האגודה: להקים ועדת בדיקה להתנהלות המשטרה והפרקליטות בתיק אונס

‏6 במאי 2010

לכבוד
מר יהודה ויינשטיין
היועץ המשפטי לממשלה
דחוף בפקס

א' נ',

הנדון: דרישה להקמת ועדת בדיקה להתנהלות המשטרה והפרקליטות בעקבות ת"א (ת"א) 1173/06 שוובר נ' מדינת ישראל

1. הננו פונים אליך בעקבות הממצאים החמורים והמחרידים, העולים מפסק דינה של השופטת דליה גנות בתביעה שבנדון, בדרישה כי תוקם ועדת בדיקה לבחינת התנהלות המשטרה והפרקליטות במקרה זה. פסק הדין, המתאר כיצד פעלה המשטרה בנחרצות לאיסוף ראיות מרשיעות נגד אדם חף מפשע – תוך התעלמות פושעת מראיות וכיווני חקירה אחרים, אשר היו יכולים להפריך את החשדות נגדו ולייתר את הצורך במעצרו הממושך ובעיוות הדין החמור שנגרם לו – ראוי כי יביא לרעידת אדמה – לא פחות – במשטרה ובפרקליטות, ולבחינה יסודית של הכשלים, האישיים והמערכתיים, אשר הביאו לתוצאה עגומה זו. כאזרחי המדינה – החפצים בעשיית צדק ובמיצוי הדין עם אשמים ועם אשמים בלבד – עלינו להחרד נוכח הקלות הבלתי נסבלת בה המשטרה ננעלה על החשוד הלא נכון ונקטה בשורה של פעולות בלתי חוקיות על מנת "להוכיח" את אשמתו. כן עלינו להחרד נוכח מחדליה החמורים של הפרקליטות, אשר נתנה להתנהלות פסולה זו של המשטרה להובילה, מבלי למלא את תפקידה החיוני כמסננת וכאמצעי בקרה.

2. פסק הדין – בו נפסקו לתובע, מר רגב שוובר, פיצויים בסך 1.8 מליון ? – מתאר את מסכת הייסורים שעברה עליו, לאחר שנחשד בביצוע מעשה אינוס בקטינה, נעצר למשך 88 ימים, ואף הועמד לדין ללא כל הצדקה. כתב האישום נגד בוטל בסופו של דבר בהסכמת הצדדים, לאחר שהתגלתה שורה של כשלים חמורים מאין כמותם בהתנהלות המשטרה והפרקליטות. השופטת גנות, אשר מבקרת את המשטרה בחריפות יוצאת דופן, מראה כיצד המשטרה הטעתה את בית המשפט, שיבשה הליכים, פגעה בזכויות החשוד, סילפה שיחות עם מדובב ועוד – והכל בניסיון עלוב "לאשש" את החשדות נגד מר שוובר, אשר התקבע שלא בצדק בתודעתם כמי שאשם בביצוע העבירה. בין המעשים הבלתי חוקיים והבלתי ראויים המתוארים בפסק הדין:

ועוד ועוד.

3. השופטת גנות אף מתארת בפסק דינה את ההתנהלות המבישה של השוטרים, אשר נקראו להעיד בפניה: את העדות המתחמקת, הניסיון העלוב להימנע ממתן תשובות אמינות ונכונות לשאלות שהוצגו בפניהם, ואף את הנכונות לשקר באופן בוטה: "עדותם של השוטרים שהובאו כעדי ההגנה אופיינה בהתחמקויות, התחכמויות והימנעות שיטתית ממתן תשובות. בית המשפט נאלץ להתערב פעם אחר פעם ולחזור על השאלות, ורמת התשובות שהתקבלו גבלה בעלבון, כאשר עדותו של סוויד גבלה באלימות מילולית ולוותה בתנועות יד מאיימות כלפי ב"כ התובע (עמ' 238)." (פיסקה 15 לפסק הדין).

כך, מתארת השופטת גנות כיצד שיקר השוטר וסקר באופן בוטה כאשר העיד בפניה:

"הגדיל לעשות השוטר וסקר בחקירתו בבית המשפט, כאשר שיקר על דוכן העדים, ולא הניד עפעף בעשותו כן. במהלך המשפט התברר, כי וסקר שיקר לעו"ד רובינשטיין עובר לביצוע מסדר זיהוי הקולות, והכחיש את מעורבותו בחקירה, דבר שפסל אותו מלשמש ניצב במסדר.

וסקר לא הגיב לדברים בתצהירו, ובחקירתו בבית המשפט הפתיע באומרו שאינו זוכר שנפסל מלשמש ניצב (עמ' 354) אם כי, בלחצו של ב"כ התובע "נזכר" לבסוף במסדר זיהוי הקולות (שם). הדברים תמוהים שכן ב"כ הנתבעת הצהירה, כי ריעננה את זכרונו של וסקר בנושא פסילתו מלשמש ניצב במסדר זיהוי הקולות, ואם כך – ברור שאובדן זכרונו של וסקר במהלך המשפט, לא בא לעולם אלא כדי להסתיר מבית המשפט את שקריו" (פיסקה 21 לפסק הדין).

