בית המשפט פסק שיש לצמצם את הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר עד סוף השנה, המדינה מבקשת 10 שנים
בשבוע שעבר הגישה המדינה לבית המשפט בקשה לדחות את המועד לקיום פסק הדין בבג"ץ בעניין שטח המחייה לאסירים. כזכור, ביוני 2017 קיבל בג"ץ עתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם, וקבע שהצפיפות במתקני הכליאה בישראל פוגעת בזכות לקיום מינימלי בכבוד במובן הבסיסי ביותר שלה. בג"ץ חייב את המדינה להבטיח לכל אסיר ועצור שטח מחיה של 3 מ"ר עד למרץ 2018 ושל 4.5 מ"ר עד לדצמבר 2018.
שבוע לפני שפג המועד ליישום השלב הראשון, ביקשה המדינה לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טוענת שהיענות ללוח הזמנים שקבע בית המשפט תחייב "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. המדינה הגישה מתווה ל-10 שנים, שכולל בינוי של 4000 מקומות כליאה חדשים והסדרים נוספים (הרחבת עבודות השירות, הרחבת השחרור המנהלי ועוד) שיפחיתו ככל הנראה את מספר האסירים בכ-2000.
בתגובה שהגישה האגודה לזכויות האזרח היא מבקשת מבית המשפט לא לתת למדינה היתר להמשיך ולפגוע בליבת כבוד האדם של אסירים ועצורים. עו"ד אן סוצי'יו, שהגישה את העתירה: "המדינה ככל הנראה לא הפנימה את העובדה שההליך הסתיים, ובמקום לפעול ליישום פסק הדין היא ממשיכה להציג בפני בית המשפט תכניות לטווח הרחוק להקלה על הצפיפות. בית המשפט כבר התייחס בפסק הדין לטענות של המדינה בדבר הנטל הכבד הצפוי מהיענות לעתירה וקבע בהקשר זה ש'השלכות הכרעתנו ברורות'. בנוסף, התכנית שמוצגת כעת לבית המשפט היא תכנית 'על תנאי' רצופה מכשולים והתניות".
עו"ד סוצ'יו אף הבהירה כי טענת המדינה בדבר "שחרור המוני" ש"יסכן את שלום הציבור" היא איום סרק שנועד להלך אימים על בית המשפט. מקומם במיוחד, שלמדינה היו 9 חודשים שבמהלכם הייתה יכולה ליישם את פסק הדין בהדרגה ולהימנע מ"שחרור המוני", אך היא לא נקטה בפעולה כלשהי. ואכן, מאז מתן פסק הדין לא חל כל שיפור בשטח המחיה שמוקצה לאסירים.
