מסוג ב/1 לא חודשה. תחת זאת, קיבל העותר 2 "אישור איחוד משפחות" חדש, הנושא תאריך 25.4.99, המפנה אותו למינהלת התיאום והקישור באזור חבל עזה לקבלת היתר כניסה לישראל. למיטב זיכרון העותר 2, היתר זה לא כלל אישור עבודה. כשבעה חודשים לאחר מכן, ביום 8.12.99, קיבל העותר 2 אשרה לישיבה ארעית בישראל (אשרת "א/5"). אשרה זו הוארכה פעמיים, וכעת היא בתוקף עד לתאריך 8.12.02.
העתק האישור מיום 25.4.99 מצ"ב ומסומן ע/13. העתקי האשרה מסוג א/5 ותעודת הזהות הארעית של העותר 2 מצ"ב ומסומנים ע/14.
24. בקשתו של העותר 2 אושרה בהתאם לנוהל הישן בתאריך 12.2.98 (אין זה ברור כלל מדוע נטען לאחר מכן שהאישור ניתן בטעות, וכי הבקשה אושרה למעשה רק בתאריך 24.5.99 או 25.4.99). לכאורה, בהתאם למדיניותו המוצהרת של המשיב, היה על העותר 2 לקבל אזרחות ישראלית בתום ארבע שנים מיום אישור בקשתו, קרי ביום 12.2.02. עם זאת, נאמר לעותר 2 על ידי הפקידה פנינה עודד, כי עליו יהיה לשהות באשרת א/5 ארבע שנים, לפני שיקבל אזרחות.
השלכות התמשכות הטיפול על העותרים
25. מאז שבקשתם אושרה בשנת 1998, העותרים 1-2 מתגוררים יחדיו ביפו, ומקיימים משק בית משותף בישראל. גם בתקופה שקדמה לאישור בקשתם, עשו העותרים 1-2 הכל, על מנת להיות ביחד ולקיים חיי משפחה. אולם, מכיוון שבמשך כל תקופה זו העותר 2 היה נטול מעמד חוקי בארץ, נכפה על בני הזוג פירוד במשך חודשים רבים, כאשר בשנת 1997 העותר 2 גורש לרצועת עזה.
26. התמשכות הטיפול בעניינם של העותרים 1 ו- 2 הערימה קשיים רבים על בני הזוג, אשר חיו שנים בצל מדיניותו השרירותית של המשיב. בתקופה הממושכת שקדמה לאישור בקשתם, נגרם לבני הזוג סבל רב בשל חוסר המעמד של העותר 2 בארץ. לאחר שבקשת בני הזוג אושרה בפעם הראשונה, היה העותר 2 רשאי לשהות ולעבוד בארץ תקופת מה, אך לאחר מכן, כאשר נאמר לעותר 2, כי בקשתו אושרה "בטעות", הוא נותר שוב כחודש ללא מעמד חוקי בישראל. כאשר נמסר לעותרים לבסוף, כי בקשתם אכן אושרה, קיבל העותר היתר כניסה אשר למיטב זכרונו לא כלל אישור עבודה. לאורך כל תקופה זו נשללו מהעותר 2 הזכויות הסוציאליות הבסיסיות (כגון ביטוח בריאות ממלכתי וביטוח לאומי), המגיעות לתושבים. חוסר היציבות במעמדו של העותר 2, וכן חוסר זכאותו לשירותי קופת חולים, הכבידו על בני הזוג באופן מיוחד, בשל מחלת כלי הדם ממנה סובל העותר 2, המצריכה טיפולים שוטפים. העותר 2 היה זקוק אותה תקופה לטיפולים דחופים, ומכיוון שלא היה ביכולתו לממנם באופן פרטי, הוא נותר ללא טיפול.
העתק אישור רפואי, המעיד על מחלתו של העותר 2 ועל הטיפולים הדחופים, להם היה זקוק, מצ"ב ומסומן ע/15.
27. היום, כתושב ארעי, ממשיך העותר 2 להיתקל בקשיים בחיי היום-יום. אמנם העותר 2 עובד כיום, כטבח במסעדה, אך בשל רתיעתם של מעבידים רבים להעסיק עובדים בעלי מעמד זמני בלבד, האפשרויות העומדות בפניו לשיפור מצבו התעסוקתי מוגבלות. בשל העובדה שעל העותר 2 לפנות למשיב מדי שנה בבקשה להאריך את האשרה הזמנית שבידו, בני הזוג ממשיכים לחיות בחוסר ודאות, ואינם יכולים לתכנן את עתידם לטווח הרחוק.
