18 באפריל 2010
לכבוד
רפ"ק עו"ד רונן ליבוביץ
יועמ"ש מחוז ירושלים
משטרת ישראל
ירושלים
שלום רב,
הנדון: חיפושים בלתי חוקיים "בהסכמה" בשכונת רחביה בירושלים
1. לאחרונה, בעקבות פרסומים שהיו בעיתון "הארץ", הגיע אלינו מספר רב של תלונות בעניין חיפושים בלתי חוקיים הנערכים בידי משטרת ישראל בעוברים ושבים בירושלים, בייחוד בשכונת רחביה. כעולה מהעדויות, החיפושים נערכים ללא כל עילה בדין, ומבלי שמתקיים חשד (סביר או אחר), כי האדם עבר עבירה כלשהי. בחלק מהמקרים נטען, כי החיפוש נערך על בסיס "הסכמת" האזרח, או כי די בסירוב לחיפוש (או בגילויי דאגה נוכח הדרישות השרירותיות של השוטרים) כדי לגבש את החשד הנדרש. לעתים, השוטר אף איים על האזרחים, כי אם לא יסכימו לחיפוש הם יעוכבו לתחנת המשטרה; ובלפחות מקרה אחד, כך קרה בפועל.
2. אנו פונים אליך בבקשה דחופה להנחות את המשטרה לחדול מפרקטיקה פסולה זו ולהימנע מחיפושים בכליהם או על גופם של עוברים ושבים, אלא כאשר מתקיים חשד סביר לביצוע עבירה, ויסוד סביר להניח כי בחיפוש יימצאו ראיות להוכחתה.
3. לאדם במדינה דמוקרטית הזכות הבסיסית להתהלך ברחוב או לטייל בשכונה, מבלי להיחשף לחוויה המשפילה והמיותרת של חיפוש שרירותי. לאדם הזכות לדעת, כי רשויות אכיפת החוק יתערבו במעשיו ויפלשו לפרטיותו, רק אם קיימת הצדקה קונקרטית וסבירה לכך, הנעוצה במעשיו הוא. חיפוש שרירותי בכליו או על גופו של אדם, הנערך ללא חשד סביר, מהווה פגיעה בזכויות החוקתיות לפרטיות ולכבוד, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה: היא אינה משרתת תכלית ראויה, היא איננה מידתית, והיא נעשית ללא הסמכה מפורשת בחוק.
4. זאת ועוד. כאשר שוטר מעכב אדם ברחוב, כדי לערוך חיפוש בלתי חוקי, הוא אף פוגע בחירותו בניגוד לדין, ומבצע עיכוב שלא בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
5. סעיף 28(ב)(2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 אף מבהיר בהקשר זה, כי שוטר הפועל לאכיפת הפקודה רשאי לחפש על גופו של אדם, על בגדיו או בכליו, רק "אם יש לו יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן".
6. אין לעקוף דרישות חוקיות אלה על ידי ניסיון להיתלות ב"הסכמתם" של אזרחים לחיפוש השרירותי. "הסכמת" האזרח איננה יכולה להוות תחליף הולם לסמכות כדין. ברי, כי כאשר שוטר ניגש לאדם מן היישוב ו"מבקש" לערוך חיפוש על גופו או בכליו, האזרח אינו חש ככלל, כי הוא חופשי לסרב. בעיני האדם הסביר, "בקשתו" של שוטר כמוה כדרישה. העובדה, כי במקרים המתוארים בפניה זו השוטרים איימו על האזרחים שהעזו שלא להסכים, ואף נקטו נגדם צעדים שונים, אך מחזקת הנחה זו ומראה כיצד גם השוטרים – האמורים להכיר את הדין על בוריו – מתקשים להבחין בין "בקשה" שכזו לבין הפעלה של סמכות.
7. בנוסף על כל אלה, מתן סמכות למשטרה לערוך חיפושים שרירותיים "בהסכמה" פותח פתח קשה לאפליה באכיפת החוק ול"פרופיילינג" על בסיס גזע, לאום, מוצא ועוד. זאת, הן משום ששוטרים בשטח, המשוחררים מהדרישה לקיומו של חשד סביר, עלולים להפנות "בקשות" אלה באופן מוגבר לאוכלוסיות, הנתפסות בעיניהם הסובייקטיביות כ"בעייתיות" יותר, והן משום שאוכלוסיות מוחלשות עלולות לחשוש יותר לעמוד על זכויותיהן.
