האגודה פנתה למנכ"לית משרד החינוך, בעקבות דרישה שהפנתה מנהלת מחוז צפון, ד"ר ארנה שמחון, למורים ולמפקחים ערבים, ולפיה על מסמכים רשמיים שכותבים עובדי המשרד להיכתב רק בשפה העברית. בפנייה מזכירות שדא זועבי אדלבי, רכזת פניות הציבור הערבי באגודה, ועו"ד טל חסין, מנהלת מחלקת פניות הציבור, שערבית הנה שפה רשמית במדינה, כי העובדים הערבים רשאים להשתמש בה כראות עיניהם בהתכתבויות ביניהם וכי חובת המשרד לכבד את השימוש בשפה הערבית.
להלן הפנייה.
18 ביוני 2013
לכבוד
גב' דלית שטאובר, מנכ"לית
משרד החינוך
בפקס': 02-5602336
ובמייל: mankalit@education.gov.il
שלום רב,
הנדון: איסור פסול על שימוש בשפה הערבית במשרד החינוך
אנו פונות אליך בבקשה שתבהירי לעובדי משרד החינוך כי דרישתה של מנהלת מחוז צפון, ד"ר ארנה שמחון, לפיה על מסמכים רשמיים שכותבים עובדי המשרד להיכתב רק בשפה העברית הנה פסולה ואסורה. עוד נבקשך כי תזכירי לעובדי המשרד שערבית הנה שפה רשמית במדינה, כי העובדים הערבים רשאים להשתמש בה כראות עיניהם בהתכתבויות ביניהם וכי חובת המשרד לכבד את השימוש בשפה הערבית, והכל כמפורט להלן;
- ביום 1 ביוני 2013 שלחו רכז השפה הערבית ורכז המחשוב באגף החינוך הערבי במשרד החינוך מייל המיועד לכלל מורי השפה הערבית לכיתות ה' ו-ו' בבתי הספר הערביים, ובו הם מפרטים את ההנחיות לביצוע יום לימודים ממחושב בבתי ספר אלה. העתקים מהמכתב נשלחו למפקחים על השפה הערבית ולמפקחים על המחשוב, וכן לד"ר שמחון.
- בסמוך למועד שליחת המייל השיבה עליו ד"ר שמחון לכלל המכותבים, והורתה להם להפיץ מסמכים רשמיים רק בשפה העברית. העתק מהמייל של ד"ר שמחון הגיע לידינו, וכך נכתב בו: "מדוע מוציאים מסמכים רשמיים בערבית? נא להקפיד להוציא מסמכים בעברית בלבד".
- תגובתה של ד"ר שמחון מנוגדת להוראות הדין בדבר מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל, ופוגעת בזכותם של העובדים הערבים במשרד החינוך לשמירה על זהותם הלאומית וייחודם התרבותי, כמו גם בזכותם לכבוד ולשוויון.
- בשורת פסקי דין הכירו בתי המשפט בישראל בייחודה של השפה הערבית כנכס תרבותי וכביטוי לזהות של המיעוט הערבי, ופסקו כי על חובת המדינה לכבד את השימוש בה:
"הערבית, שגם היא שפה רשמית ונכס תרבותי חשוב של חברתנו ושפת הדיבור של מיעוט מאזרחינו… במדינת ישראל חי מיעוט ערבי, ששפתו ערבית. היא לשון הדיבור שלו. היא לשון דתו ותרבותו. מדינת ישראל מכבדת את השימוש בשפה הערבית.". (ע"א 105/92 ראם מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד מז(5) 189, 208 (1993).
וכן:
"מעמדה של הערבית כשפה רשמית… נועד לקיים את חופש הלשון, הדת והתרבות של המיעוט הערבי. מימוש חופש זה אינו מצטמצם בהגנה על האוכלוסייה הערבית מפני איסור השימוש בשפתה, אלא מחייב את הרשויות לתת אפשרות למיעוט הערבי לחיות את חייו במדינת ישראל בשפתו". (בג"ץ 4112/99 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נו(5) 393, 478 (2002).
הנחייתה של ד"ר שמחון אינה מתיישבת עם חובה זו.
- למרבה האירוניה, במייל שהופץ בין המורים הערביים ואשר עורר את חמתה של ד"ר שמחון, נכתב כי הכותבים שוקדים על העלאת אתר אינטרנט מיוחד בערבית, אתר שיהווה "גשר לקשר עם אחינו היהודים בבתי הספר שלהם במטרה להתוודע ולהיחשף לתרבות העם האחר". המכתב כלל אף קריאה למורים הערבים המלמדים את השפה העברית "להיכנס לאתר בשפה העברית כדי להיחשף למורשת העם היהודי דרך הפתגמים, דברי החוכמה והערכים שנלמדים בבתי הספר היהודים". עוד צוין בו כי "גם המורים היהודים המלמדים ערבית בבתי הספר היהודים ייכנסו לאתר בערבית כדי להיחשף לתרבות ולמורשת הערבית". המכתב כולו, אגב, נכתב בערבית ספרותית איכותית ביותר.
לאור כל האמור לעיל, אנו שבות ומבקשות שתבהירי לעובדי משרד החינוך כי דרישתה של ד"ר שמחון לאסור על השימוש בשפה הערבית הנה מפלה ופסולה, וכי חובת המשרד לכבד את השימוש בשפה זו כחלק ממימוש הזכות לתרבות ולשוויון.
נודה להתייחסותך הדחופה.
בכבוד רב ובברכה,
שדא זועבי אדלבי טל חסין, עו"ד
רכזת פניות הציבור הערבי
העתקים:
ד"ר ארנה שמחון, המפקחת על החינוך במחוז צפון
מר עבדאללה חטיב, מנהל אגף חינוך לערבים
קישורים:
מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך אסרה על מורים ערבים להתכתב בערבית, הארץ, 20.6.2013