28. אם יוחל הנוהל החדש כלשונו על עניינם של העותרים 1 ו- 2, הרי שהעותר 2 יהיה זכאי לקבלת אזרחות ישראלית רק בדצמבר 2003, כשבע וחצי שנים מיום הגשת בקשתם. לו קיים המשיב את הבטחתו, המפורטת בסעיף 15 לעיל, היה זוכה העותר 2 לקבל אזרחות ישראלית כבר בפברואר 2002, גם זאת כ- 6 שנים לאחר הגשת הבקשה.
בקשת העותרים לקיצור הליך ההתאזרחות
29. ביום 12.8.01 פנתה העותרת 16 למנהל לשכת מינהל האוכלוסין בתל-אביב, בבקשה לקצר את הליך התאזרחותו של העותר 2 ולהעניק לו אזרחות ישראלית לאלתר. ביום 5.9.01 השיבה גב` פנינה עודד ממינהל האוכלוסין בתל אביב, כי הבקשה הועברה למשרד הראשי בירושלים, וכי היא לא אושרה. לא ניתנו נימוקים כלשהם לדחיית הבקשה.
העתק פניית העותרת 16 מצ"ב ומסומן ע/16. העתק התשובה מיום 5.9.01 מצ"ב ומסומן ע/17.
ב. העותרים 5-7, משפחת ז`
30. העותרת 5, ר` ע` ז`, הינה אזרחית ישראלית, תושבת הכפר ב`, העובדת במועצה המקומית שם. העותר 6, ר` ז`, בעלה של העותרת 5, היה בעבר תושב קלקיליה. העותר 7, א` ע` ז`, הינו בנם של העותרים 5 ו- 6, אשר נולד בתאריך 8.6.98.
31. העותרים 5 ו- 6 הכירו בשנת 1995, בחתונה של קרובי משפחה, ונשיאו בנישואים שרעיים ביום 7.8.96. זמן קצר לאחר מכן, רשמה העותרת 5 את נישואיהם במינהל האוכלוסין.
אופן טיפול משרד הפנים בבקשת העותרים לאיחוד משפחות
32. ביום 26.8.96 הגישה העותרת 5 בקשה למתן מעמד של תושב קבע בישראל לעותר 6. הבקשה הוגשה באמצעות לשכת מינהל האוכלוסין בפתח תקווה, וקיבלה מספר 214/96. במועד הגשת בקשתם, המציאו העותרים את כל המסמכים שנדרשו מהם, לרבות תעודת נישואין ותעודת גירושין של העותר 6 מנישואיו הקודמים, תצהיר של העותר 6 לפיו לא יבקש בעתיד לרשום את ילדיו מנישואיו הקודמים בתעודת הזהות הישראלית שלו. לאחר זמן נתבקש לשלוח תמונות מהחתונה וכך עשה.
העתק הקבלה על הגשת הבקשה ביום 26.8.96 מצ"ב ומסומן ע/18.
33. על אף פניותיהם החוזרות של העותרים 5-6, בקשתם לא נענתה כלל במשך שנים רבות. בבואם ללשכה בפתח-תקווה לברר את גורל הבקשה, נענו בני הזוג שוב ושוב, כי אין עדיין תשובות בתחום איחוד המשפחות, וכי זוהי מדיניות הממשלה.
34. ביום 18.7.99 פנתה העותרת 16 אל עו"ד גנסין מפרקליטות המדינה, כדי לברר את סיבת העיכוב בטיפול (לעיל ע/11). ביום 3.11.99 השיבה עו"ד גנסין (לעיל ע/12), כי הבקשה סורבה עקב התנגדות המשטרה, כיוון שהיה קיים בשעתו מידע מודיעיני משטרתי כנגד העותר 6, וכיוון שכיום נפתח נגדו תיק פלילי בגין תקיפה. עוד הוסיפה עו"ד גנסין, כי תשובה ברוח זו נמסרה לעותר 6 בעל פה על ידי פקידי הלשכה. ביום 10.4.00 פנתה העותרת 16 שוב לעו"ד גנסין, בדרישה לדעת בפירוט מהו המידע המודיעיני האמור, ובטענה, שנסיבות העניין אינן מצדיקות סירוב הבקשה. בעקבות פניות נוספות של העותרת 16, נתקבל ביום 3.9.00 אישור מהממונה על התביעה באיו"ש, לפיו התיק הפלילי נסגר בשל חוסר ראיות.
העתק הפניה של העותרת 16 מיום 10.4.00 מצ"ב ומסומן ע/19. העתק האישור על סגירת התיק מצ"ב ומסומן ע/20.
העותר 6 חזר ופנה למשרד הפנים עם האישור על סגירת התיק, וביום 12.2.01, כארבע וחצי שנים לאחר שהוגשה בקשת בני הזוג לאיחוד משפחות, אושרה הבקשה באופן ראשוני בהתאם לנוהל החדש.
העתק האישור מיום 12.2.01 מצ"ב ומסומן ע/21.
35. אולם גם לאחר אישור בקשתו באופן ראשוני, לא קיבל העותר 6 אשרה לישיבה ועבודה בישראל, כמתחייב על פי הנוהל. תחת זאת, העותר קיבל "אישור איחוד משפחות בישראל לתושב האזור", והופנה למינהל האזרחי באזור איו"ש לקבלת היתר כניסה לישראל. היתר זה לא כלל אישור עבודה, והעותר 6 נותר תלוי בהיתרי העבודה אותם קיבל מעת לעת כחבר בלשכת הסוחרים.
ביום 8.8.01, בעקבות התערבות העותרת 16, הונפקה לעותר 6 אשרת שהיה ועבודה בישראל, מסוג ב/1. רק ביום 15.11.01, לאחר שהעותרת 16 פנתה למינהל האוכלוסין בבקשה לקצר את תהליך התאזרחותו של העותר 6, ניתנה לו אשרה לישיבה ארעית מסוג א/5, וביום 20.11.01 הונפקה לו תעודת זהות ארעית. תוקף האשרה מסוג א/5 הוא עד ליום 15.11.02.
העתק תעודת זהותו הארעית של העותר 6 מצ"ב ומסומן ע/22.
השלכות התמשכות הטיפול על העותרים
36. מאז שהוענק לעותר 6 היתר שהיה בישראל, מתגוררים העותרים 5-6 יחדיו בכפר ב`, ומקיימים משק בית משותף בארץ. גם לפני אישור בקשתם, עשו העותרים 5-6 כל שביכולתם לקיים משק בית משותף בישראל, בסיוע אישורי הכניסה שהעותר 6 קיבל מעת לעת בהיותו חבר לשכת הסוחרים, אישורים אשר בדרך כלל לא התירו שהיה בלילות.
37. בתקופה הממושכת, שקדמה לאישור בקשתם באופן ראשוני, נפגעה קשות זכותם של העותרים 5-6 לחיי משפחה, בשל ההגבלות החמורות שהוטלו על יכולתו של העותר 6 להיכנס לישראל ולשהות בה. גם לאחר אישור הבקשה באופן ראשוני, קיבל העותר 6, כאמור לעיל, תחילה היתר כניסה בלבד, ללא אישור עבודה. היתר זה לא תמיד כובד בעתים של סגר. במשך כל תקופה זו, ועד שהעותר 6 קיבל לבסוף אשרה לישיבה ארעית מסוג א/5 בנובמבר 2001, הוא לא היה זכאי לזכויות הסוציאליות הבסיסיות המגיעות לתושבי ישראל, כגון ביטוח בריאות וביטוח לאומי. היום, כמעת שש שנים מיום הגשת הבקשה המקורית על ידי העותרים 5-6, בני הזוג ממשיכים לחיות בחוסר וודאות באשר לעתידו של העותר 6.
38. אם יוחל הנוהל החדש כלשונו על עניינם של העותרים 5-7, הרי שהעותר 6 יהיה זכאי לקבלת אזרחות ישראלית רק בנובמבר 2005, היינו למעלה מתשע שנים מיום הגשת בקשת בני הזוג לאיחוד משפחות. תקופת המתנה כה ארוכה הינה בלתי סבירה בכל קנה מידה.
בקשת העותרים לקיצור הליך ההתאזרחות
39. ביום 9.8.01 פנתה העותרת 16 למנהל לשכת מינהל האוכלוסין בפתח תקווה, בבקשה לקצר את תהליך התאזרחותו של העותר 6 ולהעניק לו אזרחות ישראלית לאלתר, וכן בבקשה להעניק לו אשרה מסוג א/5 עד למתן החלטה בבקשה לקיצור תהליך. ביום 17.10.01 שלחה העותרת 16 מכתב תזכורת. רק ביום 14.11.01 נתקבלה התשובה הלאקונית, לפיה "בתשובה לבקשתך לקצור הליך מדורג אושר למרשך לקבל א/5". התשובה לא התייחסה כלל לבקשה העיקרית, להעניק לאלתר אזרחות ישראלית לעותר 6. למעשה, הבקשה סורבה, מבלי שניתנו כל נימוקים לכך.
העתק הפניה של העותרת 16 מיום 9.8.01 מצ"ב ומסומן ע/23. העתק התזכורת מיום 17.10.01 מצ"ב ומסומן ע/24. העתק התשובה מיום 14.11.01 מצ"ב ומסומן ע/25.
ג. העותרים 8-11, משפחת ע`
40. העותר 8, כ` ע`, הינו אזרח ישראלי, תושב ג`לג`וליה. העותרת 9, ד` ע`, אשתו של העותר 8, היתה בעבר תושבת הכפר ח`, שבאזור קלקיליה. העותרת 10, ע` ע`, הינה בתם של העותרים 8 ו- 9, אשר נולדה ביום 9.6.95. העותר 11, מ` ע`, הינו בנם של העותרים 8 ו- 9, אשר נולד ביום 13.8.98.