8. לאור הפגיעה הקשה בזכויות אדם, הטמונה בחיפושים "בהסכמה", בוודאי שאין המשטרה רשאית לבצעם ללא הסכמה מפורשת בחוק, כדרישת פסקת ההגבלה של חוק היסוד. בהקשר זה יוער, כי באותם המקרים בהם המחוקק ביקש להסמיך את המשטרה לערוך חיפושים בהסכמה, הוא עשה זאת מפורשות, תוך קביעת תנאים מחמירים למניעת שימוש לרעה. כך, על פי סעיף 14 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-2006:
"(א) שוטר רשאי, לצורך חקירת עבירה, לערוך חיפוש כאמור בחוק זה בגופו של אדם שאינו חשוד… ובלבד שמתקיימים אחד מאלה:
(1) האדם הוא נפגע עבירה, עד וכל מי שאינו חשוד, והיה לשוטר יסוד סביר להניח שבגופו של אותו אדם נמצאת ראיה הנדרשת לצורך חקירת העבירה;
(2) החיפוש נדרש לשם בדיקת קשר אפשרי של אותו אדם לעבירה הנחקרת.
(ב) לא יערוך שוטר חיפוש לפי הוראות פרק זה אלא לאחר שהסביר לאדם, בלשון המובנת לו, את מטרת החיפוש ואת השימוש שניתן לעשות במה שייתפס בחיפוש, וכן הסביר לו את זכותו שלא להסכים לחיפוש, ואותו אדם נתן את הסכמתו בכתב, לביצוע החיפוש…"
9. כלומר, הסעיף דורש מספר תנאים מצטברים: ראשית, שיהיה מדובר בחיפוש, הקשור לעבירה קונקרטית שנחקרת (ולא מסע דייג עיוור); שנית, כי זכותו של אדם לסרב לחיפוש תוסבר לו מפורשות בלשון המובנת לו; ושלישית, כי תינתן הסכמה בכתב. מבלי להידרש בשלב זה לשאלה, אם סעיף זה ראוי או חוקתי הוא, יש בו כדי ללמד על אי חוקיותם המובהקת של החיפושים הנערכים בירושלים – אשר לא רק אינם מעוגנים בחוק אלא אף אינם עומדים בתנאים המהותיים הקבועים בדין בהקשרים דומים.
להלן פרטי התלונות שקיבלנו בעניין זה:
תלונתו של ש'
10. ש', סטודנט למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, פנה אלינו בעניין חיפוש בלתי חוקי שנערך על גופו, עת הסתובב בשכונת רחביה בתחילת חודש נובמבר 2009, בשעות אחר הצהריים – 16:00 לערך. הוא הלך בשכונה תוך ששמע מוזיקה באמצעות מכשיר ה- iPod שלו, וכאשר פנה לרחוב סעדיה גאון, שמע קריאות לעברו. הוא הסתובב וראה רכב אזרחי חונה בצד, ואדם שיצא מהרכב הראה לו בחטף תעודת שוטר (את שמו לא הספיק לקלוט). האיש ביקש ממנו תעודה מזהה, וש' הראה לו תחילה כרטיס סטודנט, ולאחר מכן רישיון נהיגה. או אז השוטר החל לשאול אותו שאלות שונות ומשונות: מאיפה הוא בארץ? לאן הוא הולך? מדוע הוא רועד? לבסוף הוא ביקש לערוך חיפוש בחפציו. ש' הסכים לכך, אך שאל מדוע, והשוטר ענה כי מדובר בהליך שגרתי. מר ש' מסר את התיק, והשוטר ערך חיפוש יסודי ומקיף בתכולתו. לאחר מכן הוא אף ביקש לראות את תכולת כיסיו של ש', וביקש לבדקם בעצמו. ש', מעט המום מהתנהלות עניינים זו, הסכים שוב. לאחר מכן, השוטר אף ביקש מש' לאפשר לו לחפש בארנק שלו; ש' נענה גם לבקשה זו, אך כאשר ראה כי השוטר מוציא את כרטיסי האשראי שלו ממקומם כדי לחפש בפנים, הוא החל לחשוד שמא מדובר בתרמית כלשהי, ועל כן נעמד בין השוטר לבין פתח הרכב (בו ישב אדם נוסף במושב הנהג), כדי שיוכל למנוע ממנו לברוח עם הארנק. לבסוף החזיר השוטר לש' את ארנקו, אמר "סליחה" וחזר לרכבו. בפנייתו אלינו תיאר ש' את החוויה הקשה שעבר: "אני רואה לנכון לציין כי לא ביצעתי אף עבירה. הלכתי לתומי ברחביה בעודי שומע את המוזיקה האהובה עליי. לא עברתי ברמזור להולכי רגל באור אדום ואף לא דרכתי על הנמלים. כך סתם, עברתי חיפוש משטרתי ברחביה אשר – אני מודה – היה בבסיסו מלחיץ, מפתיע ואגרסיבי."