וכך מתארת השופטת גנות את עדותו של השוטר סוויד, אשר נדרש להתייחס לסילוף הנ"ל של מהות "תלונתה" של ילדה אחרת, כדי שתיחקר בידי חוקרת ילדים:

"סוויד נדרש לכך בחקירתו, ולמרות שסברתי כי לא אופתע עוד מהמתרחש בתיק זה, "הצליח" סוויד להפתיעני. בתחילה ניסה להתנער באומרו שהוא אינו אותו "שאול" הרשום בטופס הזמנת חקירת הילדים, בנסותו לרמוז, כי אולי שוטר אחר בשם "שאול" הזמין את החקירה. לאחר מכן , בלית ברירה, הודה שהוא זה שייזם את זימונה של חוקרת הילדים, ואז החל בסדרת התחמקויות ומתן תשובות מטופשות אשר הביאו לסיום חקירתו (עמ' 276-275)" (פיסקה 22 לפסק הדין).

4. וכך מסכמת השופטת גנות את "ליקוי המאורות" לדבריה, בו לקתה משטרת ישראל בטיפול בתיק זה: "הראיות וחלקי הראיות, לא היו אלא אפס אפסים במקרה הטוב, ובידוי ראיות במקרה הרע. המשטרה היתה מודעת למצב הראייתי בתיק, ועל כן ניסתה לבנות תוכן ראיות מרשים יותר יש מאין, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שלמעשה אין בידיה ולו בדל ראיה ישירה או נסיבתית ממנה עולה, כי התובע מעורב במעשים המיוחסים לו. הרושם הקשה הוא, שהתובע סומן כמטרה כבר מרגע מעצרו, ומאותו רגע ואילך פעלו כוחות המשטרה כדי להצדיק את תחושתם, שהתובע הוא הפושע המבוקש." (פיסקה 24 לפסק הדין).

5. כפי שמציינת השופטת גנות, גם הפרקליטות נכשלה באופן חמור בתפקידה החיוני כשומר הסף, תוך שנמנעה מלערוך או לדרוש את הבדיקות החיוניות, אשר היו יכולות לסייע בחקר האמת, ותוך שהסתמכה באופן עיוור על עבודת השוטרים:

"…לא נותר לי אלא לתהות בעצב, הכיצד משפטני הפרקליטות לא הבחינו באפס הראייתי בתיק זה, והכיצד התפתו להסתמך על חלקי אמיתות וחלקי עדויות כדי לבסס הגשת כתב אישום?! הכיצד זה לא סבר איש מעורכי הדין בפרקליטות שיש צורך לבדוק את יומנו של התובע? הכיצד לא סברו המשפטנים, כי יש לבדוק את פלטי הטלפון של מכשיר הבזק ושל המכשיר הנייד? והלא מדובר מחד גיסא בעבירה חמורה ביותר, ומאידך גיסא – בגורלו של אדם?? עניין לנו בחקירה רשלנית חסרה, קבעון מחשבתי והצגת תמונה מעוותת ובלתי נכונה של משטרת ישראל, ופיקוח חסר של הפרקליטות, וכל הגורמים ביחד הביאו למעצרו המיותר של התובע למשך ימים רבים מאוד" (פיסקה 15 לפסק הדין)

[…]

"לצערי, גם הפרקליטות לא עשתה עבודתה נאמנה בתיק זה. אני משוכנעת שהפרקליטות לא אימתה את הכתוב בזכ"דים השונים אל מול התמלילים עצמם, שכן ברור שאם היתה עושה כן, הייתה מגלה מיד את חוסר ההתאמה בין האמור בזכ"דים לבין אמירות שהיו – או לא היו – בפועל. נראה כי אנשי הפרקליטות סמכו ידם על אמינות והגינות השוטרים, ויצאו מתוך הנחה – שגויה – כי האמור בזכ"דים הינו אמת, במיוחד אמירות מפלילות שלא נאמרו, או שהוספו במכוון.

הנני מודעת ללחץ העבודה הרב המוטל על כתפי הפרקליטות, ובשונה מהתרשמותי לגבי התנהלות השוטרים, אינני סבורה בשום פנים ואופן כי הפרקליטים המלווים נתנו ידם לנסיונותיהם הבלתי נלאים של השוטרים להמציא ראיות יש מאין, אולם על פרקליטי הפרקליטות לזכור, כי הם משמשים שסתום ובקרה לעבודת המשטרה, ומעבר לעיסוק בדפים, בסופו של דבר, ניצב אדם, שגורלו תלוי בטיב ורמת החקירה המתנהלת בעניינו. בעניין אשר בפניי כשלה הפרקליטות בהערכת הראיות שעמדו בפניה" (פיסקה 24 לפסק הדין).