אופן טיפול משרד הפנים בבקשת העותרים לאיחוד משפחות
41. העותרים 8 ו- 9 הכירו באמצעות שידוך, ובינואר 1994 נישאו בנישואים שרעיים. ביום 14.5.96 הגיש העותר 8 בקשה למתן מעמד של תושב קבע לעותרת 9. הבקשה הוגשה באמצעות לשכת מינהל האוכלוסין בפתח תקווה, וקיבלה מספר 183/96. סמוך למועד הגשת הבקשה, הגישו העותרים את כל המסמכים, אותם נדרשו להמציא על ידי הפקידה שרלי, לרבות חוזה נישואין ולאחר מכן תמונות חתונה.
העתק שחזור הקבלה על הגשת הבקשה ביום 14.5.96 מצ"ב ומסומן ע/26.
42. במשך כשלוש שנים לא קיבל העותר 8 כל תשובה עניינית לבקשתו. במשך תקופה ארוכה זו, הוא ניגש פעמים רבות ללשכה בפתח תקווה, אך לשווא: בהתחלה נתבקש להמציא שורה של מסמכים כגון, הוכחה מהמועצה המקומית על ניהול משק בית בג`לג`וליה, חשבונות חשמל, טלפון מים וארנונה, תעודות לידה, פנקסי חברות בקופת חולים ופנקסי חיסונים מטיפת חלב. בכל פעם נאמר לו על ידי פקידות הלשכה, כי החלטות מתקבלות על ידי המשרד בירושלים, וכי יש שם תור ארוך. עת המשיך לפקוד את הלשכה לשם בירור עניינו, הנסחב שנים ללא כל תשובה, החלו פקידות הלשכה, אתי ושירלי, להורות לו בגסות ללכת הביתה ולא לבוא יותר.
43. רק ביום 8.4.99 אושרה הבקשה (אישור על פי הנוהל הישן), והעותרת 9 קיבלה "אישור איחוד משפחות בישראל לתושב האזור", אשר הפנה אותה למינהל האזרחי באיו"ש לקבלת היתר כניסה לישראל. ההיתר הוארך מעת לעת, עד שביום 13.5.01 קיבלה העותרת אשרה לישיבה ארעית בישראל (אשרה מסוג א/5).
העתק האישור מיום 8.4.99 מצ"ב ומסומן ע/27. העתקי האשרה מסוג א/5 ותעודת הזהות הארעית של העותרת 9 מצ"ב ומסומנים ע/28.
השלכות התמשכות הטיפול על העותרים
44. העותר 8 סובל ממחלת ניוון שרירים, והוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל 80% נכות רפואית לצמיתות. הוא זקוק בשל כך לסיוע וליווי צמודים של אשתו, ואינו מסוגל לעבוד. בני הזוג, המתגוררים יחדיו ומקיימים משק בית משותף בישראל זה מספר שנים, מתפרנסים, יחד עם שני ילדיהם, מקצבאות הביטוח הלאומי של העותר 8 בלבד. מצבה הכלכלי של המשפחה ירוד ביותר.
העתק האישור מהביטוח הלאומי על נכותו של העותר 8 מצ"ב ומסומן ע/29.
45. העיכוב הרב בטיפול בבקשתם לאיחוד משפחות הערים קשיים על העותרים 8 ו- 9, אשר התקשו להתמודד בלאו הכי עם מחלתו ונכותו של העותר 8. בתקופה הממושכת שקדמה לאישור הבקשה באופן ראשוני, היתה העותרת 9 נטולת כל מעמד מוסדר בארץ. גם לאחר שהבקשה אושרה באופן ראשוני, לא היתה העותרת 9 זכאית לביטוח בריאות ממלכתי או לביטוח לאומי, עד שהיא קיבלה אשרה לישיבה ארעית במאי 2001. במשך כל תקופה זו, היה על העותר 8 להפריש סכומים ניכרים מקצבאות הנכות שקיבל, על מנת לכסות את ההוצאות הרפואיות של אשתו. הוצאות אלה הטילו נטל כלכלי כבד על המשפחה, אשר היתה שרויה בעוני קשה.
46. כיום, אי הסדרת מעמדה הקבוע של העותרת 9 ממשיכה להכביד על העותרים 8 ו- 9. מעבר לחוסר הוודאות באשר לעתידם, הנובע במעמדה הארעי של העותרת 9, עצם הצורך לפנות למשרד הפנים שוב ושוב על מנת לחדש את ההיתרים והאשרות הניתנות לעותרת מקשה פיזית על בני הזוג, בשל נכותו של העותר 8.
47. אם יוחל הנוהל החדש כלשונו על עניינם של העותרים 8-9, הרי שהעותרת 9 תהיה זכאית לקבלת אזרחות ישראלית רק במאי 2005, כתשע שנים מיום הגשת בקשתם. גם אם יקיים המשיב את הבטחתו, המפורטת בסעיף 15 לעיל, למנות את תקופת ההמתנה בת ארבע השנים מיום אישור הבקשה על פי הנוהל הישן, הרי שהעותרת 9 תהיה זכאית לקבל אזרחות ישראלית רק באפריל 2003, כשבע שנים לאחר הגשת הבקשה.
בקשת העותרים לקיצור הליך ההתאזרחות
48. ביום 23.8.01 פנתה העותרת 16 למנהל לשכת מינהל האוכלוסין בפתח תקווה, בבקשה לקצר את תהליך התאזרחותה של העותרת 9 ולהעניק לה אזרחות ישראלית לאלתר. ביום 17.10.01 שלחה העותרת 16 מכתב תזכורת. רק ביום 15.11.01 נתקבלה הודעה מאת משרד הפנים, לפיה הבקשה הועברה לטיפול מחלקת אשרות בירושלים. עד היום, ועל אף הזמן הרב שעבר מעת הגשת הבקשה, לא נתקבלה תשובה.
א העתק הפניה מיום 23.8.01 מצ"ב ומסומן ע/30. העתק מכתב התזכורת מתאריך 17.10.01 מצ"ב ומסומן ע/31. העתק ההודעה ממשרד הפנים מצ"ב ומסומן ע/32.
ד. העותרים 12-15, משפחת א`-ג`
49. העותר 12, א` א`-ג`, הינו אזרח ישראל, תושב ג`לג`וליה. העותרת 13, ע` ב`, אשתו של העותר 12, הינה אזרחית ירדן. העותרת 14, מ` א`-ג`, הינה בתם של העותרים 12-13, אשר נולדה ביום 7.10.97. העותר 15, מ` א`-ג`, הינו בנם של העותרים 12-13, אשר נולד ביום 8.11.99.
50. העותר 12, נהג אוטובוס במקצועו, הכיר את העותרת 13 עת זו ביקרה עם משפחתה בישראל. כעבור מספר חודשים, ביום 2.6.96, השניים נישאו בג`לג`וליה בנישואים שרעיים. העותר 12 רשם את הנישואים במינהל האוכלוסין.
אופן טיפול משרד הפנים בבקשת העותרים לאיחוד משפחות
51. ביום 9.6.96 הגיש העותר 12 בקשה למתן מעמד של תושב קבע בישראל לעותרת 13. הבקשה הוגשה באמצעות לשכת מינהל האוכלוסין בפתח-תקווה, וקיבלה מספר 196/96. יחד עם הגשת הבקשה, המציאו העותרים את כל המסמכים שנדרשו מהם לתמיכה בבקשה, לרבות חוזה נישואין ואישור מהמועצה המקומית בג`לג`וליה בדבר קיום מרכז חיים במקום.
52. על אף שנאמר לעותר 12, כי יהיה עליו להמתין ארבעה עד ששה חודשים לקבלת תשובה בעניינו, בפועל עברו שנים רבות מבלי שבקשתו טופלה. במשך השנתיים הראשונות שלאחר הגשת בקשתו, נהג העותר 12 להגיע ללשכה בפתח-תקווה מדי חודשיים, כדי לברר את גורל הבקשה. בכל פעם השיבו לו הפקידים, וכמוהם גם מנהל הלשכה, כי הם עדיין ממתינים לתשובות מירושלים.
בקיץ 1999 הוזמנו העותרים לחקירה במשטרת טייבה. כאשר פנה העותר 11 למשטרה לבירור העניין, נפגש איתו אדם, אשר הציג את עצמו כחוקר מטעם השב"כ, בשם יאקי. הוא אמר, ששלטונות הביטחון מתנגדים לבקשה לאיחוד משפחות, וכי אם רצונו של העותר 11 לקדם את הטיפול בעניין, רצוי שיסייע לגורמי הביטחון.
53. ביום 18.7.99 (לעיל ע/11) פנתה העותרת 16 לעו"ד גנסין מפרקליטות המדינה, כדי לברר את סיבת העיכוב בטיפול. בתשובתה מיום 3.11.99 (לעיל ע/12) השיבה עו"ד גנסין, כי גורמי משטרה התנגדו בעבר לאישור הבקשה, בעקבות תיק שהיה תלוי ועומד כנגד העותר 12, וכי בשנת 1998 העותר 12 אכן נשפט בגין תקיפה והוטלו עליו 100 שעות שירות לתועלת הציבור בפיקוח שירות המבחן. עו"ד גנסין הוסיפה, כי מאחר וגורמי המשטרה הסירו את התנגדותם האמורה, ניתן יהיה לאשר את הבקשה באם יומצאו מסמכים המוכיחים מרכז חיים.
