עמדת האגודה בעניין הפגיעה בחופש הביטוי באקדמיה

25 באפריל 2010

לכבוד
מר זבולון אורלב
יו"ר ועדת החינוך
הכנסת
ירושלים

שלום רב,

הנדון: דיון בוועדת החינוך (28.4.10 בשעה 09:00) – פגיעה בחופש הביטוי באקדמיה

לקראת הדיון הקבוע בוועדת חינוך ליום 28.4.10 בשעה 9:00 בעניין הפגיעה בחופש הביטוי באקדמיה, אנו מבקשים להעביר לעיונך את עמדת האגודה לזכויות האזרח, כדלקמן:

לאחרונה אנו נחשפים, הן בפניות שמגיעות לארגוננו והן בכתבות שונות שמתפרסמות בתקשורת, לפגיעה בחופש הביטוי במסגרת האקדמיה, על רקע עמדותיהם הפוליטיות (מימין ומשמאל) של אקדמאיים שונים. הדבר בא לידי ביטוי בקשר עם הבעת עמדות במסגרת עבודתם האקדמית של אקדמאים חברי סגל אקדמי, כגון במסגרת כנסים אקדמיים או מאמרים, אך גם בקשר עם העסקה ו/או קידום של מרצים שונים באקדמיה על רקע עמדותיהם הפוליטיות.

אנו מבקשים להתריע כי מדובר בתופעה בעייתית ומסוכנת מאד.

תופעה זו, של הגבלת אקדמאיים במסגרת מוסדות אקדמיים, על רקע עמדותיהם הפוליטיות, מהווה פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי של המרצים ושל האוניברסיטאות, שהם כידוע זכויות יסוד ומהווים את נשמת אפה של הדמוקרטיה. החופש האקדמי נתפס כ"חרות העומדת בפני עצמה" ולעיתים אף "ביטוי שחופש הביטוי אינו מגן עליו, עשוי לחסות תחת כנפיו של החופש האקדמי" (ע"פ 2831/95 אלבה נ' מ"י, פ"ד נ(1) 221, 335).

כידוע, חופש הביטוי והחופש האקדמי מהווים כלים מרכזיים בשמירה על הדמוקרטיה, בהיותם כר לדיון ציבורי, לביקורת ולהבעת עמדות מגוונות של החברה, אף אלו השנויות במחלוקת. פגיעה בחופש הביטוי או בחופש האקדמי תרדד את השיח הציבורי ותפגע באופן ישיר בדמוקרטיה הישראלית.

לחופש הביטוי ולחופש האקדמי תפקיד נוסף בחייהם של הפרטים בחברה – הם כר להגשמה עצמית, לפיתוח אישי של הפרט בחברה פלורליסטית וסובלנית. כדברי ביהמ"ש העליון בפס"ד אלבה: "מחקר, לימוד והוראה בכל תחומי הרוח האנושית, שאין עליהם אזיקים מרוממים את הפרט בחברה ועמו את החברה כולה" (ע"פ 2831/95 אלבה נ' מ"י, פ"ד נ(1) 221, 335).

חופש הביטוי וכמוהו גם החופש האקדמי נבחנים ב"מקרים קשים", ולא כאשר משתמשים בהם להשמעת דברים שבלב הקונצנזוס. מסיבה זו נקבע, למשל, כי "בית-המשפט לא יתערב בפעולותיו של פרופסור באוניברסיטה, אפילו היא בבעלות המדינה, כאשר הוא מפרסם את מאמריו, אפילו לא ינעמו לשלטון" (בג"צ 291/74 בילט נ' הרב שלמה גורן, פ"ד כט(1) 98, 102).

החובה לכבד את חופש הביטוי ואת החופש האקדמי חלה על המדינה כמו גם על כלל האזרחים, ובמיוחד על המוסדות האקדמיים במדינת ישראל, שהינם גופים ציבוריים, הפועלים במימון המדינה.

דווקא בתקופה זו, שבה מתרבים האתגרים לחופש האקדמי ולחופש הביטוי, יש לצפות שהמוסדות האקדמיים יעמדו בראש אלה המגינים עליהם. למותר לציין, שהשתקתן של עמדות פוליטיות שונות, מימין או משמאל, במסגרת האקדמיה אינה עולה בקנה אחד עם ציפייה זו, והיא עלולה לחזור כבומרנג, במקרה שגורמים חיצוניים ינסו, חס וחלילה, להתערב – על ידי הפעלת סנקציות משפטיות או ציבוריות – בחופש הביטוי ובחופש האקדמי של מוסד אקדמי זה או אחר או של מרצים אחרים באותם מוסדות.

אנו קוראים לוועדת החינוך, להתריע ולפעול ככל שביכולתה כדי להבטיח את חופש הביטוי ואת החופש האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל; להבטיח חופש ביטוי וחופש אקדמי לאקדמאים מכל קצווי הקשת הפוליטית; ולהבטיח יכולת ביטוי והגשמה עצמית של כל פרט ופרט במדינה, בלי קשר לעמדותיו הפוליטיות.

בכבוד רב ובברכה,

דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,חופש הביטוי

סגור לתגובות.