אכזבה בוועדת הפנים: לטענת ארגוני הקואליציה לדיור בר השגה, יש פער גדול בין ההצעה שהציעה הוועדה ובין מה שפורסם בהודעה לתקשורת לבין מה שהוחלט עליו ונמסר בדיון שהתקיים בוועדה אתמול (11.2.2014). למרבה הצער, ההסכמות אינן נותנות מענה, ולו מינימלי, לדרישה להקצות בכל פרויקט מגורים אחוז מסוים מהדירות לדיור בר השגה. למעשה, משמעות ההסכמות עם הממשלה היא שוועדות מקומיות לא יוכלו לקבוע בתכנית הוראות לדיור בר השגה במחיר מופחת, אפילו אם ירצו לקדם תכניות כאלו ואפילו אם יגיעו להסכם עם יזמים במסגרת הליכי התכנון.
ההחלטה משתמשת במושג דיור בר השגה אך למעשה מה שהוסכם הוא לאפשר ליזמים להגדיל זכויות בנייה עבור הקמת פרויקט להשכרה במחיר שוק, כאשר האלמנט של המחיר המפוקח מתבטא רק באיסור להעלות את שכר הדירה ביותר מהמדד בעת חידוש החוזה. במחירי השכירות שקיימים היום ברור כי פרויקטים להשכרה במחיר שוק יהיו לאוכלוסייה הומוגנית בעלת הכנסה גבוהה יחסית, ולא יהיה בהם דירות המיועדות לבעלי הכנסה בינונית ונמוכה.
נוסף על כך, בלי אפשרות לחייב את הקבלנים לייעד דירות להשכרה, קשה להאמין שיעשה שימוש רב בתמריץ זה, אם בכלל. ניסיון העבר מצביע שתמריצים בלבד אינם גורמים ליזמים להעדיף פרויקטים להשכרה על פני מכירה.
לגבי קרקעות המדינה אמנם ישנה התייחסות גם לדיור בר השגה, אך לפי ההסכמות הנושא הושאר בסמכותה הבלעדית של רשות מקרקעי ישראל במסגרת השיווק, ולא יוכל להיות נושא תכנוני. גם במקרה זה, החוק לא מחייב את הממשלה אלא לקבוע יעדים לשיווק, ודיור בר השגה להשכרה מוגדר באופן אוטומטי כדיור בהנחה של 20% ממחיר השוק, בלי התחשבות בהכנסה של אוכלוסיית היעד.
לגבי דירות קטנות, ההסכמות יגדילו את מספר יחידות הדיור הקטנות, ועל כך יש לברך, אך דירות קטנות אינן דיור בר השגה והן עדיין יכולות להיות יקרות מאוד.
עו"ד גיל גן-מור, נציג האגודה לזכויות האזרח בקואליציה לדיור בר השגה: "ההסכמות מאכזבות מאוד, ולמעשה הממשלה רוקנה מתוכן את היוזמה של מירי רגב ושל ועדת הפנים. במקום להכניס את הנושא של דיור בר השגה כחלק אינטגרלי מהליכי תכנון, כמו במדינות רבות בעולם, זרקה הממשלה עצם קטנה בדמות תמריצים לבניה להשכרה במחיר שוק וקביעת יעדים לשיווק, אך אין היא מתייחסת לדרישה המרכזית של הציבור – דירות במחיר בהישג יד, גם למי שהכנסתו אינה גבוהה. שוב הוכח כי הממשלה מדברת על דיור בר השגה השכם והערב, אך בעת שהיא צריכה לקבל החלטות ממשיות היא עושה ההיפך. יש לקוות שעד ההצבעה בהחלטה ידרשו חברי הכנסת לשנות את ההסכמות ולשפר אותן".
ההחלטות כפי שנמסרו בדיון בוועדה על ידי בינת שוורץ, מנהלת מינהל התכנון:
- בתכניות מעל 100 יחידות דיור תהיה חובה לכלול 20% דירות קטנות, ויהיה מנגנון החרגה (יש לציין כי כיום כבר קיים חוזר מנכ"ל משרד הפנים בנושא).
- לגבי תכניות מתאר החלות על שטחים פרטיים – לא תהיה אפשרות לוועדה מקומית לקבוע בתכנית חובה להקים פרויקטים שבהם רכיב של דיור בר השגה. תהיה אפשרות לתת תוספת זכויות בנייה עד 80% ליזם שייבחר מרצונו להקים בניין להשכרה במחיר שוק (לפי הערכת שמאי). תקופת השכירות לכל שוכר תהיה לשלוש שנים ואפשר יהיה להאריך לעוד שלוש שנים, ושכר הדירה לא יעלה מעבר למדד בין התקופות. אין התערבות במחיר ההשכרה הראשוני. ה"חבילה" תהיה מוגדרת מראש כדי להגביר הוודאות. לא יהיה אפשרי לשלב בבניין דיור למכירה ודיור להשכרה. יזם שייבחר במסלול זה ויקבל את אחוזי הבנייה הנוספים יצטרך להשכיר ל- 10-15 שנים לכל היותר, ואז יוכלו למכור הדירות למרבה במחיר.
- לגבי שטחים ציבוריים (מסלול רשות מקרקעי ישראל) יהיה תיקון עקיף לחוק רמ"י שיחייב את הממשלה לקבוע יעדים לשיווק יחידות דיור להשכרה ארוכת טווח ולהשכרה במחיר מפוקח, שיוגדר 80% ממחיר השוק. היעד ייקבע בהחלטת ממשלה אחת לשנה ויוקצה לו סעיף בתקציב. אם הרשות לא תעמוד ביעדים תעבור יתרת הסכום המוקצה לקרן לעידוד התחדשות עירונית.
להשוואה בין ההסכמות לבין הצעת הוועדה, ראו את ההצעה באתר הוועדה.