54. בסמוך לאחר קבלת תשובה זו, פנו העותרים 12 ו-13 ללשכת מינהל האוכלוסין, על מנת לטפל בעניין. אולם במשך חמישה חודשים נוספים, בני הזוג נתקלו בהתעמרות ביורוקרטית קשה מצד פקידי הלשכה וכתוצאה מכך לא הצליחו לקבל את מבוקשם.
על כן, ביום 10.4.00 (לעיל ע/19) פנתה העותרת 16 שוב לעו"ד גנסין, בדרישה להעניק לעותרים 12 ו-13 אשרה מסוג ב/1 לאלתר. בפנייתה זו תיארה העותרת 16 את הטרטורים הקשים שעברו בני הזוג:
"מאז ועד היום, חמישה חודשים לאחר תשובתך, עוברים בני הזוג טרטורים בלתי פוסקים על ידי פקידי הלשכה בפתח תקווה ובעיקר פקידה בשם שירלי, אשר קרעה את המסמכים אשר הוגשו לה, התייחסה אליהם בגסות ובזלזול והאשימה אותם בזיוף. הם נדרשים להגיש שוב ושוב מסמכים אשר כבר הגישו, ואף מסמכים אשר טרם נוצרו. כך למשל אף כי מר ג` המציא חשבון ארנונה מעודכן, הוא נדרש להמציא גם את החשבון העוקב, אותו טרם קיבל. לכן נאלץ מר ג` לחכות עד סוף חודש מרץ, עת קיבל את החשבון החדש, על מנת להמציאו למשרד הפנים, כדי שבקשתו תטופל."
55. ביום 28.5.00, ארבע שנים לאחר שבני הזוג הגישו את בקשתם לאיחוד משפחות, קיבלה העותרת 13 אשרה לישיבה ועבודה בישראל (אשרה מסוג ב/1). ביום 8.11.00 הוענקה לה אשרה לישיבה ארעית בישראל (אשרת א/5).
העתק הטבעת האשרה מסוג א/5 בדרכונה של העותרת 13, והעתק תעודת הזהות הארעית שלה, מצ"ב ומסומנים ע/33.
השלכות התמשכות הטיפול על העותרים
56. אי הסדרת מעמדה הקבוע של העותרת 13 בארץ מקשה מאד על בני הזוג. עצם תהליך חידוש האשרה הארעית מדי שנה כרוך בייסורים ביורוקרטיים מכבידים, המותירים את בני הזוג במצב מתמיד של חוסר ודאות. כך, בעת קבלת האשרה הארעית נמסרה לעותרת 13 רשימה ארוכה של מסמכים, שתידרש להמציא כשתגיש בקשה להארכת האשרה: 3 חשבונות אחרונים של טלפון מים וחשמל; 3 תלושי משכורת אחרונים של העותר 12; אישור מגן הילדים בו לומדים העותרים 14 ו- 15, אישורים מהרשות המקומית בג`לג`וליה על מגורי בני הזוג במקום; ואישור מהביטוח הלאומי אודות קצבאות הילדים של העותרים 14 ו- 15.
57. אולם, כאשר העותרים פנו למינהל האוכלוסין במאי 2001 כדי להגיש את המסמכים האמורים, ולחדש את האשרה, הוספו פתאום דרישות חדשות. העותרת 13 נדרשה לחדש את הדרכון הירדני שלה כתנאי לחידוש האשרה, וכן בני הזוג נתבקשו להמציא אישור נוסף מהמוסד לביטוח הלאומי, המאשר כי העותרת 13 עצמה רשומה בו, ותמונה משפחתית. פקידי הלשכה עמדו גם על כך, שהעותרים ימציאו חשבון טלפון דווקא מחודש מאי, על אף שהחשבון טרם נתקבל על ידם.
58. העותרת 13 נסעה לירדן והאריכה את דרכונה, אולם ניסיונותיה להשיג את האישור הנוסף מהביטוח הלאומי לא עלו יפה והיא חזרה והודיעה זאת לפקידי הלשכה. הובהר לה, כי ללא אישור זה, לא יוארך תוקף האשרה.
59. ביום 7.8.01 פנתה העותרת 16 למנהל לשכת מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, בדרישה להאריך את האשרה לאלתר.