6. פסק דין זה, על השלכותיו החמורות, מהווה כתב אישום חריף נגד מערכת אכיפת החוק – מערכת, אשר מתוך שילוב מסוכן של עצלנות, רשלנות, זלזול בעקרון חזקת החפות, חוסר הבנה של מטרתה האמיתית של חקירה הוגנת וראויה, ונכונות לכאורה אף להטעות את בית המשפט – התעמרה באזרח חף מפשע וכמעט הביאה להרשעת שווא שלו. השופטת גנות מציינת את עבודתם המעולה של עורכי דינו של התובע, "אשר תודות לעירנותם, עקשנותם ומסירותם, נחלץ לבסוף התובע מגורל רע ומר" (פיסקה 16 לפסק הדין); ניתן רק לתהות בחרדה, מה היה קורה למר שוובר, אילו לא היה מתברך בסניגורים נחושים וחרוצים כל כך – ומה וודאי קורה במקרים אחרים, לחשודים ולנאשמים שלא שפר מזלם.

7. מסקנותיה של השופטת גנות לגבי האופן החמור, בו ניסו השוטרים לחפות על אופן התנהלותם ולחמוק מלקיחת אחריות, מזכירות למרבה הצער דברים חמורים לא פחות אשר הושמעו בידי מר הרצל שבירו, מנהל מח"ש, במהלך דיון ביום 18.12.07 בוועדת הפנים של הכנסת לרגל יום זכויות האדם, בעניין סגירת תיקים בידי מח"ש (הדיון התקיים בעקבות פרסום הדו"ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח, אשר כלל ממצאים קשים בדברי אי טיפול מספק בתלונות על אלימות שוטרים). כדברי מר שבירו שם:

"בחקירה עצמה (חקירה ביחס לפרשיה מסויימת – ל' מ') נתקלנו בקשיים של קשר שתיקה, של שיבושים, והיה כחוט השערה בין פיצוח הפרשייה לגמרי לבין היתקלות באיזשהו קיר ואי פיצוח הפרשייה. אני מציין את זה, כי אני רוצה שתבינו מול איזו אוכלוסייה אני צריך להתמודד. השיבושים הם לאורך כל הדרך, זאת אומרת שוטר יחפה על חברו, יגיד לו "ראיתי". שוטר אחד יגיד לאחר: תגיד שניסו לחטוף לי את הנשק. ותזכרו שאני נמצא בחקירה שבסופו של דבר יש לי מתלוננים…. בשימוש בכוח אין לנו שיתוף פעולה של אנשי המשטרה המעורבים ויש חיפוי זה על זה…. אני אומר שבשימוש בכוח אין לנו שיתוף פעולה של השוטרים האחרים, ולצערי הרב אנחנו צריכים לפצח את זה למרות הקושי. השוטרים הם לא עדים שלנו בדרך כלל לאירוע שחשוד בו החבר שלהם. זאת אחת ההתמודדויות".

8. למרבה הצער אף ידוע, כי אין זה המקרה היחיד, בו נחשפה לאחרונה התנהלות בעייתית של המשטרה בניהול חקירות – התנהלות הפוגעת בזכויות חשודים באופן העלול להביא להודאות שווא ולעיוותי דין. ניתן למנות בהקשר זה, רק כדוגמא אחת מיני רבות, את פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 14.5.09 בעניין חשיפת קלטות, המתעדות את אופן חקירתו הפסול והמשפיל של רון תורג'מן (ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן).

9. הקמתה של ועדת בדיקה דרושה בהקשר זה, כדי לבחון לעומק את התהליכים והכשלים, אשר הביאו למקרה חמור זה: את הנחות היסוד המנחות את המשטרה; את הפיקוח על אופן התנהלותן של חקירות; את הכללים המנחים את החוקרים בבואם לתעד ראיות ולהציגן בפני בית המשפט; את המנגנונים הפנימיים הקיימים (או החסרים) במשטרה כדי להבטיח נשיאה באחריות של מי שמתוך רשלנות או זדון מטעה את בית המשפט, משבש הליכים או מבדה ראיות; את הטיפול המערכתי בשוטרים, אשר נמצאים על ידי בתי המשפט בלתי אמינים; ואת הפיקוח על עבודתם של פרקליטים. האם שוטרים שכך פעלו יכולים להמשיך ולשרת במשטרת ישראל? האם פרקליטים שכך התרשלו אינם צריכים לעמוד בפני צעדים משמעתיים משמעותיים?

10. בנוסף על הדרישה להקים ועדת בדיקה, נבקש לדעת אלו צעדים, אם בכלל, ננקטו נגד השוטרים והפרקליטים, אשר היו מעורבים במקרה זה. אמנם חלפו 11 שנים עד להגעת המקרה להכרעת דין בתיק אזרחי; אולם חובה היתה על המשטרה עצמה, המשרד לביטחון פנים, ומשרד המשפטים לפעול בקשר לעניין עם גילוי הכשלים החמורים בסיום ההליך הפלילי. נבקש לדעת מה, אם בכלל, נעשה לאחר שכתב האישום בוטל בהסכמת הצדדים ונבקש בכל מקרה כי הצעדים המתבקשים יינקטו לפחות עתה נגד המעורבים בפרשה.

בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד