דוח שמפרסמות היום (שלישי, 24 באוגוסט) עמותת עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח חושף כי תלמידי מזרח ירושלים סובלים מאפליה מובנית ושיטתית ביחס לעמיתיהם במערב העיר. חוק לימוד חובה מחייב את מדינת ישראל לספק שירותי חינוך זמינים לכל הילדים הפלסטינים בירושלים המזרחית, מגיל גן חובה ועד לכיתה י"ב – אך בפועל סובלים תלמידים אלה ממחסור חמור בכיתות, שמאלץ אותם ללמוד בצפיפות רבה ובמבנים בלתי תקינים שהוסבו למטרה זו – או לשלם סכומים גבוהים על חינוך פרטי. אלפי תלמידים, שהוריהם אינם מסוגלים לעמוד בתשלומים, פשוט נשארים בבית. על אף הבטחותיהן של עיריית ירושלים ומשרד החינוך לבג"ץ לפעול לתיקון העוול, מעט מאוד השתנה בעשר השנים האחרונות, חרף ההליכים המשפטיים שננקטו בנושא.
עיקרי הדוח במספרים:
מצוקתם של תלמידי מזרח העיר נובעת בראש ובראשונה ממחסור חמור בכיתות לימוד. אף כי משרד החינוך ועיריית ירושלים אינם מפרסמים את המספר המדויק של כיתות הלימוד החסרות בירושלים המזרחית, הם מודעים למחסור, ומסכימים כי מדובר ביותר מאלף כיתות חסרות. עם זאת, וחרף הבטחות שנתנו הרשויות במסגרת ההליכים המשפטיים להשלים את בנייתן של 645 כיתות עד שנת 2011, בניית הכיתות החסרות מתנהלת בעצלתיים. על פי נתונים שריכזו עמותת עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח, מ-2001 ועד היום נבנו בירושלים המזרחית רק 257 כיתות. עד סוף שנת 2010 אמורה להסתיים בנייתו של בית ספר מקיף לבנות בראס אל-עמוד בן 39 כיתות, ובשנה הבאה מתוכננות להיבנות עוד 42 כיתות, אך לא ברור אם אכן תושלם הבנייה. גם אם יבנו כל הכיתות המתוכננות, הרי שעד סוף 2011 יבנו רק 338 כיתות, שהן לכל היותר 52% מהכיתות שבנייתן הובטחה.
למרות הזכאות של תלמידי מזרח ירושלים לחוק חינוך חובה חינם, בשנה החולפת למדו פחות ממחציתם במערכת החינוך הציבורית, כלומר במוסדות החינוך הציבוריים של מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים, המשותפת למשרד החינוך ולעיריית ירושלים): מתוך 82,250 תלמידות ותלמידים תושבי מזרח ירושלים, רק 39,523 מביניהם (48.05%) למדו בבתי הספר הציבוריים. יותר מ-40 אלף תלמידים שלא נמצא להם מקום בחינוך העירוני נאלצו לשלם סכומי כסף גבוהים כדי ללמוד בבתי ספר לא רשמיים, שמנהלים גורמים שונים, בהם כנסיות, ארגונים אסלאמיים, אונר"א וגורמים מסחריים. רוב בתי הספר אליהם נשלחים הילדים הללו סובלים מאותם חוליים ומצוקות מהם סובלים בתי הספר העירוניים – מבנים רעועים, כיתות צפופות, רמת לימודים נמוכה, שיעורי נשירה גבוהים והישגים נמוכים בבחינות הבגרות.
לצידם, גדלים במזרח ירושלים גם אלפי ילדים שכלל אינם לומדים, ואיש במערכת השלטונית הישראלית אינו מתעניין בהם או פועל כדי להחזירם למערכת החינוך. יותר מ-5,300 תלמידים אינם רשומים באף מסגרת חינוכית, ציבורית או פרטית – זאת, מאחר שלא נמצא להם מקום בבתי הספר הציבוריים, וידם אינה משגת לרכוש חינוך פרטי.
הדו"ח קובע עוד כי אלפים מתלמידי מזרח העיר נאלצים לבלות את שעות הלימודים בכיתות שאינן מתאימות לייעודן וגורמות סבל יומיומי רב לכל השוהים בהן. עיריית ירושלים משכנת כיתות לימוד רבות במבנים שכורים (שנבנו כמובן למטרות אחרות לחלוטין) שחדריהם קטנים, צפופים וחסרי אוורור; מיותר לציין כי אין במבנים השכורים הללו כיתות סמך, ספריות ומעבדות – וגם לא חצרות למשחקים. על פי נתוני מנח"י, כמחצית הכיתות במוסדות החינוך הכפופים לו אינן תקניות – 647 מבין 1,398. רק 573 מתוך 751 הכיתות התקניות מצויות במבנים תקניים, והיתר מצויות בסביבה שאיננה תקנית, כגון מבנים שכורים או קרוואנים.
"מצבה החמור של מערכת החינוך בירושלים המזרחית מהווה עדות עגומה למופרכות טענת 'העיר המאוחדת'", אומרת מנכ"לית עמותת עיר עמים, יהודית אופנהיימר. "למרות שרוממות העיר המאוחדת בגרונן, רשויות המדינה ממשיכות להתנער מחובתן החוקית כלפי ילדי ירושלים המזרחית, ובתוך כך לכרסם ביסודות עליהן מושתתת חברה חיונית ומשגשגת".
"ההזנחה החמורה של מערכת החינוך בירושלים המזרחית הולכת ומצטברת לכדי קטסטרופה", מוסיפה עו"ד טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח. "איזה ילד יכול להתפתח בלי מערכת חינוך ראויה לשמה? אף שכל הרשויות מודות בכשל, הן לא עושות את המאמצים הנדרשים כדי להביא לשינוי יסודי, ולמחדל זה יש השלכות קשות לטווח הארוך".
הדוח המלא: תעודת עניות – מצב מערכת החינוך בירושלים המזרחית 2010