ביום 21.8.01 הוארכה האשרה עד ליום 27.6.02. כאשר העותרים פנו ללשכה כדי לקבל את האשרה המוארכת באוגוסט 2001, נתנה להם פקידה בלשכה טופס, עם רשימה של המסמכים להוכחת מרכז חיים, אשר יהיה עליהם להמציא בפעם הבאה שיבקשו לחדש את האשרה. הטופס מופנה ל"בני מיעוטים" בלבד (!), וכולל רשימה ארוכה ובלתי סבירה של מסמכים, לרבות: אישור מועצה המאשר את הנישואים ואת המגורים המשותפים חתום ע"י ראש המועצה (או כל אדם אחר שהוסמך לכך על ידיו); תצהיר המעיד על קיום מגורים משותפים או חוזה שכירות/טאבו או רשיון הבניה; חשבונות חשמל, מים, וטלפון (לחודשיים האחרונים); 3 תלושי משכורת אחרונים או אישור עבודה מהמעסיק; תמונות משפחתיות מחיי היומיום של בני המשפחה; פנקסי חיסונים של הילדים מטיפת חלב; כרטיסים מגנטיים של קופת חולים; אישורים על לימודי ילדי בני הזוג; ואישור מביטוח לאומי על קבלת קצבת ילדים.
העתק הפניה מיום 7.8.01 מצ"ב ומסומן ע/34. העתק הטופס ל"בני מיעוטים" מצ"ב ומסומן ע/35.
"מניעה פלילית" הנוגעת לבן הזוג המזמין
60. בעוד אשר "מניעה פלילית" הקשורה בבן הזוג המוזמן עשויה להצדיק סירוב המשיב להעניק לו מעמד בישראל, הרי שרישומו הפלילי של בן הזוג המזמין אינו רלוונטי כלל, והמשיב אינו מוסמך להתחשב בו. עמדתה של משטרת ישראל, באשר לשאלה אם ראוי להתיר לאזרח ישראלי לממש את זכותו הבסיסית לחיי משפחה מהווה אף היא שיקול זר, אשר אינו ממין העניין.
61. אף המשיב, על פי מדיניותו המוצהרת, אינו חולק על כך, שבנסיבות רגילות, אין כל רלוונטיות לתיקים פליליים של בן הזוג המזמין. במכתבה מיום 31.7.00 (לעיל ע/7) הדגישה עו"ד גנסין, כי "מניעה פלילית" הקשורה לבן הזוג המזמין יכולה להוות עילה לפסילת בקשה לאיחוד משפחות, אך ורק ב"נסיבות קיצוניות, לדוגמא כאשר המזמין מרצה עונש מאסר, או שצפוי לרצות תקופת מאסר משמעותית" (ההדגשה אינה במקור, עמ` 4-5 למכתב). במכתב מיום 29.4.01, חזר הממונה על חוק חופש המידע במשרד הפנים על עמדה זו: "ככלל, מניעה פלילית או ביטחונית נבדקת באשר לבן הזוג הזר. יחד עם זאת ישנם מקרים בהם יש רלבנטיות גם למידע פלילי / בטחוני באשר לבן הזוג הישראלי. כך, למשל, אם בן הזוג הישראלי נשפט לתקופת מאסר ממושכת, (או צפוי לכך תוך זמן קצר) – יתכן והבקשה תסורב מאחר וממילא לא יתאפשר איחוד המשפחה." (ההדגשה במקור)
העתק המכתב מיום 29.4.01 מצ"ב ומסומן ע/36.
62. כאמור לעיל, כנגד העותר 12, בן הזוג המזמין, היה תלוי ועומד תיק תקיפה, בגינו נדון ל-100 שעות שירות לתועלת הציבור בפיקוח שירות המבחן, ללא הרשעה. לעותר 12 אין כל עבר פלילי אחר.
אין צריך לומר, שבמקרה זה לא היתה כל הצדקה לעיכוב במתן האישור, שהרי מעולם לא היתה קיימת כל סכנה, שיוטל על העותר 12 עונש מאסר כלשהו, שלא לדבר על עונש מאסר ממושך. העובדה שמשרד הפנים התחשב בעמדת המשטרה, ואישר את הבקשה רק לאחר שזו הסירה את התנגדותה, מעידה על הליך עבודה פסול, המעניק מעמד לשיקולים זרים.
העתק גמר הדין בעניינו של העותר 12 מצ"ב ומסומן ע/37.
63. אם יוחל הנוהל החדש כלשונו על עניינם של העותרים 12-13, הרי שהעותרת 13 תהיה זכאית לקבלת אזרחות ישראלית רק בנובמבר 2004, למעלה משמונה שנים מיום הגשת בקשתם. תקופת המתנה כה ארוכה הינה בלתי סבירה לחלוטין.
בקשת העותרים לקיצור הליך ההתאזרחות
64. ביום 27.8.01 פנתה העותרת 16 למנהל הלשכה בבקשה לקצר את תהליך התאזרחותה של העותרת 13, ולהעניק לה אזרחות ישראלית לאלתר. ביום 17.10.01 נשלחה תזכורת. ביום 25.11.01 נתקבלה תשובה, לפיה, הבקשה לא אושרה. לא ניתנו כל נימוקים לדחיית הבקשה.