תלונתו של ה'
11. ה', תושב רחביה ודוקטורנט למתמטיקה, מספר כי בשנה וחצי האחרונות הוא עוכב מספר רב של פעמים (כ-6-7 פעמים) בידי שוטרים, עת התהלך באזור מגוריו. לרוב הדבר התרחש בלילה, אך לא תמיד. בכל פעם, הציגו לו השוטרים שאלות כלליות (היכן אתה גר? מה אתה עושה כאן? אתה מעשן? יש עליך לא חוקי?), ובכל פעם הוא נשאל אם ניתן לחפש בכיסיו. לרוב הוא הסכים, כדי לסיים עם העניין כמה שיותר מהר, ואילו בפעם האחרונה (שאירעה לפני כחודש וחצי לערך, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר) הוא סירב לחיפוש. או אז איים השוטר כי יעכב אותו ל-3 שעות ויקח אותו לתחנה, ואף דרש כי ייכנס לניידת; ה' נכנס, ולאחר מכן השוטר אמר לו שהוא יכול לצאת, תוך שהמשיך בניסיונותיו לשכנע אותו להסכים לחיפוש. בשלב כלשהו, השוטר אמר כי הוא כבר אינו צריך את הסכמתו של ה' לביצוע החיפוש, שכן הוא נראה לחוץ, והכיסים שלו נפוחים. ה' מצדו הבהיר לשוטר, כי יגיש תלונה במשטרה על האירוע. כעבור כ-20-30 דקות השוטר שחרר אותו לדרכו, מבלי שנערך החיפוש.
תלונתו של כ'
12. כ', סטודנט הלומד לתואר שני בפילוסופיה, מספר כי ביום 21.1.10 בשעה 00:30 הוא חזר ברגל מארוחת ערב אצל חברים, כאשר בפינת הרחובות בלפור וז'בוטינסקי שוטר הורה לו לעצור. השוטר ניגש אליו וביקש תעודה מזהה, וכ' הסביר, כי לא היתה עליו תעודה, שכן הוא הלך מרחק קצר לביתם של חברים, הגרים לידו. השוטר שאל באגרסיביות אם יש עליו משהו לא חוקי, והוא השיב שלא. לאחר מכן השוטר דחף את ידיו לכיסי מכנסיו של כ' והחל לפשפש בהם. כאשר הוא שאל את השוטר באיזו סמכות הוא מחפש עליו השוטר ענה שזה מכוח "הסכמתו". בשלב זה כ' ביקש שיפסיק מיד את החיפוש, והשוטר צעק שאם לא יאפשר לו לחפש, הוא יעכב אותו לחקירה בתחנה – ובמשך זמן זה, המשיך לערוך את החיפוש, לרבות בגרביו של כ'. כ' הבהיר שוב, כי אינו מסכים לחיפוש, אך השוטר המשיך בשלו בטענות שונות ומשונות: שכ' לחוץ ורועד, ועל כן הוא "חשוד"; שכ' עבר ליד בית ראש הממשלה בלילה; ושלפי פקודת הסמים קיימת סמכות לערוך את החיפוש. לבסוף שוחרר כ' לדרכו. שמו של השוטר – אשר מסר את פרטיו לבקשתו של כ' – אור מוהיני. יוער, כי עם מ' היה שוטר נוסף.
תלונתו של א'
13. עוד תלונה קיבלנו מא', סטודנט לתואר שני, אשר יצא ברגל מביתו בעמק רפאים בשעות הערב (קצת לפני 22:00) בפורים. ניידת משטרה עצרה לידו בפתאומיות, ומשם החל מסע קשה של אלימות והטרדות בלתי מוצדקים. שוטר שיצא מהניידת דרש תעודת זהות, שאל אם "יש עליו משהו", וביקש לערוך חיפוש על גופו. כאשר א' סירב להסכים לכך, השוטר תפס את ידיו בחוזקה, הדביק אותו אל הקיר ותקף אותו, תוך שאף איים עליו עם בקבוק ספריי שירסס אותו בפלפל. יצויין, כי לדברי א' (אשר אף הגיש תונה למח"ש), הוא היה פסיבי לחלוטין לאורך האירוע, ורק הביע את התנגדותו לנעשה לו באופן מילולי. כאילו לא די בכל אלה, השוטר (אשר סירב להזדהות, אך הסתבר כאור מוהיני) הכניס את א' לניידת והביא אותו (אזוק!) לתחנה. רק כעבור כארבעים דקות הוא שחרר את א', תוך שאף הסיע אותו חזרה למקום האירוע. יצויין, כי שוטר נוסף, שהיה בניידת, נכח באירוע.
14. כידוע, תופעה חמורה זו אף זכתה לכיסוי תקשורתי רחב בעיתון "הארץ" (ראה: ניר חסון, "המשטרה בי-ם עוצרת עשרות צעירים בשכונת רחביה ומחפשת סמים על גופם", 25.1.10; וניר חסון, "השוטר שמטריד את תשובי רחביה ממשיך לעכב עוברי אורח, אף שננזף" ,12.3.10). בכתבה מיום 25.1.10 מתוארים מקרים רבים (אשר חלקם מובאים לעיל במכתב זה) ומודגש כי:
"משטרת ירושלים עוצרת על בסיס קבע הולכי רגל תמימים, בעיקר צעירים בשנות ה-20 לחייהם, בשכונת רחביה בעיר ומאלצת אותם להסכים לחיפוש גופני בטענה כי הם נראים חשודים – כך עולה מעדויות שהגיעו לידי "הארץ". מבדיקה מדגמית שערך "הארץ" עולה שכמעט כל צעיר שמתגורר בשכונת רחביה זכה למפגש ולחיפדוש גופני שנערך בידי שוטרי משטרת ירושלים. בידי "הארץ" קיימים שמותיהם של 12 צעירים, כולם סטודנטים, שסיפרו סיפור דומה מאוד וכמעט כל אחד מהם מכיר אישית מקרים נוספים או שמע עליהם. במשטרת ירושלים מודים בפעילות מוגברת בשכונה ואף מתגאים בה.
[….]
ממשטרת ירושלים נמסר: 'במסגרת פעילות האכיפה, ההרתעה והגברת תחושת הביטחון, השוטרים עורכים סיורים רגליים ורכובים מוגברים בשכונות. השוטרים עורכים בדיקות הן בפאבים ובמועדונים למניעת שכרות, בריונות, סחר בסמים, התפרצויות לדירה או בתי עסק והן באנשים חשודים. במשטרה מדגישים כי הבדיקות נעשות בצנעה ולאחר הסכמה תוך שמירת כבודו של הנבדק. במשטרה מדגישים עוד כי סיורים ובדיקות אלו יימשכו כדי לצמצם עד למינימום את תופעות הפשיעה'."
15. אמנם, בכתבה מיום 12.3.10 נאמר, כי השוטר אור מוהיני הועמד לדין משמעתי בשל מקרה נוסף בו ביצע חיפוש שלא כדין; אולם כמתואר בכתבה, על אף שננזף, התקריות לא פסקו. זאת ועוד: מדברי המשטרה המובאים לעיל עולה לכאורה, כי המשטרה מגבה את הפרקטיקה הפסולה של ביצוע חיפושים פולשניים ללא עילה, ב"הסכמת" האזרח. המקרים המתוארים לעיל מראים כיצד עמדה פסולה זו מביאה בפועל להתנהלות בלתי תקינה של המשטרה, לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות האזרח ולטשטוש מסוכן של הגבולות בין המותר לאסור בדיני חיפוש. אם כך לגבי תושבי רחביה בעלי השכלה גבוהה, המודעים לזכויותיהם החוקתיות באופן יחסי, על אחת כמה נכונים הדברים לגבי אוכלוסיות מוחלשות ואוכלוסיות מיעוטים, העלולות לחשוש באופן מיוחד מכל מגע עם המשטרה.
16. לאור כל האמור לעיל הננו פונים אליך להנחות את כלל השוטרים במשטרת ישראל להימנע מביצוע חיפושים, ללא עילה קונקרטית הקבועה בחוק, ולהבהיר כי "הסכמתו" של האזרח אינה מייצרת סמכות, היכן שאיננה.
נודה לך מאד על תשובתך המהירה.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