העתק הפניה מיום 27.8.01 מצ"ב ומסומן ע/38. העתק התזכורת מיום 17.10.01 מצ"ב ומסומן ע/39. העתק התשובה מיום 25.11.01 מצ"ב ומסומן ע/40.
הזכות לחיי משפחה
65. הנוהל החדש עוסק במימוש זכות היסוד לחיי משפחה על ידי אזרחי מדינת ישראל. לדרך יישום הנוהל השפעה מרחיקת לכת על חייהם של העותרים ושל מאות משפחות במצבם.
66. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד בסיסית, המוכרת הן על ידי המשפט הבינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי החוקתי. זכות זו פועלת במישורים שונים, וכוללת בין השאר את הזכות לנישואין, ואת הזכות להורות. היא נובעת הן מזכותו של כל אדם לכבוד האדם והן מחשיבותו של התא המשפחתי בחברה האנושית בכלל ובחברה הישראלית בפרט.
67. בדברי חקיקה רבים קבע המחוקק הישראלי הסדרים, שמטרתם לשמור על התא המשפחתי, לעודד אותו ולטפחו. חוק השבות, התש"י-1950, למשל, מעניק לבני משפחתם של עולים חדשים יהודים זכות לעלות ארצה, מתוך רצון לשמור על איחוד המשפחה. באופן דומה קובע חוק האזרחות הסדר המיועד להקל עם בני זוג של אזרחים ישראלים, המבקשים להתאזרח. בית משפט נכבד זה עמד על תכליתם של שני דברי חקיקה אלה, הבאים להגן על הזכות לחיי משפחה בעניין סטמקה (עמ` 754, ו- 760-761 לפסק הדין). חוקים רבים נוספים יוצרים הסדרים מיוחדים עבור בני זוג, ילדים והורים, על מנת לאפשר מימוש זכות זו.
68. בשורה ארוכה של פסקי דין, עמד בית משפט נכבד זה על חשיבותה החברתית העליונה של התא המשפחתי. בבג"צ 693/91 אפרת נ` הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים ואח` פ"ד מז (1) 749, 783 עמד השופט ברק (כתוארו דאז) כל חיוניותה של המשפחה לחיי החברה הישראלית, תוך שימת דגש על תפקידה המרכזי של הזוגיות:
"שמירתו של מוסד המשפחה הינה חלק מתקנת הציבור בישראל. זאת ועוד: במסגרת התא המשפחתי שמירה על מוסד הנישואין הינו ערך חברתי מרכזי, המהווה חלק מתקנת הציבור בישראל. בני זוג הנשואים כדת וכדין יוצרים סטטוס… וקיים אנטרס ציבורי עליון בשמירתו על סטטוס זה."
69. בבג"צ 2266/93 פלוני ואח` נ` פלוני, פ"ד מט (1) 221, 235, עמד הנשיא דאז שמגר על הזכות החוקתית לחיי משפחה במישור הספציפי של הזכות להורות:
"זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים צאצאיהם. המסגרת המשפחתית אינה עומדת בצד המערכת החוקתית, אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. . . זכותם של הורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא זכות חוקתית טבעית וראשונית, בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. . . זכות זו באה לידי ביטוי בפרטיות ובאוטונומיה של המשפחה."
70. גם בעניין סטמקה עמד השופט חשין על זכות היסוד של היחיד לנישואין ולהקמת משפחה, ועל זכות האזרח הישראלי להמשיך ולחיות בארץ עם מי שבחר בה להיות לו חברה לנישואין (עמ` 768, 781-782 לפסק הדין).
וראו גם:
ע"א 488/77 פלוני ואח` נ` יועמ"ש, פ"ד לב (3) 421, 434;
דנ"א 2401/95 נחמני נ` נחמני, פ"ד נ (4) 661;
ע"א 5587/93 נחמני נ` נחמני פ"ד מט (1) 485, 500;
ע"א 232/85 פלוני נ` יועמ"ש פ"ד מ (1), 5.
הזכות לחיי משפחה במשפט הבינלאומי
71. הזכות לחיי משפחה זוכה להגנה רחבה ביותר במשפט הבינלאומי. אמנות רבות, אזוריות ובינלאומיות כאחד, מדגישות את חשיבותו החברתית של התא המשפחתי ומונות את הזכות לחיי משפחה כזכות יסוד בסיסית ביותר. ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1948, הנותנת ביטוי לעקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי המוכרים כבעלי מעמד של משפט מנהגי, קובעת בסעיף 16 (3), כי:
”The family is the natural and fundamental group unit of society and is entitled to protection by society and the State”
72. גם האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966, האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966, ואמנת האו"
